היא יצאה איתו לשני דייטים, וכבר מדמיינת חתונה
אין שום דבר פסול ברצון להתקדם, להתחתן או להביא ילדים. הבעיה מתחילה כאשר הרצון שלנו במערכת היחסים נעשה חזק יותר מהסקרנות שלנו לגבי האדם שאיתו אנחנו בונים אותה | דרך הקשר
"אני פשוט נקשר מהר", אנשים אומרים לי לא פעם בקליניקה. בדרך כלל הם מתכוונים לכך שאחרי שניים או שלושה דייטים הם כבר חושבים הרבה על האדם שהכירו, מחכים להודעה ממנו, רוצים לראות אותו שוב ומרגישים שיש להם הרבה מה להפסיד אם הקשר ייגמר. אבל כשאני שומע את המשפט הזה, מעניינת אותי שאלה אחרת: למה בדיוק נקשרתם?
כי לא כל מה שמרגיש כמו היקשרות מהירה, ממשיך בהכרח לאהבה שמתפתחת. חרדה יכולה לקשור אותנו. סקס יכול לקשור אותנו. העובדה שמישהו רוצה אותנו יכולה לקשור אותנו. גם הבדידות והרצון שסוף-סוף תהיה לנו זוגיות יכולים לקשור אותנו. ולפעמים אנחנו בכלל נקשרים לפנטזיה על אדם שאנחנו עדיין בקושי מכירים. כל אלה לא אומרים שתתפתח מערכת יחסים, אם כבר להפך, מרבית ההיכרויות הראשונות לא מסתיימות כך. אם כן, למה אנו נקשרים כל כך מהר?
מערכת ההתקשרות שלנו נועדה לקשור אותנו לאנשים. היא מאפשרת לנו להפוך בהדרגה אדם זר למישהו שאנחנו רוצים בקרבתו, מתגעגעים אליו ומרגישים בטוחים לצדו. אבל לפעמים, בגלל חרדה, בדידות, לחץ של גיל, משיכה חזקה או פשוט התלהבות גדולה, מערכת ההתקשרות שלנו רצה מהר יותר מקצב ההיכרות.
ואז יכול להיווצר מצב קצת בעייתי: אנחנו כבר קשורים מאוד למישהו שאנחנו עדיין לא באמת מכירים מספיק. לכן, אם אתם מוצאים את עצמכם נקשרים מהר, במקום להיסחף אחר ההיקשרות, כדאי לנסות לברר מה בדיוק קושר אתכם הפעם.
כשאנו נקשרים מתוך חרדה
אצל חלק מהאנשים זו חרדת ההתקשרות. בתחילת קשר עדיין איננו יודעים אם האדם שמולנו רוצה אותנו, אם יתקשר מחר ואם הקשר יימשך. אצל מי שרגיש לדחייה או לנטישה, חוסר הוודאות הזה יכול להפעיל במהירות את מערכת ההתקשרות. פתאום אנחנו בודקים את הטלפון, מנתחים הודעות ומתקשים לחשוב על משהו אחר. כאן מתרחש בלבול שכיח: אנחנו חושבים שאנחנו עסוקים בשאלה "כמה אני רוצה אותו?", בעוד שחלק גדול מהעיסוק הוא בכלל בשאלה "כמה הוא רוצה אותי?"
פנטזיה היא כוח נוסף שיכול להאיץ את ההיקשרות. בתחילת קשר אנחנו יודעים מעט מאוד, ולכן יש הרבה מקום לדמיון להשלים את החסר. מבט יכול להפוך בדמיוננו לרגישות, ביטחון עצמי ליציבות ושיחה עמוקה אחת ליכולת לאינטימיות. אנחנו כבר מדמיינים חופשות, בית וילדים עם אדם שעוד איננו יודעים, למשל, איך הוא מתנהג כשהוא לא במיטבו.
במצבים עוצמתיים במיוחד התהליך הזה יכול לקבל אופי של "לימרנס" – עיסוק כמעט כפייתי באדם אחר, המוזן לעיתים דווקא מחוסר ודאות ומן הפער שבין האדם הממשי לבין האדם שבנינו בדמיון.
כאן כדאי לעצור ולשאול: מה אני באמת יודע עליו, ומה אני משלים מתוך עצמי? אילו תכונות הוא באמת הראה לי לאורך זמן, ואילו אני מייחס לו משום שאני רוצה כל כך שהסיפור הזה יצליח?
ושאלה נוספת חשובה: אילו הייתי יודע בוודאות שהאדם הזה רוצה אותי ושהוא לא עומד להיעלם - האם עדיין הייתי רוצה אותו באותה עוצמה? אם חלק מהעוצמה הרגשית יורדת ברגע שמוציאים מהמשוואה את סכנת הדחייה, ייתכן שלא רק אהבה פועלת כאן, גם החרדה קושרת אתכם.
כשאנו נקשרים כי מישהו רוצה אותנו
יש הבדל חשוב בין לרצות את האחר לבין לרצות שהאחר ירצה אותנו. מבפנים שתי החוויות יכולות להרגיש דומות מאוד. כשמישהו רוצה אותנו אנחנו מרגישים רצויים, נחשקים ובעלי ערך. נעים לנו עם תשומת הלב שהוא מרעיף עלינו, וקל להסיק בטעות מן התחושה הזאת שגם אנחנו רוצים אותו.
הבלבול הזה מתחזק כאשר משהו בתוכנו זקוק מאוד לכך שיבחרו בנו. חרדה מדחייה נרגעת כשבוחרים בנו; ערך עצמי שברירי מקבל חיזוק; ואחרי שנים של חיפוש, לחץ להתחתן או תחושה שהזמן עובר, עצם המפגש עם מישהו שרוצה אותנו יכול לעורר בנו הקלה עצומה.
