אחרי 78 שנה: בית הכנסת בי-ם שוקם וייפתח רק ליום אחד ול-60 איש בלבד
"תפארת ישראל" נבנה לפני 154 שנה ועם השלמתו שימש מתפללים עד שנהרס ב-1948 מהפצצה ירדנית. מאז עמדו השרידים עד שהחל לפני כעשור השימור הקפדני. תתאפשר אליו הצצה במסגרת "בתים מבפנים" ולציבור הרחב הוא ייפתח אחרי קבלת טופס 4 המיוחל
"כמעט שמונה עשורים מאז שנהרס, בית הכנסת 'תפארת ישראל' יחזור לבלוט בקו הרקיע של גגות העיר העתיקה", אומר בריאיון ל-ynet הרצל בן ארי, מנכ"ל החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי. אחרי שנים ארוכות של עבודות שימור ושחזור, בית כנסת "תפארת ישראל" מתקרב לפתיחתו המחודשת, כמעט 80 שנה מאז שנהרס במלחמת 1948. לקראת השלמת הבנייה, המבנה המונומנטלי שנחנך בסוף המאה ה-19 ייפתח לקהל מצומצם של 60 משתתפים בלבד בשלושה סיורים שייערכו במסגרת אירוע "בתים מבפנים" ירושלים (20 איש בכל סיור). במהלך הסיורים ב-15.10 שיעביר האדריכל קרלוס פרוס, שמשרדו אחראי על שחזור ותכנון הפרויקט, יוצגו שאלות ארכיאולוגיות, אדריכליות, היסטוריות וטכנולוגיות שכרוכות בתהליך השחזור והבנייה.
"תפארת ישראל", המתפרס על פני כ-1,200 מ"ר, ממוקם בלב הרובע היהודי, במרחק הליכה קצר מרחבת הכותל ומבית כנסת החורבה ששוחזר גם כן ונפתח לקהל ב-2010. בניגוד לבית כנסת החורבה, ששרידיו הפכו לנקודת ציון ברובע היהודי גם לפני שחזורו, בית כנסת 'תפארת ישראל' נותר מחוץ למסלול עבור רוב המבקרים. הסיבה נעוצה בכניסה ההיסטורית שלו: היא פונה לכיוון מערב לרחוב הקראים הצדדי, כשלרחוב תפארת ישראל המתויר פנה קיר מטויח שהסתיר את שרידי המבנה המפואר. "במשך כ-40 שנה אני עובד בעיר העתיקה ועד שלא פנו אליי לגבי הפרויקט, לא הכרתי את המקום", מספר פרוס.
ראש בראש על השטח עם הרוסים?
המגרש שעליו ניצב המבנה נרכש מהשלטון העות'מאני בשנת 1843 על ידי חסידיו של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין באמצעות ניסן ב"ק שייצג אותם וניהל את הקמתו ותפעולו של בית הכנסת. "לפי חלק מהעדויות, מסופר כי חסידות רוז'ין הצליחה להקדים את הרוסים שחיפשו אתר לבניית כנסייה", מספר פרוס. בסופו של דבר, הרוסים קנו את האתר המכונה כיום מגרש הרוסים והאדריכל מרטין אפינגר שהגיע לארץ לתכנן אותו, התבקש על ידי ב"ק לתכנן גם את בית כנסת "תפארת ישראל", או לפחות לייעץ בתכנונו. "ואכן, אפשר לזהות פרטי בנייה דומים בשני המבנים, דוגמת פרטי האבן ועיצוב הפתחים המצויים בבית הכנסת ובכנסיית השילוש הקדוש", מוסיף פרוס.
עבודות בניית בית הכנסת החלו בשנת 1857 והושלמו בשנות ה-70 של המאה ה-19, לאחר שהתקבלה תרומה מקיסר אוסטריה, פרנץ יוזף, להשלמת כיפת המבנה. לגבי התרומה נזכר פרוס באנקדוטה, שלא בטוח שכך התרחשה במציאות, לפיה בעת ביקור הקיסר בירושלים נאמר לו כי בית הכנסת "הסיר את כובעו לכבודו" וכך נרמז לו כי מבקשים ממנו לסייע במימון הבנייה. כך או כך, הקיסר תרם סכום כסף נאה שעזר לקדם את הבנייה.
בשנת 1927, בתקופת המנדט הבריטי, המבנה נפגע ברעידת אדמה ובוצעו בו עבודות שיפוץ וחיזוק. מאז המשיך לשמש את הקהילה היהודית ברובע עד שנת 1948. במהלך המאה ה-19 הפכו "תפארת ישראל" ובית כנסת החורבה לשניים מהמבנים הבולטים בקו הרקיע של הרובע היהודי. במלחמת העצמאות הופצץ בית כנסת "תפארת ישראל" על ידי הלגיון הירדני במטען רב עוצמה, והוא חדל מפעילות כבית תפילה ושרידיו נותרו במקום במשך עשרות שנים.
לשחזר את הגובה ואת הצבעים
כשמשרד פרוס אדריכלים נבחר לשחזר את הפרויקט בשנת 2009, לצד אדריכל השימור של שרידי המבנה אורי פדן, עמד באתר רק חלק ממפלס הקרקע של המבנה המקורי ששרד את ההפצצות. לצד הסקר ההיסטורי שנערך על ידי רשות העתיקות, אסף המשרד תצלומים היסטוריים ותיעוד ממקורות ארכיוניים שונים. זאת במטרה להרכיב תמונה מדויקת ככל האפשר של המבנה המקורי, החל מגובהו והפרופורציות של הפתחים בחזיתות ועד לחלוקת החללים הפנימיים וציורי הקיר שעיטרו את אולם התפילה. "נקטנו בגישה מאוד ברורה ביחס לשחזור, לפיה משחזרים את מה שאנחנו יודעים על בסיס מחקר ולא מחקים את מה שנותר לא ידוע", מדגיש פרוס. כדי להשלים את החלקים החסרים, שולבו, בשיתוף אברהם אברג'יל שאחראי על עיצוב הפנים, פתרונות עכשוויים במקומות שלגביהם לא היה מידע.
אחת הסוגיות המורכבות נגעה לקביעת גובה המבנה ופרופורציות הפתחים בחזית. התצלומים ההיסטוריים אמנם הציגו את המבנה מנקודות מבט רבות אך אף אחת מהן לא אפשרה לקבוע את גובהו המדויק. גם בדיקות מקצועיות שהתבססו על ניתוח תצלומי אוויר לא הניבו תוצאה חד משמעית. לכן, השתמשו האדריכלים בגובה שורות האבן שנותרו כנקודת ייחוס למדידה והשוו ביניהן לבין תצלומים היסטוריים של חזית המבנה. כך, שוחזרו בהדרגה גבהי הפתחים, החלונות והכיפה עד שנוצר שרטוט מלא של החזית ששימש בסיס לבניית מודל תלת-ממדי מוקטן. המחקר לא התבסס רק על תצלומים, האדריכלים איתרו ברחבי העיר העתיקה מבנים בעלי מאפיינים ופרטי בנייה דומים כדי להבין ולנתח את הפרופורציות והמידות של אלמנטים שונים, למשל עיטורי האבן.
"סוגייה נוספת שהעסיקה אותנו לא מעט נגעה לצבעה החיצוני של הכיפה", אומר פרוס. "בציור שנמצא בחדר האוכל של כנסיית המשיח הסמוכה לשער יפו מתואר קו הרקיע של הרובע היהודי. בציור הכיפה של 'תפארת ישראל' מופיעה בגוון ירקרק. התיעוד עורר התלבטות אם להשיב את הצבע המוקדם או להתייחס לצבעה הבהיר המאוחר יותר של הכיפה. איני יודע אם זה נכון, אבל אחת ההשערות שהועלו התייחסה לבלבול שנוצר בעקבות צבע הכיפה בין בית הכנסת למסגדים בעיר. בתצלומים מתחילת המאה ה-20 הכיפה מופיעה בצבע בהיר והוחלט לשחזר אותה בגוון האבן שנבחרה למבנה". לפי עדויות מהעיתונות העברית בזמנו, ערביי העיר התנגדו לגוון הירוק שכביכול מזוהה רק עם מסגדים והכיפה נצבעה בצבע אחר כדי לפייס את השכנים המוסלמים.
ההתלבטויות סביב כל אחת מהסוגיות ממחישות את תהליך קבלת ההחלטות שמתקיים בכל פרויקט שימור ושחזור. השאלות לא מתייחסות רק לאופן שבו משחזרים ובונים מחדש מבנה היסטורי, אלא גם לבחירת נקודת הזמן שאליה מבקשים לחזור. או במילים אחרות, אילו מהשינויים שעבר המבנה לאורך השנים נשמרים ומתקבעים ואילו אינם מקבלים ביטוי פיזי בשחזור.
קירות שמדמים את הבנייה מפעם
נוסף להחלטות מהסוג הזה, נלוות החלטות הנוגעות להתאמת המבנה ההיסטורי לדרישות הבנייה והתקנים כיום. האבן ששימשה לבניית המבנה המקורי ונותרה בשרידי החזית הייתה בהירה ורכה. לדברי פרוס, לא ניתן היה להשתמש בה לבניית המבנה המשוחזר מכיוון שאינה עומדת בדרישות התקן כיום. לאחר בחינת מספר רב של דוגמאות, נבחרה אבן בגוון הקרוב ביותר לאבן הקיימת. במקביל, נעשו ניסיונות רבים כדי להגיע לסיתות המתאים.
