עד הכדור האחרון: סיפורם של הנופלים בכיסופים
כ-150 מחבלי נוחבה חדרו בבוקר 7 באוקטובר למרחב כיסופים. מולם נלחמו לוחמי גולני, ובהמשך גם כוחות אגוז ויחידות נוספות, לצד כיתת הכוננות של הקיבוץ. הקרבות נמשכו ימים, גבו את חייהם של 28 לוחמי צה"ל ו־17 אזרחים - והסתיימו רק ב-12 באוקטובר. שלוש שנים אחרי, במסגרת "7 קרבות מרים ב-7 באוקטובר", אנחנו חוזרים אל הקרב ואל כמה מהלוחמים שנפלו בו, שסיפוריהם מונצחים במיזם "גל-הד"
בשעה 05:30 בבוקר שבת, 7 באוקטובר 2023, ביצע גדוד 51 של חטיבת גולני "כוננות עם שחר" בגזרת כיסופים. פחות משעה לאחר מכן, ב-06:29, החלה מכת האש של חמאס. כ-150 מחבלי נוחבה חדרו באותו בוקר למרחב קיבוץ כיסופים ולמחנה הצבאי הסמוך אליו.
הם הגיעו בכלי רכב ובאופנועים, חלקם לבושים במדי צה"ל, ופרצו את הגדר בכמה נקודות. בתוך דקות מצאו את עצמם הלוחמים ותושבי הקיבוץ בתוך קרב שהיקפו לא דמה לתרחיש שאליו נערכו.
מיזם "גל-הד", בהובלת ארגון יד לבנים ובשיתוף FIDF ו-ynet, נולד כדי להנציח את חללי צה"ל וכוחות הביטחון שנפלו במלחמת "חרבות ברזל", ולהביא את סיפוריהם בקולם של בני המשפחה והאנשים שהכירו אותם.
היקף האובדן העצום הופך את מלאכת ההנצחה למסע ארוך שעדיין נמשך: מדי חודש מצטרפים לאתר עוד ועוד סיפורים אישיים וסרטוני הנצחה, בשיתוף המשפחות השכולות.
גם הכתבה שלפניכם אינה יכולה להביא את סיפוריהם של כל הנופלים בקרבות במרחב כיסופים. היא מביאה כמה מהם - סיפורים שכבר תועדו במסגרת המיזם - לצד סיפורו של הקרב שבו נפלו.
לבד מול המחבלים
כבר בדקות הראשונות התנהלו קרבות במקביל בבסיס ובקיבוץ. בשעה 06:38, תשע דקות בלבד לאחר תחילת המתקפה, הורה מפקד פלוגה ב' בגדוד 51 לכוח להגיע לקיבוץ. בשעה 06:55 כבר חדרו מחבלים לשכונות הצפונית והדרומית שלו. במקביל נמשכה החדירה למחנה הצבאי.
אחד הלוחמים שעמדו מולם היה סמל תומר נגר, נגביסט מגדוד 51. בשעה 06:57 הוא זיהה מחבלים שחדרו לבסיס. תומר נשאר בעמדת הבונקר וניהל לבדו קרב מול המחבלים. במשך דקות ארוכות הוא ירה לעברם ומנע מהם להתקדם.
על פי סיפורו במיזם גל-הד, ברשותו היו 675 כדורים - והוא ירה את כולם. כשאזלה התחמושת שלו, נפל בקרב. הלחימה שלו העניקה לחבריו זמן להתארגן ולהתחמש.
גם בשער המחנה התחולל קרב קשה. סמל דוד מיטלמן וסמל עילאי נועם בן מוחה נלחמו שם במשך כ־20 דקות, עד שנהרגו מפגיעת טיל נ"ט. במיגונית פלוגת המפקדה התקרבו המחבלים אל החיילים שהתבצרו במקום.
מפקד הפלוגה הצליח לחסל כמה מהם לפני שנפל, ורימונים שהשליכו המחבלים אל המיגונית גבו את חייהם של שישה חיילים. לוחם נוסף שנפצע פונה לבית החולים ומת בהמשך מפצעיו.
הקרב נמשך גם בקיבוץ
באותן שעות ניהלו לוחמי גולני וכיתת הכוננות קרבות גם בתוך כיסופים. המחבלים תקפו את בית הרבש"ץ, השליכו לעברו מטען וניסו לחטוף אותו, אך הוא הצליח להתבצר בממ"ד עם משפחתו.
בסביבות 07:30 נחטף מביתו שלמה מנצור, שלימים התברר כי נרצח בשבי, ושישה עובדים תאילנדים נרצחו.
כוח צה"ל וכיתת הכוננות הצליחו לבלום את תנועת המחבלים בין השכונות, ולשבש את תוכנית המתקפה.
בין לוחמי גולני שיצאו להילחם בקיבוץ היה גם סמל גיא בזק, בן 19, מגדוד 51. דקות קודם לכן עוד כתב לאחותו מהמוצב: "את לא מבינה מה יש פה, מרגישים את הרצפה, האדמה רועדת".
גיא וחבריו הגיעו לאזור גן הילדים בקיבוץ ונלחמו במחבלים. הכוח הצליח לחסל מחבלים, ולמנוע מחוליה נוספת לחדור אל היישוב. גיא נפל בקרב.
לצד הלחימה בקיבוץ המשיך הקרב במחנה. רק בשעה 13:45 הגיעה אליו תגבורת של יחידת אגוז. הכוח חבר למפקד גדוד 51, והמשימות חולקו: לוחמי גולני פעלו בדרום המחנה, ואילו לוחמי אגוז פעלו בחלקו הצפוני, באזור מיגונית המפקדה ומגורי החיילות.
במהלך הסריקות טיהרו הלוחמים מבנים, וחילצו שתי תצפיתניות שאבד עמן הקשר מוקדם יותר.
בשעה 17:45, כשכוח אגוז חבר לנמ"ר של גדוד 51, נפתחה לעבר הלוחמים אש. בקרב נפלו לוחמי אגוז, ובהם רס"ל אלעד מיכאל ששון. רק לקראת השעה 22:00 פונו החיילים והאזרחים מהחמ"ל, והמחנה הוכרז נקי ממחבלים.
אבל בקיבוץ כיסופים הקרב עדיין לא הסתיים. פינוי התושבים החל בסביבות 17:00, כשמחבלים עדיין שהו בקיבוץ. בלילה שבין שבת לראשון, נתקל כוח צה"ל במחבלים שהתבצרו באחד הבתים.
ב-9 באוקטובר נמשכה הלחימה ברפת, שם נרצח מנהל הרפת ראובן הייניק. ב-10 באוקטובר השתלט על הקיבוץ גדוד מילואים מחטיבה 5, ורק ב-12 באוקטובר חוסל המחבל האחרון. חמישה ימים חלפו מתחילת המתקפה ועד שטיהור הקיבוץ הושלם.
בקרבות במרחב כיסופים נפלו 28 לוחמי צה"ל ונרצחו 17 אזרחים, בהם שישה עובדים זרים וחבר כיתת הכוננות. לפי תחקיר צה"ל שפורסם, כ-25 מהמחבלים חוסלו בבסיס הצבאי, כ-30 בקיבוץ וכ-50 במרחב הסמוך. היתר נסוגו לרצועת עזה.
אדם אגמון: "לחיות פשוט"
בין הלוחמים שנפלו בקרבות בכיסופים היה סמ"ר אדם אגמון, לוחם ומפקד בחטיבת הצנחנים. בן 22 היה בנופלו.
אדם נולד בניו זילנד במהלך שליחות ציונית של משפחתו. לפני הגיוס התנדב לשנת שירות ב"אחוזת הילדים" בחיפה, בעבודה עם נוער בסיכון, ושם התגלה כמנהיג רגיש ומסור שכבש את לבבות חניכיו.
בצבא בלט כמפקד מקצועי וצנוע, ששילב דרישות גבוהות עם אוזן קשבת ודאגה עמוקה לחייליו.
בבוקר 7 באוקטובר, כששהה בבסיס, יצא עם כוחותיו לחלץ ולסייע ביישובי העוטף. אחרי שנתקלו בזירת הטבח באזור הנובה, המשיכו הלוחמים לכיסופים. שם, תוך חתירה למגע והגנה על התושבים, נפל אדם בקרב לצד מפקדיו.
