הצבי הישראלי שרד עשרות אלפי שנים, כעת הסכנות עליו מתגברות
הוא אחד מהסמלים של הנוף המקומי ושל שמירת הטבע בישראל, אך מעמדו העולמי מוגדר כמין בסכנת הכחדה. איך מצליח הצבי הישראלי לשרוד את הקיץ הים-תיכוני הלוהט, ולמה דווקא השמירה על השטחים הפתוחים היא המפתח להישרדותו? חיות את הרגע - השאלות החמות על החיות הכי מעניינות
הוא הצליח לשרוד כאן במשך עשרות אלפי שנים, להתמודד עם הקיץ החם והיבש, אך אינו מסוגל להסתגל לצמצום השטחים הפתוחים בעולם שהולך ומשתנה. כיום, אף שהוא עדיין נוכח בנוף ארצנו, אוכלוסיות הצבי הישראלי מתמודדות עם אתגרים רבים. איך הוא מצליח להתמודד עם תנאי הסביבה הקשים, ומה הופך אותו למותאם כל כך לחיים בישראל? ד"ר גיא דוברת, מהמחלקה לאגרואקולגיה ומשאבי טבע, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני, ענה לנו על כל השאלות.
איפה בארץ נוכל לפגוש את הצבי הישראלי, ומה מצבו בעולם?
"הצבי הישראלי שרד רק בישראל והוא לא נמצא במקומות נוספים בעולם. יש מינים דומים לו במדינות האזור ובאפריקה. הוא חי בארץ בעיקר בשטחי בתה – שמאופיינים בצמחים ובשיחים נמוכים יחסית – ומתקיימות אוכלוסיות משמעותיות שלו בגולן, בגליל המזרחי, בגליל העליון, בגלבוע, ברמות מנשה, בחוטם הכרמל, בדרום מישור החוף, בלכיש, בהרי ירושלים וביהודה ושומרון. הוא מוגדר כמין בסכנת הכחדה ומעריכים שיש כ-3,000–6,000 פרטים בארץ – נתון שהמחקרים שלנו תומכים בו".
חיות את הרגע - לכל הכתבות הקודמות
איך הצבי הישראלי שרד בישראל?
"הצבאים הם דוגמה להתאמות מרשימות למערכת הים-תיכונית שמאופיינת בקיץ ארוך, חם ויבש, וחורף גשום וקצר. במשך חודשים ארוכים המערכת הזו דלה במזון ובמים, אך הצבאים מצליחים לנצל משאבים עונתיים מקומיים כמו פירות, תרמילים והתחדשות של עלים ושל ענפים צעירים לצורך קיומם. בשונה מיונקים גדולים אחרים, הצבאים הצליחו לשרוד באזורנו במשך עשרות אלפי שנים של השפעה אנושית, בזכות היותם זהירים, ערניים ושיודעים להתאים את פעילותם לתנאי הסביבה המשתנים".
עוד כתבות בזווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה:
האיום היבש על הכינרת: מה באמת מחולל את סופות השרקיה?
כיבוי שריפות: זיהום האוויר שחוצה את הקו הירוק
למה איגרות חוב בנות-קיימא לא משנות את העולם?
מה ההבדל בין צבי ישראלי ליעל שרואים בדרום הארץ?
"שני המינים שייכים לקבוצת הפריים. בשניהם קיימת דו-פרצופיות זוויגית; זאת אומרת שהזכרים גדולים יותר ובעלי קרניים מרשימות יותר בהשוואה לנקבות. צבאים קטנים הרבה יותר מיעלים – קצת פחות ממחצית המשקל בפרטים הבוגרים. מבנה הגוף והחושים של הצבאים מותאמים לחיים בבתה, ואילו של היעלים לסביבה הררית ומצוקים. יעל נובי הוא מין מדברי שמתקיים סביב נאות מדבר, וצבאים ישראלים מתקיימים לאורך החתך הים-תיכוני – בשונה מצבי הנגב שחי במדבר".
איך נראים חיי היום-יום שלהם?
"בשונה מפרסתניים רבים שמבצעים נדידה עונתית ארוכה, הצבאים נעים בתוך טריטוריות קבועות של מאות או אלפי דונמים, בהתאם למצאי המזון לאיומים שבסביבתם. אחת ההתנהגויות המרתקות ביותר שלהם היא התקשורת באמצעות 'תחנות סימון' או 'תחנות הרחה'. אלה מקומות שבהם זכרים ונקבות מטילים בהן שתן וגללים, וכך הם יכולים לזהות מי נמצא בסביבתם ומה מצבו ההורמונלי. הם פוקדים את התחנות הללו בתדירות גבוהה, החל ממספר פעמים ביום ועד אחת לכמה ימים, מה שהופך את התחנות הללו למעין נקודות תקשורת שמבוססת על אותות כימיים".
