"אתה חי מסבב לסבב": גזרו חוגר באמצע המלחמה, ומאז צברו מאות ימי מילואים
גלב ונועם הוקפצו ב-7 באוקטובר לעוטף כשהם עוד בשירות סדיר, גזרו את החוגר באמצע הלחימה וגילו שהשחרור קיים בעיקר על הנייר. מאז הם עוברים מסבב לסבב, והלימודים, העבודה והתוכניות לעתיד נדחים שוב ושוב. בפרק חדש של הפודקאסט "מאחורי המדים" הם מספרים על החברים שנפלו, על השחיקה שלא נגמרת ועל המחיר הנפשי שהמדינה עדיין לא באמת רואה
ב-6 באוקטובר 2023, אחרי 21 ימים רצופים בבסיס, נסעו גלב והחיילים שלו הביתה לסוף השבוע. למחרת, יומיים לפני שהיה אמור לצאת לחופשת שחרור, צלצל הטלפון. על הקו היה הקצין שלו: "תגיע".
שלוש שנים אחר כך, גלב עדיין לא באמת פשט את המדים. הוא אמנם גזר את החוגר בדצמבר 2023, אבל מאז התייצב לשישה סבבי מילואים. הסבב הבא כבר מתוכנן לינואר.
גם נועם, שסיים את הסדיר כמעט שנה אחריו, לא יוצא מהסחרור: מאז הוא כבר צבר יותר מ-260 ימי מילואים.
שניהם שייכים לדור של לוחמים צעירים שנתקעו על קו התפר שבין הצבא לאזרחות. הם השתחררו בעיצומה של המלחמה הארוכה בתולדות המדינה, בלי נחיתה רכה ובלי תקופת חסד. וכשמערך המילואים מתמודד עם עומס חסר תקדים, הם נקראים שוב ושוב ללחימה בצפון ובדרום, והלימודים, הקריירה והחיים האישיים מחכים בינתיים בצד.
בפרק החדש של הפודקאסט "מאחורי המדים" מספרים השניים על החברים שאיבדו בדרך, על המחיר שהם משלמים בנפש ועל שחרור שקיים בעיקר על הנייר.
"נמנעתי מלהיכנס ללימודים, לעבודה חדשה, לפרויקט, כי ידעתי שיקראו לי שוב למילואים", אומר גלב. "אז למה בכלל להתחיל?".
"סרט אימה של זומבים"
כל אחד מהשניים הגיע לצבא מכיוון אחר: נועם ויתר על מסלול של כדורגלן מקצועי, ולפני הגיוס התייעץ עם הרב שלו ועם אביו. "הגענו למסקנה שאמצא דרך לשלב בין הצבא לאורח החיים הדתי". במרץ 2022 הוא התגייס לחטיבת גבעתי, לפלוגת "תומר" החרדית.
גלב התגייס שנה קודם, במרץ 2021, לחטיבת הצנחנים. את השירות הסדיר חתם בתפקיד פיקודי במחלקה הקרבית ב"חוות השומר". "התחלתי את הדרך שלי בחווה, אז חזרתי לשם כדי לסגור מעגל", הוא מסביר.
אחרי שיחת הטלפון ההיא מיהר גלב לבסיס לאסוף ציוד, ומשם יצא לבקעה כדי להכין את הגדוד. "הצטיידנו בכמה שיותר תחמושת, כמה שיותר מים, וירדנו אל הלא נודע", הוא משחזר.
מהבקעה נשלח הכוח ישר דרומה, אל כפר עזה, בארי ושדרות. "זה היה הלם", אומר גלב. "הכבישים בעוטף נראו כמו סרט אימה של זומבים. קשה היה להאמין שזה קורה, ועוד אצלנו בבית.
"השבוע הראשון היה כאפה אחרי כאפה, ממשימה למשימה, ועוד לא תפסנו את גודל האירוע. ואז התחלנו לראות את ההרוגים של הגדוד, של הצוות. החברים הראשונים שנפלו. רק אז הבנו שאנחנו הולכים למלחמה ושתהיה כניסה לעזה. זה לא מבצע בשכם או קרב יריות במחנה פליטים - זו כבישה מחדש".
