המוסד עשה את העבודה, נתניהו קיבל את התהילה: צפינו בסרט על מבצע הביפרים
Paging Hezbollah מתחיל כסיפור ריגול סוחף על ביפרים ממולכדים, אנשי מוסד ותרגיל שהפיל את חיזבאללה בפח - אלא שאז ראש הממשלה נכנס לפריים ולא יוצא ממנו. בין בכירי ביטחון שמוצגים כמהססים, שר ביטחון שנעלם מהסיפור והפקה שאיש לא ממהר להסביר מי עומד מאחוריה, הדוקו החדש משאיר שאלה אחת גדולה: למי הוא בעצם נועד?
מבצע הביפרים היה נקודת ציון משמעותית במזרח התיכון ובתבל כולה. מזימת המוסד הייתה מהלומה מטלטלת עבור חיזבאללה המובך, ומנגד היוותה זריקת מרץ למורל הלאומי של ישראל שהיה בשפל מאז 7 באוקטובר. התוכנית השאפתנית וביצועה המרשים החזיר לארגון הביון את תהילת העבר בעיני רבים בעולם, והסרט התיעודי Paging Hezbollah מתיימר לחשוף את שאירע לפני ואחרי האירוע המחולל - כך באופן מוצהר. אומנם החלק הראשון שלו מביא שחזור מפורט וסוחף לתכנון ולביצוע מאחורי הקלעים, אולם החלק השני מוקדש כמעט כולו לעומד בראש, בנימין נתניהו, ותהליך קבלת ההחלטות שלו. במהלך הצפייה עולה השאלה: האם היצירה של הבמאי האמריקני ג'סטין פולק נועדה לקהל הבינלאומי הסקרן? או האם בכלל נוצרה כתעמולה קולנועית שמכוונת לפני הכול לציבור הישראלי, כשבוע לפני הבחירות?
התהיות בנוגע למטרה האמיתית של הסרט גוברות על רקע הנסיבות המסתוריות מאחורי יצירתו. Paging Hezbollah ייצא בארצות הברית ב-30 באוקטובר - כשלושה ימים אחרי הבחירות - אולם מסע יחסי הציבור והשיח התקשורתי סביבו כבר החלו אמש (שני), כשבוע וחצי לפני פתיחת הקלפיות בישראל, כשהמסרים והגילויים מתוכו כבר עושים את דרכם לתקשורת. הקרנת הבכורה תתקיים ביום שני הבא בלוס אנג'לס, שעות ספורות לפני הבחירות, כחלק מאירוע מיוחד של הארגון השמרני למען ישראל ICAN (בהשתתפות היוצרים האמריקאים, וכן היזם הישראלי רותם אבני, שמוזכר כמפיק-שותף). כפי שכבר דווח ב-ynet, העיתוי מעורר כשלעצמו סימני שאלה, אולם תמוהה לא פחות החשאיות שאופפת את ההפקה, והחברה האלמונית Aveiled Productions שעומדת מאחוריה ולא רשומה בשום מקום ככזאת.
הודעה לתקשורת הופצה כבר לפני כשלושה שבועות בצירוף השקת הטריילר ואתר אינטרנט, אבל מידע על העוסקים במלאכה אין. גם לא קרדיטים כנהוג. מי יזם? מי מימן? מי היו אנשי השטח בארץ? ומי סידר לבמאי האמריקאי גישה ישירה לבכירי מערכת הביטחון של ישראל, ונתניהו עצמו? תשובות אין, גם לא גילוי נאות. השאילתות שהפנה ynet לבמאי ואיש יחסי הציבור נותרו ללא מענה.
מבצע הביפרים סוקר בהרחבה על ידי אמצעי תקשורת זרים, וזכה לתהודה בינלאומית מוגברת שמזכירה את ההתלהבות מהצלחת מבצע אנטבה, שבהשראתו נוצרו בזמנו לא פחות משני מותחני אקשן הוליוודים (אליהם התווסף "מבצע יונתן" של מנחם גולן). הצופים שיטריחו את עצמם לבתי הקולנוע בארצות הברית יקבלו הצצה לעולם הצללים של המוסד, ודרכו גם תיאור מפורט של המבצע וההכנות לו. בנוסף, פולק מעניק הקשר פוליטי נרחב מנקודת מבט אמריקנית, וזו מכנסת יחדיו את מלחמת האזרחים בלבנון, דרך ייסודו של ארגון הטרור חיזבאללה ביוזמת חומייני, והפיגועים שביצע נגד יעדים אמריקנים במדינה. על ציר הזמן, מוצגת בסרט הנסיגה מרצועת הביטחון כהחלטה תבוסתנית של אהוד ברק בהשפעת הבכי והנהי של האמהות הישראליות הדואגות. מנגד, מוזכר טבח 7 באוקטובר ובתגובה לו "מלחמת התקומה" שמנהל נתניהו על אף הבכי והנהי של משפחות החטופים, כל הדרך למבצע הביפרים, וחיסול מנהיג חסן נסראללה בספטמבר 2024.
בעיניים אמריקניות, Paging Hezbollah הוא מותחן פשע-אמיתי תיעודי מרתק. בעיניים ישראליות מדובר בחוויית צפייה שונה לחלוטין, ולו רק בגלל המודעות והרגישות להקשרים הפוליטיים הסמויים והגלויים. בגרסת הסרט, כולם מוליכים אל גיבור העלילה: נתניהו, המנהיג השקול והנחוש שמכריע כשאחרים מהססים. המוסד וראשי מערכת הביטחון היו אלו שהגו ותכננו את המבצע בגרסת מכשירי הקשר עוד ב-2014, והיו אמונים על יישום התוכנית שבע שנים מאוחר יותר בגרסת הביפרים היעילה יותר. אנחנו לומדים הרבה על מהלך העניינים מדדי ברנע, אלוף פיקוד צפון לשעבר אורי גורדין ואחרים. אולם בדיעבד, נראה כי ההיבטים המבצעיים, האתגרים וההתלבטויות בנוגע אליהם הם בעיקר בילד-אפ לנתניהו שלוקח את כל האוויר בחדר, וגם את הקרדיט כמי שהכריע - לא פעם בניגוד לבכירי מערכת הביטחון, שנרמז כי הם לוקים בהססנות ורשלנות.
ברגע אחד מפתיע שמשתלב היטב בעלילת המתח שמתפתחת בסרט, וגם בגרסתו להתנהלות ערב 7 באוקטובר, חושף נתניהו כיצד בכירי המוסד הסתירו ממנו מידע מודיעיני חשוב וכמעט והביאו להכשלת מבצע הביפרים. "למדתי מראשי מערכת הביטחון שלנו שחיזבאללה שלח שלושה מהביפרים לסריקה באיראן. ואני אמרתי להם: 'מתי זה קרה?'. והם אמרו לי 'לפני שבוע'. ואני אמרתי: 'לפני שבוע? ואתם אומרים לי רק עכשיו?'. אז כינסתי את כל ראשי הביטחון ואמרתי להם שאנחנו חייבים לפעול בזריזות", הוא אומר למצלמה, ומפתיע בגילוי נוסף שמתריס נגד ההנהגה האמריקנית, מהצד הדמוקרטי של המפה: "התקבלה בקשה מחלק מבכירי הביטחון שנדווח על [המבצע] לממשל ביידן מבעוד מועד, ואני אמרתי 'לא'. ייתכן שזה יודלף ואז הכול ייכשל".
מאחורי הביפרים: כך נבנה התרגיל של המוסד
לפני ששחזור המבצע המבריק של מערכת המודיעין של ישראל הופך למופע היחיד של ראש ממשלתה, הסרט דווקא מתאר באופן נהיר את קורות הסכסוך בין ישראל לחיזבאללה, התפנית של 7 באוקטובר והפעילות מאחורי הקלעים בדרך להפעלת הביפרים הממולכדים. הכוכב האמיתי הוא דדי ברנע, שפותח את הסרט עם הודאה בכך שזאת פעם ראשונה שהוא מדבר על המבצע מול המצלמה, ומשם מוליך אותנו כמדריך טיולים בעולם הצללים שהוא מכיר טוב כל כך כראש המוסד.
יש משהו לא אופייני בחשיפה הרחבה-יחסית של ארגון הביון הישראלי. המוניטין ארוך השנים של המוסד נשען על עמימות וחשאיות שרק הגבירו את מפלס הסקרנות למהלכים שהביאו לתוצאות המרשימות של פעולותיו. אפשר לשער כי הנכונות לחלוק לא מעט מול המצלמות של צוות אמריקני נובעת מהצלחת המבצע, שהפיחה מחדש גאווה לאומית והחזירה לשירותי המודיעין את הילת היכולת וההרתעה. "כדאי שאויבי ישראל ידעו שהמוסד הוא כמו אגרוף שמכוון לפנים שלכם, ואנחנו נמצא את הדרך להגיע לפנים שלכם", אומר ברנע. זוהי אזהרה כללית לכל חורשי רעתנו, אבל אחרי הכישלון המודיעיני המהדהד, קשה שלא לראות בחשיפה גם ניסיון לשקם את תדמיתו בעולם.
למרות הסקרנות הטבעית, דבר אחד שהסרט לא עושה זה לחשוף פרטים מסווגים בנוגע למבצע. אנשי ביטחון השדה של הארגון הקפידו להותיר את חלוקת המידע בתוך מגבלות השיח של מה שסוקר בעבר בארץ ובחו"ל. ועדיין, שיבוץ קורות המבצע בתוך תבנית נרטיבית קולנועית שמשלבת את דברי ברנע עם שחזורים בהשתתפות שחקנים, מתעצב כסיפור מורשת קרב מרתק. ראש המוסד מספר על הרעיון הראשוני למלכד את מכשירי הקשר של פעילי חיזבאללה ב-2014, ואז שדרוג התוכנית ליישום בביפרים ב-2022. הוא מגלה כיצד מהנדסי המוסד מצאו דרך להטמין מספיק חומר נפץ במכשירים הקטנים, ומסביר כיצד השפיעה הנדסת האנוש על עיצובו של דגם AR-924, שבא לעולם במטה המוסד.
תכנון המזימה הגיע לפרטי פרטים, ועל חלקם ברנע מדבר בהרחבה. ברנע מתעכב גם על הצד השיווקי: סוכנת מכירות של גולד אפולו, שלא ידעה דבר על המבצע, שכנעה את חיזבאללה שכשמדובר בביפרים - גדול יותר הוא טוב יותר. כך נוצר לדבריו קו אספקה מאולתר של ביפרים שנועד כל כולו לפגיעה ממוקדת בפעילי חיזבאללה, אבל לא להרג הסובבים אותם. "לא רצינו נזק אגבי. רצינו לפצוע אותם ולא להרוג, כדי שלא יהפכו לשהידים. הרג לא היה המטרה, אלא להבהיר את מחיר האיום על ישראל", מגלה ברנע. כל הפרטים הללו מפתיעים ומרתקים ביותר, וברנע אף מתבל אותם בהומור שחור, כשהוא מספר למשל כיצד הגיעו תלונות מהדאחייה על ביפרים תקולים, ובתגובה, כמחווה של שירות לקוחות אדיב, אלו הוחלפו במכשירים חדשים ומשופרים בחינם וללא דרישה להחזרת הישנים.
לברנע מצטרפים שלל דוברים כפרשנים מהיציע, בהם כאמור גורדין, בכיר המוסד לשעבר איל ציר כהן, יעקב עמידרור ויעקב נגל שעמדו בעבר בראש המל"ל, המומחית למודיעין שרית זהבי, שגריר ישראל בוושינגטון לשעבר מייקל אורן, ואפילו משפיען הימין יוסף חדאד. מהצד האמריקני מצטרפים ראש ה-CIA לשעבר הגנרל דייויד פטריאס והמומחה מתיו לוויט, ויש אפילו נציג ללבנון בדמות בכיר ממשל שמופיע בפנים מוצללות ובעילום שם. מי שלא מופיע ואף לא מוזכר בשמו הוא שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, שגרסתו לעיתוי המבצע והשיקולים מאחוריו אינם תואמים לזו של ראש הממשלה.
"אמרתי לראשי מערכת הביטחון: 'זהו זה, אנחנו מורידים את נסראללה'"
כבמאי תיעודי, לא נראה שפולק מעוניין בהצגת ההתרחשויות מנקודות מבט שונות (שלא לומר ביקורתיות), אלא לעצב עלילת מתח שמתקדמת לעבר סוף ידוע מראש. במידה רבה, כל מה שמתואר בחלק הראשון של הסרט על ידי ברנע ואחרים - משלבי תכנון המבצע, הקמת קו האספקה של הביפרים ושיווקו לחיזבאללה - כל אלה משמשים כבילד-אפ לגדולתו של מקבל ההחלטות הקשות, נתניהו. וההחלטות במקרה שלו לא נוגעות למדיניות מול חמאס ערב 7 באוקטובר, ואפילו לא ההוראה לצאת למלחמה בעזה, אלא ההיערכות בגבול הצפוני ההולך ומתלהט: האם לפתוח חזית נוספת בלבנון? רוה"מ מכריע להכיל את מתקפות חיזבאללה ובינתיים להתכונן למתקפה צבאית בשילוב מבצע הביפרים בעיתוי מפתיע. "זוהי ההחלטה החשובה ביותר מאז תחילת המלחמה", קובע עמידרור. נציין כי לאחרונה התיר בית המשפט העליון לפרסם כי בנו, סא"ל אריה עמידרור, היה קמ"ן אוגדת עזה בזמן טבח 7 באוקטובר.
וכך, במשך כמעט שנה חיזבאללה מפציץ באופן יומיומי, ורבבות עוזבים את הגליל. הביקורת הציבורית נגד צה"ל גוברת, ומפקדיו מואשמים בחוסר היוזמה והיעדר התגובה. גורדין מגלה כי כוחות מיוחדים נשלחו לפעולות נקודתיות מעבר לקווי האויב, אך לא היה ניתן לדבר על כך כדי להימנע מפתיחת מלחמה כוללת בצפון. במשחק השחמט הזה בין נתניהו למי שמוצג כיריבו האישי, נסראללה, הסרט כמעט ואינו מתעכב על המחיר הגבוה שמשלמים תושבי הצפון. הלחץ גובר בעקבות הפגזת מגרש הכדורגל והרג 12 הילדים במג'דל שמס, אבל לפי הסרט נתניהו עומד בו ובקור רוח מחכה לעיתוי הנכון להפעיל את הביפרים ובעקבותיו תמרון צבאי. "אחרים אמרו 'צעצוע טקטי', ואני אמרתי 'זה לא צעצוע טקטי'", נזכר ביבי, "זה מעולם לא נעשה בהיסטוריה". ברנע מאשר: "זה גיימצ'יינגר, וראש הממשלה באמת הבין את הפוטנציאל".
בסופו של דבר נתניהו נותן את האישור להפעיל את הביפרים מיידית, מוקדם מן הצפוי וללא תיאום עם התוכנית הצבאית לכיבוש דרום לבנון, לאחר שגילה - לטענתו באיחור - על החשיפה האפשרית של המבצע. נשימת כל המעורבים נעתקה בשעה 15:30 ב-17 בספטמבר, וזמן קצר לאחר מכן התפוצצו הביפרים לפעילי חיזבאללה בידיים והביאו לפגיעות אנושות ולמוות. יממה לאחר מכן, גם מכשירי הקשר הממולכדים שהעלו אבק במחסנים הושמשו כאמצעי קשר חלופי - והתפוצצו אף הם. השלב הראשון הוכתר כהצלחה אדירה חסרת תקדים, אבל נתניהו מספר שהוא לא יכול היה להתענג על ההישג, כיוון שבפניו החלטות קשות נוספות.
בשלב זה, הפרק של מבצע הביפרים שלשמו התכנסנו מסתיים, אך הסרט לא נגמר - הוא הופך למותחן פוליטי בכיכובו הבלעדי של נתניהו, שנדרש להכריע בעד או נגד חיסול נסראללה. המידע שמתקבל מסוכני השטח של המוסד בביירות מורה על הזדמנות חד-פעמית לפגוע במנהיג חיזבאללה. הוא מתאר כיצד ניסו לדחוק בו להימנע מתקיפה. "יש מחלוקת בקבינט, ואני שואל, 'מה הספקות שלכם?', והתשובה הייתה 'מתקפה מלאה של איראן עם טילים בליסטיים נגד ערינו'. אולי מלחמה כוללת עם איראן. והתשובה שלי הייתה: 'אנחנו באמת במלחמה עם איראן. זה בעצם מה שקורה כשאנחנו במלחמה עם איראן ושש השלוחות שלה'", משחזר נתניהו, שהיה אמור לעלות על טיסה לניו יורק לרגל פסגת האו"ם.
"לקחתי את שר הביטחון והרמטכ"ל לחדר צדדי ואמרתי להם שאני מבין שצריך לחשוב על כך בכובד ראש, אז אני אטוס לאו"ם ואהרהר בכך. אחרי שישנתי שעתיים במהלך הטיסה, ביקשתי מהמזכיר הצבאי שלי שיסדר לי קו סודי ואמרתי לראשי מערכת הביטחון: 'זהו זה, אנחנו מורידים אותו'. ואז ביליתי את הלילה בכתיבת נאום ובבוקר הלכתי לאו"ם". כך על פי נתניהו, הוא טען את החימושים להתנקשות בנסראללה ובמקביל פירק את המוקשים שהציבו שותפיו ההססניים לממשלה ולמערכת הביטחון, בהם שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הרצי לוי.
דוקו, סרט תדמית או תשדיר בחירות?