מה התפקיד של הצבאים במערכת האקולוגית?
"לצבאים תפקיד חשוב בעיצוב נוף הצומח. הרעייה שלהם מעלה ומשמרת את מגוון הצמחים העשבוניים ומשפיעה בצורה בולטת על ה'ארכיטקטורה' של הצומח המעוצה, הם מעצבים את מבנה השיחים ואת מרווח חופת העצים מהקרקע. הם גם משמשים כמפיצי זרעים חשובים. הפצת הזרעים נעשית בדרך 'אנדוזאוכורית' – כלומר דרך הגללים. נוסף על כך, מחקר של ד"ר אמיר ארנון מרמת הנדיב הראה שדרך העלאת הגירה של הצבאים מופצים זרעים גדולים מאוד, של עצים ושל שיחים, ביניהם שיזף, עוזרר, חרוב וזית. במהלך העלאת הגירה, הצבאים פולטים את הזרעים בתוך אזורי המנוחה שלהם בשטח. בדיקת הזרעים שנאספו העלתה כי הם נשמרים במצב מושלם ומציגים אחוזי נביטה גבוהים במיוחד".
מהם האיומים המרכזיים שמעמידים את הצבאים בסכנה כיום?
"האיום הראשון והחמור ביותר הוא קיטוע של שטחים פתוחים. הצבאים נפגעים ישירות ממפגש עם בני אדם והם נדרסים בכמויות גדולות כשהם מנסים לחצות כבישים. נוסף על כך, בגלל קיטוע השטחים הפתוחים, אוכלוסיות הצבאים מופרדות אחת מהשנייה ולא יכולות ליצור רצף גנטי או להגר לאזורים חדשים. זה דוחק אותם למגע מוגבר עם איומים כמו ציד לא חוקי וטריפה על ידי כלבים ותנים".
"איום נוסף הוא מחלות. ייתכן שהציבור לא זוכר אבל בתחילת שנות ה-80 אוכלוסיית הצבאים בישראל הייתה בשגשוג קצר ומנתה מעל 12,000 פרטים. זה קרה הודות לקביעת חוקי שמירת טבע בשנות ה-50, התפשטות חקלאות שמבוססת על השקיה לאחר קום המדינה, ושחרור פרטים בגולן לאחר מלחמת ששת הימים. אבל התפרצויות של מחלת הפה והטלפיים דיכאו את העלייה הזו והורידו תוך שנים בודדות את מספר הפרטים לאלפים בודדים. האירוע הזה מלמד אותנו שאי אפשר לשמור על מין אם לא שומרים על שטחים נרחבים שבהם אוכלוסיות בנות-קיימא יכולות להתקיים".
איך משפיע משבר האקלים על הצבי הישראלי?
"שינוי האקלים באזורנו בא לידי ביטוי בעלייה בתדירות של אירועי קיצון כמו אירועי חמסין ורצפי בצורת. זיהינו שהצבאים מעבירים את פעילותם ללילה ולשעות הבוקר המוקדמות בעונות חמות, אך התאמות אלו לא מספיקות כשיש שינוי דרסטי, למשל במצאי המזון, בגלל בצורת. הקיטוע והפיתוח מונעים מהם להגר, וכך למשל, לאחר שריפות נרחבות באזור בית מאיר, הצבאים לא יכלו לחצות את כביש 38 לכיוון יער אשתאול ונותרו לכודים באזורים מאוימים".
איך אתה חוקר את הצבאים בפועל, ומה גילית לאחרונה?
"המחקר שלנו מבוסס על מעקב מרחוק ללא מגע ישיר, באמצעות דגימות גללים, מצלמות חישת תנועה וניתוח של הצומח בשטחי המחיה של הצבאים. אנחנו עובדים עם שיטה חדשנית לכיול הערכים התזונתיים של מה שהצבאים אכלו ישירות דרך ניתוח ספקטראלי (החזר אור) של הגללים שלהם. גילינו שצבאים באזורים שונים מצליחים לשמור על איכות מזון גבוהה מאוד בתזונה שלהם במשך כל השנה, בזכות התאמות מקומיות. נוסף על כך, גילינו שהם מסוגלים לשרוד ואפילו לשגשג ביערות אורן שבהם צפיפות העצים נמוכה".
מה כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לעשות כדי לעזור לצבאים?
"חשוב להבין שהמאמץ לשמור עליהם הוא למעשה המאבק על שימור יחידות שטח טבעיות גדולות. על הציבור להיאבק למען שמירה על השטחים הטבעיים הפתוחים, מניעת פיתוח מזיק ושימור של מסדרונות אקולוגיים ירוקים. בסופו של דבר, רק דרך שמירה על השטח נוכל להבטיח שהצבי הישראלי ימשיך ללוות אותנו".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה