בית אחד, שתי פנטזיות: הבעל רצה וילה מודרנית מבטון וזכוכית והאישה ביקשה אחוזה אנגלית
איך מגשרים שני אדריכלים שעובדים ביחד והיו בעבר בני זוג על שתי דרישות עיצוב מנוגדות משני קרייריסטים? בעזרת מינון ושילוב בין מעטפת מודרנית לפנים אקלקטי חם
איך נראה בית שנולד מתוך שתי פנטזיות שונות לחלוטין? הבעל דמיין בית מודרני, מינימליסטי, עם הרבה זכוכית, ואילו האישה ביקשה בית חם, עשיר ומלא באופי, ממש כמו אחוזה אנגלית. במקום להכריע בין שתי העמדות, צמד האדריכלים הצליח לתת לשתיהן מקום ולבנות את הבית מתוך המתח שביניהן.
על מגרש של דונם בשרון, שנפתח מצד אחד לרחוב קטן ומצידו השני לנוף חקלאי ירוק, נבנה בית בן 750 מ"ר בשלושה מפלסים, שבו בטון חשוף, זכוכית ובריקים פוגשים עץ, בדים, טפטים, שטיחים וריהוט אקלקטי. התוצאה היא בית שמבחוץ נראה כמעט כמו אובייקט אדריכלי מודרני, אבל ככל שנכנסים פנימה הוא הולך ונעשה חם, ביתי ונעים, ובעיקר כזה שבו שני סגנונות שונים מצליחים לחיות תחת קורת גג אחת.
מאופק בחזית, פתוח לשדות מאחור
הווילה תוכננה עבור זוג קרייריסטים ושתי בנותיהם המתבגרות, שביקשו ליצור לעצמם בית מרווח יותר, כזה שיתאים לשלב החדש בחיי המשפחה ויאפשר לכל אחד מבני הבית גם מרחב משלו וגם מקום להיות יחד. המגרש הציב בפני סמט אדריכלים תנאי מעניין: הוא פונה מצד אחד לרחוב הולנדי אינטימי, ומצידו השני נפתח אל נוף חקלאי נטול שכנים. לכן היה חשוב לייצר כלפי הרחוב חזית מאופקת ופרטית, בעוד שחלקו האחורי של הבית נפתח ככל האפשר לנוף. השילוב בין הצורך בפרטיות לרצון להיפתח לשדות נעשה אחד העקרונות שהנחו את התכנון – ויצר הבחנה ברורה בין האופן שבו הבית פונה לרחוב לאופן שבו הוא נפתח אל סביבתו.
האתגר הזה קיבל ביטוי ברור כבר במעטפת הבית. מבחוץ יש למבנה אופי מודרני: בקומת הקרקע זכוכית וברזל יוצרים מעין קוביית זכוכית מרחפת בכניסה, לצד קירות של בטון חשוף, ואילו הקומה העליונה עטופה במעטפת תלת-ממדית של בריקים אנגליים, היוצרת מעין מסך מחורר ומודרני. אלא שמעבר לחזית הגיאומטרית והחומרים החשופים, מחכה עולם אחר לגמרי. בפנים מתחלפת השפה: העץ, הבדים, הטפטים, השטיחים והחיפויים נכנסים לתמונה, ולצידם מטבח כפרי ותקרת עץ שמעניקה לחלל המרכזי תחושה כמעט הפוכה מזו של החוץ. כך, הניגוד בין שתי השפות לא נותר רק על הנייר, אלא נהיה המאפיין המרכזי, כזה שמייצר מעבר מתמשך בין קשיחות לרכות, בין מודרניות לאופי קלאסי, ובין אדריכלות דרמטית לביתיות אינטימית.
גם החלוקה הפנימית של הבית נועדה להתאים את המרחב לחיי המשפחה ולשלב שבו היא נמצאת. שתי הבנות המתבגרות ביקשו יותר פרטיות ומקום לארח חברים, ולכן למרות גודלו, הבית תוכנן כרצף של חללים אינטימיים המאפשרים להיות יחד אבל גם להתרחק. בקומת המרתף מרוכזים החללים הפרטיים ואזורי הבילוי של המשפחה, הכוללים את חדר האורחים, חדר העבודה של האב, חדר קולנוע עם פינת ישיבה בסגנון דיינר, חדר כושר וסאונה, לצד הממ"ד ושטחי השירות השונים.
קומת הקרקע היא הלב המשותף ובה נמצאים מבואת הכניסה, סלון רחב ידיים, פינת אוכל, מטבח, פינת משפחה ומזווה גדול. גם חדר העבודה של האם ממוקם בקומה הזו. הוא משקיף על הכניסה ומאפשר לה לראות את המתרחש בבית. בקומה העליונה נמצאים חדרי השינה בשני אגפים: מצד אחד יחידת ההורים, הכוללת חדר שינה, חדר ארונות, חדר רחצה ומרפסת פרטית, ומצד שני אזור הבנות – סלון אירוח משותף שמוביל לשתי סוויטות נפרדות, לכל אחת מהן מרפסת פרטית הפונה לנוף. כך, לצד התחושה של בית משפחתי גדול ומשותף, לכל אחד מבני הבית יש גם מקום שהוא רק שלו.
תהליך של שלוש עד חמש שנים
מאחורי התכנון עומדים עדי ותמר סמט, מייסדי המשרד הנושא את שמם. השניים, שהיו בעבר גם בני זוג בחייהם האישיים, בחרו להמשיך את השותפות המקצועית גם לאחר שנפרדו. בעבודתם הם מלווים את הלקוחות לאורך כל הדרך, מהרעיון הראשוני ועד לפרטים הקטנים ביותר – משלב האדריכלות ועד עיצוב הפנים, כפי שהיה גם בבית הזה. הגישה שלהם בולטת במיוחד בפרויקט הזה, שבו הגבול בין האדריכלות לעיצוב הפנים כמעט נעלם. "אנחנו לא יודעים להפריד בין פנים לחוץ", אומרת תמר. "כל חלון או חומר שנבחרים לחוץ משפיעים על העיצוב הפנימי". לדבריה, מדובר בתהליך ארוך וצמוד עם הלקוחות, שנמשך לעתים שלוש עד חמש שנים – מהתכנון ועד לרגע שבו הבית נהיה הבית שלהם. את הפרויקט הובילה האדריכלית מיה חזן מהמשרד, תוך ייעוץ עם רענן שטרן. המפקח הוא עופר בורר, הקונסטרוקטור יגאל סייג ועל פיתוח הנוף הופקד איתי שלם.
מעבר לליווי הצמוד, עמד בפני האדריכלים אתגר נוסף: למצוא את האיזון המדויק בין השפות השונות שביקשו בני הזוג. "בהחלט אתגר לא פשוט להתמודד איתו ופער גדול לגשר עליו", מספרים עדי ותמר. "כמו שבני הזוג הגדירו – הבעל הוא שר החוץ והאישה שרת הפנים – וככה לאט-לאט, יד ביד, נתנו מקום לשתי הפנטזיות במקביל". את החיבור בין העולמות הם לא ביקשו לפתור באמצעות בחירה בסגנון אחד, אלא דרך שילוב של חומרים, טקסטורות ואלמנטים אדריכליים שונים. אחד המפתחות לחיבור הזה היה דווקא השימוש בבטון חשוף. "בניגוד לדעה הרווחת שבטון חשוף הוא חומר קר, לדעתנו ההפך הוא הנכון", הם אומרים. "בטון חשוף, שמוטבעת עליו טקסטורת עץ עדינה, יוצר קירות חמים ומיוחדים, שבהם אף קיר אינו זהה לאחר". מבחינתם דווקא הניגוד הוא המאפשר לחומרים לעבוד יחד: "הרגיש לנו מאוד טבעי למקם ליד קיר בטון חשוף נגרות כפרית ואקלקטית, או טפטים בגאומטריות שונות, שכן מבחינתנו דווקא בטון חשוף הוא 'סלחן', ומקבל לידו כמעט כל חומר או צבע".
העיקרון הזה ניכר גם בבחירת הרהיטים, המחיצות והחיפויים, שלא נתפסו כתוספות לבית אלא כחלק בלתי נפרד מהאדריכלות. "כל פריט בבית תוכנן במיוחד עבורו, ממחיצות הזכוכית והפרזול הייחודי, ועד לרמת הידיות, חיפויי הקיר, הנגרות והקרמיקות", מספרים האדריכלים.
רוב הרהיטים עוצבו ויוצרו במיוחד וחלק אחר נאסף בשוקי פשפשים באירופה, בהם פינת האוכל, הוויטרינות שליד המטבח ושולחן העבודה. "הכול או יוצר במיוחד או נרכש לאחר חיפוש קפדני ויובא לבית, ויחד הכול חובר ליצירה הרמונית אחת", אומרת תמר. על רוב הריהוט, הדקורציה והסטיילינג אחראים "לילו הום".
השניים מוסיפים כי "הבית הזה שונה מכל פרויקט אחר שעשינו ברמת הירידה לפרטים, וכמות החומרים, הטקסטורות והשילובים השונים המתקיימים בו. בסוף כל פרויקט שלנו מתוכנן עבור לקוח ספציפי, וכאן נמצא גם הקסם – כל פרויקט שונה בתכלית מהפרויקט הקודם או הפרויקט הבא שלנו".