רשימת חיסול - חלק חמישי
בלעדי למנויי ידיעות+: לוחם הנייבי סילס, קומנדר ג'יימס ריס, יוצא למסע נקמה עקוב מדם כשהוא מגלה שהממשל האמריקאי אחראי לחיסול חבריו ומשפחתו. מותחן צבאי-פוליטי סוחף ומלא אקשן שמוגש בהמשכים, חלק נוסף מדי יום
לקריאת החלקים הקודמים:
רשימת חיסול - חלק ראשון
רשימת חיסול - חלק שני
רשימת חיסול - חלק שלישי
רשימת חיסול - חלק רביעי
-פרק 23-
הנטינגטון ביץ', קליפורניה
ריס החנה את הטנדר בחניון הצמוד לחוף וחצה את גשר הולכי הרגל בדרכו אל מלון הייאט. במכנסי חאקי, חולצה מכופתרת תכולה ובלייזר כחול הוא נראה כמו סוכן מכירות בה במידה שנראה כמו בחור בדרכו לארוחה המקדימה שלפני החתונה, הסוואה אורבנית במיטבה. במדשאה עמלו על הליטושים האחרונים לקראת האירוע ששיער שקייטי עומדת להשתתף בו. אם לשפוט לפי התפאורה המושקעת והקישוטים, אבי החתן כנראה לא חי ממשכורת של הצי.
הוא רצה להימנע מהלובי, אבל הניח שכדי להיכנס מהדלתות הפונות אל החוף צריך מפתח חדר, והוא צדק. הוא שלף את הטלפון והצמיד אותו לאוזנו כאילו היה באמצע שיחה. כשראה זוג שזוף, בערך בגילו, שחזר מיום של שתייה לצד הבריכה, אמר "טוב, ביי" לבן שיחו המדומה ונכנס בעקבותיהם. הוא הלך במסדרון לכיוון המעליות, מצא טלפון פנימי על שולחן קטן, הרים את השפופרת ומיד שמע צלצול.
"שלום, איך אוכל לעזור?"
"תוכלי לקשר אותי לגברת בוראנק, בבקשה?" הוא ביקש ואיית את השם.
"רגע אחד, בבקשה."
"הלו?"
"קייטי, זה אני. אני פה. באיזה חדר את?"
"שתיים שתיים שלוש אחת. קומה שנייה, אגף מזרחי. נוף מדהים לשום מקום."
"נתראה בעוד דקה."
ריס חלף על פני המעליות ועלה במדרגות לקומה השנייה. הוא שוטט במסדרונות בכיוון מזרח, להערכתו, עד שראה שלט שהפנה אותו לרצף המספרים שכלל את החדר של קייטי, מצא אותו ודפק על הדלת.
היא נפתחה מיד, והלסת שלו נשמטה. לא היה ספק שקייטי לבושה לאירוע חגיגי. שמלת קוקטייל שחורה צמודה הבליטה את גזרתה החטובה, שערה היה פזור והיא היתה מאופרת בדיוק במידה הנכונה. בלי נעליים היא היתה נמוכה ממנו כמעט בשלושים סנטימטרים.
"וואו, מה הגובה שלך? מטר תשעים?" היא שאלה ועמדה על קצות האצבעות להדגשה.
אנשים תמיד נתנו לו עוד כמה סנטימטרים בגובה.
היא הפתיעה אותו בחיבוק גדול, והוא התקשח באי נוחות. מפני שלא ידע איך להגיב, הוא טפח לה קלות על הגב, כאילו היתה סבתו.
אלוהים, איזה ריח טוב יש לה, חשב, והמחשבה היתה מלווה בלא מעט רגשות אשם.
"אני מצטערת, אני מהמחבקים," אמרה קייטי, כשהוא עדיין היה המום. היא סקרה אותו מכף רגל ועד ראש. "אתה נראה מצוין אחרי מקלחת. בוא. יש לי מלא דברים להראות לך."
היא שלפה תיקיית מנילה ממה שנראה כמו תיק חוף ופרשה סדרה של תצלומים על שולחן קטן ליד מרפסת החדר. היא התיישבה על אחד הכיסאות וריס על השני. התצלומים הודפסו על נייר A4 רגיל, כך שהרזולוציה לא היתה מדהימה, אבל עדיין היה אפשר להבין מה רואים בהם.
"את כל החומר הזה הוצאתי מהמאגר של 'פוקס'," אמרה. "אני כותבת להם כפרילנסרית, והם נותנים לי משרד כשאני צריכה וגישה למערכות שלהם. יש להם מאגר נתונים סופר מתוחכם וחיפוש באמצעות טכנולוגיית זיהוי פנים. אין לי שם משתמש משלי, אז לא יהיה קל מדי להבין שאני זאת שהוציאה את המידע."
היא הרימה את התצלום הראשון, שהיה גרסה מוגדלת של תמונת הפרופיל מחשבון הלינקדאין של הסוכן משירות החקירות הפליליות של משרד ההגנה. הגבר בתמונה היה כנראה בתחילת שנות הארבעים לחייו, בכושר, והתסרוקת שלו התאימה יותר למגיש חדשות מאשר לסוכן פדרלי. "כמו שאתה יודע, זה ג'וש הולדר. הוא כנראה היה חוקר פלילי בצבא לפני שהתקבל לעבודה במשרד ההגנה. סוכני שירות החקירות הפליליות שלהם מטפלים בהרבה מקרי הונאה בחוזים, אבל הסמכויות שלהם די רחבות. לפי מה שהצלחתי לברר, הוא מצפון וירג'יניה ועבר לכאן לא מזמן."
כשעברה לתצלום הבא, ריס בקושי הצליח להסתיר את ההלם. זה היה תצלום ארכיון, מאלה שצלמים מצלמים מחוץ לשימועים בקונגרס. נראתה בו שרת ההגנה כשהיא צועדת במסדרון בניין המשרדים של בית הנבחרים על שם לונגוורת, מוקפת בדבוקה של עוזרים. האיש שהלך הכי קרוב אליה היה לא אחר מאשר ג'וש הולדר.
"מה הוא עושה עם שרת ההגנה?" שאל ריס.
"זאת באמת שאלה טובה. מה סוכן אכיפת חוק בדרג הביניים במשרד ההגנה עושה קרוב כל כך לשרת ההגנה לוריין הארטלי, שכנראה גם תהיה הנשיאה הבאה? לפי מה שגיליתי, הוא מעולם לא הועסק כמאבטח ובשום מקום לא מצוין שהוא חלק מהצוות שלה."
התצלום השלישי היה צילום מסך מעיתון רכילות בלוס אנג'לס, וראו בו את הולדר, לבוש בטוקסידו, עומד בתוך קבוצת חוגגים באירוע צדקה נוצץ.
"מי הבחור הזה?" ריס הצביע על אחד האנשים בקבוצה.
"לפי המגזין, זה סול אגנון. הרצתי עליו חיפוש, והוא עובד אצל האיש הזה." קייטי הצביעה על גבר גבוה במרכז התצלום. "סטיב הורן. כריש בתחום הפיננסים. הוא מנהל את קפסטון קפיטל, שהיא קרן השקעות פרטית. הם עובדים בכל העולם. הבחור השני הוא מייק טדסקו, שקשור לקפסטון והוא גם מגייס כספים ידוע עבור משפחת הארטלי."
"הבחור הזה, מייק, יצא מהמשרד של האדמירל ביום שקראו לי לשיחת נזיפה."
"טוב, זה לא צירוף מקרים. כל החבר'ה האלה קשורים, ג'יימס, ואני מוכנה להתערב שמה שהם זוממים קשור להרבה כסף ולהרבה אנשים חשובים. זה בערך כל מה שהצלחתי לגלות. חוץ מלינקדאין, הולדר כמעט לא פעיל ברשתות החברתיות, וחיפושים במאגרים ציבוריים לא העלו שום דבר מהותי. את התמונות האלה מצאתי באמצעות תוכנת זיהוי פנים."
"אני לא יודע איך להודות לך על זה, קייטי. זה נותן לי קצה חוט. אני באמת מעריך את העזרה שלך. עכשיו מגיע לך ליהנות במסיבה."
"אני שמחה לעזור ואני לא מתכוונת לשאול מה אתה מתכנן לעשות במידע הזה כי אני די בטוחה שאני לא רוצה לדעת. רק תיזהר."
"ברור. אני יכול לקחת אותם?" שאל ריס והצביע על התצלומים.
"ברור, הם שלך." קייטי תחבה אותם בחזרה לתיקייה ומסרה לו אותה.
"קבעתי תור למחר, לבדוק את הראש. אני אעדכן אותך איך היה." הוא הושיט לה יד ללחיצה, והיא הדפה אותה הצדה והתקרבה אליו לחיבוק.
"אמרתי לך. אני מהמחבקים."
-פרק 24-
מרפאת ראש ועמוד שדרה
לה הויה, קליפורניה
ריס היה אמור להתייצב במרפאה להכנות בשש וחצי בבוקר ולא היה לו קשה להגיע בזמן, מפני שלא הצליח להירדם. הוא לא הודה בכך גם בפני עצמו, אבל הוא היה לחוץ מהביופסיה. לא רק שעמדו לתקוע לו משהו במוח, אלא שהתוצאות עלולות לאשר שהוא גוסס. בהתחשב באירועי השבועות האחרונים, היה לו הרבה על הראש, אבל באופן מוזר, זה גם היה משחרר.
העולם הבא, שבו נמצאו אשתו ובתו, קרא לו. הוא לא רצה למות במיטה אחרי מאבק מייסר בסרטן. הידיעה שמותו כנראה קרוב הבהירה לו עוד יותר את מה שעליו לעשות. דבר לא עצר בעדו. למעשה המוות הניע אותו קדימה. הוא ימות כשינקום את מות אנשיו ומשפחתו. זה יהיה מוות טוב: מוות של לוחם.
צוות המרפאה היה אדיב מאוד ועשה הכול כדי שירגיש בנוח. הפרסום הרב שזכו לו לאחרונה לוחמי הסילס ומשימותיהם הנועזות סיפק לציבור הצצה למה שבחורים כמוהו עשו במשך עשרות שנים. אנשים יצאו מגדרם כדי לעזור כשגילו במה הוא עוסק, ואף על פי שהעריך זאת, תשומת הלב עוררה בו אי נוחות. הוא לא חשב שהציבור חייב לו משהו בתמורה לשירותו. הוא הרגיש בר מזל שהיתה לו עבודה שאהב במשך כל כך הרבה שנים ושזכה לשרת לצד כמה מהחיילים הטובים בעולם.
המרפאה היתה פלא ארכיטקטוני, מבנה מבטון וזכוכית עם נגיעות עץ שהעניקו לו מראה חם וטבעי. הבניין תוכנן במיוחד לשמש מרפאה ברמה עולמית, וניכר שהלקוחות נהנים מביטוחי בריאות פרטיים ויקרים. לא היה תור, וככל שריס הבחין, גם לא היו מטופלים נוספים בבניין. זה היה באמת הטיפול הטוב ביותר שאפשר לקנות בכסף.
לאחר שמילא כמה טפסים וענה על סדרת שאלות ששאלה אחת האחיות, הכניסו אותו לחדר שבו ביצעו סריקת סי טי באמצעות מכשיר שהוצמד לראשו. משם הובילו אותו לחדר בדיקות, שבו המתין כעשר דקות, עד שגבר מקריח בשלהי שנות השישים לחייו נכנס פנימה.
"לוטננט קומנדר ריס, אני ד"ר גרמן, תודה שבאת." מבטאו ומוצאו של האיש היו בבירור לטיניים.
ריס קם ולחץ את ידו. "תודה שאתה מקבל אותי, דוקטור, אני מעריך את זה מאוד. הצוות שלך היה נפלא."
"זה שום דבר, אדוני. תן לי לספר לך מה נעשה היום. ניקח ביופסיה מהגוש שבמוח שלך כדי לראות מהו. ההליך שנשתמש בו נקרא ביופסיה סטריאוטקטית. מסריקת הסי טי אנחנו יודעים את המיקום המדויק של הנגע התוך גולגולתי. אנחנו למעשה משתמשים בקואורדינטות, כנראה בדומה לאופן שבו אתה משתמש בהן בניווט. המחשב נותן לנו מפה ואומר לנו היכן לחדור לגולגולת. נרכיב על ראשך מסגרת סטריאוטקטית, שתכוון את המחט למקום הנכון. נגלח חלק קטן מאוד מהקרקפת שלך וניתן לך הרדמה מקומית. אתה תהיה ער לאורך כל הדרך."
עיניו של ריס התרחבו, אף על פי שכבר שמע על ההליך מראש וחקר את הנושא.
"אני מניח שזה נשמע מפחיד, אדוני, אבל מדובר בהליך שגרתי מאוד. אני בטוח שהתמודדת עם דברים גרועים הרבה יותר בצי. אני אבצע חתך קטן מאוד ואחדור לגולגולת באמצעות מקדחה. שוב, אני לא רוצה שתהיה מודאג, אבל אני רוצה שתדע מה יקרה כשנתחיל לעבוד. בשלב הזה נחדיר את המחט לגולגולת שלך וניקח כמה דגימות מאזורים שונים של הנגע כדי שנוכל לבדוק אותן במעבדה. אחר כך אתפור את החתך, ותוכל לנוח כאן כמה זמן שתצטרך. כשתרגיש מוכן, תוכל ללכת הביתה. אין צורך באשפוז של לילה כל עוד הכול יתנהל כמתוכנן, ואני כאן כדי לוודא שהכול יתנהל כמתוכנן. יש לך שאלות אלי, אדוני?"
"כן, דוקטור. אני מניח שאתה רואה הרבה דברים כאלה?"
"כן, אדוני, כל יום."
"וזה נראה גרוע? מהסריקה, אני מתכוון."
"אני רק המכונאי, אדוני. התפקיד שלי הוא להיכנס ולקחת קצת רקמה. אני לא אדע להבדיל בין ממצא טוב לממצא רע. יש לך עוד שאלות?"
"כן, רק עוד אחת. כמה זמן יישאר לי לחיות אם יתגלה בביופסיה שהגידול סרטני?"
"קשה לומר, אדוני. יש הרבה מאוד גורמים שצריך להביא בחשבון. אם נגלה שהגידול סרטני, נדאג שטובי המומחים בתחום יבחנו את התוצאות וידונו באפשרויות ובתחזית. סליחה שאני לא יכול לתת לך תשובה קונקרטית יותר. בוא לא נדאג בגלל זה עכשיו. קודם כול נגלה עם מה אנחנו מתמודדים ואחר כך נתכנן את הצעדים הבאים. נשמע טוב?"
