שלושה ילדים, עסק אחד: שליש לכל ילד זה הוגן?
חלוקה שווה של חברה משפחתית נראית צודקת, אבל עלולה להתגלות כמתכון לסכסוך. פרוטוקול הוגנות מאפשר להגדיר מראש את העקרונות לתוצאה הוגנת
אב הקים חברה מצליחה ששוויה עשרות מיליוני שקלים ובתו הבכורה מנהלת אותה בפועל כבר שנים. בנו האמצעי פיתח בינתיים קריירה עצמאית ולא מעוניין להיות מעורב בעסק. הבן הצעיר מנהל את מערך המכירות, אך לא מתאים בשלב זה להוביל את החברה כולה. האב רצה להיות הוגן, ולכן החליט לצוות לכל אחד שליש מהמניות.
אלא שהחלטה שנראית שוויונית עלולה ליצור שותפות כפויה בין שלושה אנשים בעלי צרכים, יכולות וציפיות שונים. הבת תישא באחריות לניהול, אך תידרש להסכמות אחיה. האח שאינו עובד בחברה יחזיק בנכס שאינו יכול לממש בקלות. והבן הצעיר עלול להתקשות להפריד בין מעמדו כעובד לבין זכויותיו כבעל מניות.
האב רק רצה להיות הוגן. הבעיה היא שאיש לא הגדיר מראש מהי הוגנות. נניח שהבת מקבלת מניות בשווי עשרה מיליון שקל, ואחיה מקבל נדל"ן ותיק השקעות בשווי זהה. האם קיבלו אותו דבר? הבת קיבלה נכס שאינו נזיל, החשוף לסיכונים עסקיים, ושערכו תלוי בין היתר בהחלטותיה וביכולתה להמשיך להוביל את החברה. אחיה קיבל נכסים שאפשר לממש, לפזר ולהעביר הלאה בקלות יחסית.
גם שליטה היא בעלת משמעות כלכלית. מניות המקנות שליטה אינן זהות למניות מיעוט שאינן מאפשרות להשפיע על מדיניות החברה או על חלוקת רווחיה. אם הבן יקבל מניות מיעוט, שוויין עשוי להיות נמוך מחלקו היחסי בחברה.
ומנגד, האם ראוי להתעלם מכך שהבת עבדה בעסק שנים, אולי בשכר נמוך משכר השוק, ותרמה לבניית ערכו? ואם קיבלה שכר מלא ותנאים מצוינים, האם נכון לתגמל אותה שוב על אותה תרומה? אלה אינן שאלות שניתן לפתור באמצעות חלוקה לשלוש.
פרוטוקול הוגנות: קודם מסכימים על הכללים
פרוטוקול הוגנות הוא תהליך מובנה שבו המשפחה מגדירה, לפני קביעת החלוקה, את העקרונות שלפיהם תיבחן התוצאה. הוא מתחיל במיפוי מלוא ההון המשפחתי, ולא רק שווי העסק. לאחר מכן בוחנים את הזכויות המיועדות לכל ילד דרך כמה עדשות: שווי כלכלי, נזילות, סיכון, שליטה, מגבלות מימוש ותרומה קודמת שלא קיבלה תמורה ראויה.
יש להחליט גם מתי מודדים את השווי. אם הבת מקבלת היום מניות בחברה ששווה 30 מיליון שקל, ובעוד עשור היא מכפילה את שוויה בזכות ניהולה, האם שווי המניות שקיבלה יחושב לצורך איזון מול האחים בשווי החדש או השווי במועד הענקה? ניתן להבחין לעניין זה בין עליית ערך פאסיבית לאקטיבית. ללא הסכמה מראש, זו עלולה להפוך למחלוקת משפחתית ומשפטית.
בחישוב האיזון יש להביא בחשבון גם את השלכות המס הצפויות של ההעברה והמימוש, ולא רק את שווי הנכסים ברוטו.
לא חייבים לקבל אותו דבר
אפשר להעניק לילד המנהל שליטה, ולאחים זכויות כלכליות או נכסים אחרים. כאשר אין די נכסים חיצוניים, ניתן לשקול מנגנון לרכישה הדרגתית של מניות האח שאינו מעוניין להישאר בעלים, בכפוף להיתכנות הכלכלית והמשפטית. חשוב לא פחות להבטיח תחילה את ביטחונם הכלכלי של ההורים, ובפרט של בן זוג התלוי בהכנסות העסק.
התוצאה אינה חייבת להיות זהה לכל הילדים. היא צריכה להיות מוסברת, מנומקת ומבוססת על עקרונות שהוגדרו מראש.
פרוטוקול ההוגנות אינו מחליף צוואה, אמנה משפחתית או הסכם בעלי מניות. הוא מניח את התשתית להחלטות שיעוגנו בהם. בסופו של דבר, השאלה החשובה אינה רק כמה קיבל כל ילד, אלא האם המשפחה יכולה להסביר מדוע נבחרה דרך חלוקה זו, ומה מבטיח שהעסק יוכל להמשיך לפעול אחריה. כי בסכסוכי ירושה, מאחורי הוויכוח על שווי המניות מסתתרת לא פעם שאלה אחרת, רגשית וטעונה: "למה אבא נתן לה יותר ממני?".
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד איריס ירדני עוסקת בדיני משפחה, ירושה והעברה בין-דורית
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין