אמרנו שאחרי החגים נחזור לעשות סקס. למה זה לא קורה?
הבטחנו לעצמנו שאחרי החגים נחזור להתאמן, לאכול בריא, למצוא זוגיות או להשקיע יותר בזו שכבר יש לנו. וכמובן, נחזור לעשות סקס. אז למה החשק המיני לא ממהר להצטרף לחגיגה? למה אנחנו יכולים ליהנות מאוד מסקס, ובכל זאת לא להרגיש שום חשק להתחיל אותו? וגם: 5 הצעות מעשיות לזוגות וליחידים, שאפשר לנסות כבר השבוע. אנחנו מבטיחים שלא תצטרכו לקנות שום דבר, ואפילו לא להזמין צימר
"אחרי החגים" הוא כנראה התאריך הפופולרי ביותר בלוח השנה הישראלי. הוא אינו מופיע בשום יומן רשמי, ובכל זאת אנחנו תולים בו תקוות עצומות. אחרי החגים יתחדש הכל. זהו המועד שבו כל ההבטחות שדחינו אמורות להתגשם, כולל אחת אינטימית במיוחד: אחרי החגים נחזור לעשות סקס.
ואז מגיע היום שאחרי. החגים באמת נגמרים, אבל החשק המיני, מתברר, לא קיבל את לוח השנה המעודכן. אני נזכר בזוג שהגיע אליי בעקבות ירידה ממושכת בתדירות יחסי המין. שניהם בשנות הארבעים לחייהם, הורים לילדים, עובדים, אוהבים זה את זו ומנהלים זוגיות טובה, לפחות לדבריהם. "אנחנו פשוט בתקופה עמוסה", הסבירו. "אחרי החגים יהיה לנו יותר זמן". שאלתי מה קרה אחרי החגים בשנה שעברה. הם הביטו זה בזו, ניסו להיזכר, ולבסוף פרצו בצחוק. "בעצם גם אז אמרנו שאחרי החגים".
זה סיפור המורכב ממצבים שפגשתי לאורך השנים, והוא ממחיש תופעה מוכרת: אנחנו מתייחסים למיניות כאילו שהיא ממתינה בסבלנות במגירה, ורק צריך לפנות קצת זמן כדי לשלוף אותה. אלא שהמיניות האנושית מורכבת יותר. לפעמים המגירה נפתחת, ומתברר ששכחנו מה חיפשנו.
רוצים ליהנות, אבל לא תמיד מתחשק להתחיל
אחת ההבחנות החשובות בחקר המוטיבציה המינית היא בין ההנאה שאנחנו חווים בפועל לבין הציפייה להנאה והמוטיבציה להיכנס למפגש מיני. שלושתן קשורות זו בזו, אך אינן בהכרח חופפות. מכירים את התחושה שאין לכם שום חשק לצאת מהבית, אבל אחרי שכבר יצאתם אתם נהנים מאוד? משהו דומה עשוי להתרחש גם במיניות. אדם יכול ליהנות ממפגש מיני, ובכל זאת לא להרגיש רצון להתחיל אותו.
החוקרים Ågmo ו Laan תיארו במאמר שהתפרסם בכתב העת The Journal of Sex Research בשנת 2023 כיצד מוטיבציה מינית מושפעת לא רק מגירויים ומעוררות, אלא גם מהמשמעות שהמוח מעניק להם ומהציפייה לתוצאה נעימה או לא נעימה. חוויות קודמות עשויות להשפיע על הנכונות שלנו להתקרב למפגש מיני נוסף.
או במילים פשוטות, ייתכן שבפעם האחרונה נהנינו מאוד מסקס, אבל הערב אנחנו בעיקר צופים את המאמץ הכרוך בהתחלה. לחלופין, אם המפגשים הקודמים היו מלווים בכאב, באכזבה או בתחושת חובה, עצם הציפייה למפגש נוסף עלולה לעורר הימנעות.
אני כבר מדמיין את הטוקבק: "אז עכשיו צריך לשטוף כלים כדי לקבל סקס?" - ממש לא. סקס אינו פרס על התנהגות טובה. גם אין כאן טענה ש'כל הנשים מותשות וכל הגברים רוצים סקס'. המציאות מגוונת בהרבה. אבל כאשר אדם מרגיש שהוא נושא לבדו באחריות לחיים המשותפים, קשה לו לעיתים להתפנות גם להנאה שבהם"
זו הבחנה קלינית חשובה. לפעמים אין בעיה ביכולת ליהנות ממיניות, אלא בקושי להתפנות אליה ולהתחיל אותה. במקרים אחרים צריך לשפר תחילה את איכות החוויה עצמה, ולא לדחוף לעוד מפגשים מאכזבים. וכמובן - העובדה שהחשק עשוי להתעורר בהמשך, אינה סיבה להסכים למגע שאיננו רוצים בו. סקרנות ונכונות הן דבר אחד. לחץ וחובה הם דבר אחר לגמרי.
