מצלמים בלי לשאול? נורבגיה תאסור שימוש במשקפי AI במרחב הציבורי
ממשלת נורבגיה הניחה על שולחן הפרלמנט הצעת חוק תקדימית שתאסור על הרכבת משקפיים חכמים הכוללים מצלמות מובנות וסוכני בינה מלאכותית ברחובות, בבתי ספר ובתחבורה הציבורית
המחלוקת סביב גבולות הפרטיות בעידן הבינה המלאכותית עולה מדרגה ומגיעה לפרלמנט הנורבגי. ממשלת נורבגיה מקדמת הצעת חוק שתובא בקרוב לאישור הפרלמנט באוסלו (הסטורטינג), במטרה להטיל איסור רשמי על שימוש במשקפי AI חכמים במרחבים ציבוריים בסגנון משקפי מטא רייבאן. אם ההצעה תעבור ותהפוך לחוק מחייב, נורבגיה תהיה המדינה המערבית הראשונה שתציב מחסום חוקי ישיר בפני הדור החדש של המחשוב הלביש.
על פי הדיווח של סוכנות AP, מאחורי היוזמה עומדת שורה של בדיקות שערכה נציבות הגנת המידע הנורווגית (Datatilsynet) בשיתוף משרד המשפטים באוסלו. במרכז הדאגה ניצבת העובדה שמשקפיים מודרניים אינם משמשים רק ככלי פסיבי להאזנה למוזיקה או לקבלת שיחות, אלא מצוידים בחיישני צילום ובסוכנים מולטי-מודאליים המנתחים בזמן אמת את שדה הראייה.
המערכות הללו מסוגלות לזהות פנים, לקרוא טקסטים המופיעים בסביבה ולשדר מידע ויזואלי לעיבוד בשרתי ענן מרוחקים. לפי הרשויות באוסלו, מצב שבו אזרחים ברחוב, ילדים בבתי ספר ונוסעים ברכבות מצולמים ומפוענחים ללא ידיעתם או הסכמתם, שומט לחלוטין את הקרקע תחת הזכות הבסיסית לאנונימיות במרחב הציבורי.
הצעת החוק מכוונת ישירות אל המוצרים שמובילים את השוק בחודשים האחרונים. בראשם עומדים משקפי חברת מטא, שזכו לפופולריות רבה לאחר ששילבו סייענים קוליים וצילום מובנה, לצד פיתוחים מתקדמים של גוגל ומיקרוסופט המשלבים סוכנים חכמים בתוך מסגרות אופטיות.
כדי לפייס את הרגולטורים, החברות שילבו נורת חיווי זעירה שנדלקת בעת צילום, אולם המומחים בנורבגיה דחו את המנגנון הזה וטענו כי מדובר בפתרון סמלי שקל מאוד להסתיר, להדביק או פשוט להתעלם ממנו באור יום מלא. בנוסף נמצא שמשתמשים רבים מצאו דרכים לעקוף את הדלקת הנורה בכל מיני אמצעים תוכנתיים.
הצעד הנורבגי אינו מנותק מהמגמה הרחבה ביבשת. אף שהמדינה אינה חברה מלאה באיחוד האירופי, היא חלק מהאזור הכלכלי האירופי (EEA) וכפופה לכללי הגנת המידע (GDPR) ולחוק הבינה המלאכותית (EU AI Act). בבריסל כבר עוקבים בעניין רב אחר הניסוח הנורבגי, וישנם קולות בפרלמנט האירופי הדורשים לאמץ מודל דומה שיחייב יצרניות טכנולוגיה להגביל חומרתית את יכולות ההקלטה הגיאוגרפית של מכשירים לבישים ברחבי אירופה כולה.
בארה"ב, המצב שונה לחלוטין. הגישה האמריקאית נותרה נאמנה לקו המקדש חדשנות מסחרית ושווקים פתוחים, תוך הימנעות מהגבלות פדרליות מוקדמות. הציבור האמריקאי מאמץ את המוצרים הללו בהיקפים נרחבים, על אף ניסויים פומביים שהדגימו סטודנטים באוניברסיטאות מובילות, שהראו כיצד ניתן לחבר את המשקפיים למנועי חיפוש פתוחים ברשת ולבצע זיהוי פנים מיידי של זרים ברחוב תוך חשיפת שמותיהם וכתובותיהם בתוך שניות.
בסין, המציאות מקבלת משמעות הפוכה. השלטון בבייג'ינג אמנם מפקח ביד קשה על איסוף מידע עצמאי על ידי גופים פרטיים, אך מעודד ענקיות טכנולוגיה מקומיות כמו באידו ועליבאבא לפתח משקפיים חכמים המוטמעים ישירות במערכי השיטור והאכיפה הממשלתיים. עבור כוחות הביטחון הסיניים, משקפי AI עם זיהוי פנים אינם מטרד לפרטיות אלא כלי עבודה מרכזי לשמירה על הסדר השלטוני.
בישראל, הצומת הזה רגיש במיוחד. מצד אחד, השוק המקומי מאמץ גאדג'טים ומחשוב לביש בקצב מן המהירים בעולם, ומשקפיים חכמים כבר נמכרים ביבוא מקביל ובקרוב אף על ידי יבואנים גדולים. מצד שני, מערכת הביטחון וגופי המודיעין מטמיעים כלי ראיית מחשב וסוכנים אוטונומיים לצורכי הגנה ואיסוף מידע.
אלא שבמרחב האזרחי, הרשות להגנת הפרטיות בישראל עדיין אינה מחזיקה בכלים רגולטוריים ייעודיים להתמודדות עם מצלמות מבוססות בינה מלאכותית המוטמעות בתוך אביזרי אופנה יומיומיים. ללא חקיקה מתאימה, ישראל עלולה למצוא את עצמה במצב שבו אזרחים נחשפים לתיעוד תמידי ברחובות, במרכזי קניות ובבתי חולים ללא כל מנגנון הגנה.
הדיון שייפתח בקרוב בפרלמנט באוסלו מסמן את תחילתו של מאבק רחב בהרבה. חברות הטכנולוגיה רואות במשקפיים החכמים את היורשים הטבעיים של הטלפונים הניידים, אך הצעת החוק החדשה מוכיחה שהמעבר משימוש במסכים אישיים לניתוח רציף של המרחב המשותף לא יעבור ללא התנגדות חברתית ומשפטית עזה - לפחות בחלק מהעולם.