"המקומיים שואלים אם הנעדר הוא איש מוסד. אני עונה: 'לא, הוא פשוט ישראלי'"
כשבנה ינאי טבע בנהר במקסיקו לפני חמש שנים, נירית רימון הקימה לזכרו את "חברים מחלצים" - רשת של ישראלים ברחבי העולם, שמוקפצים לאתר ולסייע לכל ישראלי שנעלם או נפגע בחו"ל. השבוע, עלו עשרות ממתנדביה להר האולימפוס ביוון כדי לחפש את עמי יוגב, שבמשך שבועיים היה מנותק קשר, עד שמצאו את גופתו. "אנחנו כמו 'ידידים' לתקלה ברכב - רק לאירועי קצה בחו"ל"
ב-20 בספטמבר, בשעה 16:00, שלחה שוש דבי הודעה לבנה. עמי יוגב, בן 46 ממודיעין, המריא כמה ימים קודם לכן לאתונה בהחלטה של רגע, והודיע לה שהוא מתכוון לטפס על הר האולימפוס.
"מאז שנחת הוא דיבר איתי כל יום", סיפרה. "גם בזמן הטיפוס - שלח לי תמונות. אחרי התמונה האחרונה, כשהוא בדרך לפסגה, הוא הפסיק לענות". את ההודעה שלה הוא עוד הספיק לראות. הבאות אחריה כבר לא נפתחו, ומאז נשאר וי אחד, ואינספור שיחות שלא נענו.
את אותן תמונות שלח יוגב גם לחבר קרוב, ושיתף אותו כמה טוב לו על ההר. בהודעה נוספת סיפר שנקע את הרגל במהלך הטיפוס. יותר הוא לא כתב.
כשהבינה המשפחה שהקשר נותק, החלה לגייס כל מי שיכול לעזור - ותוך ימים יצאו לחפש אותו עשרות אנשים שמעולם לא פגש.
"ההיגיון אמר לנו ששם הוא יימצא"
הר האולימפוס, הממוקם בסמוך לסלוניקי, נחשב ליעד של מטיילים שמחפשים לשלב אקסטרים בחופשתם: טיפוס של כמה ימים, פסגה בגובה של כ-3,000 מטר ומפגש עם תיירים מכל העולם.
אולם בתחילת אוקטובר הסתובבה על ההר קבוצה שלא הגיעה בשביל הנוף: כמה עשרות ישראלים, חלקם מתגוררים ביוון וחלקם מטיילים שהגיעו במיוחד, שחיפשו את יוגב - אדם שרובם לא פגשו מימיהם.
כ-33 מתוכם הגיעו דרך "חברים מחלצים" - מערך אזרחי-התנדבותי שפועל תחת עמותת "גוונים", המסייע לישראלים וליהודים במצבי חירום בחו"ל.
הכוח של הארגון ההתנדבותי, טמון בחיבור המהיר שהוא יוצר בין המשפחה המודאגת בישראל לבין כל מי שיכול לסייע: מתנדבים ואנשי מקצוע בעולם, חמ"ל שמרכז את המידע, וגורמי חילוץ ורפואה מקומיים.
ובניגוד לחברות החילוץ המסחריות, כאן אף אחד לא מגיש למשפחה חשבון בסוף.
כך זה עבד גם הפעם. יוגב יצא מישראל בלי ביטוח נסיעות, והחיפושים הפרטיים מומנו מכיס המשפחה ומקמפיין גיוס המונים שפתחה, לצד קריאות למדינה להתערב.
זמן קצר אחרי שפנתה לעזרה, יצאה קריאה של "חברים מחלצים" למתנדבים ולאנשי מקצוע באזור, והגיעה ללירן אבירם, ישראלית המתגוררת ביוון. דרכה נרתמה לחיפושים גם "Altus", חברת הרחפנים של בן זוגה זאק.
במשך ימים סרקו המתנדבים, יחד עם יחידת החילוץ היוונית, את המדרונות ואת ערוצי הנחלים סביב המסלול שבו צעד יוגב, שטח סלעי ותלול שהערפל והגשמים של אותם ימים הפכו למסוכן.
"נראה שהוא יצא לטיול בלי להבין את גודל האתגר", אומר רון לביא, מנכ"ל משותף בארגון "חברים מחלצים". "ייתכן שלא היה לו ציוד מתאים ולא הכיר את השטח. אבל כבר אז, כשיצאנו לאתר אותו, ידענו פחות או יותר איפה לחפש".
ב-9 באוקטובר, כשבועיים וחצי אחרי ההודעה האחרונה ששלח יוגב לאמו ולחברו, הגיע הסוף העצוב. גופתו אותרה בערוץ נחל מברולקוס, בגובה של כ-1,800 מטר; ככל הנראה נפל מגובה רב במהלך הטיפוס.
"סרקנו שטח מיוער בערוץ נחל, עם מפלים יבשים", מספר יפתח שביט, מייסד שותף בארגון. "ההיגיון אמר לנו שזה האזור שעמי עשוי להימצא בו. אחרי שלושה ימי חיפושים, הוא נמצא שם ללא רוח חיים. הכרנו את הלבוש והציוד האישי שלו לפי התמונות שהמשפחה העבירה, וככה הצוות זיהה אותו".
משנמצא, עברה האחריות מידי המתנדבים לקונסוליה הישראלית ביוון, שבימים אלו מלווה את המשפחה בהליכים להבאתו של יוגב לקבורה בישראל.
"כמו ידידים, רק לאירועי קצה בחו"ל"
ארבעת המחלצים שזיהו את יוגב בערוץ הנחל לא הכירו אותו, ולא היו מגיעים לשם אלמלא סיפור טרגי אחר, שהתרחש ארבע שנים קודם לכן, בנהר אחר.
בנובמבר 2021, בטיול הגדול אחרי הצבא, הגיע ינאי רימון עם חבריו לנהר רדוד במקסיקו. "הוא נכנס למים, נסחף עם הזרם החזק ולא הצליח לצאת", מספרת אמו, נירית. "שלושה ימים לא מצאו אותו, ואז הגופה התגלתה. מה שהיה מרשים בעיניי זה שעשרות מתנדבים פעלו למצוא אותו".
ינאי היה בן 23, לוחם משוחרר מדובדבן, שיצא עם חברים לטיול הגדול במרכז אמריקה אחרי שירות צבאי אינטנסיבי של שלוש שנים, ותקופת קורונה קשוחה במיוחד. "הוא היה - ועדיין - הילד השני שלנו", אומרת נירית.
כשהחיפושים אחרי ינאי הסתיימו, ובני המשפחה קיבלו את הבשורה הקשה, הם הבינו גם מה היה חסר להם בימים האלה: גוף שירכז את המידע, יסביר להם מה קורה ויחבר במהירות בין כל מי שיכול לעזור. במקום לחכות שמישהו אחר יקים אותו - הם הקימו אותו בעצמם.
"לחברות החילוץ הישראליות יש נהלים קבועים. הן ממדרות את המשפחות ולא נעזרות בהן כמקור ידע, ולא ידעו לשלב מתנדבים שרוצים לעזור - וזה פוגע ביכולת להגיע מהר לשטח, שהיא מה שמציל חיים", מסבירה רימון.
"ומצד שני, היו ישראלים שבכלל לא הכירו את ינאי ורצו להושיט יד. הבנתי שאנחנו עם מיוחד, שמרגיש כמו משפחה גדולה. ברגע שקורה משהו, אין מי שלא יתעלה על עצמו. הבנו שאי אפשר לתת לאנרגיה הזו ללכת לאיבוד".
במרץ 2023 הקימה רימון את "חברים מחלצים" לזכר בנה, תחת עמותת "גוונים", שבה היא משמשת כיום מנכ"לית שותפה. לצידה עמדו לביא, מומחה לאיתור וחילוץ מאזורים מורכבים, ושביט, שיפקד על החיפושים באולימפוס שנתיים וחצי אחר כך.
"רון ויפתח פנו אלינו, ובנינו תוכנית שנועדה לתת לאחרים את מה שלא היה לנו: לא רק עזרה בחיפושים, אלא מעטפת שלמה – מגיוס כספים ועד גיוס אנשים בשטח", מסבירה רימון.
לביא עצמו לא הכיר את ינאי. הוא נכנס לתמונה דרך שביט, חבר ותיק, ועד לפני שנה היה רק מתנדב בארגון שהיום הוא מנהל. "יפתח פנה אליי בערך חצי שנה אחרי המקרה של ינאי, וסיפר שרוצים להקים מערך שיחלץ ישראלים בחו"ל", הוא נזכר.
"החיבור לעמותת 'גוונים' היה מיידי, ובעזרתם הקמנו רשת קשרים בכל העולם, שכוללת מנהלי חברות פרטיות של מטוסים, מסוקים ורחפנים. ממש גיבשנו צוות מקצועי ובעל יכולות סביב הדבר הזה".
אבל מה בעצם עושה "צוות מקצועי" כזה כשישראלי נעלם בקצה העולם?
ללביא יש הסבר שמסתכם במשפט אחד: "אנחנו כמו 'ידידים', שכולם מכירים מהרגע שיש בעיה ברכב - רק לאירועי קצה בחו"ל".
הצלע השלישית בחבורה הוא לירן נטע, יוצא יחידת 8200, שבנה פלטפורמה לרישום מתנדבים ולניהול מידע באירועי חילוץ.
"זו קהילה שהתחילה בקבוצת וואטסאפ, והיום היא הרבה יותר טכנולוגית", אומר לביא. "היא בנויה על ישראלים שחיים ברחבי העולם - יוצאי יחידות מובחרות, אנשי רפואה ויוצאי קהילת המודיעין. כשקורה משהו, כותבים לקבוצה של המדינה שבה אבד הקשר, ואנשים מוקפצים. פותחים חפ"ק קדמי בשטח, ומשם נותנים מעטפת מלאה".
מאז שנוסד, לפני שלוש שנים וחצי, התקבלו בארגון יותר מאלף פניות של ישראלים ויהודים. קצת יותר מ-230 מהן היו אירועי חירום של ממש, ב-49 מדינות שונות. "מתוכם, יש בערך 35 אירועים שאם לא היינו מתערבים, המחולץ קרוב לוודאי לא היה איתנו היום", אומר לביא.
איך המקומיים מגיבים כשעשרות ישראלים נוחתים אצלם לחפש אדם אחד?
"בהשתאות. אנחנו פוגשים רק אנשים טובים שרוצים לעזור, ומקומיים שמחפשים איתנו שואלים אותי הרבה פעמים: 'מי האיש הזה שנעלם? איש מוסד? פוליטיקאי?' ואני עונה: 'לא. הוא פשוט ישראלי'".
הפצוע מלאוס הפך למתנדב
כשלביא מדבר על "מעטפת מלאה", הוא מתכוון לכל מה שקורה מסביב לחילוץ - ולפעמים במקומו. "יש לנו למשל פסיכולוגית קלינית, גינקולוגים ואפילו עורכי דין שנכנסים לתמונה כשישראלי או ישראלית נמצאים במצוקה בחו"ל".
כך קרה בדצמבר האחרון, כשישראלית שנפשה בבודפשט התעוררה בבוקר בלי הארנק והציוד שלה וחשדה שנאנסה. "תוך שעות היא קיבלה מאיתנו מעטפת מול הרשויות המקומיות, עם ישראלים שגרים בסביבה ומכירים את הרשויות", הוא מספר.
נירית רימון: "חברות החילוץ ממדרות את המשפחות ולא ידעו לשלב מתנדבים - וזה פוגע ביכולת להגיע מהר לשטח, שהיא מה שמציל חיים. ומצד שני, היו ישראלים שבכלל לא הכירו את ינאי ורצו להושיט יד. הבנו שאי אפשר לתת לאנרגיה הזו ללכת לאיבוד"
בשנה האחרונה נכנס הארגון גם לתחום הסיוע הנפשי, אחרי שאיתר כמה מתמודדי נפש ישראלים שנעלמו בחו"ל. "לאחרונה התקשר אלינו אח של חייל משוחרר, אחרי שקיבל שיחה מישראלי שסיפר שהאח מסתובב בצורה מפחידה בקופנגן שבתאילנד. הנחינו אותו ואת אחותו איך להגיע לאזור ואיך לדבר איתו כדי שיחזור ארצה, והצלחנו לנהל את הסיטואציה".
במקרה אחר, ב-2023, קפץ מטייל ישראלי מגשר בלאוס, נחת לא טוב במים, איבד את הכרתו ונעלם בנהר. "הייתה איתו בחורה ישראלית שראתה את זה והתחילה לרוץ אליו, ונריה שוקרון, מטייל ישראלי שהיה בסביבה, ראה אותה רצה והצטרף.
"הוא לקח סירה קטנה, והוציא אותו מהמים כשהוא ללא הכרה. כשראה שהוא מדמם מהפה, הוא התקשר אליי ושאל מה עושים", מספר לביא, "משם התחילה סאגה שלמה: העלינו אותם על טנדר מקומי לבית חולים, אבל שם כמעט לא ידעו איך לטפל בו, אז הטסנו אותו לתאילנד. תוך 24 שעות מרגע הנפילה ניקזו לו את הדימום. היום הוא לא רק בריא - הוא מתנדב אצלנו".
ולפני שנה טיפלה העמותה בשחר סעדון, חייל משוחרר שלחם בעזה ויצא לטיול בהודו. במהלך טיול ב"יער הפיות" נפל ממצוק, שבר את הרגל ונפצע בראשו. "מתנדב שלנו שמע על הסיפור ממקומיים ועדכן אותנו, ותוך חצי שעה הוא הובא לטיפול מציל חיים בבית חולים מקומי".
באולימפוס, הסוף היה טרגי. אבל גם שם, אומרת נירית רימון, קרה הדבר שבזכותו הארגון קיים: עשרות אנשים שלא הכירו את עמי יוגב עזבו הכול ועלו להר, והמשפחה לא נשארה לבדה מול הרשויות הזרות והטלפון השותק.
"בנינו את מערך המחלצים כדי לתת לאחרים את מה שלא היה לנו באותה תקופה", אומרת רימון. "זו הייתה הדרך שלנו להנציח את ינאי, ולהצמיח מהסיפור שלנו משהו".