"ארץ נהדרת" צוחקת על כולם - עד שהבדיחה מגיעה אליה הביתה
פתיחת העונה הבטיחה עימות בחירות שיכול לקרות רק ב"ארץ נהדרת", אבל כמעט לא נגעה בבדיחה המתבקשת של ההתכתבויות המיוחסות ליונתן אוריך ולעמית סגל, והסתפקה בפרק מוכר וזהיר, בלי הברקות גדולות. אחרי תקופה שבה הפכה למדורת שבט מחבקת, נותר לראות אם "ארץ" תחזור לסאטירה שיודעת גם לנשוך
"ארץ נהדרת" חזרה לעונה ה-24 שבועיים לפני הבחירות, ואי אפשר להאשים אותה. היא הייתה איתנו באוברדוז של חמש מערכות בחירות בשלוש שנים וחצי, ונמאס לה כמו שלנו נמאס. אם היא, בניגוד אלינו, יכולה להרשות לעצמה להתגמש עם לוח הזמנים ולחסוך לעצמה את המנאז' א-פלוזייר המתיש הזה, של פוליטיקאים במצוד אחרי המנדט, אני מפרגנת.
את העונה הזאת "ארץ" פתחה עם הבטחה לעימות שיכול לקרות רק אצלה - אייזנקוט מול נתניהו, ואני מעריכה את ההתגייסות של הכותבים ואת הנכונות לשרת את הציבור בגזרה הזאת. הם בערוץ מסחרי, הם לא חייבים. רק חבל שאת הדבר הכי אבסורדי ומצחיק באמת שקרה פה בשבועיים האחרונים, שהוא הדליפות (לכאורה!) מחשבון הווטסאפ של יונתן אוריך, היועץ הקרוב של ראש הממשלה, והמנטורינג הצמוד שקיבל (לכאורה!) מהפרשן סלש קמפיינר סלש שמיכי, עמית סגל, לא קיבל מערכון משלו. סגל אגב כבר הגדיל לעשות והסביר שהוא הלך על פוליאמוריה פוליטית ועשה את זה גם עם יועצים ממחנות אחרים. אז העימות שיכול לקרות רק ב"ארץ נהדרת" התקיים, אבל הבדיחה שלא יכולה לקרות אפילו שם, נשארה כמעט בחוץ.
זאת הייתה בדיחה שכתבה את עצמה. לפי צילומי המסך שהופצו, סגל הגיב לטקסטים של אוריך, הציע שינויים, תיקונים ושיפורי ניסוח, ואני מקווה שהוא עשה את זה לגמרי פרו בונו. בהתכתבות אחרת שמיוחסת לאוריך ויעקב ברדוגו, אוריך ביקש להעלות אייטם בערוץ 14 וברדוגו ענה "ברור". אין את זה ביותר קומי. ההדלפה, אגב, הגיעה בערך שבועיים אחרי חשיפה אחרת - אוריך חיבר את הווטסאפ הפרטי שלו לפלטפורמה שפועלת מדובאי (מה כבר יכול להשתבש?). אבל סגל הוא פרשן הבית של חדשות 12. חברת החדשות ו"ארץ נהדרת" משתייכות לאותו מותג. "ארץ" יכולה לצחוק על נתניהו, על הרב לנדו ואפילו למקם את טלי גוטליב ואת היוצרים של "נז"א" באותה סירה, אבל כשבדיחה צריכה לעבור במסדרון של הקומה ליד (לכאורה!), היא צריכה להיזהר.
יאמר לזכות הכותבים שהם כן שרבבו פנימה את סגל בקטנה, בקטע בפאנל שבו ביבי ושרה מגיעים לאולפן לעימות, ושזה יותר ממה שאפשר להגיד על חדשות 12. אגב, "ארץ" כבר העלו בעבר מערכונים על סגל, כלומר זה לא שאסור לגעת בטאלנטים מבית, אבל היא צחקה בעיקר על הדמות: הנטייה הפוליטית, הפרשנות המוטעית, הביטחון העצמי המופרז. ואילו ההתכתבויות עם אוריך לא נוגעות רק בסגל אלא באמינות של חדשות 12 עצמה, בשאלה האם הפרשן הבכיר של הערוץ הוא עיתונאי או עורך טקסטים של לשכת ראש הממשלה. זה לא לצחוק על מישהו מהבית, זה לצחוק על הבית, ושם, כנראה, עוצרת הסאטירה. ונכון, אוריך כבר הודיע שעורכי הדין שלו יתבעו ויקרקפו כל מי שהפיץ את ההתכתבויות או שיתף אותן, ויש גם טענות על זיוף, אבל סאטירה אמורה להיות בדיוק המקום שבו לא צריך אימות פורנזי כדי לצחוק על מישהו מתפתל. החומר הוא ההתפתלות עצמה.
שאר התוכנית הייתה די בנוהל של "ארץ": שרה נתניהו וההבטחות לעתיד טוב יותר ("אז כולנו נמות"), השרברב שהציל את פליי דובאי וקנה לעצמו מקום של כבוד בפנתיאון סיפורי הגבורה הציוניים (הפעם בגילומו של ליאור רז), יאיר גולן שמחריב לעצמו את הקמפיין עם פליטות הפה, ומערכון הפתיחה המסורתי, הפעם על מילואימניקים והאודיסיאה הבלתי נגמרת שלהם הביתה. לפי "האודיסעמק" הם מגיעים רק בשביל לקבל עוד צו גיוס והוצאה לפועל. לא היו שם הברקות גדולות אלא בעיקר לעיסה של המציאות המוכרת, לא נורא, אבל לא בטוח שעומד בסטנדרט של פרק פתיחת עונה.
"ארץ נהדרת" בנתה את עצמה לאורך שני עשורים כתוכנית שצוחקת על כולם (כלומר על כל בעלי הכוח וההשפעה), והטענה הכי שכיחה כלפיה היא שהתוכנית מוטית פוליטית ולוקחת צד. היא מקפידה לחלק את המכות שלה שווה בשווה: היא לועגת ליאיר גולן כמו לשרה נתניהו, מסמנת את "נז"א" ככוח שמחליש את המילואימניקים ומוחאת כפיים לגיבורים. זה לגיטימי, זה אפילו מובן, אבל סאטירה שכל הבדיחות שלה בטוחות היא בסך הכול מהדורת חדשות עם פאות. במהלך המלחמה האחרונה, "ארץ נהדרת" תפסה את העמדה של מדורת השבט המחבקת, הפרקים הבאים יבהירו אם היא מתכוונת לחזור לסאטירה או להמשיך להתחבק.