"ביוון, בווילה של סשה ברון כהן ומשפחתו, הבנתי מה הייעוד שלי"
מילדות פראית לחוף הכנרת ועד לאחוזה אקולוגית באי סירוס, ששימשה בית קיץ לכוכב היהודי ולאשתו. דיאנה יוסף הפכה נדודים וחרדה קיומית לחוויה אסתטית מעוצבת ומרפאת – המתועדת גם באינסטגרם
"היום אני דווקא לא מצלמת במטבח", מחייכת דיאנה יוסף ונותנת למצלמה לשוטט על פני המרחב הירוק הפתוח של מושב קדמת צבי ברמת הגולן. "יש ימים נדירים כאלה שבהם אני משחררת את המטבח, נותנת לילדים להשתלט עליו ולעשות בלגן, ולוקחת רגע של שקט".
השקט הזה אינו מובן מאליו. מאחורי האסתטיקה המוקפדת של סרטוני הבישול והלייף-סטייל שדיאנה (43), יוצרת תוכן ואשת שיווק תיירותי לשעבר, מעלה ל-36 אלף עוקביה באינסטגרם ועוד כ-30 אלף בטיקטוק ובפייסבוק מסתתרת ביוגרפיה של תנועה מתמדת. זה החל בנדודים מילדות ונגמר במלחמה שבעקבותיה מצאה את עצמה עם בן זוג, שלושה ילדים ותרמיל גב, מתגוררת בבית הקיץ היווני של השחקן הבינלאומי סשה ברון כהן וגרושתו, אז אשתו, השחקנית איילה פישר.
ילדות של חול, סירים ורוח
כדי להבין את העין העיצובית ואת החוש הקולינרי של דיאנה, צריך לחזור לחופי הכנרת של שנות ה-80 וה-90. בעוד ילדים אחרים חיו בבתים מסודרים עם חדר פרטי ומיטה עם מצעים מגוהצים, הילדות שלה הייתה בחלקה חסרת גבולות פיזיים מוגדרים. הוריה, אנשי תיירות ומסעדנות מחוספסים וצבעוניים, ניהלו בין היתר את חוף כורסי במזרח הכנרת, בימים שבהם המקום עדיין היה רצועת פרא נטושה ומכוסה סבך קנים וסוף.
"חצי שנה חיינו בבית בגולן וחצי שנה ישנו בחוף", היא נזכרת. "הורים ושישה ילדים שהתחברו בפרק ב'. לא היו הפינוקים והפסיליטיז של היום. היינו ילדי חוף, כמו שיש ילדי קרקס. עבדנו מבוקר עד לילה: מנקים שירותים ומקלחות, אוספים בדלי סיגריות, שוטפים הררי כלים אחרי אירועים שהתקיימו בחוף. שולחן האוכל שלנו מעולם לא היה שגרתי. תמיד ישבו סביבו אנשים זרים, חלקם מוזרים, למשל היפים, נוודים, נערות שנפלטו מהבית או הומלסים שהוריי אספו מהרחוב".
במקביל הפעיל אביה, דמות ססגונית בגולן – איש גבוה, עטור זקן עבות, יחף וחבוש כובע בוקרים – את "המזללה" המיתולוגית בקצרין. כוך זעיר שמשך אליו מאות חיילים בזכות מעורב ירושלמי מתובל היטב. שם, בתוך מטבחון של מטר על מטר, כשהיא יושבת על פח צבע הפוך ומקלפת ערימות ענק של בצלים, נזרעו זרעי התשוקה שלה לאוכל. שם גם למדה מהטבח אכרם את רזי המג'דרה והבישול הערבי הגלילי. מתכונים שהולכים איתה עד היום.
"החיים האלה עיצבו אותי", היא מסבירה. "הם נתנו לי גמישות קיצונית. שום שינוי לא מפחיד אותי. החושים שלי מחודדים לחלל, לחומר, לריח. פיתחתי יכולת להגיע לכל מקום נטוש או זר, לראות דרך ההריסות והעזובה ולדמיין בדיוק איך הוא יכול להפוך לבית יפהפה, מזמין ומנחם. עיצוב הסביבה שלנו הוא כלי מרפא".