נועם: "נגיד שתתחיל ללמוד - ואז מה? עוד רגע אתה שוב בלבנון, בלי קליטה, מנסה להתחבר לזום ולא עומד בקצב. זה פשוט לא יעבוד"
את נועם ואת הצוות שלו, 7 באוקטובר תפס בזמן שהיו באימון במוצב צנובר שבצפון, שם שימשו כוח כוננות לגזרה. "אתה בכלל לא מרגיש שאתה בתוך הסיטואציה, זה שוק", הוא נזכר ומתאר איך ברגע שבו התבשרו על המתקפה בעוטף, התארגנו במהירות, המפקדים והלוחמים, ועלו על האוטובוסים שהובילו אותם לאזור הדרום, לקו האש
באותם ימים, כשהתמונה עוד לא הייתה ברורה לגמרי, התחילו לזרום בקבוצות הוואטסאפ הודעות מטלטלות. "אחד החבר'ה שהיה איתי בטירונות כתב: 'הלכה לנו היחידה, הלך לנו הצוות'", מספר נועם. "אתה קורא את זה, ולא מעכל שזה כל כך קרוב אליך".
גזרו חוגר, קיבלו צו 8
המלחמה הבהירה לשניהם שהשחרור רחוק מלהיות נקודת סיום. השירות הסדיר של גלב הוארך בשלושה חודשים, וחצי שנה בלבד אחרי שהסתיים כבר הוקפץ לסבב המילואים הראשון.
"אף פעם לא מקבלים צו חודש וחצי מראש, כמו שזה אמור להיות", מתאר גלב. "תמיד זה כמה ימים לפני. פעם קיבלתי הודעה מאחד הקצינים שלי ב-4:30 לפנות בוקר: 'תגיע ביום שישי לבסיס בצפון, ביום ראשון יש כניסה ללבנון'".
נועם השתחרר בנובמבר 2024, וכעבור חודש כבר לבש שוב מדים. "החייל שחפפתי, זה שנכנס לתפקיד במקומי, נהרג", הוא מספר. "באותו רגע הבנתי שאני חייב לחזור איכשהו ולעשות את החפיפה מחדש. חזרתי לפלוגה שלי כמילואימניק, והפעם חפפתי חמישה חיילים במקום אחד". בנובמבר הקרוב כבר מחכה לו צו 8 נוסף.
אצל שניהם, כל ניסיון לבנות חיים אזרחיים נבלם, כי ברור שהקריאה הבאה כבר בדרך. "זו שחיקה מתמדת, כמו גרף שרק יורד", אומר נועם. "אתה נשאר באותו מצב שהיית בו כשהשתחררת, וחי מסבב לסבב. בין לבין אתה מתחיל לחשוב על האזרחות, ומבין שזה לא באמת אפשרי. נגיד שתתחיל ללמוד - ואז מה? עוד רגע אתה שוב בלבנון, בלי קליטה, מנסה להתחבר לזום ולא עומד בקצב. זה פשוט לא יעבוד".
את התוכניות לשפר בגרויות ולהירשם לפסיכומטרי הוא נאלץ לדחות, אחרי שהבין שעוד באמצע הסמסטר הראשון יקפיצו אותו לסבב נוסף.
"מאז השחרור, כבר שנתיים ושמונה חודשים, אני באותו מקום: עבודה באבטחה, סבב מילואים, חזרה לאבטחה ועוד סבב", מספר גלב. "זו תחושת תקיעות שמלווה כמעט כל דבר. נמנעתי מלהיכנס ללימודים, לעבודה חדשה, לפרויקט, כי ידעתי שיקראו לי למילואים ולא אוכל באמת להתפנות לזה. אז למה בכלל להתחיל?".
"בסביבה שלי אין אחד שלא פגוע בנפש"
אבל הפצעים העמוקים ביותר לא מופיעים בקורות החיים, ולהבין שצריך לטפל בהם זה רק חצי מהדרך. "הפער בין ההבנה ליישום גדול וקשה", אומר גלב. "כבר בחודשים הראשונים של המלחמה הבנתי שאצטרך לעבד את מה שעברתי, אבל בפועל התחלתי בזה רק חצי שנה אחרי השחרור מהסדיר".
חברי הצוות שלו יזמו בעצמם שיחות עיבוד: כל יומיים-שלושה ישבו יחד, בלי ליווי מקצועי, רק כדי לוודא שאף אחד לא נשאר מאחור. "זה נותן תחושה שאני לא לבד. יש רגעים קשים, ואני יודע למי לפנות. החברים שלי תמיד שמים עין על מי שלא בטוב, וגם אני".
גלב: "המדינה ומשרד הביטחון חייבים להיות קשובים הרבה יותר למצב הנפשי של הלוחמים המשוחררים, כי היום זה פשוט לא מספיק. בסביבה הקרובה שלי אין אחד שלא פגוע בנפש"
אלא שלא כולם מצליחים לדבר על המצוקה או לבקש עזרה, ובמקרים הקיצוניים המחיר כבד מנשוא. "כשלא מעבדים את מה שעוברים, זה יכול להגיע עד למצב שבו לוחם שם קץ לחייו", מזהיר גלב. "לצערי הרב, איבדתי חייל שלי וגם חבר, שהאירוע גבר עליהם. זיכרונם לברכה. זה המחיר כשלא מטפלים. המדינה ומשרד הביטחון חייבים להיות קשובים הרבה יותר למצב הנפשי של הלוחמים המשוחררים, כי היום זה פשוט לא מספיק.
"בסביבה הקרובה שלי אין אחד שלא פגוע בנפש, ואין בזה שום בושה. אנחנו עושים עבודה מורכבת, שלא כל אחד מוכן לקחת על עצמו ולא כל אחד מסוגל להתמודד איתה. יש לזה מחירים, וצריך להכיר בהם. מצד שני, יש גם דרכי טיפול - וחייבים לטפל. האחריות מתחלקת בין המדינה, משרד הביטחון והצבא, אבל חלק ממנה מוטל גם על הלוחם עצמו".
נועם מצביע על כשל נוסף: המערכת נשענת רק על פנייה עצמית של הלוחם. "יש חבר'ה שלא מצליחים ללכת ולבקש עזרה. כל מה שיש להם זה החברים, שיבואו וישבו איתם, אבל אנחנו לא אנשי מקצוע. צריך שגורם מקצועי יגיע אליהם וילווה אותם".
לדבריו, צריך לאפשר גם לחברים ולקרובים לדווח על לוחם שנמצא במצוקה, ולא לחכות עד שיהיה מאוחר מדי.
לצד ההתמודדות הנפשית, נועם וגלב גילו שגם הצעדים הראשונים באזרחות לא מובנים מאליהם. שניהם פנו לעמותת "גב ללוחם", שהקימו ב-2019 אוריה איזק ואיתמר ישראלית, ושליוותה עד היום כאלפיים לוחמים משוחררים.
בסדרת מפגשים הם מקבלים מהעמותה כלים מעשיים לניהול כספים, ליזמות ולבניית קריירה, וגם עזרה במציאת עבודה, מנטור אישי ומקום בקהילת הבוגרים.
"לוחמים חושבים שהם משתחררים ומחכה להם שטיח אדום, וזה ממש לא ככה", אומר נועם. "אתה יוצא וחוטף שוק. ב'גב ללוחם' יש מנחים ומנחות שמלווים אותך לאורך כל הדרך".
"המעבר הזה קריטי", מסביר גלב, "כי אין ללוחם המשוחרר כרית נחיתה בטוחה מספיק, משהו שיעשה לו סדר בחיים האזרחיים, אפילו בדברים הכי פשוטים".
במקרה של מצוקה נפשית או מחשבות אובדניות, ניתן לפנות לער"ן בטלפון 1201, לקו "נפש אחת" של אגף השיקום במשרד הביטחון בטלפון 8944*, או לנט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי - בטלפון 1-800-363-363.