מאות מיליוני כדורים בשנה: הצד המזהם של הספורט הבריא
הספורט, המזוהה לרוב עם בריאות, מסתיר מאחוריו מחיר סביבתי כבד: שימוש רב במשאבים כמו דלק, אנרגיה ומים, וייצור פסולת רבה. הנדסה וחשיבה מערכתית יכולות לצמצם את המחיר ולפתוח הזדמנויות לחדשנות בישראל. כדור הטניס כמקרה בוחן
ספורט מזוהה בדרך כלל עם ערכים כמו בריאות, קהילה והישגיות; אבל דווקא הדימוי החיובי הזה מקשה עלינו לראות את המחיר הסביבתי שהוא גובה. מדינות וארגונים אינם מארחים אולימפיאדות, מונדיאלים וטורנירים בין-לאומיים רק למען התחרות, אלא גם כדי לבנות יוקרה, לצבור השפעה פוליטית, לקדם תיירות, תשתיות והכנסות. התועלות עשויות להיות משמעותיות, אבל במרדף אחר חשיפה ורווח נדחק לעיתים הצידה המחיר הסביבתי הגבוה של הטיסות, הקמת המתקנים, צריכת האנרגיה והמים, המזון והפסולת, שהם חלק לא מבוטל מקיום האירועים האלה.
אין פירוש הדבר שצריך לוותר על הספורט – התועלות שלו הן משמעותיות להיבטים רבים של החיים. עם זאת, יש צורך לבחון את הרכיבים שמאפשרים את הפעילות הספורטיבית: חומרי הגלם, שלבי ייצור הציוד, הובלתו והטיפול בו בתום השימוש, קיום ותחזוקה של המתקנים, וכן אופן הגעת המשתתפים והקהל; כך אפשר לזהות היכן שינוי עשוי לצמצם את ההשפעה הסביבתית.
למשל, בספורט המוטורי נוצרות פליטות הן משרפת הדלק במהלך המרוצים והאימונים, והן מהובלת המכוניות והציוד והטסת הצוותים בין התחרויות. באתרי סקי נדרשים מים ואנרגיה לייצור שלג, למעליות המובילות את הגולשים אל מעלה ההר ולחימום המשתתפים. באירועי כדורגל גדולים, נסיעות הקהל אל המשחקים עלולות להיות גורם מרכזי של פליטות גזי חממה. גם ציוד שנראה קטן ושולי מצטבר לכמויות גדולות של חומר ופסולת, כגון כדורי טניס משומשים – שרובם אינם מגיעים למחזור. חשיבה מערכתית היא מפתח להתמודדות עם האתגר, משום שהיא קושרת בין תכנון הציוד וייצורו, השימוש בו והטיפול בו בסוף חייו, לבין החלטות השחקנים, היצרנים והגופים המאסדרים.
עוד כתבות בזווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה|
האיום היבש על הכינרת: מה באמת מחולל את סופות השרקיה?
כיבוי שריפות: זיהום האוויר שחוצה את הקו הירוק
חיות את הרגע: נמלת האש הקטנה
כדור צהוב קטן שמייצר הרבה פסולת
ההערכות מתייחסות ללמעלה מ-330 מיליון כדורי טניס המיוצרים בעולם מדי שנה – שוק גדול מאד וזרם קבוע של גומי, לבד, דבקים ואריזות שמשמשים לייצור הכדורים. רוב הכדורים אינם מתכלים תוך פרק זמן סביר. נוסף על כך, החומרים שמהם עשויים הכדורים מחוברים היטב כדי לעמוד בחבטות, ולכן קשה להפריד ולמחזר אותם בתום השימוש.
כשמסתכלים על כדור הטניס עצמו, יש הרבה גורמים שצריך לקחת בחשבון: המשטח משפיע על השחיקה שלו, השחקנים מחליטים מתי להחליפו, מועדוני הטניס קובעים איזה סוג לרכוש, היצרנים שולטים בחומרים ובאריזה, ואיגוד הטניס הבין-לאומי קובע דרישות כמו משקל, קוטר, ניתור, עיוות ועמידות. התקן נועד להבטיח משחק אחיד, אך כיום אינו מחייב מחזור, איסוף לשימוש חוזר או אחריות לטיפול בפסולת בסוף חיי המוצר.
לכן, השאלה אינה רק ממה עשוי הכדור, אלא כמה שעות משחק תקינות הוא מספק לפני שהוא הופך לפסולת. כדור המכיל חומר ממוחזר אך נשחק מהר עלול להגדיל את קצב ההחלפה, ולכן זו לאו דווקא חלופה סביבתית. כדור עמיד יותר, לעומת זאת, עשוי לחסוך רכישות ופסולת נוספת, אבל רק בהנחה שהשחקנים מוכנים להמשיך להשתמש בו זמן רב יותר. לכן, יש לבחון מהי ההשפעה הסביבתית של הכדור ועלותו לכל שעת משחק תקינה, תוך שמירה על בטיחות וביצועים.
מה חדש על הכדור: פתרונות סביבתיים שנמצאים בפיתוח
כמה יוזמות שמבקשות לשפר את ההשפעה הסביבתית של כדור הטניס כבר יצאו לשוק. חברת Renewaball, למשל, משווקת כדור המכיל, לפי החברה, יותר מ-30 אחוז חומר שמקורו בכדורי טניס ממוחזרים ומפעילה מערך לאיסוף כדורים משומשים לצורך מחזורם. בדיקה מסחרית דיווחה על טביעת רגל פחמנית נמוכה ב-29 אחוז, אך נדרשת גם בדיקה של גוף בלתי תלוי. חברת Wilson פיתחה את Triniti, כדור שנועד לשמור על ביצועים במשך זמן רב יותר ושמשווק באריזה בת-קיימא.
כיוון מחקר נוסף בוחן את הממשק שבין הכדור למשטח. מחקר הראה שכדורים נשחקים אחרת במפגש עם דשא, חימר או מגרש קשה, ולכן מומלץ להשתמש במבחן בלאי לכדורים המותאם לסוגי המשטחים השונים. במקביל, החברות RecycleBalls ו-Laykold הודיעו על כך שבשנה הראשונה לשותפות ביניהן הן ישלבו חומר שמקורו ביותר מ-2.1 מיליון כדורים משומשים, לטובת הקמת משטחי מגרשים בצפון אמריקה. זה אינו מחזור מלא מכדור לכדור, אך הוא מדגים את היכולת להקים מערכי איסוף משמעותיים לכדורים שסיימו את חייהם המקוריים.
כיוון אפשרי נוסף הוא שילוב של חומרים ממוחזרים וחומרים ממקורות מתחדשים, לצד ביומימיקרי – פיתוח רעיונות הנדסיים בהשראת מבנים ומנגנונים מהטבע – למשל שימוש בקליפת פומלה, או חומרים טבעיים אחרים העמידים לסדקים, במעטפת הכדור. בשלב הזה מדובר בכיווני מחקר ולא בפתרונות מוכחים, ולכן עדיין צריך לבחון את ביצועיהם, עמידותם, בטיחותם והשפעתם לאורך מחזור החיים לפני שניתן יהיה לשלב אותם במוצרים מסחריים.
אולם, פיתוח של חומרים חדשים בלבד לא יספיק כדי לצמצם מהותית את ההשפעה הסביבתית שהספורט גובה כיום. חשיבה מערכתית מחייבת לשנות גם את כללי המשחק ולאמץ התאמות סביבתיות ברמת התקן העולמי. ללא התאמות כאלה, אפילו פתרון הנדסי טוב עלול להישאר בגדר פיילוט קטן, במקום להפוך לפתרון מסחרי מקובל שיצמצם באופן גורף את ההשפעה על הסביבה. כדי לממש זאת, מועדונים וטורנירים יכולים לשמש כאתרי ניסוי לבחינה של פתרונות נוספים ותקינה סביבתית יותר. השילוב בין שוק של מאות מיליוני יחידות לדרישה להצהרות סביבתיות אמינות יוצר הזדמנות עסקית, כל עוד הפתרונות המוצעים יוכיחו ביצועים, מחיר ותועלת אמיתית.
הזדמנות לפיילוט בטניס הישראלי לצמצום ההשפעה על הסביבה
ישראל, שהיא בעלת יכולות טכנולוגיות מפותחות, יכולה לשמש כזירת ניסוי לפיתוח פתרונות סביבתיים בענף הטניס. אפשר להתחיל בפיילוט משותף לאיגוד הטניס, מועדונים, יבואנים, חוקרי חומרים, מהנדסים, חברות מחזור ומשקיעים. פיילוט כזה יוכל להשוות את הביצוע והעמידות של כדורים על משטחים שונים, למדוד את שעות השימוש ורמת השחיקה, לבחון משוב משחקנים ולעקוב אחר הכדורים שנאספים לטיפול כפסולת או לשימוש חוזר. נתונים כאלה יכולים לסייע לקדם פתרונות שניתנים למסחור ולהרחבה, וכך לקדם אינטרסים משותפים לכלל הגורמים המשתתפים בספורט וגם תוך צמצום ההשפעה הסביבתית.
כדור הטניס הוא רק מקרה בוחן. אפשר להפעיל את אותה הגישה לגבי נעלי ריצה, כדורי משחק אחרים, משקפות לבריכה, מחבטים ועוד. חדשנות יכולה להתבטא לאו דווקא בפיתוח של חומר מהפכני, אלא ביישום של מערכת שמשלבת מוצר עמיד, שימוש ממושך, תקן מתאים, מודל עסקי ואחריות לאחר השימוש. שם נמצאים הפוטנציאל הסביבתי והכלכלי, והפתרון לספורט שהוא גם בריא וגם מתחשב בסביבה.
ד"ר רני לפלר הוא מומחה לניהול פרויקטים סביבתיים ולהנדסת מערכות, ומוביל את תחום הקיימות באיגוד הטניס הישראלי.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה