זה לא רומנטי אבל מישהו חייב להגיד את זה: דייטים הם שיווק עצמי
אחרי מאות דייטים שלא הובילו לשום מקום, קל להתחיל להאמין שמשהו בנו פשוט לא מספיק טוב. אבל אולי הבעיה היא לא רק את מי אנחנו פוגשים, אלא גם עם אילו אמונות אנחנו מגיעים לדייט עצמו
פגשתי לאחרונה רווק שאמר לי משפט שלא יצא לי מהראש: "אני חושב שהייתי כבר ב-400 דייטים". קלטתם ת'טרפת? אשכרה 400 דייטים רומנטיים. תעצרו רגע על המספר הזה. 400 פעמים להתלבש. להתארגן. להגיע. לחייך. לספר מחדש איפה גדלת ומה אתה עושה. לנסות להצחיק. לקוות. לבדוק את הטלפון למחרת. ו-400 פעמים, פחות או יותר, לגלות שזה לא "זה".
אנחנו מדברים המון עם רווקים ורווקות על זוגיות. אממה, אנחנו כמעט לא מדברים איתם על שיווק. וזה חבל. כי הגיע הזמן לומר משהו שוואלה, אולי נשמע קצת לא רומנטי אבל אין מנוס מלהגיד אותו: גם בדייט אנחנו משווקים.
לא במובן המזויף. לא "למכור" אישיות שאין לנו, ולא להפוך בני אדם לקופסת קורנפלקס. שיווק טוב הוא היכולת לגרום לאדם שמולך להבין מה הערך שיש כאן.
ופה, אנשים, מתחילה הבעיה: כי איך תשווק מוצר שאתה בעצמך כבר לא מאמין בו? כה"מוצר", למי שעדיין נעלב, הוא אתה. או את. אחרי 100, 200, אולי 400 דחיות, קורה לפעמים משהו הרבה יותר מסוכן מהרווקות עצמה: האדם מתחיל להפנים את ה"לא". כלומר, ממש להאמין שהוא, זאת אומרת האישיות שלו, המהות שלו... הם לא. זאת אומרת, פחות. וזה עצוב. ומתסכל. ובעיקר הדבר הכי כואב בעולם.
בהתחלה אומרים לך: "אתה מקסים, אבל...". אחר כך: "לא הרגשתי". ואחרי מספיק פעמים, אתה כבר משלים לבד את המשפט: "כנראה שאין באמת מה להרגיש כלפיי".
ואז מגיע הדייט הבא, ואתה אומנם יושב בבית קפה, אבל חלק ממך כבר הגיע מובס. אתה פחות נוכח. פחות מעז. פחות מספר בהתלהבות. פחות מפלרטט. יותר בודק אם היא עומדת לפסול אותך. או שאת יותר עסוקה בלגלות אם הוא כבר איבד עניין. ופתאום הדייט הוא לא מפגש בין שני בני אדם. הוא מבחן קבלה.
המחקר מכיר היטב את מושג ה-self-efficacy, תחושת המסוגלות. מחקר בתחום המכירות מצא שמסוגלות עצמית הקשורה למכירה, מנבאת ביצועים בפועל. כלומר, האמונה "אני מסוגל לעשות את זה" אינה קישוט פסיכולוגי. היא קשורה לאופן שבו אנחנו מתפקדים.
גם בזוגיות אנחנו רואים משהו דומה: מטא-אנליזה של 60 מחקרים ובה כמעט 17 אלף משתתפים מצאה שרגישות גבוהה לדחייה קשורה לפחות קִרבה ושביעות רצון וליותר חששות, קונפליקטים והשתקה עצמית. מה עושים?
1. מפסיקים להשתמש בדייטים כמדד לערך העצמי
אם היא אמרה "לא", היא לא נתנה לך ציון כאדם. היא אמרה דבר אחד בלבד: "אני לא רוצה את הקשר הזה". אז אל תהפכו החלטה של אדם אחד לדו"ח שנתי על השווי שלכם. זכרו שזה שאדם סירב לכם ממש לא אומר שאתם פחות טובים או שיש לו מישהו אחר טוב ושווה יותר. ברוב המקרים המישהו האחר הזה כנראה הרבה יותר קל עבורו לתפעול. או במילים אחרות: הרבה פעמים יותר קל לנהוג בסובארו 88 מאשר במזארטי.
2. לפני שמשווקים את עצמכם, בונים מחדש את המוצר בעיני עצמכם
שבו וכתבו: למה בכלל כדאי להיות איתי? הכי אמיתי שיש: פשוט תעשו את זה! כתבו עשר תשובות: מה אני מביא לזוגיות? איזה חבר אני? איך אני אוהב? מה מצחיק בי? מה עמוק בי? איזו משפחה אפשר לבנות איתי? אם אתם לא יודעים לענות, זו כרגע העבודה שלכם. לא עוד דייט. לא עוד ערב. לא עוד מאותו הדבר. פשוט תתחילו להטעין את החוסן הנפשי שלכם.
3. תגיעו לדייט כדי להציג, לא כדי להתחנן להיבחר
מה ההבדל? שמיים וארץ. אדם שמתחנן להיבחר, שואל כל הערב: "האם אני מספיק טוב בשבילך?" בעוד אדם עם חוסן שואל: "הנה מי שאני. הנה מה שיש בי. עכשיו בואי נראה אם אנחנו מתאימים".
אדם עם חוסן לא רק מעמיד את עצמו למכירה על המדף, אלא גם שואל ובודק בעצמו. וזה אולי השינוי הכי חשוב שמבקשי זוגיות צריכים לעשות: כי אחרי מספיק "לא", המשימה היא כבר לא רק למצוא מישהו שיגיד לכם כן. המשימה הראשונה היא להגיע למצב שבו אתם אומרים לעצמכם "כן".
כי קשה מאוד לשכנע אדם אחר שיש כאן משהו ששווה להכיר כשעמוק בפנים, אתם בעצמכם כבר לא ממש בטוחים בזה. אז רגע לפני הדייט הבא, תעצרו הכול. תחשבו מסלול מחדש, ופשוט תקבעו קודם כל דייט אמיתי עם עצמכם. נסו להסתכל על עצמכם עם יותר חמלה ואהבה עצמית. לפעמים השינוי האמיתי הוא הרבה יותר פשוט וקרוב אליכם ממה שאתם מדמיינים.
אבינועם הרש הוא מחנך ומגיש פינת החינוך ב'כאן מורשת'. עוסק בקאוצ'ינג וחוסן מנטלי, מייסד קהילת מבקשי הזוגיות 'מרימים את השמיים' ועורך התוכן לשעבר בעמותת 'ישפה'.