"כן, דוקטור. בוא נעשה את זה."
"ואני מזכיר, נסה לא לדאוג. אני מבטיח שנחזיר הכול למקום. הצוות שלי יכין אותך, ואני אראה אותך בקרוב."
"תודה, דוקטור."
"בבקשה. ותודה על שירותך למען המדינה."
ריס שאל את השאלות האלה לא כי חשש למות, אלא כי חשש שימות לפני שיספיק להבין מדוע הצוות שלו ומשפחתו נהרגו ולפני שיספיק לסגור את החשבון עם האחראים.
ההליך עצמו לא היה כואב במיוחד, אם כי התחושה היתה מוזרה כשידע שמישהו קודח לו חור במוח. שמיעת המקדחה היתה החלק המלחיץ ביותר. הוא נח במרפאה במשך כמה שעות תחת השגחת הצוות הרפואי.
לפני ששחררו אותו, הוא קיבל כמה מרשמים ורכש את התרופות בדרכו חזרה לקורונדו. היה משונה לנהוג זמן קצר אחרי שקדחו לו בגולגולת, אבל באמת שלא היה לו למי להתקשר ולבקש טרמפ. הוא נטל את התרופות לפי ההוראות, נכנס למיטה והעביר את שארית אחר הצהריים והערב בשינה לסירוגין ובמחשבות על הצעד הבא שלו.
-פרק 25-
בסיס הלוחמה האמפיבית של הצי
קורונדו, קליפורניה
אדמירל פילזנר עמד בחצר הקדמית של ביתו המשקיף אל מפרץ סן דייגו, שנבנה מכספי משלם המסים בבסיס הלוחמה האמפיבית של הצי בקורונדו. הבית, ששכן ברחוב רנדובה על קו המים, היה עצום בגודלו, אפילו בסטנדרטים של קצינים בדרגתו, והסתיר את הנוף ואת הגישה למפרץ לקצינים בדרגות נמוכות יותר, בהם קומנדר או שניים שהתמזל מזלם לתפוס יחידת דיור פנויה.
הקצינים שבחרו במגורים בבסיס היו לעתים קרובות אלה שסברו כי קרבה למפקדים עשויה לסייע להם בקידום. כך נוצרה סביבה רווּיַת קנאה וצרות עין בקרב הרעיות, שחלקן התהדרו בדרגות של בעליהן תוך התעלמות מוחלטת מכללי הנימוסים הבסיסיים. אף אחת מהן לא ייחסה לדרגות של בעלה יותר חשיבות מאשר רעייתו של אדמירל פילזנר. היא ניהלה את מועדון הנשים כפי שבעלה ניהל את וורקום, מה שעשה אותה פופולרית בקרב הרעיות של הלוחמים עוד פחות מאשר היה בעלה בקרב הלוחמים עצמם.
הם נפגשו כשהוא הוצב בפיליפינים. בבית מעולם לא היה לו מזל עם נשים. מעמדו כקצין בסילס סידר לו הרבה דייטים ראשונים, אך משום שהיה נפוח מרוב חשיבות עצמית, רק לעתים רחוקות הוא התקדם לדייט השני. כאשר פגש, כקצין זוטר, נערה פיליפינית ידידותית שהקדישה לו מזמנה, הוא החליט שהיא האחת. גברת פילזנר לעתיד, מצדה, ראתה בקצין האמריקאי מקור הכנסה קבוע למשפחתה, במדינה ענייה שיש בה מעט הזדמנויות, והיא לא התכוונה לתת למציאה הזאת לחמוק מבין ידיה. בתוך חודשים ספורים היתה לריסה קטקוטן ללריסה פילזנר ובסופו של דבר קיבלה אזרחות אמריקאית.
ההתאקלמות לא היתה בעיה עבורה. היא השתלטה על חשבון הבנק של בעלה ונעשתה מיומנת במיצוי כרטיסי האשראי שלו עד תום. למרות הנטל הכלכלי הכבד, פילזנר חש שהוא מחויב לספק לה זרם קבוע של מכוניות חדשות מהסוג המועדף עליה מרצדס שחורה. יותר מכול, גברת פילזנר אהבה לחנות בחניה השמורה לקצינים בכירים בקנטינה, שם התהדרה בתכשיטיה ודאגה להבהיר את מעמדה לאורזי המצרכים, שהיו ברובם פיליפינים. לבני הזוג לא היו ילדים, לא בגלל בעיה גופנית, אלא משום ששניהם היו אנוכיים מכדי להיות הורים.
היום, אפילו האדמירל נזקק להפסקה מהפטפוט, מהנדנוד ומהרכילות הבלתי פוסקים שלה. בשעה ששוחחה בשיחת וידיאו עם קרוב משפחה בפיליפינים, הוא יצא לחצר הקדמית כדי לבצע שיחה מטלפון סלולרי שהשתמש בו עבור איש קשר אחד בלבד.
שיחתו הראשונה הגיעה לתא קולי מלא, שהוא ידע שהושאר מלא בכוונה. שיחתו השנייה לאותו מספר הגיעה לעוזרת של איש הקשר.
"קפסטון קפיטל. משרדו של סטיב הורן. קלסי מדברת."
"זה ג'רלד פילזנר, אני צריך את סטיב הורן."
"רק רגע, בבקשה. אבדוק אם הוא פנוי."
כעבור שתי דקות הרים הורן את השפופרת.
"ג'רלד, איך האף?"
איך לעזאזל הוא יודע על זה?
"הכול טוב, סטיב. הכול חלק מהתוכנית להכין את הקרקע לסיפור שריס לא יציב ומסוגל לכול," הוא שיקר.
"כל הכבוד, אדמירל. אנחנו מעריכים את ההקרבה שלך. איך טדסקו קיבל את החדשות במשרד שלך?"
"הוא לא נראה טוב. אני חושב שקשה לו. תמיד ידענו שהוא יהיה החוליה החלשה. הוא מצוין בגיוס כספים, אבל הברכיים שלו רועדות כשהעניינים מסתבכים."
"היינו צריכים אותו בשביל הקשר להארטלי. תדאג שהוא יישאר רגוע עד שזה ייגמר. מה חדש עם האיש שלך, ריס?"
"זה לא קו מאובטח, הורן."
"אתה מודאג מזה שמאזינים לשיחות שלך? אתה מלך הסילס, בשם אלוהים!"
"מאזינים לשיחות של כולם, הורן, של כולם."
"אוקיי, בוא נאמר שיש תוכנית ושהיא מתקדמת, אדמירל. הבעיה שלנו תיפתר בתוך שבוע. החבר שלנו מווירג'יניה, שנמצא בעיר, מארגן את זה עכשיו. הלוואי שיכולתי לספר לך יותר, אבל אתה יודע, מידור וכל זה. ואל תדאג, הדרמה עם אשתו והבת שלו משתלבת בזה מצוין. כל הקצוות הפתוחים ייסגרו ונוכל לסיים את סדרת הניסויים החדשה. התרופה תוקנה, ג'רלד. היא עובדת ונעשה בזכותה המון כסף. אולי תוכל להרשות לעצמך להמשיך לקנות את אשתך."
