פטריות קסם: אותו זן, אבל עד פי 8 הבדל בחומר הפסיכואקטיבי
14 זנים של פטריות הזיה ממין פסילוסיב קובנסיס גודלו בתנאי מעבדה זהים במכון שמיר למחקר, הפועל בחסות אוניברסיטת חיפה. הבדיקות של פטריות בודדות העלו כי ריכוז הפסילוסיבין, החומר הפסיכואקטיבי המרכזי בפטריות, משתנה גם בתוך אותו זן, ולכן משקל הפטרייה לבדו אינו מעיד על כמות החומר הפעיל שהיא מכילה
פטריות הזיה, או בשמן העממי "פטריות קסם", הן קבוצה של פטריות אשר מכילות פסילוסיבין, חומר פסיכואקטיבי שנחקר בשנים האחרונות לצורכי טיפול אפשרי בהפרעות נפשיות שונות, ובהן: דיכאון עמיד והפרעת דחק פוסט-טראומטית. עם התקדמות המחקר הקליני בתחום, עולה הצורך לברר אם אפשר להפיק מהפטריות חומר בעל הרכב אחיד וצפוי, שיאפשר לקבוע במדויק את כמות החומרים הפעילים.
במחקר שנערך במכון שמיר למחקר, הפועל בחסות אוניברסיטת חיפה, נמצא כי לא ניתן לדעת מראש כמה חומר פסיכואקטיבי מכילה כל פטרייה רק על סמך משקלה ושם המין שלה. במחקר, שפורסם בכתב העת Journal of Fungi, נמצא פער של יותר מפי 7.8 בריכוז הכולל של החומרים הפעילים בין זנים שונים של פטריית הפסילוסיבין הנפוצה בעולם ממין פסילוסיב קובנסיס (Psilocybe cubensis), אף שכל הזנים גודלו ונבדקו באותם תנאי מעבדה.
הבדלים נמצאו גם בין פטריות בודדות מאותו זן, שגדלו יחד באותו מכל גידול. "כדי להשוות באופן מהימן בין דגימות ובין מחקרים, יש לבחור את הזנים בקפידה, לבדוק את ההרכב הכימי של הפטריות ולקבוע באופן מדויק את ריכוז החומרים הפעילים בהן. השונוּת שמצאנו, גם בין פטריות מאותו זן, היא גורם שמחקרים וטיפולים עתידיים בתחום הנפש המשלבים פטריות פסילוסיבין יצטרכו להביא בחשבון", אמר פרופ' אייל קורצבאום, ממכון שמיר למחקר, המשמש גם כחבר סגל בתל חי אוניברסיטת קריית שמונה בגליל, שנמנה עם צוות המחקר.
במחקר – שמומן על ידי משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה – ביקשו פרופ' קורצבאום, ועמיתיו עמיאל שרחטון, שילת פרשה, ניסרין רבאח, ד"ר שרה אזרד וד"ר ירון דקל, לבדוק עד כמה משתנה הרכב החומרים הפעילים בין זנים של פסילוסיב קובנסיס. לצורך המחקר – בו לקח חלק גם ד"ר תומאש פאלניצ'ק, מהמכון הלאומי לבריאות הנפש בצ'כיה ומאוניברסיטת קארל בפראג – גידלו החוקרים 14 זנים של פסילוסיב קובנסיס על אותו מצע ובתנאים אחידים של טמפרטורה, לחות ותאורה. לאחר הקטיף יובשו הפטריות בהקפאה, נטחנו ונבדקו באותה שיטת מיצוי ומדידה. החוקרים מדדו את ריכוזיהם של שישה טריפטאמינים, הקשורים למסלול יצירת הפסילוסיבין בפטרייה. לצד ההשוואה בין 14 הזנים, הם בדקו גם את השונות בין פטריות מאותו זן שגודלו באותו מכל. לשם כך, נבחרו שישה זנים, ומכל אחד מהם נבדקו בנפרד חמש פטריות רנדומליות שנקטפו באותו שלב התפתחותי ומאותו מכל גידול. כדי לוודא שההבדלים שנמצאו אינם נובעים מכך שמדובר במינים שונים, אישרו החוקרים באמצעות בדיקות גנטיות כי כל 14 הזנים שנכללו במחקר שייכים לאותו מין.
מתוצאות המחקר עולה כי הריכוז הכולל של ששת החומרים ממשפחת הטריפטמינים שנבדקו, ובהם פסילוסיבין ופסילוצין, נע בין 2.62 מיליגרם ל-20.65 מיליגרם לגרם של פטרייה מיובשת. פסילוסיבין היה החומר הדומיננטי בכל הזנים, אך ריכוזו והיחס בינו ובין החומרים האחרים השתנו במידה ניכרת. גם בין פטריות בודדות מאותו זן, שגדלו באותו מכל ובאותם תנאים, נעה מידת השונות בריכוז הפסילוסיבין בין 12.81% ל-23.39%.
לדברי החוקרים, התוצאות מראות כי שם המין, שם הזן ומשקל הפטרייה אינם מספיקים כדי לחזות באופן מדויק את כמות החומרים הפעילים בפטרייה מסוימת. "הפערים שמצאנו ממחישים את האתגר בפיתוח מוצר רפואי המבוסס על פטרייה שלמה. מוצר כזה יצטרך לעמוד בדרישות של אחידות ובקרת מינון, כמו מוצרים רפואיים אחרים. הממצאים חשובים גם לנוכח שימוש פרטי או לא מפוקח, שבו המשתמש אינו יכול לדעת כמה חומר פעיל הוא צורך בפועל", סיכמו החוקרים.
המשך המחקר יכלול מחקר ופיתוח במסגרת חברת פסיילושיין (חברת בת במכון שמיר למחקר) של גידול תפטיר הפטריות בביוריאקטור (מתקן המיועד לייצר סביבה המקיימת פעילות ביולוגית) במצע נוזלי (ולא על מצע מוצק כגון קוקוס כפי שנעשה במחקר המוזכר), דבר שיגביר את ההומוגניות של התוצר, מדד חשוב לתעשיית התרופות והטיפול הנפשי. כמו כן, החוקרים מציינים כי גידול הפטריות אורך כשמונה שבועות, לעומת שבוע אחד בלבד כאשר התפטיר גדל במצע נוזלי בביוריאקטור וצפוי להיות יותר הומוגני ונשלט בכמויות החומרים הפסיכואקטיביים שהוא מכיל.