יוצאים אל הלא נודע
את חייה הבוגרים בנתה יחד עם בן זוגה, סער, במושב ילדותה בגולן. בית כפרי מרווח בסמוך להוריה, שעדיין עוסקים בחקלאות לפרנסתם, שלושה ילדים (כיום בני 13, 11 ובת 6), עבודה ניהולית ושיווקית, בין היתר במתחם העיצוב והגלריה "לול-ארט", ואירועי קייטרינג שטח אינטימיים שהפיקה לקבוצות אנינות טעם.
ואז הגיע 7 באוקטובר 2023 ושינה הכול. "המלחמה תפסה אותנו בבת אחת. הוציאו אותי מיד לחל"ת, וסביבנו הכול בער. לא פינו את תושבי הגולן, כך שרצנו למקלטים ולממ"ד, הכבישים היו סכנת נפשות ופחדנו לנסוע. איבדנו חברים קרובים. בתוך שבועיים קרסתי. מאישה חזקה, שמחזיקה הכול בשליטה, הפכתי לצל. לא אכלתי ורק עישנתי בשרשרת. קלטתי שאני לא מתפקדת כאמא והבנתי שאני חייבת להרחיק אותנו כדי לקחת אוויר", היא מספרת. ללא תוכנית מסודרת היא רכשה כרטיסי טיסה לכיוון אחד לאתונה. כל אחד מבני המשפחה ארז תרמיל גב קטן, מזוודה אחת נשלחה לבטן המטוס, והם המריאו.
דיאנה: "וילמה אמרה: 'דניאל נתן לכם את הבית שאחותו ובעלה מתארחים בו'. שאלנו מי זו אחותו, והיא הביטה בנו בהפתעה: 'אחותו היא השחקנית איילה פישר, ובעלה הוא סשה ברון כהן'"
אולם הנחיתה ביוון לא הביאה עמה שלווה מיידית. לדבריה, אתונה של ימי פרוץ המלחמה הייתה מוצפת באלפי ישראלים מבוהלים. המזוודה היחידה שלהם אבדה בדרך, המשפחה נדדה מחדר שכור אחד למשנהו, ודיאנה שקעה בהתקפי חרדה ובכי. "ישבנו בחדר במלון, שמעתי אופנועים רועמים ברחוב למטה, והייתי בטוחה שמחבלים עולים לחפש ישראלים. לא הצלחתי לנשום", היא מספרת. ברגע של שבירה מוחלטת בלובי של מלון דירות קטן שמצאו בו חדר אחד בלבד ללילה אחד, היא יצאה לרחוב ופרצה בבכי חסר מעצורים. שם, בנקודת השפל הזו, התרחשה התפנית.
המפגש המקרי והדרך לאי הסודי
אדם זר שעמד ברחוב ניגש אליה בעדינות. הוא הציג את עצמו כדניאל פישר, איש עסקים אוסטרלי והבעלים של המלון. כששמע את השפה העברית והבין את מצוקתה, סיפר שגיסו ישראלי, בלי לציין במי מדובר בשלב זה, והחליט לפתוח את לבו עבור משפחתה. הוא שדרג את המשפחה לסוויטה מפוארת, "שבה חיכה לנו בקבוק מיץ ענבים ישראלי", היא נזכרת בחיוך, ובשיחה לילית ליד מכונות הכביסה הקשיב לרצונה לברוח מהרעש העירוני למקום שבו יש אדמה, טבע ואוויר צלול.
"הוא אמר לי: 'יש לי מתחם אירוח אקולוגי באי קטן בשם סירוס. ישראלים כמעט לא מגיעים לשם. מחירי הלילה שם מתחילים ב-290 יורו, אבל אם אתם רוצים, תשלמו לי רק את עלויות האחזקה, 40 יורו ללילה, וסעו לשם'", מספרת דיאנה. הם לקחו את ההצעה בשתי ידיים, הגיעו במעבורת לחופי סירוס ונסעו עם נהג מונית מקומי לפתח המתחם הכפרי.
אסתטיקה של הריפוי: האחוזה של עלי ג'י ואיילה פישר
"איך שדרכתי בשביל הכניסה, משהו בגוף שלי נרגע", מתארת דיאנה בהתרגשות. "הריח של הצמחים, עצי הזית, האבן הטבעית, השקט המוחלט. זו הייתה הפעם הראשונה מאז תחילת המלחמה שהצלחתי להכניס אוויר עמוק לריאות בלי להרגיש דקירות בחזה". את פניהם קיבלה וילמה, מנהלת המתחם – אישה דרום אפריקאית חסונה, בעברה ספורטאית מקצועית, שפתחה זרועות וחיבקה אותה הבוכייה בחום אימהי.