השיחה נותקה לפני שהאדמירל הספיק להגיב.
-פרק 26-
סן דייגו, קליפורניה
העובדה שהוא ידע איפה הולדר עובד נתנה לריס יתרון עצום. מתישהו הוא יהיה חייב לקפוץ למשרד, ומשם יהיה קל לעקוב אחריו. הקטע הקשה היה לא להתגלות. הקרוזר שלו לא בדיוק נטמע בסביבה. זה היה רכב איקוני, שהתפתחה סביבו תת תרבות שלמה של מעריצים. לעתים קרובות מהצפוי היו אנשים עוצרים אותו בחניון וחופרים לו על הרכב. זה שיגע את לורן. הוא היה חייב רכב אחר.
אף על פי שהוא חנה בשביל הגישה, היכן שהחנתה אותו בפעם האחרונה, הוא פשוט לא היה מסוגל להשתמש בג'יפ הגרנד צ'ירוקי הישן של לורן, בצבע חום זהוב. היא אהבה את האוטו הישן הזה, ובכל פעם שהציע לה לשדרג לרכב חדש יותר, היא ביטלה את ההצעה בהינף יד. הג'יפ שלה עבד מצוין. היא תשדרג אותו כשעוד ילדים ייכנסו לתמונה, היא אמרה, וריס ידע טוב מאוד שלא כדאי לו להפתיע אותה עם מיניוואן. לורן בחיים לא היתה יכולה להיות מהאמהות שנוהגות במיניוואן, ולא משנה כמה זה פרקטי.
העובדה שהג'יפ נשאר מול הבית יצרה את האשליה שלורן עדיין שם ובכל רגע תצא עם תיק של לולולמון על הכתף יחד עם לוסי, והן ילכו לג'יפ בדרך לחוג התעמלות ויצחקקו יחד מבדיחה שרק שתיהן מכירות. הרכב שלה יישאר איפה שהוא.
ריס ידע שהוא כנראה משמש מטרה עבור מי שעומד מאחורי הקנוניה הזאת, יהיה מי שיהיה, ושהוא אמור להסתתר, אבל הוא פשוט לא הצליח לעזוב. כשהיה בבית הזה, נשאר מחובר ללורן וללוסי, וזה היה חשוב לו יותר מאיומים על חייו. חוץ מזה, מבחינתו, הוא כבר היה מת.
בסוף השבוע הוא סידר את הבית, תכנן את השלב הבא במבצע שלו והתאמן כדי לשמור על ראש צלול. הוא עבר על ערימת מכתבי התנחומים ועשה כמיטב יכולתו לענות לכל ההודעות והמיילים מחברים מרחבי העולם ששמעו על מה שקרה ללורן ולוסי.
ביום ראשון, מאוחר בערב, הוא יצא לריצה ארוכה. הוא רצה לוודא שהכול עדיין במקום בתוך הגולגולת שלו אחרי הביופסיה וגם היה צריך לאסוף משהו מהבסיס. ריצה תמיד עזרה לו לנקות את הראש ולהישאר מרוכז. אחרי חימום קצר הוא יצא לדרך בקצב מהיר, עבר במגרש הגולף, חצה את הרחוב הראשי אל החוף ושם פנה דרומה. הוא חלף על פני בנייני שורס שבע עשרה קומות של הארכיטקטורה הגרועה ביותר של שנות השבעים, שכעת היו חלק קבוע מקו הרקיע של החוף וסימנו את הקצה הדרומי של השטח הפרטי של קורונדו. ריס עצר לרגע כדי להראות את התעודה הצבאית שלו לשומר המשועמם בביתן השמירה הקטן שעל החוף, לפני שהמשיך בריצה, חלף על פני וורקום, מתחם ההכשרה והמתחם של היחידה והגביר את הקצב במעלה סוללת עפר ומעבר לה, אל מסלול המכשולים של הסילס.
הוא אהב את מסלול המכשולים, שתמיד היה דרך טובה לוודא שהוא בכושר שיא. בהכשרה נהגו לסדר את כל המחזור לפי הזמנים שלהם בפעם הקודמת כדי שהכול יתקתק. ריס אף פעם לא היה המהיר ביותר, אבל תמיד היה בין שלושת הראשונים. בקבוצה של זכרי אלפא בתחרות מתמדת, גם המשמעות של המקום השלישי היתה זמן מהיר ברמה עולמית. אחרי סיום ההכשרה, ריס וחבריו לצוות נהגו לעבור את המסלול עם שכפ"צים כדי לוודא שהם מסוגלים לנוע ביעילות עם הציוד שיעטו בשדה הקרב. האימונים היו טובים לבחינת הכוח הפיזי, הכושר הגופני, הסיבולת והזריזות וגם גיבשו את הלוחמים כצוות בזמן שצלחו אותם יחד. הערב המסלול עמד כולו לרשותו, והוא הסתער עליו בכל הכוח: מקבילים, צמיגים, קיר נמוך, קיר חבלים גבוה, רשת טיפוס, קורות איזון, מעבר חבלים, מעבר בין קורות בגבהים שונים, "האורג" משולש עשוי מוטות שעוברים ביניהם שתי וערב, גשר עשוי חבל שעוברים בזחילה, אומגה, חבלים, מעבר בין מוטות, קיר משופע, קיר עכביש, קפיצות ולבסוף ספרינט עד קו הסיום. לשמחתו, נראה שהכול עדיין במקום בתוך הגולגולת שלו. אמנם הוא נשם בכבדות, אבל הרגיש טוב. הוא הרגיש מוכן.
הוא רץ בריצה קלה בחזרה אל מתחם הצוות וסרק את מגרש החניה עד שמצא אותה. הניסאן סנטרה של דוני מיטשל, שהצבע הירוק המקורי שלה דהה כמעט לאפור, עדיין חנתה שם, היכן שהשאיר אותה כשיצאו לסבב האחרון. הוא היה מהרווקים שנפלו במארב, ואיש עוד לא הספיק לטפל בלוגיסטיקה של העברת המכונית לקרובי משפחתו.
המנוע נדלק בקלות, ואוזניו של ריס הזדעזעו ממוזיקת ההיפ הופ הרועשת שבקעה מיד מהרמקולים. הוא מצא מהר את הכפתור וכיבה את הרדיו, ואחר כך התכופף והזיז את המושב לאחור דוני היה נמוך ממנו בהרבה. רבע מכל של דלק. הוא יצטרך לזכור לתדלק לפני שיתחיל במעקב אחר ג'וש הולדר בבוקר. הוא העביר להילוך נסיעה, יצא מהשער הראשי ונהג הביתה.
***
לשירות החקירות הפליליות של משרד ההגנה היו משרדים ממש ליד כביש 5 באזור סואן קרוב לבית חולים. מגרש החניה של הבניין היה צמוד לסניף של רשת מסעדות גריל, וריס ידע שיהיה קל מאוד לבצע שם את המעקב בלי לעורר חשד. הוא לא ידע איזה רכב יש להולדר, אבל הוא ידע איפה הוא עובד ואיך הוא נראה, וזאת היתה התחלה טובה. הוא החנה את הניסאן של דוני בצל עץ דקל גדול בפינת המגרש, הוריד את החלונות, עבר למושב הנוסע כדי למשוך פחות תשומת לב והתכונן ליום ארוך. הוא העריך שאנשי שירות החקירות הפליליות אוכלים במסעדה כאן מטעמי נוחות, ובשעת ארוחת הצהריים לא הופתע לראות שלישיית גברים שנראו בדיוק מהסוג המתאים יוצאים מבניין המשרדים וחוצים את מגרש החניה כדי לחטוף משהו לאכול ברשת הפופולרית.