קרוביו ומשפחתו זוכרים אותו כאדם שידע "לחיות פשוט" - בטבעיות, בצניעות ובאהבת חינם. אביו קורא להנציח את דמותו דרך חיים של עוצמה ונתינה: "תחיו בעוצמה משולשת, פעם בשבילכם, פעם בשביל אדם, ופעם בשביל המשפחות".
אלעד מיכאל ששון: "עכשיו תורי"
רס"ל אלעד מיכאל ששון, לוחם ביחידת אגוז בחטיבת הקומנדו, נפל בגיל 21. הוא גדל במוצא עילית, ואמו עליזה נזכרת בחיוך בתינוק שהיה סקרן מכולם: "הוא לא זחל, הוא דילג על שלב הזחילה וגרר את עצמו".
הסקרנות הפכה אצלו לשילוב של אינטלקט וחוש הומור פרוע. הוא קרא ספרי פילוסופיה בגיל צעיר, לימד את עצמו לנגן בגיטרה ושיחק כדורסל בקבוצות ילדים ונוער, שבהן שימש קפטן.
בת זוגו עמית מספרת כי "הבילוי הקלאסי שלנו היה כשכולם יושבים במטבח, ואלעד מבשל ומגיש לכולם אוכל. הוא פשוט אהב אנשים".
אף שהתקבל לקורס טיס, הבין שזה לא המקום שלו. הוא חיפש את הרעות, את ההליכה כתף אל כתף עם חבריו - ועבר לקומנדו. "תחשוב שכשאתה לא עושה את זה, אז חבר שלך צריך לעשות את המשימה הזאת", נהג לומר.
בבוקר 7 באוקטובר הוקפץ הצוות שלו דרומה. בשיחה האחרונה עם אמו, בשעה 09:00, כשניסתה להרגיע אותו, השיב: "לא אמא, זה רציני, זה מלחמה. עכשיו תורי, זה התפקיד שלי".
אלעד וצוותו הגיעו למוצב כיסופים ונלחמו במחבלים בתוך המחנה. הוא הסתער בראש הכוח, ובזמן שהתקדמו נקלעו הלוחמים למארב של מחבל שירה לעברם מאחד הגגות. אלעד נפגע ונהרג במקום.
רק לאחר נפילתו גילתה משפחתו שהתנדב במשך תקופה ארוכה בארגון "שלווה", שם אימן בכדורסל ילדים עם תסמונת דאון ונוער בסיכון - ומעולם לא סיפר על כך. אחיו רועי מספר: "הכיסא שלו בשולחן שישי ריק, ואף פעם לא מתמלא".
ונזכור את כולם
סמל גיא בזק, לוחם גדוד 51 בחטיבת גולני, נפל בגיל 19 בקרב בקיבוץ. שלושה חודשים, בסיום ההכשרה, כתב לעצמו: "למדתי על חברות, שנמדדת בכמה אתה מוכן לתת מעצמך למען חברך".
בבוקר 7 באוקטובר יצא מהמוצב אל הקיבוץ, נלחם לצד חבריו באזור גן הילדים, וסייע לבלום את חדירת המחבלים.
סמל תומר נגר, לוחם גדוד 51 בחטיבת גולני, נשאר בעמדת הבונקר ונלחם כמעט לבדו מול המחבלים עד שהתחמושת שלו אזלה. סיפורו - 675 הכדורים שירה והזמן ש"קנה" עבור חבריו - הפך לאחד מסיפורי הגבורה המזוהים ביותר עם הקרב בכיסופים.
סמל נועם עילאי בן מוחה, סמ"ר מיכאל בן חמו וסמ"ר עדי צור, גם הם לוחמי גולני, נפלו בקרבות במרחב.
עדי צור ומיכאל בן חמו נתקלו בארבע חוליות מחבלים, ירדו מהג'יפ שבו נסעו וניהלו קרב בלימה שאפשר ללוחמים האחרים להגיע לבסיס ולהזעיק כוחות נוספים.
אלה אינם סיפוריהם של כל מי שנפלו בקרבות במרחב כיסופים. מיזם "גל־הד" ממשיך לתעד ולהעלות עוד ועוד סיפורי חיים וסרטוני הנצחה, שנוצרו בשיתוף המשפחות השכולות, כדי לתת, ככל שניתן, שם, פנים וקול לכל אחד ואחת מהם.
לכל הסיפורים במיזם ולחיפוש חלל לפי שם - היכנסו למתחם "גל-הד"