יש זמן, אבל אין פניות
זמן פנוי ופניות למיניות הם שני דברים שונים מאוד. אפשר להתפנות לשעה בערב ועדיין להיות עסוקים בעבודה, בילדים, בחשבונות ובמשימות של מחר. הגוף כבר במיטה, אבל הראש עדיין בפגישת הצוות של הבוקר. גם חלוקת העומס בבית משחקת תפקיד.
מחקר שפורסם בשנת 2022 בכתב העת Archives of Sexual Behavior וכלל למעלה מאלף נשים בשני מדגמים, מצא קשר בין חלוקה לא שוויונית של עבודות הבית לבין חשק מיני נמוך יותר כלפי בני הזוג בקרב נשים בזוגיות עם גברים המגדלות ילדים. תחושת חוסר ההוגנות והחוויה שבן הזוג הפך לעוד אדם שצריך לדאוג לו, היו משמעותיות במיוחד. מדובר בקשר מחקרי, לא בהוכחת סיבתיות.
אני כבר מדמיין את הטוקבק: "אז עכשיו צריך לשטוף כלים כדי לקבל סקס?" - ממש לא. סקס אינו פרס על התנהגות טובה, והכיור אינו איבר ארוגני, לפחות לא על פי ספרי האנטומיה שאני מכיר. גם אין כאן טענה שכל הנשים מותשות וכל הגברים רוצים סקס. המציאות מגוונת בהרבה. אבל כאשר אדם מרגיש שהוא נושא לבדו באחריות לחיים המשותפים, קשה לו לעיתים להתפנות גם להנאה שבהם.
ומה עם הרווקים והרווקות? גם להם נגמרו החגים
עד עכשיו דיברתי על זוגות, אבל החזרה לשגרה מציבה אתגרים גם בפני רווקות ורווקים. במהלך החגים רבים חווים לחץ משפחתי למצוא זוגיות. השאלות המוכרות סביב שולחן החג אינן תמיד מעוררות תיאבון, ובוודאי לא תשוקה. ואחרי החגים? חוזרים לאפליקציות, להיכרויות, לדייטים ולעיתים גם לאכזבות. גם כאן פועל הפער שבין הציפייה לחוויה. אנשים עשויים להשתוקק לקרבה, למגע ולזוגיות, אבל לאבד את הרצון להתמודד עם עוד דייט מתיש. הם רוצים קשר, אבל לא בהכרח את הדרך שמובילה אליו.
אנחנו מתכננים חופשות חודשים מראש, מזמינים מסעדות וקובעים אימוני כושר. אבל מהמיניות אנחנו עדיין מצפים שתתרחש מעצמה, רצוי באחת עשרה בלילה, אחרי יום עבודה מתיש. כשהיא אינה מתרחשת, אנחנו מסיקים שמשהו בתשוקה שלנו התקלקל
כדאי לזכור שגם מיניות שאינה מתקיימת בתוך זוגיות היא מיניות לגיטימית. אוננות, פנטזיות, היכרות עם הגוף, קשרים מזדמנים בהסכמה, או בחירה בתקופה ללא פעילות מינית, כולם יכולים להיות חלק מחיים מיניים בריאים ומספקים.
לא כל אדם זקוק לזוגיות כדי להיות שלם, ולא כל רווק או רווקה מחפשים את החצי השני. גם כאן השאלה החשובה אינה מה מצופה מאיתנו, אלא מה באמת מתאים לנו.
השגרה אינה האויבת. האוטומט הוא הבעיה
אנחנו רגילים להאשים את השגרה בירידה בתשוקה. אבל שגרה יכולה דווקא לספק ביטחון, יציבות, פרטיות ואפשרות לתכנן. הבעיה מתחילה כאשר החיים מתנהלים על טייס אוטומטי, והמיניות נדחקת לתחתית רשימת המשימות. כבר כתבתי כאן בעבר על הקשר שבין התקשורת היומיומית, האינטימיות והמיניות. הפעם אני מבקש להדגיש היבט משלים: גם כשהקשר טוב והגוף בריא, צריך לעיתים ליצור תנאים שיאפשרו לעבור מעולם המטלות לעולם ההנאה.
אנחנו מתכננים חופשות חודשים מראש, מזמינים מסעדות וקובעים אימוני כושר. אבל מהמיניות אנחנו עדיין מצפים שתתרחש מעצמה, רצוי באחת עשרה בלילה, אחרי יום עבודה מתיש. כשהיא אינה מתרחשת, אנחנו מסיקים שמשהו בתשוקה שלנו התקלקל. אז זהו, שלא. לפעמים לא התקלקל דבר. פשוט לא השארנו לה מקום. אז מה עושים? להלן 5 דברים שאפשר לעשות כבר השבוע.
5 דרכים להחזיר את החשק
1. צרו זמן מעבר בין העבודה לאינטימיות - אל תצפו לעבור בתוך שלושים שניות משיחת עבודה מתוחה לנשיקה לוהטת. נסו ליצור טקס מעבר קטן: מקלחת, הליכה, מוזיקה או עשרים דקות ללא טלפונים. גם מי שחי לבדו יכול להרוויח מרגע שבו הוא מפסיק לתפקד ומתחיל להקשיב לעצמו. המטרה אינה לעורר חשק בכוח, אלא ליצור תנאים שיאפשרו לו להופיע.
2. פנו מקום אמיתי, לא רק מקום ביומן - בדקו מה גוזל מכם אנרגיה. אולי אפשר לחלק אחרת את המטלות, לצמצם מחויבות אחת או לוותר על משהו שאינו באמת חיוני. ולפני שאתם מזמינים סוף שבוע רומנטי במלון, כדאי לבדוק מי אמור לארוז, למצוא סידור לילדים ולזכור להביא את המטענים. לפעמים חופשה רומנטית מתחילה דווקא בביטול משימה.
לא צריך מהפכה מינית, אביזרים מיוחדים או צימר עם ג'קוזי בצורת לב. נסו שעה אחרת, סוג אחר של מגע, יוזמה שונה או חוויה משותפת שלא ניסיתם. גם בחיי המין שלנו עם עצמנו אפשר לגלות סקרנות ולהרחיב את מה שמוכר ונעים. חידוש קטן, כשהוא רצוי ומתאים, עשוי לעורר עניין שנשחק
3. תכננו הזדמנות לאינטימיות, לא התחייבות לסקס - מותר לקבוע מראש זמן זוגי. תכנון אינו בהכרח אויב הרומנטיקה. אבל יש הבדל בין ליצור הזדמנות לקרבה לבין להחליט שחייבים לקיים יחסי מין. אפשר להתחיל משיחה, ממגע או מארוחה משותפת. ואם לא מתפתח דבר, גם זה בסדר. לרווקים שמחפשים קשר אני מציע עיקרון דומה: קבעו דייט מתוך סקרנות להכיר אדם, לא מתוך חובה לחזור ממנו עם סיפור הצלחה.
4. שברו הרגל אחד קטן - לא צריך מהפכה מינית, אביזרים מיוחדים או צימר עם ג'קוזי בצורת לב. נסו שעה אחרת, סוג אחר של מגע, יוזמה שונה או חוויה משותפת שלא ניסיתם. גם בחיי המין שלנו עם עצמנו אפשר לגלות סקרנות ולהרחיב את מה שמוכר ונעים. חידוש קטן, כשהוא רצוי ומתאים, עשוי לעורר עניין שנשחק.
5. בדקו את החוויה, לא רק את התדירות - במקום לשאול כמה פעמים קיימתם יחסי מין, שאלו איך הרגשתם? האם נהניתם? האם הרגשתם חופשיים, רצויים ונינוחים? מה יהפוך את הפעם הבאה למשהו שנרצה לחזור אליו? השאלה האחרונה חשובה במיוחד. היא מאפשרת לזהות מה באמת מעודד אותנו לחזור למיניות, ומה דווקא מרחיק אותנו ממנה.
ומה אם החשק עדיין לא חוזר?
לא כל ירידה בחשק המיני היא בעיה רפואית, ולא כל זוג שמקיים מעט יחסי מין זקוק לטיפול. אין תדירות נכונה אחת שמתאימה לכולם. עם זאת, שינוי משמעותי ומתמשך המלווה במצוקה, כאב או פגיעה בתפקוד המיני מצדיק בירור מקצועי. לעיתים מקור הקושי רפואי, לעיתים רגשי או זוגי, ולעיתים מדובר בשילוב של גורמים. זאת בדיוק הסיבה שלא כדאי למהר להציע פתרון לפני שמבינים את הבעיה.
הנה אנחנו שוב אחרי החגים. השגרה חזרה, ואיתה כל המשימות, המחויבויות והעייפות המוכרת. אולי השנה, במקום להבטיח לעצמנו שנעשה יותר סקס, ננסה ליצור חיים שיש בהם יותר מקום להנאה, לקרבה ולמיניות שמתאימה לנו. בין שאנחנו בזוגיות ובין שלא. כי בסופו של דבר, השגרה אינה קובעת איך ייראו חיי המין שלנו. אנחנו יכולים להשפיע עליהם, לפחות במידה מסוימת.
ואם יש לכם רעיונות נוספים או שיטות שעבדו אצלכם, אשמח לקרוא עליהם בתגובות. אחרי יותר משלושים שנות עבודה בתחום אני עדיין לומד, גם מהמטופלים וגם מהקוראים. רק בקשה אחת: אל תכתבו לי, "ננסה אחרי החגים". את התשובה הזאת אני כבר מכיר.
פרופ' רפי חרותי הוא מומחה ברפואת שיקום, FECSM, מטפל ומדריך מיני מוסמך, מנהל ומייסד – מרכז "אישי" – בית לטיפול מיני, פרטני וזוגי – בפריסה ארצית וראש התוכנית ללימודי מיניות האדם בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב.