התנין שאיבד את קצה החרטום: מין חדש התגלה במצרים
המאובן בן 45 מיליון השנים נמצא באותם סלעים ששימשו לבניית הספינקס המפורסם בגיזה. מדובר במין שלא היה מוכר למדע, שחי במימי הים הרדוד שכיסה בעבר חלקים נרחבים מהאזור. השם שהוענק לתנין – Herugavialis cairensis – ניתן לו בהשראת האל המצרי הורוס, שלפי ההשערה העניק השראה גם לפסל האייקוני
מין חדש של תנין נכחד התגלה במצרים, במחקר שהתפרסם בכתב העת Royal Society Open Science, והוא חולק עם הספינקס הגדול לא רק את מקום מוצאו. Herugavialis cairensis התגלה בדיוק באותם סלעים ששימשו לבניית אחד המונומנטים האייקוניים בעולם. וכמו הספינקס, שהתפרסם בין היתר בשל קצה אפו החסר, גם לתנין המאובן חסר קצה החרטום.
התנין הנכחד נמנה עם תניני הגוויאלים (Gavials), קבוצה של תנינים המתאפיינים בחרטום ארוך ודק. כיום הם חיים רק בסביבות מים מתוקים בתת-היבשת ההודית ובדרום-מזרח אסיה, ומוכרים כיום שני מינים בלבד: גוויאל הודי (Gavialis gangeticus) וגוויאל חקיין (Tomistoma schlegelii). עם זאת, תיעוד המאובנים של הגוויאלים מעיד כי בעבר הייתה להם תפוצה כמעט עולמית, שנמשכה לאורך יותר מ-100 מיליון שנים, וכי מינים רבים מהם חיו בסביבות ימיות רדודות.
בשנות ה-20 של המאה הקודמת התגלו כמה מאובנים בתצורת מוקאטם (Mokattam) במצרים, המתוארכת כבת 45 מיליון שנים. המאובנים, ובהם גולגולת כמעט שלמה, תוארו אז כשייכים לסוג Tomistoma, בשל הדמיון החיצוני שלהם לגוויאל חקיין.
אולם התפתחויות מחקריות חדשות בתחום הפלאונטולוגיה, ובהן השימוש בסריקות CT המאפשרות לבחון את פנים הגולגולת, אפשרו לצוות בינלאומי של חוקרים לזהות מספר הבדלים בין גוויאל חקיין לבין המאובנים מתצורת מוקאטם. הצוות כלל חוקרים מבריטניה, משבדיה, מגרמניה וממצרים, והוא הובל על ידי ד"ר פול ברק, חוקר במוזיאון השבדי להיסטוריה של הטבע בסטוקהולם.
הגולגולת של Herugavialis cairensis השתמרה במצב טוב יחסית, אך מאפיין אחד משך את תשומת לבם של החוקרים: היעדר קצה החרטום. "בהתחשב בצירוף המקרים הזה עם אפו החסר והמפורסם של הספינקס הגדול, החלטנו לקרוא לתנין החדש על שמו של האל המצרי הורוס (Horus), שייתכן כי היווה השראה למונומנט האייקוני הזה", אמר פרופ' פיליפ מניון מיוניברסיטי קולג' לונדון, שנמנה עם צוות המחקר.
Herugavialis cairensis לא היה התנין היחיד שחי במצרים באותה תקופה. בסביבות הימיות הרדודות שכיסו חלקים נרחבים מהאזור, חיו לפחות שני מינים נוספים של גוויאלים. "לאורך חלק ניכר מ-50 מיליון השנים האחרונות, אזור הים התיכון התאפיין במגוון גבוה של תנינים, ובהם גם גוויאלים", אמר ד"ר ברק. "עם זאת, מגוון זה השתנה במרוצת השנים, ונראה כי השינויים היו קשורים לתנודות בטמפרטורה העולמית ובגובה פני הים, עד להיעלמותם של כל התנינים מהאזור בעקבות התייבשות הים התיכון לפני כ-6 מיליון שנים".