המתחם The Good Life באי סירוס התגלה כפנינה אדריכלית ואקולוגית. הוא מורכב מחמישה מבני אבן מקומיים, הפזורים בתוך טופוגרפיה הררית מול הים. העיצוב הקיקלאדי המסורתי – טיח לבן מעוגל, קירות אבן חשופים ופתחים רחבים המכניסים את האור הים-תיכוני הבוהק – שולב בחומרים טבעיים, עץ ממוחזר, בדי פשתן ומתחם יוגה הצופה אל המים. לב המקום הוא בוסתן שופע וגן ירק אורגני, עמוס בעגבניות, עשבי תבלין, קישואים, פלפלים ולול תרנגולות חופש.
"רק כעבור כמה ימים, בשיחת ערב נינוחה בחצר על כוס יין, נחשף הסוד המפתיע של המקום", אומרת דיאנה. "וילמה ישבה איתנו ואמרה: 'דניאל ממש התאהב בכם. הוא נתן לכם את הבית הכי טוב והכי יפה במתחם, הבית שאחותו ובעלה מתארחים בו כבית קיץ כשהם מגיעים לביקור'. שאלנו אותה כבדרך אגב מי זו אחותו, והיא הביטה בנו בהפתעה: 'הוא לא סיפר לכם? אחותו היא השחקנית איילה פישר, ובעלה הוא סשה ברון כהן'".
פישר, שגדלה בפרת' עם שני אחיה, דניאל ואדוארד, היא בתה של אלספת' ריד, סופרת, המנהלת כיום אכסניות נוער באתונה ואת מתחם התיירות האקולוגית The Good Life, באי סירוס, שאליו הגיעה משפחת יוסף באקראי. אביה, בריאן פישר, עבד באו"ם ובארגון צדקה למען ילדים. בעבר סיפרה פישר בראיונות על החופשות המשפחתיות ביוון ועל המסעות בעולם כילדה בעקבות העבודה של אביה הדיפלומט.
דיאנה מספרת שההבנה שהם מתגוררים בבית הקיץ של אחד הקומיקאים והיוצרים המשפיעים בעולם העניקה לשהות נופך סוריאליסטי, אך המהות האמיתית הייתה המרחב: בית שתוכנן בטבעיות שורשית כדי לחבר נוחות עם שקט ופשטות שהיוו עבורה השראה.
מהגינה לצלחת – ולמצלמה
בווילה הקיקלאדית הזו, מול הים ושורות הירקות האורגניים, מעידה דיאנה שהיא מצאה את הקול שלה מחדש. הפחדים פינו מקום לחשק עז ליצור. "וילמה ודניאל אמרו לנו: 'הגינה עמוסה, פשוט תקטפו ותבשלו, רק תשקו ותשמרו על המקום'. קמתי בבוקר, יצאתי לגינה עם סלסילה, וראיתי עגבניות, חצילים, שמן זית מקומי שנמסק מהעצים סביבנו. נכנסתי למטבח המאובזר של הבית והתחלתי לבשל. לא בשביל למכור ולא כדי לרצות אף אחד, אלא בשביל הריפוי של המשפחה שלי", היא אומרת.
היא החלה להעמיד סירים, לאפות פיתות טריות ומאפים מקומיים ולתעד את התהליך בטלפון הסלולרי שלה, עדיין בלי לפרסם ברשתות החברתיות. האסתטיקה שנולדה שם חיברה את כל תחנות חייה: החספוס הטבעי והפראי של חוף כורסי, היכולת לאלתר מכל הבא ליד והעין החדה שרואה יופי בקערת חרס פשוטה, בירק שנקטף זה עתה ובאור הנופל על שולחן עץ גס.
"שם ניטע בי הרעיון שאני לא רוצה להיות תלויה בפרנסה שלי בשום דבר כמו מיקום גיאוגרפי או מצב ביטחוני. שאני רוצה להתפרנס מכל מקום ובזכות הכישורים שלי. הבנתי שהייעוד שלי הוא יצירת תוכן", מספרת דיאנה. "בין לבין התחלתי להתעמק באינסטגרם ולהבין איך הוא עובד. בהתחלה זה היה נטו כדי להבין למה הילדים שלי נחשפים במלחמה, בהמשך זה היה כדי להציע לעוד ישראלים לבוא ולעזור איפה שאפשר באיתור מקום לינה או במציאת חברים. בהמשך הבנתי שזה מקור פרנסה וחופש שהוא לא רק כלכלי".
השיבה הזמנית הביתה
השהות ביוון נמשכה כחודשיים ודיאנה מעידה שספגה את עקרונות העיצוב המקומיים. הם חשו מספיק חזקים לשוב הביתה, לנחלה ברמת הגולן. "חזרנו אבל כל הזמן רצנו לממ"ד והכול היה שרוף סביבנו. פחדנו מטילים, הנסיעה בכבישים הייתה מסוכנת מאוד", היא מתארת את החזרה. היא הרגישה שאולי החזרה הייתה מוקדמת מדי. "נסענו להתאוורר סוף שבוע אצל משפחה בקיבוץ משמרות והבנתי שאפשר לחיות חיים שקטים, נורמליים. הבנתי שאני לא העורף החזק שכולם מדברים עליו".
בני המשפחה החליטו שוב לנדוד. הם מצאו דירת חדר עלובה, וכדי להירפא אימצו כלב נכה הנעזר בכיסא גלגלים. דיאנה החליטה שהכלב גוצ'י יהיה הסטאז' שלה בעולם הרשתות החברתיות. היא פתחה לו עמוד אינסטגרם, תיעדה את חייו והחלה לקבל הצעות לשיתופי פעולה. "הבנתי שלאמץ כלב נכה ולעזור לו, עוזר גם לנו. כשאתה בתחתית, תמיד תמצא מישהו יותר בתחתית ממך לעזור לו כי זה נותן כוח. במקביל הבנתי שאפשר להתפרנס מהרשתות החברתיות. התחלתי לעקוב אחרי יוצרות תוכן אחרות והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות. קראתי לעצמי 'יוצרת תוכן' גם כשהיו לי 50 עוקבים בלבד", היא מספרת. "במקביל עזרתי להורים והייתי בסטיונרית – הבאתי ירקות ופירות שהם מגדלים בגולן ומכרתי ביישובי עמק חפר. כדי לשדרג את החוויה שלחתי למי שקנה ממני גם מתכונים שצילמתי ונחשפתי בהדרגה לעוד ועוד עוקבים ועוקבות". לדבריה, גם מהחדרון העלוב שבו גרו היא הצליחה לצלם מתכונים ובישולים. "העמדתי שולחן קטן בחוץ, שעליו כירה, ובישלתי וצילמתי כדי לעלות לאינסטגרם. שום דבר לא עמד בדרכי", היא אומרת.
בהמשך מצאו בית בקיבוץ להבות חביבה, אך הוא עמד למכירה ולכן היה ריק מרהיטים. דיאנה, שניחנה בחוש אסתטי מפותח, ליקטה רהיטים וחפצים משומשים שאנשים מסרו ומצאה מציאות יפות בחנויות יד שנייה. "ריהטתי את הבית והבטחתי לבעלים, שכבר ניסה תקופה ארוכה למכור את הנכס ללא הצלחה, שבתמורה להנחה בשכר הדירה אני אעצב לו את הבית ואמצא לו קונים. וכך היה. ניקיתי ועיצבתי אותו יפה, ובאמת באחד מימי שישי נכנס זוג שנשבה בריח המאפים שלי כי אפיתי עוגות שמרים כדי למכור. הם נדלקו על העיצוב החמים והכפרי, והם אלה שקנו את הבית. מאז עיצוב בעזרת יד שנייה הפך להיות במוקד המודעות שלי. אני גם תמיד מבשלת עם זר פרחים רעננים על השולחן או על האי. זה מוסיף המון. גם כשלא היה לי שקל לקנות אחד, קטפתי בקיבוץ, העיקר שיהיו פרחים. זה משדר מבחינתי בית", היא נזכרת. "גם מהילדות שלי אני זוכרת את הדברים הקטנים שעשו את הבית, למשל אוכל חם שתמיד אמא שלי דאגה שיהיה, גם כשגרנו שמונה אנשים בבית קטן אחד".
מה החלום שלך עכשיו, אחרי שאת כבר משפיענית לייף-סטייל?
"אני רוצה לעצב ולייצר ליין מוצרים שלי, למשל צלחות אמייל עם איורי פרחים, שהפכו לסימן ההיכר שלי. שיהיו כלי אירוח, מפות ועוד פריטים לבית בעיצובי תחת המותג שלי שהוא אני".