מהעוגות של סבא לבוטיק בנווה צדק: החנות החדשה של קפולסקי הדור הבא
אביב הוא נין למייסד קפולסקי המיתולוגית, הקונדיטוריה הירושלמית שממנה שלחו עוגות למלך עבדאללה. את האופנה למד מסבתא ואחותה התאומה, שגידלה אותו בחנות נעליים בדיזנגוף. אחרי שעבד כקניין אישי במדריד, פתח בגיל 25 בוטיק מותגים בת"א. בזמן שחנויות היוקרה בפריז נבזזות ומותגים אירופיים מתעלמים מפניותיו, הוא בטוח שהבית שלו כאן: "בישראל בסוף הכי קל"
בחליפת סמארט קז'ואל בגוון חול של אמריקן וינטג', ובנעלי אסיקס שוברות, אביב קפולסקי נטמע בכורסה שבבוטיק הנושא את שמו בשכונת נווה צדק בתל אביב, לא לפני שהוא מקפיץ את הפלייליסט ולוקח לחיקו את מסי, הבולדוג הצרפתי האפרפר שלו.
אם יש משהו שקפולסקי לא מתחרט עליו זה שהקשיב לבטן והחליט שלא להקים את בוטיק המותגים שלו בפריז, אלא בבית, בתל אביב.
במקום הקונדיטוריה המשפחתית - בחר באופנה
לא משנה מה הוא יעשה וכמה יצליח בתחום האופנה, עדיין השאלה הראשונה של רוב האנשים היא אם הוא קשור למשפחת קפולסקי המפורסמת? התשובה היא כן. אבל לאביב היה ברור מגיל צעיר שהתשוקה שלו היא לעולם האופנה ולא לעסקי המזון, וגם לכך יש קשר משפחתי.
סבא רבא של אביב, מנשה קפולסקי, שנולד בליטא, עלה לארץ אחרי השואה, וביחד עם שני בניו ישראל ואריה, פתח בירושלים, בכיכר ציון, קונדיטוריה ובית קפה שמהר מאוד הפכו למוסד.
"מהקונדיטוריה של קפולסקי היו לוקחים עוגות למלך עבדאללה, מנחם בגין היה בא לקנות ולאכול, גם גאולה כהן הייתה לקוחה קבועה, ביחד עם כל האליטה של ירושלים", נזכרת רחל קפולסקי, אמא של אביב, שעובדת בבוטיק לצידו ולצד בן הזוג שלו רועי, שבבעלותו המספרה שפועלת בתוך החלל המעוצב. "לימים, אריה קפולסקי התחתן עם נינה לבית מיקולינסקי, ונולד שלומי, בן יחיד, שהוא בעלי ואבא של אביב", משלימה רחל את אילן היוחסין המשפחתי.
"נכון שסבתא שלי, נינה קפולסקי, נפטרה כשהייתי בגן, אבל את המסורת של העוגות היא הנחילה לכל המשפחה וספגתי אותה לתוכי עוד כשהייתי ילד. אצל משפחת קפולסקי אין דבר כזה לא לאכול קינוח. אצלנו תמיד אוכלים קינוח, גם אם אתה בדיאטה".
קפולסקי עבד מגיל צעיר בחנויות בגדים, ממשיך את הדרך של ביאנקה מיקולינסקי, הגברת הראשונה של הסטייל ואימפריית הנעליים ברחוב דיזנגוף בתל אביב בימי הזוהר שלו, כאשר כל המי ומי עלו אליה לרגל, תרתי משמע.
"כשסבתא שלי נינה קפולסקי נפטרה, אחותה התאומה ביאנקה הפכה להיות הסבתא שגידלה אותי. כשהגעתי לגיל 13-12 הייתי נצמד אליה כמו סלוטייפ מהבוקר עד הערב, הולך איתה מהבית שלה בגן העיר לחנות הנעליים בדיזנגוף וכל היום מסתכל איך היא מוכרת. היא הייתה מהפנטת אנשים סביבה בחנות, לקוחה הייתה נכנסת וסבתא ביאנקה הייתה מתלבשת עליה ועושה מכירה כמו שצריך".
מי שיגיד שאוהבים אותנו והכל טוב ויפה, מחרטט אותך, כי היו מותגים שרציתי להביא לפה כמו למשל אוור לגאסי משבדיה, אנטוניה ממילאנו, שזה המותג עם הכי השראה בשבילי, פניתי אליהם והם בכלל לא טרחו להגיב, לא שיתפו פעולה
אז חוש המכירות זה ממנה?
"כן, ברור, אבל גם מהעבודה שלי ברשת פקטורי 54, שהיא אחלה בית ספר לאופנה, לעמידה בזמנים, לחשיפה לקהל ישראלי, לטיפול בסחורה נכנסת ויוצאת. בסוף בית ספר הכי טוב למכירות הוא על רצפת המכירה, ושם הייתי לא מעט".
"אנשים מחפשים להתלבש נקי ונוח"
מה מחפשים היום הלקוחות של תחום המותגים והאופנה העילית?
"היום גם הכי ערסים רוצים להתלבש נקי וחלק בלי סמל, מחפשים בגדים נוחים. בעיני סטייל זה נוחות. אני בחיים לא אקנה נעליים אם הן לא נוחות לי".
תוך כדי שהוא מתראיין, קפולסקי בן ה-25, שפתח את הבוטיק שלו בפברואר האחרון, שבועות ספורים לפני מבצע אריה שואג, לא מפספס שום לקוח שיוצא מחדר ההלבשה. הוא עוזב את השיחה שלנו וקם לבדוק גיזרה, להתאים סטיילינג ותוך כדי גם עונה בחיוב ללקוחה ששואלת האם מחפשים עובדים, ומבקש ממנה להשאיר מספר טלפון.
"זה סוד ההצלחה", הוא אומר כשאני מחמיאה לו על סדר העדיפויות הברור. "הנה, קחי את הלקוח הזה שעכשיו מודד את החליפה, קוראים לו אביב, כן, יש לנו אותו שם", הוא מחייך. "הוא חזר עכשיו מלונדון ואמר לי שהוא מעדיף לבוא לקנות כאן, כי הוא יודע שאצלי הוא יקבל את הפידבק הכי מדויק. הרי להגיד 'יפה, יפה לך' והעיקר שיקנו - כל אחד יכול".
אביב הלקוח: "שלחתי לו צילום של המעיל ושאלתי אם הוא יכול להביא לי אותו. תוך חודשיים המעיל הגיע גם במחיר יותר טוב ממה שראיתי בגוגל. המחירים בבוטיק מאוד נגישים". גם רחל, אמו של אביב, מאשרת שבנה מעדיף לעבוד על אחוזי רווח נמוכים יותר, העיקר שהקונים יהיו מרוצים ויקנו יותר.
התחיל מלעלות תמונות לסטורי
כשקפולסקי פתח את הבוטיק הוא כיוון לצעירים בגיל של אביב וקצת יותר. היום מנעד הלקוחות גדל ויש לו לקוחות גם בנות 60, שמחפשות אצלו שמות שלא תמיד מוצאים בארץ, כמו קיט וסטון איילנד, לצד דגמים ייחודיים של מותגים מובילים כמו ליווייס ובירקנשטוק.
קפולסקי מעיד שמותגים זו המומחיות שלו מאז שהחל את דרכו כקניין אישי. הוא היה בן 20 כשנסע לטיול אחרי צבא והחליט להישאר במדריד, משם התחיל להעלות לסטורי תמונות של קולקציות שראה בבוטיקים של מעצבי על.
"ופתאום בארץ נשים שגרות בהרצליה פיתוח, בכפר שמריהו, ראו את הדגמים בסטורי ושלחו מבול של הודעות – 'בא לי כזה באדום', 'תביא לי כזה בשחור', ואני הבנתי שאני יכול ללכת לחנות, לשתות כוס קפה ותוך כדי להרוויח כסף, כי הסוד הוא שכאשר לקוחה אחת מרוצה עוד עשר באות אחריה, וככה התחלתי. הייתי הולך עם נעלי ספורט, ג'ינס וטי שירט, נכנס להרמס במדריד, ואני והמנהל כבר היינו חברים הכי טובים. הוא שמר לי לפני כולם כל מה שהגיע ואני מצלם ומעלה לסטורי. הלקוחות שם זה נשים של אוליגרכים, נשים של שחקני הכדורגל של מדריד, אנשים שנוסעים ברולס רויס, זה לא מה שרואים בישראל", הוא מספר.
הלקוח הישראלי שקונה אופנה עילית מבחינתנו הכול זה כאן ועכשיו. כשלקוח רוצה לקנות אין לו סבלנות שיזמינו, שיגיע. זה לא כמו באירופה. פה לוקחים מה שיש בחנות ברגע הזה
קפולסקי בן ה-20 התקדם מהשקה לתצוגה, דילג בין פראדה להרמס, ולקוחות יצאו מדעתם: "בארץ אין שאנל והרמס, והצלחתי להגיע לאירועים הכי שווים במדריד שכל הנשים של האוליגרכים היו הולכות, ולהוציא משם צילומים. אבל כדי להיות קניין של מותגים ברמה הזאת צריך להיות מאוד מקצועי, כי זה לא פריט שאפשר להחזיר, ואם אישה אומרת שהיא מידה 37 אני צריך לדעת האם המידה של הדגם היא כזו שצריך באמת 37 או שעדיף 37 וחצי".
מה אתה אומר על המהומות וביזת החנויות בפריז ובמילאנו, בירות האופנה של אירופה?
