השקיעה האחרונה של עידו וירון: "אלה האנשים שהצילו את מדינת ישראל"
רגע לפני השבת השחורה, צילמו לוחמי סיירת הנח"ל שקיעה פסטורלית בגזרת כרם שלום. לתמונה נכנסו גם רס"ן עידו שני וסמל ירון שי, שנפלו כמה שעות אחר כך. ספר חדש שכתב אביו של ירון, השר לשעבר יזהר שי, משחזר את הקרב ואת גבורת החברים שנלחמו לצדו
השקיעה שחתמה את יום שישי, 6 באוקטובר 23', הייתה יפהפייה. עד כדי כך שעומר אלפואר, אחד הלוחמים מסיירת הנח"ל שאיישה באותו זמן את הקו בגזרת כרם שלום-ניר יצחק, הרגיש צורך עז להוציא מצלמה ולהנציח אותה.
"כל בוקר וערב היינו יושבים ככה על הגבול", משחזר אלפואר. "גם באותו הערב אני זוכר שישבנו רגיל, מישהו התחיל להוציא נקניקיות משום מקום, עשינו ארוחה, צחקנו, דיברנו ואני רציתי לצלם את השקיעה המיוחדת".
בצילום הספונטני נתפסו שניים: רס"ן עידו שני ז"ל, סגן מפקד סיירת הנח"ל, וסמל ירון שי ז"ל, שהיה קשר חפ"ק פלחה"ן. כמה שעות מאוחר יותר יתברר כי יהיה זה הצילום האחרון של השניים, שנהרגו בקרבות היום הראשון של מלחמת 7 באוקטובר.
"הספר התחיל כמסע"
לפני שבועיים יצא לאור "יהלום משגע" (הוצאת "ידיעות אחרונות"), המורכב מעשרים ראיונות שביצע יזהר שי, חבר כנסת ושר לשעבר, כדי להבין את מהלך הקרב שבו נהרג בנו.
הראיונות נערכו גם במטרה להכיר יותר את החברים שסבבו אותו והיוו את מרכז חייו, ולספר על גבורתם.
"הספר התחיל כמסע", אומר שי. "אנחנו בעצם לא קיבלנו את ההודעה על נפילתו של ירון, אלא רדפנו אחרי הבשורה. נסענו לבית חולים הדסה, כי שמענו שהגיעו לשם כמה חבר'ה מהסיירת כשהם פצועים קשה, ואמרנו 'אולי נמצא שם את ירון'. לצערנו, מצאנו שם את הבשורה.
"בימים ובשבועות שלאחר מכן התחילו להגיע אלינו רסיסי מידע, דרך החברים. הגיע יואב לוינסון, שהיה הקצין בג'יפ של ירון ועומר בטיטו, סיפר לנו קצת.
"אחרי זה פגשנו את עומר אלפואר, שפינה את בטיטו ואת ירון שלנו מהג'יפ, תחת אש וסיכן את החיים שלו. את ג'וני שהיה חבר נפש של ירון, ונלחם במוצב "אמיתי" שבכרם שלום, פגשנו כשהוא הצליח להגיע, כי מיד אחרי אותו יום, הוא המשיך להילחם בעזה.
"התחלתי לאסוף פרטים, ניואנסים, ולאט לאט התגלתה תמונה מלאה של מה שהם עשו. ובמקביל, התחלתי להבין שיש פה סיפור הרבה יותר גדול".
עומר אלפואר: "שלוש שנים שחברים אומרים לי תרשום את הסיפור שלך. לפני שבוע התיישבתי ליומיים, וסיימתי לרשום את כל מה שהיה לי. זה היה מאוד קשה, אינטנסיבי, מפורט. ועכשיו זהו, לא רוצה לראות או לשמוע את זה"
"קודם כל", משחזר בטיטו את היום הנורא, "שיחקנו פוקר עד מאוחר בלילה. ואז הלכנו לישון לשעה וחצי. כשהתעוררנו בחמש וחצי לפנות בוקר, ירון אמר: 'יאללה, יאללה, שעתיים וחוזרים לחדר, עושים שנ"צ שעה וחצי, וחוזרים לפוקר צהריים'.