יהא אשר יהא מי שעומד מאחורי חברת Aveild Productions המסתורית ומהם האינטרסים שהובילו להפקת הסרט, נדמה כי Paging Hezbollah מתפקד היטב גם כסרט שמשדרג את תדמית ראש הממשלה ערב הבחירות בישראל. פולק מזוהה עם קולנוע פוליטי שמרני, וככזה נבחר להוביל את הצילומים ביחד עם סוכנת הטאלנטים קירבי וויליאמסון, ששיתפה איתו פעולה כמפיקה בשני הפרויקטים האחרונים שלו בחסות ה-Daily Wire - אתר החדשות שייסד בן שפירו, שסיקר את הסרט החדש בהרחבה. הפצת הסרט תיעשה באופן עצמאי על ידי Aveild Productions, ובתמיכת המונד אנטרטיינמנט - חברה של איש העסקים כריס המונד, שמתמחה בהפצת דרמות שמרניות ונוצריות ולקחה על עצמה להנגיש את הסרט לצופים האמריקאים.
מעבר לתהיות סביב נסיבות הפקתו המסתוריות ועיתוי יציאתו, Paging Hezbollah מספק לנתניהו כתב הגנה אפקטיבי בזירה הבינלאומית. כידוע, כיום עומד נגד ראש ממשלת ישראל צו מעצר מטעם בית הדין הפלילי הבינלאומי בחשד לפשעי מלחמה ולפשעים נגד האנושות. הבמה הקולנועית שניתנה לנתניהו מאפשרת לו להציג את עצמו לצופי הסרט בארצות הברית ובעולם כמנהיג שלא רק מפגין כוח ונחישות, אלא גם חמלה והתחשבות באזרחים.
בריאיון למצלמה, נתניהו מספר כי דרש מהמטכ"ל להתכונן למבצע השתלטות על דרום לבנון, כהמשך המומנטום של מבצע הביפרים וחיסול נסראללה, ולמען שיקום הצפון. למרות שפשיטות צה"ל חשפו אמצעי לחימה רבים בבתי תושבי האזור, נתניהו משחזר כיצד הורה למפקדים לעשות הכול כדי להימנע מפגיעה באזרחים. "יש בעיה כי המבצע הופעל חודש מוקדם מדי בהתאם לנסיבות, ולצבא לא הייתה עדיין תוכנית תקיפה. אז ביקשתי מהם, 'תכינו לי תוכנית'", הוא נזכר, "הדבר החשוב ביותר שאני מבקש מכם לעשות זה למצוא תוכנית להזיז את התושבים הלבנונים מביתם". לגרסה הזו מצטרפת גם מומחית המודיעין שרית זהבי, שטוענת כי הכול נעשה בהתאם לחוק הבינלאומי.
הסרט נחתם בחיזוק נוסף לדמותו של נתניהו, מבלי לפגוע בתדמיתו כמנהיג רב עוצמה בזירה הפנים-הישראלית - מתח שיוצרי Paging Hezbollah מנסים לפרק בעדינות דרך תרחישים מתוסרטים בהשתתפות שחקנים. מצד אחד, סצנה שבה פעיל חיזבאללה נכנס לחרדה ומנתק מהחשמל את הטלוויזיה, הטלפון הקווי ואפילו המיקרוגל מחשש לפעולה נוספת של המוסד בעוד אשתו וילדיו מתבוננים עליו בתדהמה. מצד שני, סצנה שבה משפחה צופה בנאום של נתניהו בטלוויזיה, ובו הוא מזהיר מראש את האוכלוסייה האזרחית.
"המלחמה היא לא נגדכם, היא נגד חיזבאללה. לאורך זמן רב, חיזבאללה השתמש בכם כמגן אנושי", הוא אומר והם צופים בקשב רב, "צה"ל הזהיר אתכם לברוח מהסכנה. אני ממליץ לכם, תיקחו את האזהרה הזאת ברצינות. אל תתנו לחיזבאללה לסכן את חייכם, ואת חיי יקירכם. אל תתנו לחיזבאללה לסכן את לבנון".
לפחות על פי הסרט, נתניהו ומדיניותו לא רק הצילו את ישראל מסכנה, אלא גם הביאו להפלת משטר אסד בסוריה ולשיחות שלום עם לבנון בדרך לעתיד טוב יותר לאזרחי האזור והעולם כולו. "מזרח תיכון חדש", כפי שחזה בזמנו שמעון פרס - אלא שבגרסת הסרט, מי שמממש אותו כעת הוא נתניהו, במנהיגותו הבוטחת, הנחושה ורבת החמלה. עכשיו אפשר להבין מדוע הוא מעדיף שקצרניות לא יתעדו אותו בזמן אמת, כי למה להרוס סיפור טוב כמו ב-Paging Hezbollah עם ספוילרים מחדרי הישיבות?