מותר לכם ליהנות מכך שמישהו רוצה אתכם ועדיין לא לדעת אם אתם רוצים אותו. לפעמים מספיק להזכיר לעצמנו: נעים לי שרוצים אותי, אבל עדיין נשאר לי לברר מה אני רוצה
אנחנו מרגישים טוב יותר בזכות הרצון שלו בנו - וקל לבלבל את התחושה הטובה הזאת עם הרצון שלנו בו. אבל אלה שתי תנועות נפשיות שונות. הרצון של האחר בנו מספר מה הוא מרגיש כלפינו; הוא עדיין לא עונה על השאלה מה אנחנו מרגישים כלפיו.
מותר לכם ליהנות מכך שמישהו רוצה אתכם ועדיין לא לדעת אם אתם רוצים אותו. לפעמים מספיק להזכיר לעצמנו: נעים לי שרוצים אותי, אבל עדיין נשאר לי לברר מה אני רוצה.
כאן כדאי לשאול: אם לא הייתי יודע עד כמה הוא רוצה אותי, מה הייתי מרגיש כלפיו? האם נראה לי על פניו שאנחנו מתאימים? האם הייתי בוחר בו גם בלי החיזוק הנפלא שאני מקבל מכך שהוא בוחר בי? יש הבדל דק אבל חשוב בין לרצות אדם לבין לרצות שהוא ירצה אותנו.
כשאנו נקשרים מתוך חוויה של קרבה
דבר נוסף שקושר במהירות הוא החוויה שאנחנו יוצרים יחד. סקס, למשל, יכול לייצר תחושת קרבה חזקה מאוד. כך גם לילה של שיחות, סוף שבוע משותף, מסעדות, אלכוהול, טיולים או כמה ימים אינטנסיביים שבהם כמעט לא נפרדים. אין שום דבר "לא אמיתי" בהנאה הזאת, היא חלק מהקשר. אבל לפעמים אנחנו מבלבלים בין האדם לבין מה שאנחנו מרגישים בתוך החוויה.
כאן אפשר לעשות ניסוי מחשבתי פשוט: אם לא היה בינינו כרגע סקס, האם עדיין היה לי מעניין להיות איתו? אם נוריד לרגע את המסעדות, הנסיעות וההתרגשות, האם אני עדיין מחכה לשיחה איתה? האם אנחנו יכולים לשבת יחד בבית ערב שלם ועדיין ארצה להיות שם?
זה קורה לגברים ונשים רבים במיוחד אחרי שנים של רווקות, או כאשר גיל, רצון בילדים והתחושה שהזמן עובר מוסיפים דחיפות. האדם החדש כבר אינו רק האדם שזה עתה הכרנו; הוא הופך לאפשרות לזוגיות, למשפחה, לבית, לשייכות ולסוף הבדידות.
אין שום דבר פסול ברצון להתקדם, להתחתן או להביא ילדים. הבעיה מתחילה כאשר הרצון שלנו במערכת היחסים נעשה חזק יותר מהסקרנות שלנו לגבי האדם שאיתו אנחנו בונים אותה. אנחנו נהנים מכך שסוף-סוף יש עם מי לישון, לצאת, לטייל, לפגוש חברים ולתכנן את העתיד, ועלולים לבלבל בין ההנאה מה"חבילה" הזוגית לבין ההתאמה לאדם שנמצא בתוכה.
בדקו עם עצמכם: אם לא הייתם מפחדים לחזור להיות לבד, האם עדיין היינו בוחרים בקשר הזה? לפעמים טוב לנו עם האדם שמולנו, ולפעמים חלק גדול ממה שטוב הוא שסוף-סוף "יש לנו מישהו".
כאן אפשר לעשות ניסוי מחשבתי פשוט: אם לא היה בינינו כרגע סקס, האם עדיין היה לי מעניין להיות איתו? אם נוריד לרגע את המסעדות, הנסיעות וההתרגשות, האם אני עדיין מחכה לשיחה איתה? האם אנחנו יכולים לשבת יחד בבית ערב שלם ועדיין ארצה להיות שם?
כל השאלות האלה אינן אמורות לצנן התלהבות. אהבה דורשת מאיתנו להסכים להיקשר. אבל כדאי להבחין בין שלושה דברים שאנחנו נוטים לערבב בתחילתו של קשר: היקשרות, רצון והתאמה. היקשרות יכולה להתרחש מהר וכמעט מעצמה. רצון דורש מאיתנו לברר מה אנחנו באמת מרגישים כלפי האדם שמולנו, מעבר לחרדה, לצורך שירצו אותנו ולכל מה שהקשר מבטיח לנו, והתאמה דורשת עוד משהו שאי אפשר להאיץ: זמן והיכרות. אפשר להיות קשורים למישהו, לרצות אותו מאוד, ועדיין לגלות שאינו מתאים לנו.
לכן כשאנחנו מרגישים שההיקשרות רצה קדימה, לא צריך בהכרח לעצור אותה, אבל גם לא חייבים לפעול בקצב שהיא מכתיבה. אפשר להמשיך להתקרב ולהתרגש, ובו בזמן לתת למציאות זמן להתגלות. מותר לתת לרגש לרוץ קדימה, אבל לא חייבים לתת להחלטות לרוץ יחד איתו. הרגש יכול להיות מהיר, אך בשביל היכרות אמיתית רצוי לקחת את הזמן. לכן אם אתם מרגישים שכבר נקשרתם, כדאי לברר על הדרך למי בדיוק, והאם זה יתאים לכם בטווח הארוך.
רועי צור הוא מייסד "דרך הקשר – הבית לטיפול במערכות יחסים" העוסק בטיפול פרטני, טיפול זוגי וטיפול אונליין.