"ברגע שהתחילו הטילים נכנסנו לסוג של דריכת נשקים, ואני זוכר שהסתובבתי לירון, ואמרנו: 'טוב, שלושה-ארבעה מחבלים, מתמודדים עם זה. עשרים שניות אחרי זה, כבר הגענו להיתקלות הגדולה עם כל המחבלים. ומאז אני וירון כבר לא תקשרנו, כל אחד בגזרתו".
"הם הפתיעו את המחבלים מאחור, חטפו אר.פי.ג'י. ונכנסו בגדר", מספר אלפואר שהגיע לחלצם. "כולם נפצעו, אבל המשיכו להילחם עד שבשלב כלשהו לוינסון עלה בקשר שיש עליהם מחבלים, שהם פצועים וצריכים תגבורת דחוף. הבנו שאם אנחנו לא חוברים, הם בעצם מתים.
"זו סיטואציה שלא אשכח בחיים", הוא מוסיף. "היום אני מבין שזה היה מזל כי הלחימה שלנו, בנוסף לקרב שניהל החפ"ק של ירון, עיכבה את המחבלים".
עומר בטיטו (23) נמצא עכשיו בתאילנד, אילוץ שנובע מתחילת השנה השלישית בלימודי מערכות מידע ומנהל עסקים. למרות שהוא רחוק, ביום הזה הוא לא ילך לים או למסיבה, ממש כמו ביום הזיכרון לחללי צה"ל.
"אין יום שאני לא רואה תמונה או אזכור לירון", הוא אומר, "לפעמים נופל האסימון שאני הייתי עם ירון בימים האחרונים ביחד, בארוחת בוקר, בלילה האחרון. וכמובן שהגעגוע הוא גדול".
"מחדל מזעזע"
ג'וני איתן (24) מתחיל ללמוד בקרוב כלכלה ומשפטים, ולכן גם הוא ניצל את ההזדמנות לחבור לבת זוגו ולטייל עמה בתאילנד. במקור הם היו צריכים לטייל יחד, שני זוגות - עם ירון ובת זוגו מיקה.
"מה שפוגש אותי פה", הוא אומר, "זה הגעגוע. להבין שההזדמנויות שהיו יכולות, כבר לא יקרו".
עומר אלפואר בן ה-24 מתגורר בראש העין ועובד כמאבטח במתקן רגיש. "שלוש שנים שחברים אומרים לי תרשום את הסיפור שלך. עם הזמן אתה שוכח והדברים מתחילים להשתבש. וכל הזמן דחיתי בגלל לחימה בעזה, חו"ל.
"עד שלפני שבוע התיישבתי ליומיים וסיימתי לרשום את כל מה שהיה לי. זה היה מאוד קשה, אינטנסיבי, מפורט מאוד של מה הרגשתי, מה חוויתי, איך היה, מה ראיתי, הכול מהכול. עכשיו זהו, לא רוצה לראות או לשמוע את זה".
"מדינת ישראל נתפסה ביום ההוא בהפתעה גמורה", אומר יזהר שי. "מחדל מזעזע. אבל בגזרת כרם שלום, בואכה סופה, איפה שהחבר'ה האלה היו, צה"ל עשה את העבודה שלו במחיר שלא ייאמן.
"נהרגו 23 אנשים מסיירת הנח"ל באותו יום, נפצעו עשרות. זאת יחידה לא גדולה, אבל ניצלו אלפי אזרחים ואזרחיות, וזה בזכות המעשים וההחלטות של אנשים בודדים שקיבלו על עצמם החלטות סופר גורליות, התנהגו באומץ לב בלתי רגיל. אלה האנשים שהצילו את מדינת ישראל".