האקדמיה בישראל עדיין לא מוכנה למתמודדי נפש | טור
עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית, סטודנטים מתמודדי נפש עלולים לגלות את מה שגילה בנו של פרופ' עדי וולפסון בשנתו הראשונה באוניברסיטה: מרצים שלא יודעים איך להגיב לקושי רגשי, ולעתים מתייחסים אליו בזלזול ואפילו בהאשמות. וולפסון, מרצה בעצמו, קורא לחבריו לסגל ללמוד לזהות מצוקה נפשית ולהושיט יד, לפני שעוד סטודנטים יוותרו על החלום
שנים רבות שאני מרצה באקדמיה. בכל שנה אני פוגש בהתרגשות, וזו לא אמירה בעלמא, סטודנטיות וסטודנטים חדשים וותיקים, שיש לי את הזכות לקחת חלק באחד מהפרקים המשמעותיים בחייהם.
ובחוזה הלא חתום בינינו, כך אני מאמין, אני מתחייב להעניק להם ידע וכלים מקצועיים, אבל גם "לראות אותם" כאדם לאדם.
כמו מרבית המרצות והמרצים באקדמיה, גם לי אין הכשרה פדגוגית. עם זאת, יש לציין שלאורך השנים, כשהאקדמיה שמה יותר דגש על הוראה לצד המחקר - הסגל האקדמי, וגם אני בתוכו, נחשף ליותר הדרכות, כלים ושיטות בתחום.
מעולם גם לא רכשתי ידע וכלים להתמודדות עם היבטים רגשיים. אומנם בכל המוסדות להשכלה גבוהה קיים מערך טיפולי לסטודנטיות ולסטודנטים, ופה ושם יש גם הרצאה או הדרכה בתחום, אבל לא מדובר במשהו ממוסד ובטח שלא מחייב.
כך שבשורה התחתונה, בכל הנוגע להתנהלות עם סטודנטים המתמודדים עם קשיים רגשיים או נפשיים, אנחנו, המרצות והמרצים, שניצבים לרוב בחזית, פועלים בעיקר מתוך הניסיון שצברנו לאורך השנים ומתוך רצון טוב, אכפתיות ואנושיות.
שוב לא רואים אותו
מתחילת דרכי כמרצה, האמנתי שעלי לראות את הסטודנטים בגובה העיניים. אבל כשהבן שלי החל לפני יותר מעשור להתמודד עם קושי נפשי, ולמדתי על בשרו ועל בשרי כמה הקשבה, מילה טובה ובעיקר יכולת ורצון לראות ולפעול אחרת יכולים לשנות עולמות - הפכתי למרצה רגיש ומכיל יותר, ולמעשה למרצה טוב יותר.
שנים אחר כך, כשהבן שלי צעד לראשונה בשערי האוניברסיטה, חלום שלא היה מובן מאליו לפני כן, כשהוא מוכן להילחם ברצון להישאר במיטה ולהתמודד עם העומס והלחץ, וכשהוא מאמין שיצליח להגשים את עצמו, המציאות טפחה על פניו שוב והכתה בו ובי.
לצד הקושי שחווה כל סטודנט עם כניסה למערכת חדשה ובהתמודדות עם שיטת למידה אחרת, במקרה של בני בלט חוסר המוכנות של המרצים ושל המערכת להתמודד עם דברים שלא מתנהלים "לפי הספר". הוא הרגיש ששוב לא רואים אותו, לא שומעים אותו, לא מבינים אותו, אפילו כשפרש בגלוי את מצבו, ושעם כל הכותרות וההצהרות, האקדמיה עדיין לא מוכנה להתמודדות עם מתמודד נפש.
רק 12% מבני 25 ומעלה עם מוגבלות נפשית בישראל הם בעלי תואר אקדמי, לעומת כ-36% באוכלוסייה הכללית. והפער הגדול והבלתי נסבל הזה הוא לא פער ביכולת, אלא במידה רבה פער בהזדמנויות. כי לצד הקושי האישי, מתמודדי הנפש סובלים גם ממחסומים חברתיים, כלכליים ומוסדיים
הוא וגם אני נדהמנו מהתגובות של מרצים לקשיים שהעלה, מההתייחסות שהייתה לא פעם מזלזלת ואף מאשימה, ומהאנשים במערכת שצריכים להושיט יד ולא עשו כן.
והדברים הללו הכו בי אפילו יותר ממה שהם הכו בו, והעלו שוב את האחריות והמחויבות שלי לשנות עולמות בשבילו ובשביל אלו שמתמודדים כמותו.
פער בהזדמנויות, לא ביכולת
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2023, רק 12% מבני 25 ומעלה עם מוגבלות נפשית בישראל הם בעלי תואר אקדמי, לעומת כ-36% באוכלוסייה הכללית.
והפער הגדול ואפילו הבלתי נסבל הזה הוא לא פער ביכולת, אלא במידה רבה פער בהזדמנויות. כי לצד הקושי האישי, הסובייקטיבי והאובייקטיבי, של מתמודדי הנפש, הם מתמודדים גם עם מחסומים חברתיים, כלכליים ומוסדיים.
חלק ניכר מההפרעות הנפשיות מתחיל בגיל ההתבגרות, דבר שגורם להיעדרויות, לירידה בהישגים או לנשירה ממסגרות לימוד, ופוגע בסיכוי לסיים לימודים עם בגרות מלאה ולעמוד בתנאי הקבלה לאקדמיה. גם הטיפול גוזל לא מעט משאבים, ולא תמיד משאיר פניות להתמודד עם תקופה אינטנסיבית.
