הסכם ממון מבטא חוסר אמון זוגי? בכלל לא בטוח
המסמך שנערך לפני חתונה הוא דווקא שלב חשוב מאוד בתכנון החיים. כשהיחסים טובים, אפשר להסדיר דברים מראש ולמנוע מחלוקות שעלולות להתעורר בעתיד
זוג צעיר מתכנן חתונה. הם בוחרים אולם, מחפשים דירה ומדברים על המשפחה שיקימו יחד. כשהשיחה מגיעה להסכם ממון, האווירה משתנה. "אנחנו רק מתחילים את החיים המשותפים, למה שנדבר עכשיו על גירושין?", שואל אחד מהם. השני חושש שעצם העלאת הנושא תתפרש כחוסר אמון.
הרתיעה הזאת מובנת. הסכם ממון נתפס לעיתים כמסמך שנועד להגן על אדם מפני בן או בת זוגו, או כהכנה לאפשרות שהנישואים ייכשלו. אלא שבפועל, מטרתו רחבה יותר: לאפשר לבני הזוג לקבוע יחד, בזמן שהיחסים טובים, כיצד יתנהלו העניינים הרכושיים ביניהם ומה יקרה אם דרכיהם ייפרדו.
חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע הסדר רכושי שחל, ככלל, על זוגות נשואים שלא ערכו הסכם ממון הקובע אחרת. לפי החוק, בעת פקיעת הנישואים נערכת חלוקה של שווי הנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים, בכפוף לחריגים ולנסיבות.
כך למשל, נכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואים, וכן ירושות ומתנות שהתקבלו במהלך הנישואים, לא נכללים באיזון המשאבים. עם זאת, בנסיבות מסוימות עשויות להתעורר טענות לשיתוף גם בנכסים כאלה, במיוחד כאשר מדובר בדירת המגורים המשפחתית.
הסכם ממון מאפשר לבני הזוג לקבוע הסדרים רכושיים המתאימים לצרכים שלהם, במקום להסתמך על ברירת המחדל שבחוק.
נניח שאחד מבני הזוג מגיע לנישואים עם דירה שרכש שנים קודם לכן. במהלך החיים המשותפים בני הזוג מתגוררים בדירה, משקיעים בשיפוצה ומשלמים יחד הוצאות הקשורות אליה. במקרה של פרידה, עשויה להתעורר מחלוקת בשאלה אם נוצר שיתוף בזכויות בדירה. הסכם ממון שנערך מראש יכול להבהיר את כוונות הצדדים ולהפחית את הסיכון למחלוקת כזאת.
הדברים נכונים גם לגבי עסק משפחתי, חסכונות, השקעות או כספים שהורים מעבירים לילדיהם לצורך רכישת דירה. כאשר לא ברור אם הכספים ניתנו במתנה לאחד מבני הזוג, לשניהם או כהלוואה, עלולות להתעורר מחלוקות שלא היו קיימות בזמן העברת הכסף.
לא רק לבעלי רכוש
אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שהסכם ממון רלוונטי רק כאשר אחד מבני הזוג מחזיק בדירה, בעסק או בהון משמעותי. אלא שגם זוג שמתחיל את דרכו ללא רכוש עשוי לצבור במהלך השנים נכסים, זכויות פנסיוניות, השקעות והתחייבויות כספיות.
יתרה מכך, הסכם ממון לא חייב לשרת דווקא את בן הזוג שמצבו הכלכלי טוב יותר. הסכם מאוזן יכול להביא בחשבון גם מצב שבו אחד מבני הזוג מצמצם את היקף עבודתו כדי לטפל בילדים, בעוד האחר ממשיך לפתח את הקריירה שלו. כך ניתן להתייחס מראש לפערים כלכליים שעשויים להיווצר במהלך החיים המשותפים.
לכן, עריכת הסכם ממון לא מסתכמת בהפרדה בין נכסים. היא מחייבת שיחה על ציפיות, אחריות כלכלית ותפיסת השותפות הזוגית. דווקא השיחה הזאת, שלעיתים אינה נוחה, עשויה למנוע אי-הבנות בהמשך.
כדי שההסכם ישרת את שני הצדדים, רצוי שלא להסתפק במסמך כללי שהורד מהאינטרנט. יש לבחון את הרכוש הקיים, את התוכניות לעתיד ואת ההסדרים המתאימים לנסיבות האישיות. ליווי משפטי בעת עריכת ההסכם מאפשר לבני הזוג להבין את משמעות ההוראות שעליהן הם חותמים ואת השלכותיהן האפשריות.
יש לזכור גם שהסכם ממון בין בני זוג נשואים טעון אישור של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני. לפני הנישואים ניתן לאמת או לאשר את ההסכם גם בדרכים נוספות הקבועות בחוק, למשל בפני נוטריון.
הסכם ממון לא מבטיח שלא יתעוררו מחלוקות בעתיד, והוא גם אינו תחליף לצוואה או להסדרים משפטיים אחרים. עם זאת, הסכם שנערך מתוך הבנה הדדית, בשקיפות ובהתאמה לנסיבות החיים, יכול לצמצם את חוסר הוודאות ולהעניק לשני בני הזוג ביטחון כלכלי.
בסופו של דבר, הבחירה לערוך הסכם ממון היא לא בהכרח ביטוי לחשש מפני פרידה. לטעמי היא דווקא מבטאת רצון לבנות חיים משותפים על בסיס ברור, שבו כל אחד מבני הזוג יודע מהן זכויותיו ומהן ההסכמות שעליהן נשענת השותפות.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד רונית א' זיסמן עוסקת בדיני משפחה והסכמי ממון
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין