חברים לא גונבים מחברים (או לפחות גונבים פחות)
מחקר חדש הראה ששימפנזים נוטים פחות לגנוב מחבריהם מאשר ממכרים שאין להם יחסי חברות איתם. השימפנזים הנגזלים גם מגיבים באופן שונה כשהגנב הוא חבר שלהם, ומראים שאולי יש להם ציפיות גבוהות יותר מחברים
כמו לבני אדם, גם לשימפנזים יש חברים. הם אומנם לא מארחים זה את זה לארוחת ערב או קובעים לשבת בבית קפה, אבל גם הם משקיעים בחברויות שלהם, בדרכים לא מאוד שונות. שימפנזים משחקים עם חבריהם, עוסקים ב"גרומינג" – ניקוי הדדי של הפרווה, מנחמים זה את זה לאחר עימותים עם פרטים אחרים בקבוצה, וגם חולקים ממזונם. חברויות כאלו חשובות מאוד עבור קופי האדם: הם נעזרים בחבריהם, בין השאר, כדי להשיג מעמד חברתי גבוה יותר, וגם מגנים יחד על הטריטוריה שלהם.
במחקר חדש מצאו החוקרים ששימפנזים נותנים יחס מיוחד לחבריהם, גם אם זה אומר שעליהם לוותר על מזון נחשק: כשהייתה להם הזדמנות לגנוב מגש עם חתיכות אננס משימפנזה אחר, הם גנבו מחברי קבוצה שאינם חברים קרובים שלהם לעתים קרובות יותר מאשר מחבריהם. לפי התגובות של השימפנזים שהאננס נגזל מהם, נראה שיש להם גם ציפיות אחרות מחברים וממי שאינם חברים שלהם.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
התאים המיוחדים של מערכת החיסון המבוגרת
למצוא תא זרע בערמת שחת
כשאור השמש מטהר את השדות
לגנוב או לא לגנוב
את המחקר ערכו חוקרים מארצות הברית ומאירופה, וגם ד"ר אבי בנוזיו מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הם בחנו 26 שימפנזים, זכרים ונקבות, שחיים בשמורה באוגנדה, ולפני שערכו את הניסויים צפו בהם 800 שעות, כדי לקבוע מי חבר של מי. הם בדקו עם מי כל אחד מהשימפנזים בחר לבלות את זמנו, מי ישב הכי קרוב אליו, נגע בו, אכל לצידו וכמובן, ניקה את פרוותו או קיבל ממנו ניקוי. עבור כל שימפנזה מצאו החוקרים את חבר שאיתו היה לו קשר חזק. כדי לבדוק את היחס של השימפנזים למי שאינם חבריהם, הם מצאו עבור כל שימפנזה גם את חבר הקבוצה "הכי ממוצע" – כזה שהשימפנזה לא מתרחק ממנו או מתנהג אליו בעוינות, אבל גם לא אוכל לצידו או משתתף איתו בגרומינג לעיתים קרובות.
במהלך הניסוי זוג שימפנזים נלקח לחדרים נפרדים אך סמוכים, כך ששימפנזה שנמצא בחדר אחד יכול לצפות בשימפנזה בחדר השני, נהנה מחתיכות אננס. הצופה יכול היה למשוך את החבל שנמצא בחדר שלו, וכך להעביר את מגש הפרי אליו. שימפנזים אוהבים מאוד אננס, והם גנבו לעצמם את הפרי לעתים קרובות, כ-61 אחוז מהפעמים, אפילו כשה”קורבן” הנגזל היה החבר שלהם. אך הם עשו זאת יותר – כשבעים אחוז מהפעמים – אם מי שהיה שם לא היה חבר.
ההבדל אומנם לא גדול, אך משום שמדובר באותם שימפנזים, שפעם גנבו מחבר ופעם ממי שאינו חבר, החוקרים יכולים להיות בטוחים למדי שהוא נובע משוני אמיתי בין המצבים. אם היה מדובר בשתי קבוצות שונות של שימפנזים, אי אפשר היה לשלול את האפשרות שאחת הקבוצות פשוט נוטה פחות לגנוב מהשנייה. אבל כאן מדובר באותם קופי אדם עם אותו רצון באננס – רק זהות ה"קורבן" השתנתה.
ציפיות יש לא רק בכריות
החוקרים תיעדו את ההתנהגות של השימפנזים – גם הגוזל וגם הנגזל – בזמן הניסוי, ובדקו אם הם משמיעים צרחות, יבבות או נביחות, ואם הם רוקעים ברגליהם או מכים בידיהם. כל אלו יכולים להעיד על כעס ומצוקה שהם חשים. השימפנזים שהאננס נגנב מהם על ידי חבריהם, כך התברר, צעקו ומחו יותר מאשר אלו שהאננס נגנב מהם בידי מישהו שאינם קרובים אליו במיוחד – אך רק בהתחלה. כאשר החוקרים חזרו על הניסוי שוב ושוב, השימפנזים שנגזלו בידי חבריהם הגיבו פחות ופחות. כאשר הגנבים לא היו חברים שלהם, לעומת זאת, השימפנזים המשיכו להגיב באותה עוצמה.
מה הוביל לשוני בין התגובות? החוקרים מציעים שהתגובה הראשונית, החזקה, של אלו שחבריהם גנבו מהם נובעת מהציפיות שלהם: חברים לא אמורים לגנוב זה מזה, וכשזה קורה, זה מאוד מכעיס – יותר מאשר אם מישהו אחר גונב ממך. קשה יותר לשער מדוע התגובה שלהם פחתה עם הזמן. ייתכן, אומרים החוקרים, שנוסף על הפרת הציפיות המכעיסה, החברות מעודדת הרגעה של הכעס, כדי לא לפגוע במערכת היחסים. מצד שני, ייתכן שאחרי שהחבר כבר גנב מהם, השימפנזים העריכו מחדש את הציפיות שלהם ממנו.
הציפייה להתנהגות "חברית", אומרים החוקרים, עשויה לעמוד גם בבסיס הנטייה של השימפנזים לגנוב פחות מחבריהם. אולי הם מבינים שאם יעשו כך הם מפרים את הציפייה הזו, וזה עלול לפגוע במערכת היחסים ביניהם. "זה מצביע על ציפיות הדדיות של השימפנזים משני הצדדים של החברות, וזה כבר מזכיר את החברויות המורכבות שאנחנו רואים אצל בני האדם", אמר עודד ריטוב (Ritov), שהוביל את המחקר, בהודעה לעיתונות.
הגנבים גם התנהגו באופן שונה: כשהם גנבו את את האננסים מממי שאינם חבריהם, הם הרבו יותר לצווח ולהפגין רגשות שליליים, בהשוואה לגניבה מחברים. יכול להיות שזה נובע מכך שהם חשו יותר עוינות כלפי מי שאינו חבר שלהם, או שניסו לצמצם את הסיכון הפוטנציאלי לעימות כשגנבו מהחברים שלהם, ולכן השמיעו פחות קולות.
מחברים אנחנו מצפים ליותר
"קשרים חברתיים שמבוססים על שיתוף פעולה חשובים לרווחה שלנו, לבריאותנו ואפילו להישרדותנו", אמר ריטוב. "כיום אנחנו מבינים יותר ויותר שהתופעה הזאת אינה ייחודית לבני האדם, ושגם לבעלי חיים אחרים יש חברים".
מחקרים קודמים הראו שקופי אדם, וגם בעלי חיים אחרים, בונים יחסי אמון בין חברים, מגישים עזרה ותומכים זה בזה. המחקר החדש מראה שהם מסוגלים גם לעצור את עצמם מלבצע פעולות שיועילו להם, אך עלולות לפגוע ביחסיהם עם חבריהם. יותר מכך, התגובות של השימפנזים עשויות להעיד שיש להם ציפיות שונות מחברים וממכרים שאינם ביחסים קרובים איתם – ממש כפי שיש לנו. ריטוב העיר שלפחות אצל בני האדם, הציפיות הללו הן נדבך חשוב בבניית יחסים של שיתוף פעולה.
"מחברים אנחנו מצפים ליותר", סיכם יאן אנגלמן (Engelmann), אחד החוקרים החתומים על המאמר. "הממצאים האלה עוזרים לנו להבין טוב יותר את המקורות האבולוציוניים של החברות. ככל הידוע לי, זו הפעם הראשונה שמחקר מראה שגם שימפנזים מצפים מחבריהם ליחס מיוחד, ואולי אפילו דורשים אותו. ייתכן שציפיות חברתיות כאלו הן שעומדות בבסיס עקרונות המוסר שלנו, בני האדם".
ד"ר יונת אשחר, העורכת הראשית של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע