ממחסור ברופאים ועד שיקום הצפון: האתגרים שמחכים לממשלה הבאה
בוועידת "האנשים של המדינה" התריעו בכירים על המשברים שמחייבים טיפול: המחסור במורים והאלימות בבתי הספר, עזיבת הרופאים ושחיקת מערכת הבריאות, עתיד האקדמיה בעידן הבינה המלאכותית, הצורך בחיזוק הצפון והדרום והסיוע הנפשי למשרתי המילואים. לצד אלה עלתה גם הדרישה לאפשר לישראלים בחו"ל לממש את זכות ההצבעה שלהם
מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד התריעה בוועידת "האנשים של המדינה" של על המחסור במורים, האלימות נגד עובדי הוראה והצורך בתוכנית אסטרטגית ארוכת טווח למערכת החינוך.
לדבריה, משרדי האוצר והחינוך התעלמו מהאזהרות על המחסור במורים, וכיום ניכרות השלכותיו. "צריך להכין תוכנית אסטרטגית ל-20 שנה, להכשיר את האנשים הטובים ביותר ולהביא אותם לתוך המערכת", אמרה.
בן דויד התייחסה גם לאלימות נגד מורים וציינה כי מתחילת השנה טיפלה בכ-20 מקרי אלימות, לאחר שבשנה שעברה טיפלה ב-80 מקרים. לדבריה, מורים חשופים לאיומים ולהשפלות מצד הורים ותלמידים, ללא הגנה מספקת ממשרד החינוך. היא קראה להטיל סנקציות על הורים ותלמידים אלימים ולתמוך בהחלטות מקצועיות של צוותי החינוך, לרבות השעיית תלמידים. לקראת הבחירות הקרובות הדגישה בן דויד כי שיתוף פעולה בין שר החינוך לארגוני המורים הוא תנאי לקידום המערכת. היא גם התייחסה למשא ומתן הצפוי על הסכם השכר, ואמרה כי יש לחזק את מעמד המורה, להעלות את שכרם של כלל המורים ולהעניק להם סמכות לצד האחריות.
בנוסף, התנגדה להעברת סמכויות החינוך לרשויות המקומיות, והזהירה כי מהלך כזה יעמיק את הפערים בין הרשויות. לדבריה, מערכת החינוך חייבת להישאר ציבורית ובאחריות המדינה.
"התואר איבד רלוונטיות? שיא של 350 אלף סטודנטיות וסטודנטים". ד"ר מאיה לוגסי בן חמו, מנכ"לית המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ולתקצוב, סיפרה בראיון אחד על אחד עם שרון כידון על חשיבות האקדמיה ברקע מהפכת הבינה המלאכותית. "זו סוגיה שאנחנו דנים עליה בכל יום. אנחנו מבינים שאיש לא באמת יודע אילו מקצועות ישתנו ויישארו. מה שוודאי עבור כולנו הוא שכל התחומים יעברו איזושהי התאמה".
בן חמו תיארה את הצירים המרכזיים שבהם הוחלט להתמקד: "אחד זה ציר המדיניות: הקמנו שתי ועדות שכל כולן כרגע דנות באיך AI משפיע על המחקר, ההוראה והלמידה, כי אנחנו מבינים שזו לא 'עוד טכנולוגיה', אלא טכנולוגיה שמעצבת את המציאות של כולנו. כדי להשתמש ב-AI אנחנו צריכים כוח מחשוב חזק עבור חוקרים וחוקרות. אנחנו רוכשים ביותר מ-450 מיליון שקל כוח מחשוב חזק וייעודי עבור חוקרים וחוקרות באקדמיה"
ברקע המחסור ברופאים בישראל, אמרה כי: "הבנו שאם לא נעשה מעשה, בעשור הקרוב לא יהיו לנו מספיק רופאים ורופאות, בטח ובטח בפריפריה. זיהינו שיש צורך אמיתי וישבנו עם משרד הבריאות. החלטנו לפתוח שלוש פקולטות חדשות - באוניברסיטת רייכמן, במכון וייצמן ובאוניברסיטת חיפה. אנחנו מסתכלים על 1,560 סטודנטים שמתחילים את השנה הראשונה בלימודי רפואה - לעומת 808 רק לפני שש שנים".
הפוליטיקאים מתעלמים, המערכת נשחקת: האזהרה של מנכ"לית ההסתדרות הרפואית, עו"ד לאה ופנר התריעה מפני משבר עזיבת הרופאים מישראל, וקראה לממשלה הבאה להציב את עצירת העזיבה והחזרת הרופאים מחו"ל בראש סדר העדיפויות. לדבריה, יש לפתוח תקנים ולהבטיח לרופאים מקומות עבודה.
בשיחה עם שרון כידון הסבירה ופנר כי לצד המלחמות, המאבקים הפנימיים וחוסר היציבות הפוליטית, תנאי העבודה הקשים במערכת הבריאות דוחפים רופאים לחפש עתיד במדינות אחרות. רופאים היוצאים להתמחויות-על בחו"ל מקבלים הצעות שקשה לסרב להן. "כשאתה צריך לעבוד כל כך הרבה שעות בכמה משרות כדי להרוויח טוב, ברור שעדיף לך להגר לגרמניה, לארה"ב או לאנגליה, לעבוד מחצית מהשעות ולהרוויח אותו דבר או הרבה יותר", אמרה.