לצד זה הקושי הכלכלי לא פעם גדול יותר, גם לאלו הנעזרים בקצבאות. ומעל לכל מרחף כל הזמן הסוד והחשש מסטיגמה ומתיוג, שמתמודדי נפש מתמודדים איתם כל החיים.
אולם הקושי של מתמודדי הנפש לא נעלם בשערי האקדמיה, אלא הופך לעתים משמעותי יותר דווקא במהלך הלימודים, דבר שגורם לנשירה יחסית גבוהה.
ניסיונות ההסתרה, שגובים מחיר יקר. תופעות לוואי של טיפול תרופתי או תקופות שמצריכות טיפול אינטנסיבי יותר, שיכולות להפר את הרצף הלימודי ואת היכולת לעמוד בלוח הזמנים ובמטלות כמו שאר הסטודנטים. מערכת תמיכה שאינה גמישה ורגישה מספיק, למרות הרצון הטוב וההצהרות והתקציבים. ובעיקר הקושי בהתנהלות מול הסגל האקדמי, שלא תמיד קשוב מספיק לצרכים ולרוב לא מודע לקשיים, ופשוט לא יודע מה לעשות.
שומרי סף בקמפוס
בישראל יש כ-300 אלף אנשים המאובחנים כסובלים ממחלות נפש, ברמות ובמאפיינים שונים, אך ההערכות הן שכ-25% מהאוכלוסייה מתמודדת עם הפרעות נפש שונות, מחרדה ועד דיכאון, ואלו כנראה ההערכות חסר. אחרי שנות קורונה ושנות מלחמה ארוכות, המספרים הללו רק עלו וגם המורכבויות גדלו.
לכן, חשוב שהמועצה להשכלה גבוהה תיקח את נושא השילוב של מתמודדי הנפש באקדמיה בשתי ידיים וכפרויקט לאומי.
בתוך כך, על המועצה להשכלה גבוהה לפעול גם להגברת המודעות, האחריות והמחויבות של הסגל האקדמי לנושא, באמצעות הדרכות והכשרות שונות, ממש כמו שבכל שנה חברי הסגל מחויבים לעבור הדרכת בטיחות, או, להבדיל, הדרכה בנושא הטרדה מינית.
"אנוש" - העמותה הישראלית לבריאות הנפש, השיקה לפני כמה שנים את פרויקט "?R U O K", המעודד אנשים לעצור ולשאול אדם אחר "מה שלומך באמת?", להקשיב ולהישאר בקשר, ואפילו לסייע לו לפנות לעזרה, במיוחד כאשר מזהים סימנים של מצוקה.
גם המדינה השיקה לאחרונה פרויקט לאומי ראשון מסוגו, להכשרת אלפי "שומרי סף" לזיהוי מוקדם של סימני מצוקה נפשית ואובדנות. מטרת התוכנית, שמתמקדת בנותני שירות הבאים במגע יומיומי עם הציבור הרחב, כגון נהגי מונית או בלניות במקווה, להקנות כלים מעשיים לניהול שיח רגיש, לאפשר זיהוי סימני אזהרה ומצוקה, להעניק סיוע ראשוני ולהפנות בזמן אמת לגורמי טיפול מוסמכים.
אין ספק שהמוסדות להשכלה גבוהה יכולים ואפילו חייבים, לקדם הכשרות שכאלו לחברי הסגל האקדמי וגם לחברי הסגל המנהלי.
אחד מייעודיה המרכזיים של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל הוא יצירת חברה משכילה, שוויונית ומכילה יותר, תוך הבטחת הזדמנות אמיתית ושווה לכל סטודנטית וסטודנט. האקדמיה היא נדבך מרכזי בקידום החוסן הלאומי.
על כן, אין ספק שכניסה של מתמודדי נפש, שלרוב מודרים מהחברה, בשערי האקדמיה, והצלחה שלהם בלימודים - יכולה לספק להם תחושת מסוגלות וחוויה חיובית, לתת להם עוגן כלכלי ולייצר עבורם נתיב להשתלבות בחברה.
אחד מייעודיה המרכזיים של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל הוא יצירת חברה משכילה, שוויונית ומכילה יותר, תוך הבטחת הזדמנות אמיתית ושווה לכל סטודנטית וסטודנט. האקדמיה היא נדבך מרכזי בקידום החוסן הלאומי
אני יודע שכמרצים יש לכל אחת ואחד מאיתנו אין ספור משימות; בהוראה, במחקר ובתפקידים מנהליים כאלו ואחרים. אני יודע גם שהסטודנטים מציבים לנו לא מעט אתגרים. ובתוך כל אלו אני מאמין שעלינו להירתם למשימה, שהפכה כבר לאומית, ולאפשר ליותר ויותר מתמודדי נפש ללמוד באקדמיה ולסיים את הלימודים בהצלחה.
אני קורא לכם, חברותיי וחבריי מהסגל האקדמי, לעשות את מה שאנחנו מבקשים מהסטודנטים לעשות: ללמוד ולחקור את הנושא, לחפש פתרונות, להיות יצירתיים ולהוביל שינויי. כי הנושא הזה חייב להיות בנפשנו.
הכותב הוא מרצה, משורר וסופר, ופעיל בנושאי איכות הסביבה והקיימות בישראל. מחבר הספרים "אֲנִי אַבָּא שלך" (הוצאת פרדס, 2019); "בגוף ולא רק בו" (פרדס, 2021) ו-"כמו שהיורֶה" (פרדס, 2022).