מאחורי המראה המשוחזר של הבנייה מהמאה ה-19, שיטות הבנייה שבוצעו אינן זהות כלל. המבנה החדש מדמה את עובי הקיר ההיסטורי אבל במקום לבנות קירות אבן, הקירות המשוחזרים עשויים בטון מחופה אבן מבחוץ ומבפנים טיח על גבי שכבת רביץ שמדמה את עובי הקיר המקורי. כך נשמרת הפרופורציה של הקיר ההיסטורי אך ללא המסה והמשקל שנדרשו בעבר.
השחזור כלל גם את ציורי הקיר שכיסו את חללי הפנים ונתפסו כחלק בלתי נפרד מתכנון ועיצוב בית הכנסת. "ציורי הקיר אמנם תועדו בתצלומים היסטוריים אבל כולם היו בשחור לבן", מפרט בן ארי. לכן, כדי לשחזר את הגוונים שבהם השתמש האמן רבי יצחק ב"ק עבור ציור הקיר, נערך מחקר נוסף שהתבסס על עבודות מקבילות של האמן. בנוסף, כדי להתמודד עם בעיות האקוסטיקה שנוצרו כתוצאה מצורת הכיפה, נדרשו המתכננים למצוא צבע שלא יפגע בתפקודו האקוסטי של חומר הבידוד ששימש לחיפוי הכיפה. באופן דומה, נדרשו פתרונות לשילוב בתוך המעטפת של החללים ההיסטוריים מערכות מיזוג, תאורה ואינסטלציה, שלא היו קיימים כלל במבנה ההיסטורי.
מורכבות נוספת נבעה מהעבודה במרקם הצפוף של הרובע היהודי. מיקום האתר בלב העיר העתיקה לא אפשר גישה למשאיות או כלי עבודה גדולים ולכן חומרי הבנייה הובלו לאתר על ידי טרקטורונים צרים. יציקות הבטון דרשו פתרון ייחודי כשהבטון הועבר בצינור כמה מאות מטרים מהחניון הקרוב, שבו ניצבה משאית הבטון עד לאתר הבנייה. את הפרויקט מובילה חברת שלם מאז דצמבר 2020 – משלב החפירות המורכבות בתת-הקרקע ועד לבנייה המתקדמת בשטח כיום, המבוצעת על ידי הקבלן אברהם שוויקה ובניו בע"מ. לדבריהם, הניהול באתר הרגיש דורש פתרונות הנדסיים יצירתיים, תיאום קפדני והתמודדות יום-יומית עם אתגרים לוגיסטיים ומורכבות רבה.
נמצאו עדויות לחורבן ירושלים
העבודה מעל שכבות ארכיאולוגיות הפכה את תהליך השחזור והבנייה למאתגר עוד יותר. במסגרת ההכנות לקראת עבודות השחזור נערכו באתר כמה חפירות ארכיאולוגיות שחשפו שכבות קדומות בהרבה ממועד הקמת המבנה. החפירות הובילו לגילוי שכבות מתקופות בית ראשון ובית שני, דרך התקופות הביזנטית והממלוכית ועד לתקופת השלטון העות'מאני. בין הממצאים, קטעי קירות ומתקן חצוב בסלע מתקופת בית ראשון, מקווה טהרה ומחסן מתקופת בית שני ושכבת שריפה עם כלי חרס, כלי אבן ומטבעות המהווים עדות לחורבן ירושלים.
אחד מהממצאים שצוינו על ידי פרוס היה משקולת אבן שעליה נחרתה הכתובת "נדברי קתרס", הדומה למשקולת נוספת שנמצאה ב"בית השרוף" הסמוך. זהו בית מגורים מהמאה הראשונה לספירה ברובע היהודי וכונה כך בגלל סימני השריפה שנותרו בו מאז חורבן ירושלים. בעקבות גילוי השרידים, החוקרים העלו את האפשרות כי השרידים בשני האתרים היו שייכים לבית מגורים אחד רחב שהיה קשור למשפחת הכוהנים קתרס שהתגוררה במקום בתקופת בית שני.
השאלה ביחס לנקודות הזמן הנבחרות לשימור עלתה לא רק ביחס לשרידי המבנה הקיים אלא גם בסדר העדיפות של שרידיו אל מול השכבות הארכיאולוגיות. בעוד שעבור האדריכלים, שרידי בית הכנסת מהמאה ה-19 היוו שכבה בעלת ערך בפני עצמם. נוסף על בית הכנסת, המבנה כלל בקומות התת-קרקעיות שלו מערכת של מקוואות, תנור ותעלות לחימום המים ומערכת תעלות נוספת שאספה את מי הגשמים מגגות המבנה והובילה אותם לבורות מים. יחד עם זאת, מספר פרוס כי במהלך החפירות נהרסו חלקים מהשכבה הזו כדי לאפשר את חשיפת השכבות הקדומות יותר שמתחתיה.
הכי גבוה ברובע היהודי?
אחת ההחלטות המרכזיות שהתקבלו בתכנון המחודש הייתה להפנות את הכניסה החדשה לכיוון רחוב תפארת ישראל המרכזי, במקום הכניסה ההיסטורית הנסתרת שפונה לרחוב הקראים. מהכניסה המחודשת ניתן לרדת לקומות התת-קרקעיות ולעבור בין הממצאים הארכיאולוגיים שנחשפו באתר ושולבו כחלק מהתכנון החדש, או לעלות למפלסי בית הכנסת. מפלס הקרקע, שאליו מובילה הכניסה המקורית המפוארת מרחוב הקראים, משמש כעת אולם התכנסות והרצאות ומעליו אולם התפילה ועזרת הנשים.
"אחד האתגרים שעלו לאחר פתיחתו המחודשת של בית כנסת החורבה היה הקושי לקיים בו ביקורי קהל במקביל לזמני התפילה", מסביר פרוס. "לכן, בבית כנסת 'תפארת ישראל' תוכננה מערכת תנועה כפולה המאפשרת מעבר אחורי שלא יפריע לתפילה. לשם כך, נוצלו עובי הקירות למעברים נפרדים שבהם המבקרים יכולים לנוע בין המפלסים ולהשקיף אל אולם התפילה מבלי לעבור בו".
עם השלמת עבודות הבנייה והפתיחה המחודשת הקרבה, בית כנסת "תפארת ישראל" ישוב לתפוס את מקומו בקו הרקיע של הרובע היהודי, לצד בית כנסת החורבה. בעוד שלפי סקר רשות העתיקות גובה המבנה שנקבע היה 25.8 מטר ממפלס הקרקע, הניתוח שערכו האדריכלים על פי שורות האבן וצילומי החזית הוביל לגובה של 22.6 מטר. לשם ההשוואה, גובהו של בית כנסת החורבה כיום הוא 24.5 מטר.
אך בכל מקרה, המבנה המשוחזר אינו העתק או חיקוי של זה שנהרס, אלא תוצר של מחקר, פרשנות והכרעות שעיצבו אותו. בכך, עבודות השחזור מחזירות מבנה שאבד ובמקביל, מעלות שאלות ביחס לסיפור ההיסטורי שמנוסח באמצעותו. את העיצוב הסופי משלימים פתחים מקושתים, חלונות ויטראז', מעקות וסורגים מעוטרים, אלמנטים מוזהבים, גילופי עץ וכמובן איורים מרשימים. את התאורה והריהוט שיחזרו על פי התצלומים. לדברי בן ארי ופרוס, נברשות אמורות להגיע לארץ מספרד בקרוב והריהוט שהוצב הוזמן מנגריית "אמש" שיצרה אותו במיוחד לפרויקט, כפי שמופיע בתיעוד ההיסטורי. מבחינת תפוסה, יש במבנה כעת 100 מקומות ישיבה באולם התפילה ו-60 בעזרת הנשים. "תפארת ישראל" ייפתח לקהל הרחב בעוד כמה חודשים, עם השלמת כל העבודות וקבלת טופס 4 (אישור אכלוס).
הזדמנות להציץ למאות מבנים
פסטיבל האדריכלות האורבני "בתים מבפנים" חוזר לבירה בתאריכים 17-15 ו-24-22 באוקטובר, וכל הסיורים והביקורים - בחינם. הפסטיבל, שנערך ביוזמת עירית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים, כולל תוכנית רחבה של כ-160 סיורים בבתים ובמבנים חדשים, חלקם הגדול מעולם לא נפתח לקהל הרחב, כמו במקרה של בית הכנסת "תפארת ישראל". ראש העיר ירושלים, משה ליאון, אומר כי "ירושלים היא עיר שנבנית ומתחדשת ללא הפסקה, אך יודעת גם לשמור בקנאות על שכבות הזיכרון, המורשת והזהות שלה". צחי נמיר, מנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים, מוסיף: "בשנה שבה אנו מציינים 60 שנה לאיחוד ירושלים, פסטיבל 'בתים מבפנים', המציין השנה 20 שנה, הוא הזדמנות להסתכל על ירושלים דרך הבתים והרחובות שמספרים את סיפורה של העיר – מהבנייה ההיסטורית והאדריכלות הירושלמית הייחודית, דרך שכונות ומבנים מתקופות וסגנונות שונים, ועד לבנייה החדשה ולהתחדשות העירונית שמעצבות את ירושלים של היום".