ופנר הזהירה כי הצלחת מערכת הבריאות להתמודד עם אתגרי הקורונה והמלחמה גרמה לכך שהצורך בהשקעה בה נדחק הצדה, בלי להביא בחשבון את שחיקת הצוותים. לדבריה, גם המלחמה גבתה מחיר מהרופאים, שנדרשו להתייצב לטיפול במטופלים בלי מענה מספק לצורכי משפחותיהם. היא הביעה אכזבה מכך שמערכת הבריאות כמעט אינה נוכחת בשיח לקראת הבחירות, והדגישה כי ההסכמים הקואליציוניים יהיו מבחן לכוונות הממשלה: אם יוקצו בהם תקציבים למערכת, יהיה בכך סימן למחויבות אמיתית לבריאות הציבור.
בנוסף, מתחה ביקורת חריפה על מצב בריאות הנפש בישראל. לדבריה, התשתית הציבורית בתחום אינה ערוכה להתמודד עם השלכות שלוש שנות המלחמה, והפתרונות המוצעים, ובהם הכשרות קצרות למטפלים, אינם תחליף להשקעה באנשי מקצוע ובמערכת הציבורית.
עשרות אלפי ישראלים צפויים לעלות על מטוסים לקראת הבחירות כדי לממש את זכות ההצבעה שלהם. בפאנל שעסק בנושא, הביעו המשתתפים תמיכה באפשרות להצביע גם בחו"ל. בפאנל שעסק בזכות ההצבעה של ישראלים מעבר לים, הציג יהונתן בר שדה, נשיא AID Coalition FLY & VOTE, את עמדתם של ישראלים שחיים בחו"ל
אך ממשיכים להיות קשורים למדינה. לדברי בר שדה, סקר שערך ארגונו העלה כי 84% הישראלים בחו"ל רואים בבחירות הקרובות בחירות קריטיות. "ישראלי ממוצע שחי בחו"ל פותח בבוקר את העיתון, בלילה רואה חדשות ובין לבין חי את ישראל בזמן אמת", אמר. הוא הוסיף כי אירועי 7 באוקטובר והמלחמה חיזקו את תחושת המעורבות והרצון להשפיע. "היחס של ישראלים שגרים בחו״ל תמיד היה חם, וראינו את זה ב־8 באוקטובר 2023, כשאנשים עלו על מטוסים, באו ושירתו במילואים". בר שדה קרא לשנות את שיטת ההצבעה, שלדבריו אינה מתאימה למציאות הנוכחית. בפאנל השתתפו גם יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, וירון דקל, פרשן פוליטי ולשעבר ראש משלחת הסוכנות היהודית לקנדה. בר שדה הדגיש כי מתגוררים בחו"ל בין 700 אלף למיליון אזרחים ישראלים, וכי יש אינטרס לאומי לשמור על הקשר עמם, אך לא להעניק זכות הצבעה גורפת לכל מי שהעתיקו את חייהם לחו"ל. לדבריו, יש לאפשר הצבעה למי שישראל עדיין מרכז חייהם, גם אם הם נמצאים זמנית מחוץ למדינה. דקל ציין כי אירועי 7 באוקטובר חיזקו את תחושת השייכות והאכפתיות בקרב ישראלים בחו"ל, וכי רבים מבקשים להגיע כדי להשפיע על עתיד המדינה. הוא הוסיף כי לפי הנתונים, ההתפלגות הפוליטית בקרב הישראלים חו"ל דומה לזו שבישראל.
״אם הצפון והדרום לא יהיו המרכזים החדשים של ישראל, גם המרכז הקיים לא ימשיך להתקיים״ כך מזהיר מנכ"ל "תנועת אור" רוני פלמר, במסגרת פאנל מיוחד עם ראשי העיריות של כרמיאל משה קונינסקי, ודימונה בני ביטון שהוא גם יו"ר אשכול נגב מזרחי. "אנחנו לפני בחירות ואנחנו מחפשים בשורות", אמר פלמר. "זה לא סיפור של ביבי או רק לא ביבי, אנחנו צריכים בשורה, חזון. אנחנו מאות אלפים שנלחמו ונפגעו גם בקו העימות. צריך להגיד שיש לנו חלום וחזון ולא רק דברים טקטיים אלא להסתכל קדימה ובצורה רחבה. הנגב והגליל צריכים להיות הכוכב הראשי, בוודאי אחרי מה שקרה אחרי 7.10. זה לצערי יכול להיות רק פרומו, אם לא נתעורר בזמן. יש לנו הזדמנות מאוד גדולה לטפל בהרבה מאוד אתגרים במהלך אחד".
מה צריך לקרות כדי שיהיו מרכזי חיים משגשגים בצפון ובדרום?
