"אתם לא צריכים כל יום סקס"
מיניות אמורה להיות דרך לחיבור, להנאה ולקרבה, אבל לפעמים היא הופכת לאסטרטגיה להרגעת בדידות, דחייה או תחושת חוסר ערך. ד"ר אריאל כהן ארקין מסביר איך מזהים את הגבול בין תשוקה בריאה לסקסואליזציה, ולמה לפעמים מאחורי הצורך שלנו בסקס מסתתר רצון בוויסות רגשי | האזינו
"אם אני אגיד לך שאת לא יכולה לאכול שוקולד שבועיים, את תתבאסי, אבל זה לא יפרק אותך. אם אני אגיד לך לא לעשות סקס, זה אולי יהיה מבאס, יכול להיות שזה יהיה קצת לא נעים, אולי אפילו קצת קשה, אבל את לא תתפרקי מזה.
"אנשים שסובלים מאכילה רגשית או מסקסואליזציה, עבורם זאת תהיה חוויה קשה מנשוא", אומר ד"ר אריאל כהן ארקין, סקסולוג ומטפל זוגי ומשפחתי מוסמך, מנהל המרכז לבריאות מינית בשיבא, תל השומר. אריאל הגיע לפודקאסט "סקס אפיל" כדי לדבר על אחד הגבולות הכי דקים והכי פחות מדוברים בעולם המיניות - הגבול שבין תשוקה לבריחה.
בוא נתחיל מהבסיס, מהי תשוקה בריאה ומתי היא מגיעה ממקומות פחות בריאים?
"זאת שאלה מאוד חשובה - מהי בכלל בריאות מינית, ואני אפתח בכך שרוב בעלי החיים עושים מין. כלומר, יש עונת ייחום שגורמת להם לאיזשהו דחף לפרוק ולהתרבות, ורוב בעלי החיים - זה מה שהם עושים, הם עושים מין. אנחנו לא עושים מין, אנחנו מקיימים יחסי מין. זאת אומרת, שהיחסים אצלנו הם פלטפורמה מאוד מרכזית בכל מה שקשור לדבר הזה שנקרא סקס.
"ככל שיש יותר סנכרון בין איך שהפרטנרים מרגישים, כך הבריאות המינית של בני הזוג עולה, וככל שיש פער ביחסים, בין מה שהפרטנרים מרגישים ורוצים, כך הבריאות המינית יורדת"
"כשאדם נמצא בתוך מערכת יחסים הוא יכול לשאול את עצמו - מה הסקס גורם לי להרגיש? האם הסקס שאני עושה הוא אמצעי ליחסים? האם באמצעות הסקס אני מרגיש חיבור לאדם השני? האם אני מרגיש קרוב אליו כשאנחנו שוכבים? האם אני מרגיש תשוקה? האם יש ביחסים שלנו ריגוש? מה קורה שם ביחסים האלה?
"המשתנה השני, שהוא גם נגזרת של נושא היחסים, הוא השותפות, ההדדיות - האם יש חיבור בין הפרטנרים? האם הפרטנרים מרגישים משיכה זה לזה? מרגישים חיבור? מרגישים תשוקה? מרגישים קרבה? ככל שיש יותר סנכרון בין איך שהפרטנרים מרגישים, כך הבריאות המינית של בני הזוג עולה, וככל שיש פער ביחסים, בין מה שהפרטנרים מרגישים ורוצים, כך הבריאות המינית יורדת".
(האזינו לפרק המלא של "סקס אפיל" על מיניות מווסתת לעומת סקסואליזציה)
המשתנה השלישי, אומר ד"ר כהן ארקין, הוא נושא הגמישות – עד כמה אני פתוח לשחק ולהתנסות בדברים חדשים? עד כמה העולם המיני שלי עשיר, או שאולי הוא מצומצם ונוקשה.
"ככל שיש לי עושר רגשי יותר גדול, כך הבריאות המינית שלי עולה, וככל שאני יותר מצומצם, אז הבריאות המינית שלי יורדת, כשהרבה פעמים זה קשור לרגשות כמו בושה או לכל מיני חרדות. במצב כזה יהיה לי קשה יותר לממש את עצמי ואת המיניות שלי, וליצור יחסים יותר מורכבים".
אילו נסיבות יכולות להביא אדם לכך שהוא יחווה מיניות שאינה בריאה?
