רק לא זה, ליטרלי: עכשיו כשעלה לנו מאדם ברודי, למי אכפת אם ג'ואן ונואה יתחתנו?
העונה השלישית של "רק לא זה" חוזרת עם דיאלוגים שנונים, אבל הרומן בין ג'ואן לנואה הולך ומאבד גובה, והכימיה בין קריסטן בל לאדם ברודי ממשיכה לדעוך. למרבה המזל, עלילות המשנה של סשה, מורגן ואסתר מספקות את הרגעים המוצלחים באמת. וכן, אחרי ההתבטאות של ברודי על המלחמה בישראל, גם הצפייה ברב הטלוויזיוני נעשתה קצת פחות נוחה
זאת לא שנה כל כך טובה להסברה הישראלית. התדמית של ישראל ואולי של העם היהודי כולו נמצאת בשפל כמעט חסר-תקדים, ודווקא עכשיו נטפליקס מחליטה להחזיר למסך את השגרירה היותר-מעצבנת שלנו, ג'ואן (קריסטן בל) - פודקאסטרית סקס מלוס אנג'לס, יחד עם הפרטנר שלה לרומן נטול-הכריזמה שאיש אינו רוצה, נואה (אדם ברודי), הרב של קהילת שקר כלשהו בעיר המלאכים.
אחרי שבעונה הקודמת ג'ואן עדיין התקשתה להתחייב לריטריט הויפאסנה שהוא יהדות רפורמית, הפעם היא כבר לגמרי בעניין. לשם כך היא מתייצבת לחוג גיור כדי שתוכל, יום אחד, להיכנס לנעליים המחייבות של הטייטל "אשת רב", מבלי לעשות לבעלה פדיחות. כן, ג'ואן ונואה מסוגלים לעשות את זה אפילו יותר משעמם מהעונה השנייה - הם עוברים לגור יחד ומתמודדים עם אתגרים מורכבים כמו בלגאן בבית ודלתות פתוחות של ארונות מטבח, או מחלוקת ממש שוברת-לב על כיסויי מיטה.
כן, הדיאלוגים עדיין מהירים ושנונים, וכן, פה ושם יש בדיחות שממש מצחיקות בקול. ארין פוסטר, היוצרת, לא נותנת לשחקנים שלה רגע אחד דל בלי איזו התרחשות. אבל מה לעשות שהעלילה של הזוג המרכזי היא צ'ק ליסט של חתונה, עם דילמות כמו מי יהיה הדיג'יי וכמה סידורי פרחים? כדי לעמוד במיטת הסדום בת עשרת הפרקים של נטפליקס, פוסטר נדרשת לכל כך הרבה פרקים המבוססים על סטייה - והלוואי שזאת הייתה סטייה מהסוג המעניין, אבל מדובר רק בסטייה מהעלילה למחוזות כמו גל חום שפוקד את לוס אנג'לס, הצעת נישואים בהפתעה, חג מולד אחרון לפני שהיהודים מורידים את השאלטר, וסוגיות משמימות אחרות. אל דאגה. אפילו לרגע אחד אין חשש ששני אלה ימצאו את עצמם בנפרד. הם אולי יהודים, אבל בלב הם קתולים.
אם העונה הזאת מלמדת אותנו משהו זה ששום דבר כבר לא ישפר את הכימיה הכבויה בין נואה וג'ואן. מצטערת. וזה לא עוזר שנואה הוא אולי הדמות הכי חדלת-אישים שנכתבה אי פעם לקומדיה רומנטית, גולדן רטריבר עם כיפה. אין לו יצרים, אין לו שריטות, אין לו צל, כל מה שהוא רוצה זה לרצות את אמא שלו ועכשיו גם את אשתו לעתיד, והטפטוף הזה שאתם שומעים הוא הסקס אפיל של ברודי שהולך ואוזל.
אם זה לא מספיק הגיעה המציאות והורידה אפילו יותר, כשבראיון ל-GQ לא מזמן, בתשובה לשאלה אם ירצה להתייחס למלחמה בישראל, ברודי ביקש: "תרשמו אותי כמי שחושב שזה רצח עם. תרשמו אותי כמי שרוצה פלסטין חופשית". מבחינתי טלוויזיה אסקפיסטית היא קיבה נפרדת, פוליטיקה לא אמורה להגיע אליה, אבל עכשיו אני גם לא מצליחה להסתכל עליו נושא דרשה בבית כנסת בלי לירוק שלוש פעמים, וזה, אעפס, קצת מוריד מהקסם. מה לעשות, סת' כהן, איכזבתה.
אבל לא הכל שחור. הנה רגע של נחת: הנס הגלוי שקרה ל"רק לא זה" (Nobody Wants This) בעונה הזאת הוא דווקא עלילות המשנה שלה, סדרה הרבה יותר מוצלחת שמתרחשת במקביל ומקבלת הרבה יותר מקום. אני מדברת עליכם, סשה ומורגן. טימותי סימונס (VEEP) המשגע וג'סטין לופה ("יורשים") המושלמת, לקחו את נישת האחים הלוזרים והפכו אותה לממתק האמיתי של "רק לא זה". עם כימיה מושלמת וסיפור רומנטי שעשוי כמו שאלוהים רצתה. עם פרק שמוקדש בעיקר לחיבור ביניהם ומתרחש בניו יורק, מחווה ל"לפני הזריחה" מהניינטיז, אי אפשר שלא לתהות למה הסדרה לא נכתבה עליהם מלכתחילה. ואם כבר משולש, גם ג'קי טון, בתפקיד אסתר, אשתו הנבונה של סשה, מקבלת סוף סוף עלילה משלה עם רומן, קריירה וגמר נקמני שכדאי להגיע אליו עם פופוקורן.
"רק לא זה" לא חורגת בעונתה השלישית מהפורמט שהועידה לה נטפליקס, המלכה האם. אם כבר, אפשר להגיד שהדיאלוגים אפילו השתפרו והתחדדו. אבל המנוע של הסדרה, הרומן בין ג'ואן לנואה, הולך וקמל, או הולך ונראה דומה לנישואים של השכנים שלכם ופחות לדבר הכייפי והתוסס שהוא נועד להיות. "זאת עונת השמפנייה!", הכריז ברוס אריק-קפלן, אחד השואו-ראנרים של הסדרה, בתחילת העבודה על העונה, כדי להמחיש שמדובר בעונה קלילה, רומנטית ותוססת. אז כן, שמפניה, והרבה ממנה, בהחלט עשויה לעזור לכם לצלוח את העונה הזאת. עם ישראל חי!