הרשיתי לעצמי לשחרר עכבות, והפכתי ליפה מתמיד
לימים למדתי שבכל פעם שהרשיתי לעצמי לשחרר עוד קצת את העכבות, להיות אני בלי הביקורת הפנימית, לשחרר את כל מה שעולה על דעתי, ככה הצלחתי יותר בדוגמנות
בתקופת הדוגמנות שלי לא אשכח לעולם את הצילומים שעשיתי באיי מאוריציוס עם הצלם כרסטיאן מוזר (Christian Moser), צלם שוויצרי שנהג ללבוש מטפחת אדומה שסודרה לעילא ולעילא על הצוואר. לא היתה בינינו חלופת מילים מעבר לכמה משפטים מנומסים, אבל בהחלט היה לנו חיבור נדיר דרך המצלמה.
הוא צילם אותי שוב ושוב ל"מארי קלייר" הצרפתי והאנגלי וגם לתערוכה שהציג. באי הוא צילם אותי רק באור בוקר מוקדם מאוד ובשעת בין הערביים, כשהאור היה מושלם. בשאר הזמן נחנו - פריבילגיה שבסטים ישראלים פחות אפשרית.
ביום ההוא קרתה לי פריצת דרך כדוגמנית - האוויר הנעים, הטבע של הים, הסלעים והיער סביבנו העניקו לי תחושה כל כך נוחה עד שהרשיתי לעצמי קצת יותר מנעד מבדרך כלל. פתאום מצאתי את עצמי נעה במרחב בצורה שהרגשתי שהיא יפה ומחמיאה לי, מזיזה את גופי בתנועות שלא בדיוק מאפיינות דוגמנית שמוסללת לדוגמנות-על.
כל הסט השתתק, אך במקום לפחד, הבנתי שיש התפעמות, שהם דווקא מרוצים מהתנועה. האישור שלהם איפשר לי להתכנס עוד יותר - לעולם הפנימי שלי, לתנועות הגוף ולפרשנות שלי למה זה יופי.
לימים למדתי שבכל פעם שהרשיתי לעצמי לשחרר עוד קצת את העכבות, להיות אני בלי הביקורת הפנימית, לשחרר את כל מה שעולה על דעתי, ככה הצלחתי יותר בדוגמנות.
אתם אולי מרימים עכשיו גבה. מה, האקטיביסטית שאומרת למעלה מעשרים שנים שיופי הוא לא בהכרח חשוב- בהרצאות, בסדנאות, דרך קלפים (מראות ומבעד למראה) ובתקשורת, מדברת פתאום על איך להיות יפות יותר? אז כן, זאת אני, וחשוב לי להגיד שלפעמים היופי כן חשוב. בטח בזמנים שאת רוצה למצוא חן בעיני מישהו או מישהי, או בעיני עצמך. למשל כשמישהו אומר לך שאת יפה, ואת רוצה לראות את הפנים שלו מתרוממות לקראתך.
ברור שאת רוצה שהוא גם יגיד לך שאת חכמה ומעניינת, שכיף לו לדבר ולהיות איתך, אבל הדרך לשם אחרת ודורשת היכרות, בזמן שיופי הוא שפה כיפית, מסתורית, הרפתקנית ופלרטטנית. וגם אותה שווה ללמוד לדבר.
אם את מזהה את עצמך בדבריי, לכי על זה. תני למשחק היופי שלך להתפרץ, הרשי לגופך לנוע בתנועה שטובה לך ולו. מותר לך, גם אם את פמיניסטית. יודעת מה? במיוחד אם את פמיניסטית. כי אז את יכולה להרגיש בטוחה לשחק גם במשחק הזה.
אני קוראת לזה "פרוסות ופרופורציות": פרוסות - כי שלבי החיים מחולקים, וטוב לזכור את זה. עכשיו את משחקת, מחר יהיה לך עניין במשהו אחר, אז אל תפחדי לנוע. הרשי לעצמך את הגמישות. נוקשות והצמדות לרעיון יפה אחד היא לא בהכרח חוזק. אז הרשי לעצמך לדהור קדימה.
הצד השני הוא פרופורציות - זכרי שכשאת עוסקת במלאכת היופי ומספרת דרכה את השמחה שלך ואת האהבה, העצב, הבוז, כל מה שתרצי, אל תלחצי חזק מידי. אם זה לא הולך כמו שאת רואה בחלומות שלך, פני לשפה אחרת.
חשוב שתדעי להשתמש בשפת היופי באופן שטוב לך. אם את מרגישה שאת נאחזת, שאת פוחדת שיתגלה שם איזה סדק או כיעור, שני כיוון. או שתחזרי רגע שלב, ובדקי מה עוד חסר לך שם. מה מפחיד אותך בלהכיר את הטעם שלך, על כל רבדיו. מה יכול להרגיע אותך?
היופי או המחשבות עליו מספרות לך על היחס שלך לעצמך ואיפה נדרשת עוד הכרות, עוד שחרור. עוד ליווי עצמי מיטיב יותר. ואם אני חוזרת לבית הגידול שלי - דימוי גוף חיובי לא אומר רק לשמור על עצמך מהשפעות מזיקות ומלחצי הסביבה, הוא גם אומר לחדד קשב לעצמך, לגוף, ולחיבור שלך אליו.
היופי שלך הוא חלק מזה. החוקרות המובילות של דימוי גוף חיובי ברחבי העולם מסבירות שלכל תקופת חיים נדרשים כלים וכוחות אחרים. אז הרשי לעצמך לגלות אותם.
מעין קרת היא מייסדת המרכז לדימוי גוף חיובי ויוצרת קלפי "מראות" ו"מבעד למראה"