להרוויח מהפלסטיק: קרדיטי פלסטיק הונפקו לראשונה בישראל
איך אפשר לגרום לחברות לטפל טוב יותר בפסולת שלהן, ולמחזר יותר מהחומרים המשמשים אותן? אחד הפתרונות, שהגיע לראשונה גם לישראל, הוא מתן "קרדיטים" על פסולת הפלסטיק שהן אוספות וממחזרות
אנחנו רגילים לחשוב על הפסולת שלנו כאשפה בלבד, אך פסולת עשויה גם להפוך לנכס כלכלי – לא רק בזכות החומר שאפשר למחזר ממנה, אלא גם בזכות הפעולות שנעשות כדי לאסוף, למיין ולהחזיר אותה לשימוש. בעשורים האחרונים התפתחו בעולם מנגנונים שמבקשים לתרגם תועלת סביבתית לערך כלכלי, ובהם שווקים של קרדיטים סביבתיים (Environmental Credits) – מנגנונים שבמסגרתם פעולות סביבתיות כמו מחזור, הפחתת פליטות פחמן או שיקום מערכות אקולוגיות, שנמדדו ואומתו על ידי ארגונים בינלאומיים העוסקים בכך, מקבלות ערך כספי שניתן לסחור בו.
בשנים האחרונות התפתח תת-תחום של קרדיטים סביבתיים בתחום הפלסטיק. הוא הגיע לאחרונה גם לישראל, עם אישור ראשון לחברה ישראלית להנפיק קרדיטי פלסטיק. האם המנגנון החדש יוביל ליותר איסוף ומחזור של פסולת פלסטיק, או רק ייתן ערך כספי לפעילות שכבר נעשית ממילא?
איך מונפק קרדיט פלסטיק?
אז איך זה עובד? מאחורי כל קרדיט עומדת פעילות פיזית: מישהו צריך לאסוף את הפסולת, למיין אותה ולמחזר אותה. כדי שניתן יהיה להנפיק עבורה קרדיט, החברה או הארגון שמבצעים את הפעילות צריכים למדוד ולתעד אותה. הנתונים נבדקים על ידי גוף ביקורת ואימות חיצוני, שבוחן אם הפעילות אכן התבצעה בהתאם לכללי התקן ומכמת אותה. לאחר שהפעילות מאומתת, מנפיק הארגון המפעיל את הקרדיט. לאחר מכן ניתן להעביר ולמכור את הקרדיט לחברות אחרות, וכך ליצור הכנסה נוספת מהפעילות הסביבתית.
עוד כתבות בזווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה|
האיום היבש על הכינרת: מה באמת מחולל את סופות השרקיה?
כיבוי שריפות: זיהום האוויר שחוצה את הקו הירוק
חיות את הרגע: נמלת האש הקטנה
אז מה בעצם קונים כשקונים קרדיט פלסטיק? הקרדיט מייצג כמות מוגדרת של פסולת פלסטיק שנאספה או מוחזרה במסגרת פרויקט שעומד בתנאים שנקבעו מראש. לפי אחד הסטנדרטים הבינלאומיים המרכזיים בתחום, Plastic Waste Reduction Standard של ארגון Verra (ארגון ללא מטרות רווח, המפעיל תקנים בתחום הסביבה והאקלים), קרדיט אחד מייצג טון של פסולת פלסטיק שנאספה או מוחזרה מעבר למה שהיה צפוי לקרות ללא הפרויקט.
הרעיון הוא ליצור תמריץ כלכלי לכך שיותר פסולת פלסטיק תיאסף, תמוין, תמוחזר או תטופל כראוי, ובמקביל לעודד הפחתה של כמות הפלסטיק שמגיעה לסביבה. כדי לוודא שהנתונים משקפים פעילות אמיתית, מפעילי הפרויקטים נדרשים למדוד ולתעד את כמויות הפסולת, וגוף ביקורת חיצוני ועצמאי, שאושר על ידי Verra, בודק את הנתונים ומאמת את הפעילות.
לאחר האימות, הקרדיטים נרשמים במאגר של Verra, שבו ניתן לעקוב אחריהם באמצעות מספר סידורי ייחודי, ולהעביר אותם בין חשבונות או לסחור בהם. המחיר נקבע בעסקה בין הצדדים ותלוי, בין היתר, בסוג הפרויקט, בסוג הפלסטיק ובאופן הטיפול בו. אלא שכאן עולה שאלה מהותית: האם המנגנון אכן מוביל לאיסוף ומחזור מוגברים ולהפחתת השימוש בפלסטיק, או שהוא עלול לאפשר לחברות להמשיך להשתמש בפלסטיק ואף ליצור תמריץ להגדיל את השימוש בו, כל עוד הן מממנות את הטיפול בפסולת שנוצרת?
קרדיט פלסטיק כחול-לבן
בישראל, היישום הראשון של המודל הזה התרחש לאחרונה, עם הנפקת קרדיטי הפלסטיק הראשונים במדינה. מאחורי המהלך עומדת Carbon World, חברה ישראלית המתמחה בהפקת קרדיטים סביבתיים בשווקים הבינלאומיים. החברה ביצעה את תהליך האישור והנפקת הקרדיטים עבור חברת Plasti City מבית שאן, העוסקת באיסוף, מיון ומחזור של פסולת פלסטיק בצפון הארץ. "ההנפקה הראשונה נעשתה מול גוף בינלאומי, שבו הקרדיטים נרשמו ועברו תהליך של בדיקה ואימות של הפעילות", מסביר עופר ברשטין, מנכ"ל Carbon World. "אחד הדברים היפים בתהליך הזה הוא שהוא משפר בצורה דרמטית את המדידה של חברות בתחום איסוף ומחזור הפלסטיק".
לפי הערכות החברה, פעילות איסוף ומחזור הפלסטיק של Plasti City צפויה להניב במהלך חמש השנים הקרובות כ-50 אלף קרדיטי פלסטיק, שמשמעותם כ-50 אלף טונות של פלסטיק ממוחזר. לדברי ברשטין, הערך של התהליך אינו מסתכם ביצירת הקרדיטים עצמם, אלא גם בשיפור אופן המדידה והתיעוד של הפעילות הסביבתית, ובתהליך הבדיקה והאימות שהחברה נדרשת לעבור במהלכו. לאחר השלמת הליך האישור, נערכת Plasti City לשלב הבא – שיווק ומכירת הקרדיטים בשוק.
ברשטין מסביר כי האפשרות למכור את הקרדיטים מאפשרת לחברות המשתתפות לייצר הכנסה ולהשקיע אותה מחדש בהרחבת הפעילות. בצד השני נמצאות החברות שרוכשות את הקרדיטים במסגרת המאמצים שלהן לצמצם את ההשפעה הסביבתית שלהן. עם זאת, ברשטין מדגיש כי רכישת קרדיטים אינה אמורה להחליף את המוטיבציה של חברות להפחית את ההשפעה הסביבתית שלהן בעצמן, וכי בסופו של דבר על החברות לשאוף להגיע לאפס פליטות פחמן, ולא להסתפק ברכישת קרדיטים במקום לנקוט צעדים ממשיים להפחתת הפליטות.
פתרון לבעיית הפלסטיק, או תגמול על פעילות שמתבצעת ממילא?
בישראל המנגנון פועל כרגע בעיקר בזירה הוולונטרית, כלומר ללא חובה חוקית המחייבת חברות להשתתף בו או להציב לעצמן יעדים בתחום. באיחוד האירופי, לעומת זאת, אין חובה כללית לרכוש קרדיטי פלסטיק, אך קיימת רגולציה מחייבת שמטילה על יצרנים אחריות למימון איסוף, מיון ומחזור של פסולת אריזות, לצד יעדים להפחתת פסולת ולהגדלת המחזור. "לצערי, במדינת ישראל הרגולציה בתחום הקרדיטים כלל לא קיימת", מציין ברשטין. לכן, לדבריו, הפעילות מבוססת כיום בעיקר על חברות שבוחרות מיוזמתן לאמץ יעדים סביבתיים, לצד חברות רב-לאומיות הפועלות בהתאם לדרישות ולמנגנונים הבינלאומיים. "יש חברות בארץ שיושבות במועצת המנהלים ואומרות: אנחנו רוצים להיות חברה טובה לסביבה, חברה טובה לקהילה, אנחנו רוצים למחזר".
אף על פי כן, ב-Carbon World מעריכים כי השוק הישראלי עשוי להתפתח בשנים הקרובות, ככל שיותר חברות יבקשו לממן פרויקטים לאיסוף ולמחזור פסולת פלסטיק באמצעות רכישת קרדיטים. לדברי ברשטיין, כבר קיימים פרויקטים נוספים שנמצאים בתהליך. אך ככל שהשוק הזה יתרחב, נצטרך לבחון עד כמה הקרדיטים אכן מייצרים תוספת של איסוף ומחזור, ולא רק מתמחרים פעילות סביבתית שכבר מתבצעת. עוד נצטרך לבדוק האם הם מובילים ליותר פלסטיק שנאסף וממוחזר, או למעשה מאפשרים לחברות לממן את הטיפול בפסולת בלי להתמודד עם הצורך המקורי: הפחתת השימוש בפלסטיק.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה