הטכנולוגיה הפשוטה שמחזירה לפצועי המלחמה את היכולת לשלוט בחיים
שלוש שנים ל-7 באוקטובר, ופצועי מלחמה רבים מצויים בתהליכי שיקום ארוכים ומפרכים. מיזם Tech for Heroes מתאים להם טכנולוגיה פשוטה שמסייעת להם בתהליך השיקום, ומאפשרת להם לבנות מחדש את תחושת המסוגלות והתפקוד היומיומי
כשעדי תימור דוחף את עצמו חזק מדי באימון או בטיפול פיזיותרפיה, הוא מרגיש את המחיר מיד. אם הפרוטזה שלו אינה יושבת כראוי, אפילו במהלך ריצה קצרה, הוא עלול למצוא את עצמו מושבת מהליכה ביומיים הבאים.
לפני שנפצע במלחמה, סרן במיל' עדי תימור היה מאמן כושר להתכונן למרתון הראשון שלו. כיום, כשהוא עובד על אחת ממטרות השיקום המרכזיות שלו, לחזור לרוץ, חלק מהטכנולוגיה שמסייעת לו מפתיעה דווקא בפשטותה: תאורה חכמה, תריסים אוטומטיים, עוזר קולי, שואב אבק רובוטי וכיסא גבוה שעליו הוא יכול להישען בזמן בישול או שטיפת כלים.
ההתאמות האלה הופכות את הבית שלו למרחב שקל יותר להתנהל בו באופן עצמאי. בזכותן הוא יכול להרשות לעצמו לדחוף את הגוף חזק יותר באימונים, בידיעה שגם אחר כך יוכל להמשיך לתפקד לבדו. "הפתרונות בדירה שלי נותנים לי רשת ביטחון", אמר. "הם מאפשרים לי לדחוף את עצמי באימונים ולראות באמת למה אני מסוגל".
חיזוק העצמאות היומיומית והחזרת תחושת השליטה הם העקרונות העומדים בלב מיזם Tech for Heroes, שפותח על ידי ג'וינט-ישראל, בית איזי שפירא ועמותת ריסטארט.
מאז השקת Tech for Heroes, עשרה חודשים לאחר פרוץ המלחמה, קיבלו 428 פצועים, בהם חיילים ונפגעי פעולות טרור, 1,280 פתרונות טכנולוגיים מותאמים אישית, שנועדו לסייע להם להתנהל באופן עצמאי יותר בבית, בטיפול העצמי, בעבודה, בלימודים ובמרחב הציבורי.
הפתרונות נעים ממערכות בית חכם ואוזניות מסננות רעש ועד מכשירי מטבח ומטהרי אוויר. המטרה היא לאפשר לאנשים שנפגעו פיזית או נפשית להתמודד עם קשיים בחיי היומיום ולתפקד באופן עצמאי יותר, כחלק מתהליך השיקום שלהם והחזרה לחיים.
"חמש דקות עם הבת שלי הן עולם ומלואו"
הדרך של אמיר בחזרה לחיי היומיום הייתה שונה לחלוטין. אחרי 7 באוקטובר, במסגרת שירות המילואים שלו הוא הצטרף לצוותי זק״א שסייעו באיסוף גופותיהם של נרצחים מאתר מסיבת הנובה, מקיבוצים ומבסיסים צבאיים בדרום. העבודה נמשכה חודשים, וכללה גם סיוע לארכאולוגים וליווי שרידים לקבורה. ואז הגיעה הוראה שלדבריו איש לא באמת יכול היה להתכונן אליה: סיימנו. תחזור הביתה.
במשך ששת החודשים הראשונים הוא לא היה מסוגל להחזיק את בתו הקטנה. המחסום לא היה פיזי. הוא היה הריח. לתינוקות יש ריח ייחודי, הסביר, אבל מוחו החל לקשר ריחות יומיומיים לריחות שאליהם נחשף במהלך שירותו באיסוף גופות. "במצבים הקשים ביותר זה היה ריח של בשר שרוף", אמר אמיר. "זה ריח שאי אפשר לשכוח. זה הריח הגרוע ביותר שיש".
כש-Tech for Heroes נכנסה לתמונה, מרפאה בעיסוק שהוכשרה במסגרת התוכנית הקדישה זמן להבנת הקשיים שעמם התמודדו אמיר ואשתו. באותה תקופה אמיר נמנע מאינטראקציות משפחתיות, לא היה מסוגל להשתתף בבישול או בארוחות, ובילה חלק ניכר מימיו לבדו במרפסת, כשהוא מתמודד עם תסמיני הפוסט-טראומה.
בין הפתרונות שנבחרו עבורו היו מטהר אוויר וגריל חשמלי לשימוש בתוך הבית. ריחות בישול הפכו לטריגר עבור אמיר, והשילוב בין שני המכשירים מסייע לסלק את הריחות במהירות, כך שהוא כבר לא חייב להתרחק בזמן שמשפחתו מבשלת או אוכלת.
"זה מפחית את ההשפעה של הריחות בדירה, ולכן אני לא צריך לחכות כמה שעות אחרי שהם מסיימים לאכול", הוא אמר. "אני אפילו יכול לשבת איתם ליד השולחן, להיות עם הילדים שלי, גם אם אני לא אוכל ואין לי תיאבון, או לשבת מול הטלוויזיה בזמן שאשתי מבשלת".
"היכולת להחזיק את הבת שלי אפילו לחמש דקות היא עולם ומלואו", הוא הוסיף.
סיפורו של אמיר הוא אחד מאלפים שממחישים את צרכי השיקום חסרי התקדים שנוצרו בעקבות המלחמה. על פי אגף השיקום במשרד הביטחון, יותר מ-25 אלף פצועות ופצועים חדשים נקלטו במערך השיקום בין 7 באוקטובר 2023 ל-2 ביולי 2026, וכ-65% מהם מתמודדים עם מצוקה נפשית או פוסט-טראומה.
רבים מהם הם אנשי מילואים צעירים, שהפציעות ממשיכות להשפיע על חיי היומיום שלהם ושל משפחותיהם זמן רב לאחר שחזרו הביתה. הדרך לקבלת עזרה אינה פשוטה עבור כולם, ולעתים עצם היכולת להודות בצורך או בפתרון היא משוכה בפני עצמה.
פנים שנפגעו קשות, וסיבה לצאת מהחדר
אורן, (שם בדוי)נפצע לאחר שטיל RPG פגע בדחפור ה-D9 הצבאי שבו נסע במהלך המלחמה. פניו נפגעו קשות מהפיצוץ ומהרסיסים, ואיש צוות שהיה לצדו נהרג.
"כשחזרתי מבית החולים, פתאום הבנתי שדברים פשוט לא עובדים בשבילי, לא מבחינה פיזית ולא מבחינה רגשית", אמר.
הוא התקשה לישון ולעיתים קרובות הסתגר בחדרו כשהילדים חזרו הביתה. גם פעולות פשוטות הפכו למורכבות. צחצוח השיניים היה קשה משום שחלקים מפיו איבדו תחושה, מטלות הבית דרשו ממנו אנרגיה שלא הייתה לו, והאכילה עצמה הייתה לעיתים כואבת בשל הקושי ללעוס.
במיזם התאימו לו מברשת שיניים חשמלית ייעודית, שסייעה לו לשפר את היגיינת הפה, וציוד מטבח, כמו בלנדר וגריל חשמלי, שהקלו עליו להכין מזון ולאכול. אורן קיבל גם שואב אבק רובוטי, שסייע לו לחזור ולקחת חלק בשגרת הבית.
מעבר לשימוש במוצרים עצמם, חלק מההשפעות המשמעותיות הגיעו דווקא בעקיפין.
מכיוון שהשואב הרובוטי פועל לפי לוח זמנים, צריך לפנות את הרצפה לפני שהוא מתחיל לעבוד. עצם ההתארגנות לקראת הפעלתו סייעה לאורן לקום מהמיטה ולהיות פעיל, באופן ששום דבר אחר לא הצליח לעשות. גם העובדה שהכנת האוכל נעשתה פשוטה יותר הגדילה את יכולתו לבלות זמן איכות עם משפחתו סביב השולחן ולהיות נוכח.
"וברגע שיושבים יחד מתחילות השיחות: 'מה שלומך? איך עבר היום? איך היה בבית הספר? איך היה בגן?'", הוא מספר. "יש לזה השפעה הרבה יותר רחבה על המשפחה, כי אחרת אולי פשוט הייתי נשאר בחדר שלי".
הטכנולוגיה היא רק נקודת ההתחלה
על פי ממצאי מחקר מלווה של המיזם, תחושת העצמאות של המשתתפים בה עלתה מ-80% ל-91% לאחר שישה חודשים של שימוש בפתרונות הטכנולוגיים. בנוסף לכך, 97% דיווחו על שיפור באיכות החיים, ו-77% אמרו שהטכנולוגיה אפשרה להם לעשות דברים שלא היו מסוגלים לעשות מאז שנפצעו. תוצאות אלה מצביעות על הערך השיקומי והיכולת של פתרונות טכנולוגיים יומיומיים לאפשר לפצועים לחזור לחיים משמעותיים.
ממצאים אלה מדגישים גם את החשיבות של ליווי מקצועי בבחירת פתרונות שמותאמים לצרכים האישיים של כל אדם ובליווי לאורך זמן כדי לוודא הטמעה של השימוש בהם.
ענת שפילברג, פסיכולוגית העומדת בראש תוכנית שיקום אינטנסיבית למתמודדים עם פוסט-טראומה בסניף רחובות של המכון הלאומי לשיקום נוירופסיכולוגי, אומרת כי הטכנולוגיה יכולה להשפיע גם על התהליך הטיפולי עצמו.
לאחר שהפנתה כמה מטופלים ל-Tech for Heroes, סיפרה כי "הטכנולוגיה העלתה לפני השטח סוגיות רגשיות ופסיכולוגיות שאחרת אולי היה לוקח הרבה יותר זמן להגיע אליהן, אם בכלל".
כך למשל, אוזניות מסננות רעש עשויות לאפשר לאדם שרגישותו לרעש הפכה נסיעה באוטובוס או ברכבת לבלתי נסבלת להשתמש שוב בתחבורה ציבורית ולחוות את המפגש היומיומי עם הסביבה. מכשירים שנועדו להסדיר נשימה ולהפעיל כמה חושים במקביל יכולים לסייע לחלק מהמטופלים להתקרקע ולשוב לאיזון כאשר החרדה עולה. מתוך כך, מה שעוזר, מאפשר לעבד טוב יותר את מה שקשה.
"מה שעוזר לאדם אחד לא בהכרח יעזור לאחר, ולכן ההתאמה האישית היא קריטית", אומרת שפילברג. "מטופלים צריכים להרגיש שמישהו רואה אותם, מבין אותם ונותן תוקף לקשיים היומיומיים שהם חווים".
ההתאמה האישית הזו היא חלק מרכזי במודל של Tech for Heroes. המשתתפים ממלאים שאלון ונפגשים עם מרפאה בעיסוק שמתמחה בהתאמת טכנולוגיה. יחד הם ממפים את הקשיים בחיי היומיום ובוחנים אילו פתרונות יכולים לתת להם את המענה המתאים ביותר, תוך התאמה מחדש של המענה ככל שהצרכים משתנים.
"מאחורי כל נתון נמצא איש או אשת שירות שנפצעו ומנסים להשיב לעצמם את העצמאות ולבנות מחדש חיי יומיום בעלי משמעות. למדנו עד כמה טכנולוגיה פשוטה ונגישה יכולה לחולל שינוי, גם כשהאתגרים מורכבים", אומרת אפרת שפרוט, מנכ"לית אגף ג'וינט מוגבלויות, חוסן ובריאות נפשית, "המודל הייחודי הזה משלב מומחיות מקצועית, פתרונות מותאמים אישית ותמיכה אנושית ואכפתית. החלמה מפציעות שמשפיעות גם על הבריאות הפיזית וגם על הנפשית מחייבת גישה רגישה, גמישה וממוקדת באדם. אין קיצורי דרך בתהליך ההחלמה, אבל הטכנולוגיה יכולה לתמוך בו באופן משמעותי".
'אני יודע שאני יכול להסתדר בבית שלי'
עבור עדי, עצמאות אינה פירושה להתעלם מהשפעות הפציעה עליו. המשמעות היא לדעת שגם ביום קשה, כשהגוף כבר הגיע לקצה היכולת, הבית לא יהפוך למכשול נוסף.
"הדבר שהיה הכי חשוב לי הוא להיות עצמאי ולא להיות תלוי באנשים אחרים", אמר. "אני יודע שגם אם אני עייף מפיזיותרפיה או מאימון, אני עדיין מסוגל להסתדר בבית שלי".
כעת הוא שוב בוחן את הגבולות שלו: רץ, גולש, לומד ובונה מחדש את החיים שתכנן לעצמו לפני שנפצע.
עבור אמיר, התקדמות יכולה להיות היכולת לשבת ליד השולחן בזמן שמשפחתו אוכלת. עבור אורן, היא יכולה להיות היכולת לקום מהמיטה ולחזור לשגרת יום פעילה.
הטכנולוגיה עצמה אולי נראית שגרתית: מתג תאורה חכם, מכשיר מטבח, מטהר אוויר או כיסא גבוה.
אבל הדבר שהיא מסייעת להשיב גדול הרבה יותר: היכולת לחזור ולשלוט בחיים.