עם שיניים דמויות מחטים: מין חדש של טורף פרהיסטורי התגלה במרוקו
הזוחל, קרוב משפחתם של התנינים, שחי לפני כ-170 מיליון שנים, התהדר בחרטום ארוך וצר ובשיניים עדינות באופן יוצא דופן. מבנה שיניו מרמז כי ניזון מטרף זעיר, כמו שרימפס, תולעים ודגים קטנים. התגלית חושפת את המגוון המפתיע של קרובי משפחתם הקדומים של התנינים ואת ההתאמות הייחודיות שפיתחו כדי לשרוד
מרוקו נחשבת לאחד האזורים החשובים בעולם מבחינת מאובנים, בזכות מגוון גאולוגי עצום שכולל שרידים פרהיסטוריים, הומינינים עתיקים ויצורים ימיים קדומים. כעת, במחקר שפורסם בכתב העת Journal of Vertebrate Paleontology, התגלה מין חדש של יצור קדום הקשור לתנינים, אשר חי לפני כ-170 מיליון שנים. את מאובניו של הטורף הפרהיסטורי גילו חוקרים מאוניברסיטת פורטסמות' ומאוניברסיטת חסן השני בקזבלנקה שבמרוקו.
בניגוד לרוב התנינים, לבעל החיים הזה היה חרטום ארוך וצר, מלא בשיניים דקות במיוחד הדומות למחטים. השיניים היו כה דקות, עד כדי כך שהן שונות מאלו של כל קרוב משפחה מוכר. הטורף הקדום – Ctenosuchus tenuidens – השתייך לקבוצה של זוחלים ימיים וזוחלי מים מתוקים הידועה בשם ת'לאטוסוכים (Thalattosuchia), אשר חיו בתקופת הדינוזאורים, לפני 195-125 מיליון שנים.
המאובנים נמצאו בסלעי נהרות ואגמים קדומים, באזור המהווה כיום את הרי האטלס בדרום-מזרח מרוקו. "הבחנו בעיגולים שחורים קטנים משני צדי העצם הארוכה שבמרכז אחד המאובנים", אמר חמזה עימראן, מבית הספר לסביבה ומדעי החיים באוניברסיטת פורטסמות', שנמנה עם צוות המחקר. "גירדנו בזהירות סביב אחד העיגולים השחורים, וככל שחשפנו ממנו חלקים נוספים, הוא הלך והתארך. בשלב זה הבנו שהעיגולים השחורים הקטנים האלה הם למעשה שיניים דקות להפליא. שיניים דמויות-מסרק אלו העניקו השראה לשם Ctenosuchus tenuidens (cteno – מסרק, suchus – תנין, tenuidens – שיניים דקות)".
באמצעות בחינת השיניים תחת מיקרוסקופים רבי-עוצמה וניתוח המבנה הפנימי שלהן, גילו החוקרים כי השיניים התאפיינו במבנה ייחודי והיו צפופות מאוד זו לזו. מאפיינים אלה מרמזים כי הטורף הנכחד לא צד טרף גדול, אלא ניזון מדגים קטנים מאוד, מסרטנים זעירים ובעלי חיים מימיים קטנים אחרים. "השיניים כה עדינות, עד שאיננו סבורים שבעל החיים הזה צד טרף רגיל. אילו היה תופס בשיניו דג גדול והוא היה מתפתל, השיניים העדינות הללו היו נשברות. על כן, אנו משערים שהחיה ניזונה ככל הנראה מטרף רך – כגון שרימפס, תולעים ודגים זעירים – כך שלא היה מדובר במזון העלול לשבור את שיניה", הסביר עימראן. "לכן המין הספציפי הזה שונה מאוד מתנינים אחרים בעלי חרטום ארוך, כך שזוהי תגלית מרגשת למדי".
התגלית מסייעת בהבנה טובה ומעמיקה יותר של המגוון והאקולוגיה של קרובי משפחה קדומים של התנינים, שחיו ביבשת-העל הדרומית גונדוואנה (Gondwana) – אזור שכלל את שטחי אמריקה הדרומית, אפריקה, אוסטרליה, אנטארקטיקה, הודו, וחלקים נוספים כמו הלוח הערבי וישראל. הדבר מעיד גם על כך שקבוצות שונות של בעלי חיים פרהיסטוריים פיתחו באופן בלתי-תלוי התאמות דומות מבחינת האופן בו הזינו את עצמם. שיניו של הטורף הנכחד דומות לאלו של זוחלים ימיים קדומים בשם מזוזאורים, ואף לאלו של פטרוזאורים בעלי חרטום ארוך שחיו מיליוני שנים מאוחר יותר – כמו למשל גנתוזאורוס (Gnathosaurus) וקטנוכסמה (Ctenochasma), אשר חוקרים סבורים כי ניזונו בשיטת הסינון.
מניתוח המאובנים עולה כי קרובי משפחה של תנינים מתקופת היורה תפסו מגוון רחב יותר של בתי גידול ממה שהוערך בעבר, תוך שימת דגש על המערכות האקולוגיות הפרהיסטוריות העשירות שהיו קיימות בעבר במרוקו של ימינו. "זה רק מראה שיש עוד הרבה מה לחקור. למרוקו יש היסטוריית מאובנים עשירה להפליא, אך עדיין נותר עוד המון לגלות", סיכם עימראן.