"זוועה. כשרואים ברבריות כזו מרגישים הלם שאפשר בכלל להגיע למצבים האלה. ובכלל, לפתור משהו באלימות זה תמיד נורא. לדעתי זה עלול לקרות שוב, וזה עלול להיות רחב יותר. ברגע שהם עשו את זה בחנויות של מותגים כמו הרמס או סלין, הם ילכו גם לריץ ולשאר מלונות היוקרה של פריז, כי הם רוצים להגיע ולפגוע בקהל הגבוה. הרי לשם הם מכוונים, והם יכולים להיכנס בקלות ללובי של מלון יוקרה ולגלח את המנורות ואת התמונות. מה ההבדל בין לובי של מלון ללובי של חנות?".
בין שלל המותגים הנחשקים שהוא מציג בבוטיק שלו, קפולסקי מביא גם את המותג "אמריקן וינטג'", שהבסיס שלו באירופה יושב במארסיי, אחת הערים שנמצאת בלב ההתפרעויות, וידועה באווירה האיסלאמיסטית השלטת בה. אלא שלטענתו, הדבר לא בא לידי ביטוי עדיין בעולם האופנה.
"בתחום האופנה במארסיי ובכלל בעולם האופנה, הכל כרגיל, המשלוחים ממשיכים להגיע בזמן, למרות המהומות, אבל אני כן רואה המון צרפתים שמגיעים אלי לבוטיק ואומרים 'פה הבית, פה אנחנו רוצים לגור. חלקם לא יכולים לעשות עלייה כי יש להם נכסים בצרפת, אבל זה לא סוד שרק בישראל הם מרגישים בנוח ולא מפחדים לצאת מהבית, או לשים מגן דוד. יש לי פה המון לקוחות צרפתיות שהולכות עם בירקנים ושאנלים, אבל מה זה שווה כשהיא גרה בפריז בארמון ופוחדת לצאת מהבית? בעיניי אין מחיר לחופש. בסוף, החיים פה הכי בטוחים ואין לנו ארץ אחרת", אומר קפולסקי.
מה למדת על שוק האופנה העילית בארץ?
"שאצל הלקוח הישראלי שקונה אופנה עילית הכל זה כאן ועכשיו. כשלקוח רוצה לקנות אין לו סבלנות שיזמינו, שיגיע. זה לא כמו באירופה. פה לוקחים מה שיש בחנות ברגע הזה".
ברור כי מחר יכול להיות טילים.
"נכון. זה האופי שלנו. לא נעים לי להגיד את זה, אבל בבוטיקים בכיכר המדינה את יכולה לטפל במישהו, ואחרי שבועיים הוא יכול להירצח. כשעבדתי שם בבוטיקים הייתי אוסף לאנשים קולקציות, בא לשלוח להם, והבנאדם איננו, כי בסוף זה גם האנשים שבמדינה שלנו קונים אופנה עילית. כשהייתי נכנס להרמס במדריד, אנשים שם דיברו בשקט, זו הייתה מנטליות אחרת של אירופה, אבל עם כל הרעש, הישראלים הם הקונים הכי טובים שיש. אם לקוח אוהב משהו, הוא יגיד לך 'תביא לי את המידה שלי בכל הצבעים', בסוף אנחנו העם הכי טוב שיש".
מה קורה עכשיו בעולם האופנה מבחינת היחס לישראל?
"מי שיגיד שאוהבים אותנו והכל טוב ויפה, מחרטט אותך, כי היו מותגים שרציתי להביא לפה כמו למשל אוור לגאסי משבדיה, אנטוניה ממילאנו, שזה המותג עם הכי השראה בשבילי, פניתי אליהם והם בכלל לא טרחו להגיב, לא שיתפו פעולה. גם בתחום הבישום לא מעניין אותם לבוא לפה, פניתי למשל למותג ללאבו ומהתגובה הבנתי מאוד ברור שישראל לא מעניינת אותם. אבל גיליתי גם מדינות שאוהבים בהן את ישראל, למשל במקסיקו, משם אני מביא את קרוואנה, שזה מותג שנמכר בכל הקלאב ביץ' הכי מטורפים, והם אפילו רוצים לבוא לפה לעשות אירוע השקה.
"קל להגיד שבישראל הכי קשה, אבל אני אומר לך שבישראל בסוף הכי קל. ברגע שייגמר הבלגן ויחזרו לפה התיירים, יהיה פה אש, כי יהודים אמריקנים שבאים לפה באים לפרגן לעסקים ישראלים. אמריקני שבא לפה ורואה חנות של בחור צעיר כמוני יבוא ויקנה ויפרגן. עוד מעט גם פותחים פה מנדרין אוריינטל ליד שוק הכרמל, וגם סיקס סנסס מגיעים לשכונה. ברור לי שברגע שיחזור השקט ויהיה פה טוב, יזרמו לארץ אנשים, כי בסוף אין על המנטליות שלנו ובסוף היהודים הם הכי מצליחים בעולם. אם הייתה לי את החנות הזו בפריז הייתי בוכה היום והייתי מתייאש, כי בחו"ל אין לך תחושה של בית, אין לך שכנים שעוזרים אם צריך משהו, ההורים לא לידך ואני בלי ההורים שלי לא יכול לתפקד רגע אחד. ורועי ואני, כזוג גייז, רוצים להביא ילדים רק בארץ".