פי שלושה מסנטרל פארק: המדינה שמקימה אי מלאכותי ענק כדי להפוך למעצמת AI
במלזיה מתקיימות בימים אלה עבודות בסדר גודל אדיר כדי להקים את "אי הסיליקון", פרויקט שיוסיף למשק המקומי כ-269 מיליארד דולר לצד עוד מאות אלפי משרות, בניסיון לבסס את המדינה כשחקנית מרכזית בשוק השבבים העולמי בעידן הבינה המלאכותית
מלזיה בונה אי מלאכותי כדי לשמש בית לשאיפות הבינה המלאכותית שלה: מדרום לפנאנג (Penang) אי הסחר המפורסם שלה מול החוף הצפון-מערבי של המדינה, מערימים בימים אלה חול מושב מהים ויוצרים שטח יבשתי חדש בגודל של 9,300 דונם, שמכונה "אי הסיליקון".
הפרויקט, שיושלם בעשור הבא, אמור לבסס את מעמדה של מלזיה בענף השבבים העולמי, להוסיף למדינה מאות מיליארדי דולרים ולייצר כ-220 אלף משרות עד 2050. האי יהיה גדול כמעט פי שלושה מסנטרל פארק בניו יורק, ויכלול גם מגדלי משרדים, מלונות ודירות על קו המים.
הרעיון להקמת האי המלאכותי נוצר לאור העובדה שבאיזור לא נותר עוד מקום להקמת מפעלים ותעשייה. אינטל וחברות נוספות הרחיבו בשנים האחרונות את הפעילות באזור באיאן לפאס, אשכול המפעלים שליד שדה התעופה שמהווה את לב תעשיית השבבים המלזית.
האי נועד לא רק להוסיף שטח, אלא גם לדחוף את מלזיה מעבר להרכבה ובדיקות, השלבים האחרונים בייצור שבבים, אל פעילות בעלת ערך גבוה יותר כמו תכנון ואריזה מתקדמת. על פי מחקר של דלויט, הפרויקט יתרום למשק המלזי 1.1 טריליון רינגיט (כ-269 מיליארד דולר) עד 2050 וימשוך השקעות של כ-75 מיליארד רינגיט (כ-18 מיליארד דולר). פנאנג היום כבר אחראית לכ-5% מייצוא השבבים העולמי.
הביקוש לתשתיות בינה מלאכותית מזין את הגידול. נשיא איגוד תעשיית השבבים המלזית, וונג סיו האי, העלה לאחרונה בכ-13% את תחזית הייצוא של התעשייה השנה, לכ-900 מיליארד רינגיט (220 מיליארד דולר). השבבים מהווים כמעט 3/4 מהייצוא, ומלזיה היא היצואנית השישית בגודלה בעולם. גם המתיחות בין ארה"ב לסין עובדת לטובת פנאנג, משום שחברות מפזרות ייצור מחוץ לסין.
אנבידיה כבר שואלת מתי אפשר להגיע
לפרויקט כבר יש התעניינות, בעיקר מטאיוואן ומיפן. משקיע יפני אחד ביקר באתר שלוש פעמים בחודשיים, בכל פעם עם בכירים יותר, עד שהגיע יו"ר החברה. טאן ג'ון ג'ינג, סגנית מנהל הפרויקט בחברת הפיתוח, אמרה כי הלקוחות, ובהם אינטל ואנבידיה, שואלות "כמה ובאיזו מהירות אפשר לייצר", ושהעלות פחות מטרידה אותן.
הדרך עוד ארוכה. רק בעוד 4-3 שנים אנשים יתחילו לגור ולעבוד באי, והבנייה עצמה תימשך עוד 15 שנים. הפעילות התעשייתית הראשונה צפויה להתחיל ב-2029.
התחרות של מלזיה לא פשוטה: סינגפור מעמיקה בייצור מתקדם, וייטנאם נאבקת על פרויקטים, הודו משקיעה בהיקפים גדולים, ובתוך מלזיה גם מדינות קדה וסלנגור מחזרות אחר יצרניות שבבים. מחירי הקרקע הגבוהים עלולים להרחיק יצרנים עם שולי רווח נמוכים.
כאמור, האי נועד גם למגורים: כ-20 אלף יחידות דיור יוקמו, לצד חנויות ומסעדות, וכמעט חמישית מהשטח יוקצה לשטחים ירוקים. ממנו תצא גם הרכבת הקלה הראשונה של פנאנג, קו מוטיארה באורך 29.5 ק"מ, שיחבר את האי לבאיאן לפאס, לשדה התעופה ולבירה ג'ורג'טאון. הרכבת תתחיל לפעול עד סוף 2031.
ההשוואה ל"פורסט סיטי", מגה פרויקט בהשקעה של 100 מיליארד דולר, שהקימה קאנטרי גארדן הסינית על קרקע מושבת בדרום מלזיה, כמעט בלתי נמנעת. העיר, שתוכננה ל-700 אלף תושבים, הסתמכה על קונים סינים, וקרסה בעקבות בקרת ההון של בייג'ינג, ההתנגדות הפוליטית, מגפת הקורונה והמשבר של החברה. היום נבנה רק חלק קטן ממנה, והאכלוס נמוך. טאן דוחה את ההשוואה: "היום זה מיזם מגורים ומסחר טהור, ואילו הזרז שלנו הוא התעשייה".