במשך כל השעות שבהן המתין שהולדר יופיע, עבר בראשו על מה שידע על אירועי השבועות האחרונים: למה האנשים האלה רצו כל כך שהוא ואנשיו ימותו? זה חייב להיות קשור לגידולים. אחרת, למה שירצו לחסל את כל היחידה ואז להרוג את הרופא בבגראם שגילה אותם? הדברים חייבים להיות קשורים זה לזה. מה יכול לגרום לגידולים כאלה? אולי ציוד הקשר שהם השתמשו בו? אולי הוא פלט קרינה מזיקה? אבל זה לא היה הגיוני, כי כמעט בכל יחידה של לוחמה ימית מיוחדת השתמשו בציוד קשר מהסוג הזה, וכך גם ברוב היחידות בצבא ובנחתים. אם הגידולים היו קשורים למכשירי הקשר, הבעיה היתה חורגת הרבה מעבר לכוח של ריס.
זרם מחשבותיו נקטע כשקאדילק אסקלייד שחורה נכנסה לחניון של בניין המשרדים. גבר בחליפה אפורה כהה ובחולצה לבנה, ללא עניבה, יצא ממנה. גם במשקפי שמש שהסתירו חלק מפניו, ריס זיהה את הסוכן המיוחד ג'וש הולדר. הולדר סרק את מגרש החניה כשסגר את הדלת וסובב את ראשו כשעשה את דרכו אל הבניין. הבחור הזה לא הסתובב עם הראש בעננים ולא בהה בטלפון שלו. הולדר היה זאב.
ריס השפיל מבט אל שעון הצלילה שלו, מתוצרת רסקו, ורשם לעצמו את השעה: 11:24. הוא לא היה יכול להסתכן בצילום של הולדר, אבל צילם כמה תמונות של רכב השטח שלו לאחר שנכנס לבניין ותיעד את מספר הרישוי ופרטים נוספים לתכנון עתידי. הוא השתמש בניקון D90 ישנה שהוא ולורן קנו במטרה לצלם תמונות איכותיות יותר של לוסי כתינוקת. היא עשתה את העבודה, אבל הוא הצטער שאינו יכול להסתייע בחבריו מצוות הסיור המיוחד מספר אחת, שהתמחו בסוג כזה של עבודה. היה ברשותם מגוון אמצעי מעקב שהיו יכולים להיות שימושיים ביותר במצב הנוכחי, אבל ריס לא רצה לערב עוד אנשים בשירות פעיל במה שתכנן. הוא היה לבדו.
הוא הניח שהולדר יהיה במשרד לפחות כמה שעות ושיש לו הזדמנות לצאת להפסקה קצרה ולהתפנות. מעקבים לא היו הצד החזק שלו. היתה לו הכשרה בסיסית בתחום, אבל הוא לא החשיב אותו לאחת ממיומנויותיו העיקריות. אולי בגלל זה היה זקוק נואשות לשירותים מיד לאחר שאיתר את טרפו. הוא חשב להתרוקן במכונית של דוני, אבל זה נראה לו ממש לא בסדר, ולכן הוא חצה בזריזות את מגרש החניה כדי להשתמש בשירותים של המסעדה.
המקום כבר התחיל להתמלא בקהל שבא לארוחת צהריים מוקדמת, כך שריס לא משך תשומת לב כשחלף על פני המארחות והמשיך למסדרון שהוביל אל השירותים שבקצה השני של המבנה. הוא רחץ ידיים והתכוון להמשיך במשימת המעקב שלו, כשחלף על פני מארחת צעירה שנשאה ערימת תפריטים. בדיוק כשזז הצדה כדי לתת לה לעבור, הגיחו מאחוריה ארבעה גברים בחליפות. הוא חטף תפריט מהמעמד שעל הקיר והרכין את הראש במהירות כדי להסתיר את פניו. הגבר הראשון ראה אותו בבירור אבל לא ייחס לו חשיבות. הגבר השני והגבר השלישי השתרכו מאחורי המארחת ולא הרימו את עיניהם מהג'ינס השחור הצמוד שלה. הגבר האחרון סקר אותו מכף רגל ועד ראש אבל לא הצליח לראות את פניו. זה היה ג'וש הולדר.
ברגע שהגברים המשיכו בדרכם, ריס החזיר את התפריט למקום ויצא מהדלת הקדמית של המסעדה. הוא חשב שהוא זקוק בדחיפות לרענון מיומנויות המעקב שלו. לבו דפק בחוזקה כשחצה את מגרש החניה ולחץ על הכפתור שפתח את נעילת המכונית. הוא נשא עליו את הגלוק 19 שלו והיה יכול להגן על עצמו במקרה הצורך, אבל קרב יריות עם ארבעה סוכנים פדרליים לאור יום היה ללא ספק מסכן את המשך המשימה שלו. הוא גם לא היה יכול להישאר בעמדת התצפית שלו. טיפוס כמו הולדר יבחין בניסאן שחונה באותו מקום ואולי יזהה אותו. למרות תקוותו שהחבר'ה ישתו כמה בירות ויורידו קצת את המגננות, הוא לא היה יכול לסמוך על זה.
הוא התניע וחיפש מקום להמשיך ממנו את המעקב. האפשרות הטובה הבאה היתה גן מונטסורי סמוך, אבל גבר בוגר שיושב מחוץ לגן ילדים בוודאי יעורר חשד, שלא לדבר על כך ששעת האיסוף התקרבה, והוא בקלות עלול להיתקע מאחורי שיירה של אמהות במיניוואנים שאוספות את ילדיהן.
מול צדו האחורי של בניין המשרדים, מעבר לרחוב צדדי קטן, שכן מכון בוטוקס ויופי.
רק בקליפורניה, חשב ריס.
אם יש מקום שקהל הלקוחות שלו שקוע בעצמו מכדי להבחין בבחור שיושב במכונית זולה, הרי שזה המקום. הוא נכנס לחניה שממנה היתה לו תצפית על כביש פלאזה, שרק דרכו היה הולדר יכול לצאת מהמשרד. הוא לא הצליח לראות את האסקלייד שלו ממקום מושבו, אבל סביר שיוכל לראות אותו כשיצא.
ריס לא נאלץ לחכות זמן רב. הולדר כנראה קפץ למשרד רק לאכול ארוחת צהריים עם החבר'ה וכבר יצא. הוא פנה ימינה מהחניון אל פלאזה ואז פנה שוב ימינה, לכיוון הצומת עם קראון ואלי פארקוויי, שהתחבר לכביש הבין מדינתי במרחק של פחות מקילומטר משם.
ריס הניח שהולדר ייסע לכיוון כביש 5, ולכן נסע בכיוון הנגדי בפלאזה, פנה שמאלה ללוס אלטוס ועצר בנתיב הפנייה ימינה, מוכן לפנות ברגע שהולדר יחלוף על פני הצומת. אבל זה לא מה שקרה, והוא ראה את הרכב השחור חוצה את קראון ואלי מזרחה משם ונעלם מהעין. מכוניות החלו להתאסף מאחוריו כשנתיב הפנייה ימינה התפנה, ולא היתה לו שום דרך לפנות שמאלה בלי לנסוע נגד כיוון התנועה על פני שמונה נתיבים. הוא סחט את דוושת הדלק ופנה ימינה לפארקוויי. אילו היה בטנדר שלו, היה יכול לקפוץ מעל אי התנועה ולבצע פניית פרסה, אבל הרכב הצנוע של דוני בטח היה נתקע באמצע המהלך. ריס דהר מערבה עד הצומת הבא והשתלב בנתיב השמאלי ביותר של הפנייה שמאלה. הרמזור התחלף לירוק בדיוק כשהתקרב לצומת, והוא ביצע פניית פרסה מהירה, בלי לתת זכות קדימה לארבעת נתיבי התנועה שמולו. כשהצמיד את דוושת הדלק לרצפה, ייחל שדוני היה נוהג ברכב חזק יותר. הוא נכנס לנתיב הימני וגמע במהירות את המרחק לרחוב שבו ראה לאחרונה את האסקלייד של הולדר. כשפנה ימינה, קלט מיד שהתמזל מזלו. הוא לא הגיע לרחוב, אלא לכניסה למתחם דירות. הוא נסע לכיוון מחסום החניה הפשוט וראה את הרכב של הולדר חונה מול אחד הבניינים מימינו. בינגו. עכשיו הוא ידע איפה הולדר ישן.
הוא הסתובב מול השער וחזר לכיוון הכביש הראשי, פנה שמאלה ושוב ימינה לחניון של בנק. הוא רצה לוודא שהולדר לא נכנס למתחם רק כדי להתנער ממנו, אם כי זה היה מאוד לא סביר, מאחר שלהולדר היתה גישה לשער ובטח היה לו קשה להבחין בניסאן. הוא צפה בכביש במשך כשעה, ואז יצא מהרכב ברגל הוא לא רצה להסתכן במעבר שני ליד המקום באותה מכונית והלך בחזרה לכיוון מתחם הדירות. הוא צעד בכביש הגישה עד שקלט את המכונית של הולדר, שלא זזה ממקומה. אחר כך חזר לניסאן ונסע לכיוון סן דייגו. הוא השיג את היעד של הסיור הזה והיה די בטוח שלא נחשף.
היה הגיוני שהולדר יגור כל כך קרוב לעבודה. בחור שמגיע לחוף המערבי מאזור וושינגטון בלי משפחה ימצא מקום קרוב מאוד לים או קרוב מאוד למשרד. הולדר לא נראה כמו טיפוס של הליכות ארוכות על החוף, כך שהוא כנראה התמקם במרחק הליכה מהעבודה. ריס החליט לא להחזיר את המכונית של דוני לחניון היחידה ונסע הביתה כדי לתכנן את סיור המודיעין הבא שלו.
-פרק 27-
למחרת בבוקר יצא ריס לדרך הרבה לפני עלות השחר, במכנסי חאקי, חולצה לבנה מכופתרת שלורן קנתה לו וזוג מוקסינים חומים. הוא זרק את הבלייזר הכחול למושב האחורי של הניסאן של דוני והתיישב במושב הנהג. הוא כבר סרק את האזור מהאוויר באמצעות גוגל מפות וזיהה מתחם דירות אחר, לא מגודר, צפונית מזרחית לדירה של הולדר, שמשקיף אל כביש הגישה אל שער המתחם שלו. ריס לא חשב שעובד מדינה שגר שתי דקות נסיעה מהמשרד יצא מהבית מוקדם מדי, אבל לך תדע.
הוא מצא נקודה עם תצפית נוחה על הכביש, מבעד לכמה עצי אלון, וחיכה לזריחה. כשהיה מספיק אור כדי לראות, הוא שלף את הפנקס שבו רשם הערות ועבר שוב על כל העובדות. הסברה של קייטי חייבת להיות נכונה: זה בטח קשור בכסף. המעורבות של שירות החקירות הפליליות של משרד ההגנה הצביעה על הונאת רכש, אבל שום חוזה בקהילת המבצעים המיוחדים לא היה גדול מספיק כדי שייהרגו בגללו כל כך הרבה אנשים. זה פשוט לא הסתדר. חוץ מזה, הוא לא הצליח לדמיין חוזה עסקי שיגרום לאנשים לחלות בסרטן.
בשעה 8:25, רכב השטח השחור יצא מהמתחם ונסע במשך דקה עד למשרד. הולדר בטח צריך להתייצב במשרד בשמונה וחצי. הוא לא בדיוק השכים קום בניסיון להקדים. ריס חיכה עד 9:15 ורק אז יצא מהחניון, נסע לשער והקיש אפס בלוח המקשים.
"אפשר לעזור לך?"
"כן, גברתי, אני מחפש את משרד ההשכרה."
"תיכנס." הוא שמע צליל חיוג, וזרוע השער הלבנה התרוממה. הוא עבר את השער וחנה באחת החניות שסומנו בשלט "דיירים עתידיים". אחר כך לקח את פנקס הרשימות שלו, לבש את הבלייזר וצעד אל משרד ההשכרה כשחיוך על פניו.
"היי, אני כרמן," אמרה אישה בגיל העמידה בחליפה חומה בהירה ועם איפור מוגזם, שהיתה אפופה ענן בושם חריף, בעודה מושיטה לו את ידה. היא ענדה טבעות זהב על כל אחת מאצבעותיה, וניכר שציפורניה הצבועות באדום בוהק מזויפות.
"היי, כרמן. אני רוי בוהם."
"איך שמעת עלינו, רוי?"
"אני עוסק במכירות של ציוד רפואי ומבקר לא מעט באזור. שמתי לב למתחם לפני כמה שבועות. נראה שזה מקום נהדר לגור בו."
"הקהילה שלנו נפלאה, יש לנו דירות יוקרה, והמתקנים פנטסטיים. יש כאן בריכה, חדר כושר ומועדון שאפשר להזמין למסיבות או לאירועים."
"כמה חדרים יש בדירות?"
"יש לנו דירות עם שניים או עם שלושה חדרי שינה. תרצה לראות אחת מהן?"
"בשמחה. דירה עם שני חדרי שינה תתאים. לאשתי ולי אין ילדים."
"נהדר, אני רק אביא את המפתחות."
הדירה לדוגמה היתה בבניין הקרוב ביותר למשרד ההשכרה, וריס הלך אחרי כרמן בקצב אטי להחריד, בגלל נעלי העקב שהיא התקשתה לצעוד בהן. "המקום הזה פשוט מהמם, נכון? אתה רואה את עצמך גר כאן?"
"נחמד פה מאוד. היתרון העיקרי מבחינתי הוא המיקום. זה יקצר לי את זמן הנסיעה בכל יום."
"כן, אנחנו שומעים את זה הרבה."
כשהתקרבו לדירה, ריס שלף מצלמה דיגיטלית קטנה מכיסו.
"כרמן, אכפת לך אם אצלם סרטון קצר בשביל אשתי? היא בנסיעת עסקים השבוע."
"בטח, מה שאתה צריך. כל הדירות שיש בהן שני חדרי שינה זהות."
בזמן שכרמן התעסקה בצרור מפתחות גדול, ריס לחץ על כפתור ההקלטה והקפיד להתמקד במנעולי הדלת. היא מצאה את המפתח הנכון, הכניסה אותו למנעול השחוק ופתחה את הדלת. ריס סייר בדירה לדוגמה, שהיתה מרוהטת, מדד את המרחקים בצעדים ורשם אותם בפנקס, וגם צילם את מיקומם של מתגי האור, השקעים ולוח החשמל. הוא שאל שאלות על תעריפי השירותים, פתח ארונות מטבח והעמיד את כל ההצגה המתישה של אדם שמחפש מקום לגור בו. "שמתי לב שאין מערכת אזעקה. זה ככה בכל הדירות?"
"כן, אין מערכות אזעקה. חוזה השכירות שלנו לא מאפשר לחווט או להתקין מערכות קבועות. אבל אנחנו מתחם סגור, באזור בטוח, אז זאת אף פעם לא היתה בעיה."
"טוב, זה מרגיע. סתם הסתקרנתי. מה שכר הדירה?"
"אלפיים ותשע מאות דולר לחודש, ואנחנו מציעים חוזים לשנה או לשנתיים."
"אה, וואו, זה יותר מדי יקר בשבילנו. את מבינה, קנינו את הבית שלנו בווגאס בשיא בועת הנדל"ן, ואנחנו ממש מתקשים עם המשכנתה. זה ממש בעייתי לנו מבחינת התקציב. חשבתי שהשכירות היא יותר בכיוון של אלף וחמש מאות לחודש."
"אוי, רוי, אני מצטערת, אבל אין לנו שום דבר בטווח המחירים הזה. אולי אם אשתך תתאהב בדירה, תצליחו להסתדר?"
"סליחה, אבל אנחנו פשוט לא יכולים להרשות את זה לעצמנו. אני מצטער שבזבזתי לך את הזמן ולא רוצה לגזול עוד ממנו," אמר ריס ופסע אל הדלת.
"בבקשה, תן לי לרשום את הפרטים שלך ואני אדבר עם הבעלים," התחננה כרמן, שהיתה נואשת לסגור עסקה.
"אני מצטער, גברתי, אני באמת חייב ללכת. כל העניין מביך אותי מאוד." ריס הגביר את קצב צעדיו, בעוד כרמן מדדה מאחוריו על עקביה.
הוא נכנס למכונית, הניע ונופף לה מהחלון הפתוח בזמן שיצא ברוורס מהחניה ונסע לכיוון השער האוטומטי.
הוא השלים את הסיור המקדים ביעד והיה מוכן לעבור לשלב הבא בתכנון המשימה.
-פרק 28-
עד שעות אחר הצהריים המאוחרות כבר הספיק ריס לעבור על הסרטון ועל רשימותיו והכין שרטוט של הדירה על גיליון בריסטול גדול. על גיליון נוסף שרטט סקיצה של מתחם הדירות והאזור הסמוך. הוא הצמיד את שני הגיליונות לקיר חדר השינה שלו, אף שהיה מעדיף לעשות זאת בסלון, מכיוון שהיה קשה להסביר מה הוא זומם אם חבר או שכן היו קופצים לבדוק מה שלומו. הוא רכש מנעול זהה לזה ששימש בדירות שבמתחם, מאותו מותג ומאותו דגם, והתקין אותו על דלת חדר השינה שלו. עברו שנים מאז שהתעסק בכלי פריצה, והוא נזקק למעט תרגול כדי לחדד את מיומנויותיו בתחום. הוא פרץ את המנעול, ואז עמד ונעץ מבט בשרטוט ובסקיצה ורשם הערות בפנקס שהיה מונח על מיטתו. לאחר מכן השתמש בכלי הפריצה כדי לנעול מחדש את הדלת וחזר על כל התהליך שוב ושוב. הוא הזמין פיצה והמשיך לתרגל ולתכנן עד חצות, אז גובשה לבסוף התוכנית לשביעות רצונו.
הרעיון שלו התבסס על כמה הנחות. היות שהקנוניה שבה היה הולדר מעורב התפרשׂה על פני שתי ארצות לפחות וכנראה על פני שני החופים, סביר מאוד שהתנהלה בין המעורבים תכתובת במייל או בשירות הודעות אחר. הוא העריך שהולדר לא יסתכן בהכנסת מידע כזה למחשב שסופק על ידי משרד ההגנה, שכן שם הוא היה עלול להיחשף לבדיקה. מי שעמד מאחורי הסיפור הזה לא היה חובבן עד כדי כך שייתפס בגלל עיתונאי חטטן שיגיש בקשה לחופש המידע. ההנחה השנייה שלו היתה שהולדר לא לוקח איתו לעבודה את המחשב הזה. צעד כזה היה מעורר חשד שהוא זומם משהו, או שהוא מנהל עסקים פרטיים בשעות העבודה על חשבון משלם המסים. הוא גם לא נשא מחשב כשראה אותו בחניון ובמסעדה. סביר להניח שהוא מסתיר אותו ברכבו או בדירתו. ריס הימר על האפשרות השנייה.
המלחמה נעשתה טכנולוגית מאוד בעשור האחרון, ואפילו לוחמים כמו ריס, שהעדיפו להשתמש בכוח פיזי, נאלצו ללמוד כיצד לנצל את הערוצים האלקטרוניים כדי להביס את האויב. הוא נשלח לכמה קורסים על איסוף ופענוח של נתונים מטלפונים סלולריים ומרשתות מחשבים, ואמנם לא היה מומחה בתחום, אבל ידע מספיק כדי לבצע את המשימה.
הוא ידע שיש ציוד שיאפשר לו לגשת למחשב של הולדר מרחוק, אבל את הדברים האלה השאיר לאנשי הטכנולוגיה, מה גם שאם ינסה להשיג ציוד כזה במצבו הנוכחי, הוא עלול לחשוף את כוונותיו. היה לו התקן מתוחכם פחות שלקח מארון הציוד שלו והצריך גישה פיזית למחשב המבוקש. עד כמה שרצה לבעוט בדלת הקדמית, לפרוץ פנימה, לירות לג'וש הולדר בפנים ולקחת את המחשב, זה לא בדיוק התאים לתוכנית הגדולה. עדיין לא, בכל אופן. הוא היה זקוק למידע מהמחשב של הולדר כדי למפות את רשת האויב, כך שיוכל להשמיד אותה שלב אחרי שלב.
מכיוון שידע שהולדר לא צפוי לצאת מהדירה מוקדם מדי, הוא חנה בחניון של בניין המרפאות הסמוך למתחם בשעה שבע. בין החניון לבניין של הולדר הפרידה רק רצועת דשא ועצים לאורך גדר אלומיניום שגובהה מטר ועשרים. בשעה שמונה ורבע הוא יצא מהניסאן הקטנה, נעמד ליד עץ אלון קרוב לקו הגדר וביצע את תרגילי המתיחות הארוכים בעולם.
הוא לא היה בטוח באיזו דירה הולדר מתגורר, ולכן התמקם כך שיוכל לראות אותו יוצא מכל דלת בצד ההוא של המבנה. האסקלייד חנתה באותו צד בכל שלוש הפעמים שראה אותה כאן בימים האחרונים. הוא לבש בגדי ריצה: מכנסיים קצרים, מעיל רוח אפור וכובע מצחייה שהיה משוך נמוך על עיניו והרכיב משקפי שמש. הוא לא התגלח מאז פגישתו עם קייטי במלון, וזקנו הכהה, ששיבה זרקה בו, התחיל לשנות את מראה פניו.
הולדר יצא מהדירה שלו שבע דקות מאוחר יותר ונעל את הדלת מאחוריו. הוא סרק את האזור תוך כדי הליכה, אך לא הבחין ברץ שעשה מתיחות בצד השני של הגדר. ריס חיכה שהקאדילק הגדולה תצא מהמתחם ותעבור בשער, ואז דילג מעל הגדר ופסע באגביות לעבר דלת הדירה. הוא עטה כפפות, פתח את רוכסן מעיל הרוח שלו וחשף פאוץ' חזה של רצים, שהכיל את הציוד שהיה זקוק לו. נדרשו לו כעשר שניות לפתוח את המנעול. הוא לא חשש שישאיר סימנים מסגירים כלשהם על הדלת, מאחר שראה את הולדר יוצא מהדירה בזריזות. והוא כבר יגלה אם הולדר התקין פה מערכת אבטחה משלו.
הוא נעל את הדלת מאחוריו ומצא דירה ריקה כמעט לחלוטין מרהיטים, מה שגרם לה להיראות גדולה יותר מהדירה לדוגמה. בסלון, טלוויזיה עם מסך שטוח הונחה על המזנון המובנה שמול הספה השחורה, דמויות העור. לפניה היה שולחן קפה קטן, שהולדר כנראה גם אכל עליו את ארוחותיו. האזור שנועד לשולחן האוכל היה ריק. לא היה שום סימן למערכת אזעקה או לאמצעי מעקב אחר, אבל בימים אלה אפשר להחביא מצלמה בכל מקום.
ריס התחיל בחדר השינה הקטן מבין השניים כי הניח שהולדר משתמש בו כמשרד. הוא צדק. הוא מצא שולחן מחשב קטן וכיסא מהסוג הנפוץ בחנויות לציוד משרדי. נרתיק שחור מגומי סינתטי, סגור ברוכסן, היה מונח על השולחן. הוא פתח אותו ושלף מחשב נייד שחור, הוציא מהפאוץ' שלו התקן אלומיניום כסוף, מעט גדול יותר מסמארטפון, וחיבר אותו לשקע היו אס בי במחשב. נורית אדומה החלה להבהב בהתקן, אות לכך שתכולת הכונן הקשיח מועתקת.
העתקת המידע היתה צפויה להימשך כמה דקות, ולכן ריס כרע ברך בפינת החדר, שלף את הגלוק מהפאוץ' שלו והשגיח על פתח הדלת. אם הולדר ייזכר ששכח משהו ויחזור לדירה, יהיה פה בלגן. כעבור עשר דקות שנדמו לנצח, האור האדום התחלף בירוק. ריס הכניס את האקדח למקומו, אסף את ההתקן והחזיר את המחשב הנייד של הולדר לנרתיק, בדיוק כפי שמצא אותו.
הוא ערך סיור מהיר בשאר הדירה והקדיש תשומת לב מיוחדת לחדר השינה, שהיה ספרטני מעט פחות מיתר החדרים, אבל רק מעט. ברור שהולדר לא תכנן לבלות זמן רב באזור. הוא התאפק לא לעשות מעשה שלא ייעשה במברשת השיניים שלו והציץ דרך העינית לפני שיצא מהדירה. הוא ריסס את הצירים בשמן בזמן שסגר את הדלת מאחוריו ונעל אותה. לאחר מכן רכס את הפאוץ' ואת מעיל הרוח ורץ בריצה קלה בחזרה למכוניתו.
-פרק 29-
משרדי הקרן של משפחת הארטלי
העיר ניו יורק, ניו יורק
ג'יי די הארטלי היה במשרדו במנהטן כששיחה נכנסה בקו המאובטח שלו, שנהנה מההצפנה הטובה ביותר שיכלו לספק בסוכנות לביטחון לאומי. לאיש, מלבד הנשיא, לא היה שום דבר שהתקרב לזה. בצד השני של הקו היתה אשתו, לוריין, שאיתה מיעט לדבר פרט לענייני עסקים.
"מה את צריכה, לוריין?"
"מה אתה עושה, ג'יי די?"
"עובר על נאום לאירוע של הקרן. הכול בסדר?"
"נפלת מהירח, ג'יי די? שום דבר לא בסדר. אנחנו צריכים לסיים עם סיפור התרופה הזאת. טדסקו הוא האיש שלך, ג'יי די. זה התחום שלך. אני צריכה שריס הזה ימות, ואני צריכה שזה יקרה עכשיו. אני לא אתן לאחת המזימות שלך להתעשרות מהירה לחסל לי את הקריירה. נתתי להם גישה לנכסים מסווגים. כדאי מאוד שהם לא ידפקו את זה."
"אני יודע, אני יודע. התברר שלא קל לחסל את הבחור הזה. זה לא שאנחנו מנסים לחסל איזה עובד מטבח. מה את רוצה שאני אעשה? אם ננסה שוב לחסל אותו בבית שלו, זה בטוח ירים כמה גבות."
"אני רוצה שתעלה על מטוס ותבהיר לליצנים האלה שזה צריך להיגמר עכשיו, או שאנחנו בחוץ והעסקה מבוטלת. לא אכפת לי כמה כסף נמצא על השולחן או איזו מחלה הדבר הזה הולך לרפא. בכלל לא הייתי צריכה לתת לך לשכנע אותי להיכנס לזה."
"לוריין, אני לא יכול לנסוע ללוס אנג'לס. יש לי פגישות בניו יורק."
"באמת, ג'יי די, אין איזו חצאית שאתה יכול לרדוף אחריה בקליפורניה? אני יודעת טוב מאוד לאילו פגישות אתה מתכוון, עם איזו בלונדינית שהיתה יכולה להיות הבת שלך. מתי תתבגר? נתת לזין שלך להרוס לך את הסיכויים להיות הנשיא, אבל אני לא מוכנה שתהרוס את הסיכויים שלי."
"בסדר, לוריין, בסדר. אני נכנע. אני אעלה על מטוס ואטפל בזה."
"כדאי מאוד. אני לא רוצה לשמוע על זה יותר. אם מישהו פה בקפיטול יקלוט אפילו שמץ ממה שאנחנו עושים, נבלה את השנתיים הבאות בשימועים."
"צודקת. אני אטפל בזה."
מחר יתפרסם כאן בידיעות+ החלק השישי של הספר.
ג'ק קאר/ רשימת חיסול
Jack Carr / The Terminal List
לרכישת הספר
מאנגלית: ערן בן יעקב
עורך אחראי: דב איכנולד
עורכת הספרות המתורגמת: נועה אילסר
עורכת התרגום: רתם כסלו
עיצוב הכריכה: אמרי זרטל
עימוד: טפר בע"מ
ידיעות אחרונות | ספרי חמד
עדיין איך לכם את אפליקציית עברית? הורידו עכשיו:
להורדה במכשירי אייפון - עברית App - App Store
להורדה במכשירי אנדרואיד (דוגמת סמסונג) עברית ספרים - אפליקציות ב-Google Play