"כדי לענות על זה אני אתייחס למונח 'ויסות רגשי'. זה מונח שהוא מאוד-מאוד משמעותי מבחינה פסיכולוגית. אם קורית לי איזושהי חוויה מאוד עוצמתית, שבה אני חווה מצוקה מאוד גדולה - אז נשאלת השאלה עד כמה אני יכול להחזיר את עצמי לוויסות, למצב הרגוע שלי.
"עכשיו, יש כל מיני אסטרטגיות וטכניקות שאנחנו יכולים להשתמש בהן כדי לווסת את עצמנו. למשל מגע, נשימות, מבט ארוך בעיניים עם הפרטנר/ית שלי, חיבוק, אבל אני אתן דוגמה לאמצעי לוויסות עצמי בלי קשר לבן/ת הזוג: אני נוסע בכביש, ופתאום חותך אותי מישהו בצורה שכמעט הרגה אותי. מה קורה לי באותו רגע כשהנפש מזהה סכנה? המערכת הסימפתטית עוברת לפעולה. הלב דופק, האדרנלין עולה, הנשימות עולות וכל השרירים נדרכים. אני בסטרס וכבר לא נמצא בוויסות.
"איך אני חוזר לעצמי עכשיו? אז אני יכול רגע לנשום עמוק לכמה שניות, אני יכול להגיד לעצמי, 'אריאל, זה עבר והכול בסדר'. אני יכול לקלל את הנהג הזה, אני יכול להתקשר לבן/ת הזוג שלי ולספר מה קרה לי, אני יכול לחזור הביתה ולבקש חיבוק. זאת אומרת, יש כל מיני דרכים שאני יכול באמצעותם ליצור את הדבר הזה שנקרא ויסות רגשי.
"נתתי דוגמה לחוויה שקשורה באירוע קיצוני, אבל יש המון חוויות שבמהלכן הגוף שלי נכנס לדריכות וקשורות יותר למבנה הפנימי שלי. אלו הן חוויות של דחייה, של השפלה. אנשים שחווים תחושה של פגימות וחוסר ערך, כאילו משהו בהם דפוק".
נגיד פגיעה בכבוד, ותחושה כזאת שזלזלו בי.
"בדיוק. אז זה סוג הרגשות שהרבה פעמים מוציאים אותנו מוויסות. עוד דוגמה היא תחושה של בדידות או נטישה. ואז מה שקורה זה שהאנשים שחווים את הרגשות הבלתי נסבלים האלה, מחליפים את אסטרטגית הוויסות באסטרטגיה של מיסוך.
"אם אני אקח את זה למקום המיני, אז אפשר להגיד שכולנו לפעמים עושים סקס או מאוננים כדי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמנו, כמו שכולנו לפעמים אוכלים קצת שוקולד או כל דבר שאנחנו אוהבים כדי להרגיע את עצמנו - וזה בסדר גמור. העניין הוא מתי הסקס או האכילה הופכים להיות האסטרטגיה היחידה שדרכה אני מצליח להחזיר את עצמי לוויסות.
"נגיד, האסטרטגיות שציינתי בהתחלה - להתקשר לפרטנר שלי, לדבר על מה שקרה - הן אסטרטגיות שמייצרות אוקסיטוצין, הורמון מחבר ובריא שעוזר לי להירגע. לעומת זאת, מיסוך היא אסטרטגיה שקשורה להורמון האדרנלין. זאת אומרת שהיא מייצרת אצלי איזושהי תחושת 'היי' כזאת שלא באמת מרגיעה אותי. היא פשוט לא גורמת לי להרגיש את התחושה הקשה".
"סקסואליזציה זה שאם אני מרגיש בודד? אז אני ארוץ לטינדר, או אעשה מיד סקס, או אפנה לאוננות כפייתית, לכיבושים, לפתיינות ולפעמים גם זנות. המנעד הוא מאוד-מאוד רחב, כשהסקס הופך להיות פלטפורמה לפיצוי ולא ליחסים"
היא בעצם באה להחליף או לפצות על התחושה הקשה, אבל היא לא פותרת לך שום דבר.
"נכון, כי זה לא שעכשיו אני כבר לא מרגיש פגום או לא לבד, זה לא שהלכתי לבן/ת הזוג, לחבר או לחברה טובה, קיבלתי חיבוק ותמיכה ואז באמת הרגשתי שאני לא לבד. לא. במקרה הזה הלכתי ועשיתי איזושהי פעולה שרק מיסכה את התחושות.
"התופעה של סקס מפצה בשפה מקצועית נקראת 'סקסואליזציה'. זה מאוד מקביל לאכילה רגשית. סקסואליזציה זה שאם אני מרגיש בודד? אז אני ארוץ לטינדר, או אעשה מיד סקס, או אפנה לאוננות כפייתית, לכיבושים, לפתיינות ולפעמים גם זנות. המנעד הוא מאוד-מאוד רחב, כשהסקס הופך להיות פלטפורמה לפיצוי ולא ליחסים.
השחזור המפצה
"בקליניקה אני מזהה שני אבי טיפוס מרכזיים, כשאחד מאפיין גם אנשים בזוגיות וגם אנשים שהם רווקים או כל מיני הגדרות לצורות חיים, והשני בדרך כלל מאפיין אנשים שהם במערכות יחסים ארוכות טווח, נישואים. לסוג הראשון אני קורא 'השחזור המפצה' - אני נכנס לדינמיקה מינית מתוך מטרה ליצור לעצמי איזשהו פיצוי. יש פה משהו שמשתחזר".
ד"ר כהן ארקין מדגים כאן דרך סיפור על מטופל שהסתובב בעולם עם תחושות קשות שאף אחד לא סופר אותו, אפילו שמוחקים את כל מה שיש לו להגיד. "הוא הרגיש מאוד חסר ערך כזה, כאילו למילה שלו אין משמעות בכלל. כאילו הצרכים שלו לא מעניינים אף אחד", אומר ד"ר כהן ארקין, "והוא סוג של התמכר לאתרים בתשלום, שבהם הוא התכתב עם נשים ושילם להן כסף כדי שהן יעשו כל מה שהוא רוצה".
לדבריו, זאת הדגמה של דינמיקה מינית שמנסה לפצות על תחושת הכאב והמחסור של הבחור – אם לא "סופרים" אותו ביום-יום – אז הפעם הנשים הללו בהחלט מחויבות לספור את מה שהוא אומר, ולעשות בדיוק כרצונו.
"דוגמה אחרת היא של מטופלת משכילה ומרשימה, שמגיעה ממשפחה יותר פטריארכלית, שבה מקום הנשים היה פחות שווה, ואני עדיין. אותה אישה חוותה התעלמות מוחלטת מהיותה אישה מינית, והיא פיתחה אסטרטגיה של פתיינות, עד שהיא ממש התמכרה לזה. כל גבר שהיא הכירה, היא הרגישה שהיא חייבת לפתות. הכוח המיני שנמחק בעבר, היה אצלה ביד. כמובן שברגע שהיא היתה מפתה את הגבר שמולה, הוא לא עניין אותה יותר.
"עכשיו, אני לא אומר שלהגשים פנטזיות או לפתות זה משהו רע או שלילי, אבל כשהוא הופך להיות הדרך המרכזית שלי לוויסות, כשאני הופך להיות תלוי בזה, זה ממסך את הבעיה".
מתי היא הבינה שיש לה בעיה?
"היא הגיעה אליי לטיפול כשהיא התחילה זוגיות והיא באמת מאוד אהבה את הבחור, אבל היא הרגישה שהיא לא יכולה להפסיק עם המקום הזה של לפתות בחורים אחרים, והיא חששה שזה יפגע לה ביחסים החדשים. היא באמת הגיעה לטיפול כדי לראות איך היא יכולה לשנות או להפחית את ההתנהגות הזאת.
"הטיפול הוא גם לחזור לפצעים המקוריים, לעבד אותם ולטפל בהם, והוא גם אמור לעזור לאנשים האלה לייצר אסטרטגיות חדשות לוויסות, שהן באמת יותר ויסות על ידי אוקסיטוצין ולא ויסות על ידי אדרנלין. כמובן שהנפש שלנו באופן כללי היא מאוד עקשנית. היא לא מסתפקת בהתנסות אחת, היא צריכה לראות עקביות הרבה זמן כדי שהיא תוכל לשחרר את האסטרטגיה הקודמת, לכן אתה צריך לייצר נתיב חדש במוח שיחליף את הקודם, ולחזור על זה כל הזמן, ואז נוצר שינוי.
"אבל אני כן רוצה להביע גם אופטימיות, כי הדברים האלה קורים והם יכולים לקרות וזה לא משהו שהוא אבוד. ואם לחזור לאב-טיפוסים הנוספים, אז האב טיפוס השני הוא יותר חמקמק לזיהוי, כי הרבה פעמים הוא מתחבא מאחורי רומנטיקה, והתרבות שלנו לא פעם מעודדת את זה".
תסביר.
"הגיע אליי זוג נשוי איזה שבע שנים ולזוג שלושה ילדים, והבעל רוצה סקס כל יום. למעשה, הם הגיעו אליי מיוזמתו, כי הוא רצה שאני אבדוק למה אשתו לא זורמת איתו על סקס כל יום. הוא מבחינתו אמר שהוא כל כך אוהב אותה שהוא רוצה להיות איתה, ולא הבין למה היא לא נותנת לו לאהוב אותה, בזמן שהיא הגיעה ממקום מאוד אשם. היא מנסה נורא לרצות אותו, אז הם שוכבים פעמיים-שלוש בשבוע, וכשיש ילדים קטנים בבית ומערכת יחסים ארוכה – זה נחשב להרבה ולמכובד, אבל לבן זוגה זה לא מספיק.
"עכשיו חשוב לי להבהיר – לכולנו יש צרכים מיניים, אבל אנחנו לא צריכים כל יום סקס. אני לא מדבר על גיל ההתבגרות או על תחילת השלב הראשוני של הקשר, כשיש את ההתאהבות ואנשים רוצים כל הזמן לשכב אחד עם השני, אלא על זוגיות ארוכת טווח, עם ילדים ומורכבות החיים. במקרה הזה, אנחנו לא צריכים כל יום סקס, אבל אנחנו צריכים כל יום ויסות. לפעמים נייצר את הוויסות בעצמנו, לפעמים הוויסות ייעשה באמצעות מגע.
"זה ממש פצע פנימי שנפער בתוכו: ברגע שהיא אומרת לו 'לא', מבחינתו היא דוחה אותו, והוא לא מסוגל לראות שום דבר מעבר לזה. לא את המורכבות, לא אותה ואת הסיבות שבגללן קשה לה לשכב איתו עכשיו, אלא רק את הדחייה"
"השאלה אם זה בא בגלים, כי לכולנו יש תקופות שאנחנו יותר מיניים בהם ותקופות שאנחנו פחות מיניים בהם, אבל אם אנחנו כל הזמן מיניים, אז אולי שווה לבדוק את זה.
"נכון כשהסברתי מהי מיניות בריאה, דיברתי על יחסים ועל שותפות? אז במקרה של הזוג הזה – אין כאן שום שותפות והדדיות. הרי הרבה פעמים בזוגיות אחד רוצה יותר מין והשני לא. אבל כשהמין הופך לאסטרטגיה של ויסות, אי אפשר להשתחרר מתחושת הדחייה שנוצרת. זה ממש פצע פנימי שנפער בתוכו: ברגע שהיא אומרת לו 'לא', מבחינתו היא דוחה אותו, והוא לא מסוגל לראות שום דבר מעבר לזה. לא את המורכבות, לא אותה ואת הסיבות שבגללן קשה לה לשכב איתו עכשיו, אלא רק את הדחייה.
"לכן כשהם באו לטיפול זוגי, הוא מבחינתו חשב שהבעיה בכלל לא אצלו. הוא כמו אמר לי, 'תתקן את האישה הזאת. כאילו, למה היא רוצה רק פעמיים-שלוש בשבוע'. לכן החלק היותר מרכזי וקשה בטיפול היה לדבר על חווית הדחייה הקשה שלו, ולבוא אליה ממקום אמפתי ולא מחנך. זה לא לבוא ולהגיד לו, 'תקשיב, בן אדם, על מה אתה מדבר?'
"כמובן שגם נתתי לה המון ולידציה על כל המאמצים שהיא עושה. בסוף זה מה שעושים בטיפול זוגי – עליי כמטפל להיות נאמן לחוויה שלה ובו בזמן לא לפגוע בחוויה שלו".
לפניות ושיתופי פעולה ב"סקס אפיל", כתבו ללורי שטטמאור