ביטון: "אני בדיוק מגיע מפגישה אצל ראש הממשלה ואני חושב שבתפיסה שלנו קודם כל צריך לתת את המשאבים יותר לצפון מאשר לדרום. הדרום משגשג בצורה בלתי רגילה ורואים את זה בכל התחומים: חינוך, בינוי. אבל הבעיה המשותפת לדרום ולצפון היא מבחינה דמוגרפית - הביטחון האישי של האנשים שלנו, המשילות מה שנקרא".
לדברי קונינסקי, "האוכלוסייה במדינת ישראל רואה בצפון ובגליל כצימר לסופ"ש אבל לא כמקום לגור בו ופה משהו צריך להשתנות. ישראל הולכת ומתכנסת לתוך בועה אחת גדולה, אזור המרכז, מדינת תל אביב. זה לא טוב לחוסנה של מדינת ישראל. הממשלות צריכות לשנות את זה ואת סדרי העדיפות. הצורך בשינוי דמוגרפי בגליל מחויב המציאות.
פלמר: "אם השקענו 300 מיליארד שקל במלחמה, אפשר להשקיע 300 מיליארד שקל בבניית הפרק הבא בעתיד של המדינה. זאת ההזדמנות לאחד את החברה בישראל סביב משימה אחת משותפת שתגשר על פערים של עשרות שנים".
סא״ל במיל לביא זמיר מנכ"ל עמותת "בשביל המחר" אמר בפאנל בנושא השלכות נפשיות של שלוש שנות מלחמה על המילומניקים והלוחמים: ״אנחנו שלוש עמותות היום בחזית של העשייה הזו- עלות השחר, מסע שחרור ובשביל המחר כל אחד מאיתנו יודע לקחת מאיתנו עשרות ומאות צוותים אבל המדינה חייבת להיות איתנו- יום אחרי הבחירות בסוף יהיו הסכמים קואליציוניים צריכה להיות שורה ברורה איך מתוקצב סל המענים לחוסן הנפשי למילואימניקים". בפאנל השתתפו, דפנה הררי, מנהלת יחידת מיתרים בבית הספר המרכזי להכשרת עובדי רווחה ותא"ל במיל' שמשרתת במחלקת נפגעים בצה"ל ורזיאל ברבי, מייסד פורום "מלחמה על נפש". לדברי השלושה, אין תחרות בין העמותות אלא מדובר בסוג של קואליציה שעובדת יחד בצל הביקוש ההולך וגדל לסיוע.
זמיר הסביר כי במלחמת "חרבות ברזל" התגייסו קצת יותר מ-350 אלף מילואימניקים והסטטיסטיקה מלפני המלחמה מלמדת ש-13%-19% ממי ששירת יוכר כפוסט-טראומטי. "המספר יותר גדול - 35%-40% שיחוו תסמינים פוסט-טראומטיים", אמר. "זה רוב דומם, הם לא צריכים להגיע לאגף השיקום אלא לקבל מאיתנו כלים לחזור בחזרה הביתה ולהיות אזרחים מתפקדים, הורים ובני זוג". רשימת ההמתנה גדולה ומגוונת: לוחמים, אנשי קבע, מילואימניקים, קציני נפגעים, תצפיתניות, תומכי לחימה ועוד. לדברי זמיר, "150 מחלקות צפויות לצאת למסע עיבוד לחימה. התהליך ארוך מאוד, ויש עוד 70 קבוצות ברשימות ההמתנה, כאלה שאני צריך להגיד להם 'לא, לא עכשיו'". אלו, לדבריו, נאלצים להמתין משום שאגף השיקום לא יכול לסייע להם. "המדינה עוזרת לנו, אבל לא מספיק", הוסיף זמיר.
המסר שביקשו להעביר לקראת הבחירות הוא שהמדינה תיקח אחריות. "היא הגורם ששולח את החיילים והחיילות לשדה הקרב", אמרה הררי. "אני חושבת שזה שהחייל חוזר הביתה ומחזיר את הקיטבג - בזה לא נגמר הסיפור. הגוף הזה צריך לדעת גם לתכלל את העשייה, גם להפנות גורמים לעמותות וגם לדאוג לתקציב כדי שלא ייווצר מצב שאנו מקוששים מהפילנתרופיה תקציב לטובת המסעות האלה".
ברבי, שמשרת במילואים כמ"פ בסיירת גבעתי, שיתף כי היכולת שלוחם נדרש לסגל לעצמו בחזרה הביתה היא "לכבות ולהדליק את עצמך" בחזרה הביתה לשגרה ובחזרה ללחימה. "תארו לעצמכם שיום אחד אתה בלחימה בשג'אעיה וחודשיים אחרי זה אתה בבית. צריך לחזור לעבוד, לתפקד, להיות עם המשפחה. זה אירוע מאוד מאוד מורכב", סיפר.
זמיר קרא שוב למדינה להיכנס לאירוע: "חייבים אותה איתנו. המדינה חייבת להיות פה, ובהסכמים הקואליציוניים צריכה להיות שורה מאוד ברורה של מה עושים ואיך זה מתוקצב. אנחנו חייבים להיות בסטנדרט מאוד גבוה - אנו מחויבים לאנשים האלה".