לא כל כיבוש נעשה בכוח: המומיות בפרו עשויות לשנות את הסיפור על אימפריית הווארי
ארבע מומיות בנות יותר מ-1,000 שנים נמצאו מתחת למקדש של האימפריה העתיקה, הרחק מבית הקברות שבו נקברו מרבית תושבי האזור. בדיקות CT, דנ"א וניתוח איזוטופים עשויים לחשוף האם אנשי תרבות הנסקה התנגדו לשלטון החדש – או דווקא שיתפו עימו פעולה
במשך מאות שנים התוו היסטוריונים את גבולות האזורים שבהם חיו עמים קדומים על סמך העדויות שהותירו אחריהם. באמצעות בחינת שרידיהם, מנהגי הקבורה שלהם וממצאים ארכאולוגיים נוספים, ניתן ללמוד על סוגי הקשרים שקיימו עם קבוצות אחרות שחיו בסביבתם. אולם התמונה הזו עשויה להשתנות כאשר מתגלות עדויות ארכאולוגיות חדשות.
בשנת 2018 השתתפה ד"ר קורינה קלנר, אנתרופולוגית ביולוגית וביו-ארכאולוגית מאוניברסיטת צפון אריזונה, בחפירות שנערכו באתר הואקה דל לורו (Huaca del Loro) – אתר גדול בחוף הדרומי של פרו, שבו חיה תרבות הנסקה (Nazca) בין השנים 1 ל-750 לספירה. ארבע שנים לאחר מכן היא שבה לאזור עם צוות מחקר, והממצאים שהתגלו עשויים לספר סיפור חדש על פרק בתולדות האזור.
"במהלך עונת המחקר השנייה שלנו נתקלנו בארבעה אנשים חנוטים ועטופים, שנקברו בתנוחה מכווצת, כשברכיהם צמודות לחזה וידיהם סביב פניהם", סיפרה ד"ר קלנר. "זו תנוחת קבורה אופיינית במקומות רבים בפרו, אבל מה שהופך את האנשים האלה למעניינים כל כך הוא שמצאנו אותם קבורים מתחת למקדש של אימפריית הווארי (Wari), ולא בבית הקברות כמו שאר הנקברים. נוסף על כך, הם השתמרו ללא הפרעה במשך יותר מ-1,000 שנים – דבר שאינו שכיח בפרו".
מקובל לחשוב שאימפריית הווארי – שפרחה בין השנים 600 ל-1200 לספירה לערך – כבשה את תרבות הנסקה. עם זאת, גילוי המומיות מעלה אפשרות אחרת: ייתכן שההשתלטות על האזור נעשתה באמצעות שיתוף פעולה בין שתי התרבויות, ולא באמצעות כיבוש אלים. כדי למצוא תשובות לשאלות שנותרו פתוחות, שבה ד"ר קלנר לפרו הקיץ למשך חמישה שבועות, שם עבדה לצד שתי חוקרות מהאוניברסיטה הקתולית האפיפיורית של פרו – מליסה לונד ואלכסנדרה אושירו, החברות בקבוצת המחקר לביו-ארכאולוגיה ואנתרופולוגיה משפטית בלימה, בירת פרו.
"כאשר מצאנו לראשונה את האנשים האלה, הצלחנו לבצע צילומי רנטגן ועבדנו עם רדיולוג ורופא כדי לפרש את התוצאות", אמרה ד"ר קלנר. "הפעם, באישור משרד התרבות ובסיוע קבוצת ארכאולוגים מפרו וסוזנה ארסה, מנהלת המוזיאון הלאומי של לימה, שבו נשמרות המומיות, הוצאנו אותן מהמוזיאון וביצענו בדיקות CT ולקחנו דגימות דנ"א. לקחנו גם דגימות מאנשים ומבעלי חיים נוספים שנמצאו באתר, כדי שנוכל לבצע ניתוח איזוטופי במטרה להבין את התזונה, הקשרים המשפחתיים ודפוסי ההגירה".
הואקה דל לורו היה מיושב בתקופה שסימלה את סופה של תרבות הנסקה ואת תחילתה של תקופה שבה ניכרה השפעתן של אימפריית הווארי מפרו ותרבות הטיוואנאקו (Tiwanaku) מבוליביה. ד"ר קלנר ציינה כי חקר השרידים האנושיים יסייע במציאת רמזים שיבהירו אם בני הנסקה קיימו קשרים עם אימפריית הווארי כאשר זו הגיעה לאזור – ואם כן, מה היה טיב היחסים בין הצדדים.
"אנחנו מחפשים סימנים לאסטרטגיות של התיישבות ושליטה, כדי לראות אם הייתה התנגדות כלשהי ולקבוע עד כמה מורכב היה הקשר ביניהם", אמרה ד"ר קלנר. "בדרך כלל אנחנו חושבים על קולוניזציה כעל דבר אלים וקשה, אבל זה לא תמיד היה המצב. ישנן דרכים אחרות שבהן קבוצות יכולות להשפיע על אזורים או על חברות, למשל באמצעות מה שאנשים יכולים לרצות זה מזה. הממצאים האלה גורמים לנו לחשוב שלאנשי הווארי והנסקה היה קשר מוקדם יותר, ושייתכן שתרבות הנסקה אף תמכה באימפריית הווארי".
ד"ר קלנר הוסיפה כי ייתכן שהקשר הזה היה קשור לטכנולוגיית ייצור כלי חרס, שכן אנשי הנסקה ידועים בטכניקות שלהם ובצבעים שבהם השתמשו. אפשרות נוספת היא שהקשר נגע לטקסטיל ולצורך של אנשי הווארי בכותנה. אימפריית הווארי התבססה באייקוצ'ו (Ayacucho) – אזור הררי וגבוה מאוד, שבו גידול כותנה עשוי היה להיות מאתגר – בעוד שבני הנסקה חיו בגובה נמוך יותר, שהיה מתאים לגידול כותנה, עלי קוקה וגידולים נוספים.
לאחר שד"ר קלנר תקבל את תוצאות בדיקות הדנ"א וסריקות ה-CT ששל המומיות, היא תחל בניתוח האיזוטופים במעבדת Anthropology Isotope Paleodiet באוניברסיטת צפון אריזונה, בסיוע הסטודנטים שלה. ד"ר קלנר מקווה שהמחקר ישפוך אור חדש על האופן שבו חברות שונות מתקשרות זו עם זו. "אנחנו תמיד חושבים שאנחנו נלחמים זה בזה, אבל בני האדם הם יצורים חברתיים, ואנחנו גם משתפים פעולה ויודעים לנצל את החוזקות השונות של כל חברה", סיכמה ד"ר קלנר.