מפריז ועד טיראנה: צעירי אירופה לא רואים עתיד כלכלי ומבעירים את הרחובות
המהומות הקשות בפריז גלשו לערים נוספות באירופה, ולמרות שאין קשר ישיר בין המפגינים קו ברור מחבר בין כולם: יוקר המחיה, עתיד תעסוקתי לא ברור, קיטוב פוליטי וקיצוצים כואבים בשירותים הניתנים לאזרחים. האם זה רק הפרומו או שהממשלות יצליחו להרגיע את הרחובות?
מפריז ועד ליסבון, ממדריד ועד מילאנו, מבריסל ועד טיראנה בירת אלבניה: אירופה בוערת. הפגנות סוערות, אלימות, עימותים עם המשטרה, פצועים, ונדליזם, הרס וביזה. ההפגנות שהתחילו בצרפת גולשות לכל אירופה בסוג של אפקט דומינו.
למה זה קורה? לכל מדינה יש את המאפיינים שלה, אבל הסיפור הכלכלי והחברתי משותף לכולן. הצעירים באירופה מתוסכלים, הם מביטים קדימה על העתיד ומבינים ששום דבר טוב לא מחכה להם: שוק העבודה קפוא ושכר הדירה ומחירי הדירות מזנקים.
גם המשימה לסגור את החודש לא פשוטה: העלייה החדה במחירי הדלק, שהחריפה בגלל המלחמה עם איראן, לצד התייקרות במחירי המזון, העלו את יוקר המחיה לכותרות גם באירופה. לזה צריך להוסיף את הקיצוצים הכואבים ברווחה במדינות מערב אירופה לטובת הוצאות ביטחון, בעקבות החשש ממלחמה עם רוסיה, ואת הקיטוב הפוליטי שמהווה טריגר להפגנות הסוערות. בצרפת ובאיטליה הממשלות מאשימות את השמאל הרדיקלי בליבוי המהומות לצורך רווח פוליטי.
האם יש קשר ישיר בין המפגינים בכל המדינות? כרגע לפחות נראה שלא. אבל אין ספק שמדובר באפקט דומינו. התמונות של חצי מיליון מפגינים בצרפת מעניקות השראה ולגיטימציה לצעירים ולאזרחים באיטליה, ספרד ופורטוגל לצאת לרחובות ולדרוש פתרונות דומים מהממשלות שלהם.
המשברים הכלכליים חוצים גבולות, עליית מחירי האנרגיה והסחורות משפיעה על כל אזרחי האיחוד האירופי במקביל, מה שיוצר תנאי פתיחה זהים להתפרצות זעם ציבורי. לא מדובר במזימה מתוזמרת אבל המהומות מחוברות בחוט רעיוני וכלכלי הדוק: הצעירים באירופה חולקים את אותן דאגות קיומיות לגבי עתידם, סובלים מאותם קשיים כלכליים, ומשתמשים באותם כלים דיגיטליים ברשתות החברתיות כדי להרעיד את הרחובות.
המהפכה הכושלת של מקרון
זמן קצר לפני שנבחר כנשיא הרפובליקה הצרפתית ב-2017, כתב עמנואל מקרון ספר, "מהפכה", שבו הבטיח וגרם למאמיניו להאמין שהוא יצליח לשקם את צרפת, להעמיד אותה מחדש על רגליה הכלכליות, לשחרר אותה מעול החובות שישבו על גרונה, ולהחזיר אותה למקומה הטבעי כאחת ממנהיגות העולם החופשי.
כמעט עשור לאחר מכן, צרפת אכן זכתה ל"מהפכה" על רקע כלכלי, אבל לא זו שתושביה קיוו לה כשבחרו במקרון: אלימות מטורפת ברחובות. פצועים ועצורים, בניינים בני מאות שנים מתכלים באש הזעם, ביזה וחוסר אונים של הממשל מול מחאה כלכלית, במה שנראה כמו אירוע שיצא לחלוטין משליטה.
ההפגנות התחילו לפני ארבעה שבועות כמחאה עממית של סטודנטים מדור ה-Z כמחאה על רקע מצב החינוך בצרפת: העומס העצום בכיתות, המחסור החמור במורים, ומצב התשתיות (תלמידים דיברו על מציאות של למידה בכיתות מלאות במקקים וחולדות). אבל בסוף השבוע האחרון, ומכאן גם העלייה התלולה באלימות, בביזה ובעימותים עם השוטרים, הצטרפו אליהם גם חברי "האפודים הצהובים" שכבר פעילים מספר שנים בהפגנות סוערות ואלימות בכל רחבי צרפת על רקע העלייה ביוקר המחיה.
המנוע העיקרי ליציאת ההמונים הוא בעיקר החוב החיצוני של צרפת, העובדה שהיא נאלצת לקחת עוד ועוד הלוואות, והריבית הגבוהה שהיא צריכה לשלם על ההלוואות הללו, שגורמות לתקציב המדינה להתכווץ ולהפנות פחות ופחות משאבים לחינוך, לבעיית הדיור או לקיצוצים מובטחים בתשלומי המיסים. תוסיפו לכך את הבעיות הגלובליות של המלחמות באיראן ואוקראינה שהביאו לעלייה חדה במחירי האנרגיה ותקבלו את המתכון למהומות.
לפי התחזיות, בשנה הבאה צרפת צפויה לשלם יותר מ-90 מיליארד אירו בריביות על הלוואות שלקחה, יותר מתקציב הביטחון או החינוך שלה. החוב החיצוני של צרפת חונק את הכלכלה שלה, הנשיא ושריו מבטיחים לתושבים עתיד ורוד, ולוקחים עבורו עוד הלוואה. כעת צרפת, כך זה נראה, הגיעה לקצה.
עיר אוהלים בליסבון
ובעוד צרפת בהלם מההרס ברחובות - מהומות אלימות החלו להתפשט לארצות נוספות באירופה. בליסבון בירת פורטוגל הוקמו מחנות אוהלים במרכז העיר בדרישה מהממשלה לפעול לפתרון משבר הדיור ויוקר המחיה. אחרי מספר שבועות של הפגנות שקטת יחסית, בסוף השבוע האחרון הפכו ההפגנות בליסבון לאלימות. המפגינים התעמתו עם כוחות הביטחון ובמדינה חוששים שזו רק ההתחלה.
במילאנו יצאו ההפגנות נגד יוקר המחיה משליטה. מפגינים רעולי פנים השליכו אבנים, בקבוקים וחזיזים על השוטרים. המהומות הסתיימו בעצורים ופצועים רבים, ביניהם קטינים, עד שהעירייה נאלצה לפנות מרכזי קניות ואתרים פופולריים לתיירות, שבדרך כלל מלאים עד אפס מקום בסופי שבוע.
בספרד כבר הודיע ראש הממשלה, פדרו סאנצ'ס, על הקדמת הבחירות בגלל גל המחאות נגד מחירי שכר הדירה וחוסר השוויון החברתי. המהומות במדינה פרצו בחודש שעבר לאחר שאישה בת 87 פונתה מביתה משום שלא יכלה לשלם את שכר הדירה שהועלה ב-230% על ידי חברות השקעות שקנתה את הדירה שבה התגוררה.
גם בטיראנה, בירת אלבניה, יצאו לרחובות אלפי מפגינים זועמים במחאה על שכר הלימוד הגבוה באוניברסיטאות ודרשו את התפטרותו של ראש הממשלה, אדי ראמה. המפגינים יידו אבנים, בקבוקי תבערה וחזיזים כלפי השוטרים והציתו מכוניות ופחי אשפה. הפגנות בקנה מידה קטן יותר היו בסוף השבוע גם בבריסל.
השאלה הגדולה שמרחפת כעת מעל אירופה היא האם גל ההפגנות ידעך לאחר שהגיע לשיא בסוף השבוע או שמדובר רק בתחילתו של גל שישטוף את כל אירופה ויתפשט גם למדינות ולערים נוספות.