דנה דבורין: "הייתי 20 שנה על המסך, מיציתי. לעזור לחיילים ממלא אותי יותר"
מנחת הטלוויזיה לשעבר הקימה את העמותה "אורות באפלה", שמנציחה סיפורי גבורה דרך אמנות חזותית, ומנהלת אותה בהתנדבות מלאה. התערוכה השלישית שאצרה, שנפתחה בבית החולים אסותא אשדוד, מתמקדת ברגעים האנושיים של הלוחמים ולא בקרבות עצמם: "הלוחמים נלחמים בחזית, והרופאים נלחמים על הלוחמים"
דנה דבורין למען חיילי צה"ל ומשפחותיהם: מנחת הטלוויזיה לשעבר הקימה תערוכה שמספרת את סיפורם של הלוחמים ברגעים האנושיים, בזמן הלחימה. התערוכה תיפתח היום (חמישי) בבית החולים אסותא אשדוד, במטרה "להאניש ולשמח את הלוחמים ומשפחותיהם", מסבירה דבורין בשיחה עם ynet.
"מאז 7 באוקטובר הרגשתי שזו השליחות שלי וזה התפקיד שלי. הקמתי עמותה שנקראת ׳אורות באפלה׳ שמטרתה להנציח את סיפורי הגבורה דרך אמנות חזותית. זו התערוכה השלישית שאני אוצרת שעוסקת בנושא הזה כדי לתת את הספוט על המילואימניקים שנתנו כל כך הרבה ימים ושעות; הם עזבו את הבית, את הילדים, את העבודה בשביל לתת מעצמם בשבילנו, כדי לשמור על המדינה".
דבורין אומרת כי מבחינתה, החשיבות של הצגת התערוכה באה לידי ביטוי גם ברמה החברתית. "כשנחשפתי לסיפורים ולצילומים הבנתי שאם יש מקום שיש בו אחדות אמיתית זה הצבא. לא שואלים אותך מאיפה באת, אלא אומרים לך 'תודה שבאת'. מה שמיוחד בתערוכה באסותא שאנחנו נחשפים לרגעים נדירים שאנחנו פחות רואים בדרך כלל. לא את המלחמה עצמה, אלא את הרגעים האנושיים האלה".
אל דבריה של דבורין מצטרפת גם דוקטור גלית קאופמן, מנכ"לית בית החולים אסותא באשדוד, שמוסיפה: "התערוכה הזאת מפגישה בין שני הצדדים של אותה מלחמה, והיא מביאה את הסיפורים האנושיים שמאחוריה. דווקא מתוך התערוכה הזאת, שנולדה מאחת התקופות הקשות שידענו, אני יוצאת עם תחושה עמוקה של אופטימיות. יש על מי לסמוך. יש על מי לסמוך בשדה הקרב, ויש על מי לסמוך בבתי החולים שלנו. בעיניי, זו התקווה שהתערוכה הזאת מביאה איתה".
דבורין הוסיפה כי "בתערוכה אנחנו נחשפים לסיפורים של כוחות ההצלה, והשילוב הזה עם בית החולים אסותא באשדוד - שטיפל בלמעלה מ-1,000 פצועים במלחמה סוגר את המעגל של הסיפור: הלוחמים נלחמים בחזית, והרופאים, האחיות והצוותים נלחמים על הלוחמים".
העשייה החברתית, לצד העשייה מען החיילים, הפכה לחלק מרכזי בחייך בשלוש השנים האחרונות.
"בחרתי לעסוק בעשייה חברתית ואקטיביסטית כבר לפני 15 שנה, ואחרי 7 באוקטובר, שהפך את חיי כולנו, הרגשתי שיש לי תפקיד וייעוד בחיים האלה. שאני צריכה להיות חלק מעשייה שגדולה ממני. אני מובילה את זה בהתנדבות מלאה. יש לנו תפקיד לעשות פה טוב".
הקורא ישאל את עצמו ממה את מתפרנסת, הרי את עולם הבידור עזבת.
"אני מנהלת תיאטרון ועושה הרצאות, אני לא בעולם הבידור כי עשיתי ויתורים".
את שלמה עם הבחירה לעזוב את עולם הבידור?
"זה אחד הדברים הכי נכונים שעשיתי בחיי. היום, להיות בעשייה חברתית, מפרה אותי הרבה יותר. בעמותה אנחנו גם עושים הסברה. אי-אפשר לחשוב רק מה טוב לעצמך. העשייה לאחרים ממלאת אותי. הייתי 20 שנה על המסך, הסתכלתי על עצמי ונהניתי, ואני מבחינתי מיציתי. לעזור לחיילים ממלא אותי הרבה יותר".