המדענית שבלעדיה לא היו דורכים על הירח הלכה לעולמה
מרגרט המילטון, שהלכה לעולמה בגיל 90, הובילה את פיתוח תוכנת הטיסה של חלליות אפולו, סייעה להציל את אפולו 11 לקראת הנחיתה על הירח והייתה מחלוצות הנדסת התוכנה. בנאס"א ספדו: "עבודתך פורצת הדרך בהובלת פיתוח תוכנת הטיסה שהותקנה על סיפון החלליות של תוכנית אפולו תיזכר לעד"
מרגרט המילטון, מדענית המחשב שהובילה את צוות פיתוח תוכנת הטיסה של תוכנית אפולו וסייעה להפוך את הנדסת התוכנה לתחום בפני עצמו, הלכה לעולמה והיא בת 90. כל נמסר הלילה (יום ה') מ-MIT. עבודתה הייתה חיונית להצלחת משימות אפולו, ובמיוחד לנחיתה ההיסטורית של אפולו 11 על הירח.
המילטון נולדה ב-1936 בפאולי, אינדיאנה. ב-1958 סיימה תואר במתמטיקה במכללת ארלהאם, וב-1959 עברה לבוסטון עם בעלה. היא החלה את דרכה ב-MIT במחלקה למטאורולוגיה, שם עבדה על תוכנות לחיזוי מזג האוויר עם אדוארד לורנץ, ממייסדי תורת הכאוס. בהמשך עבדה במעבדת לינקולן של MIT על SAGE, מערכת ההגנה האווירית האמריקנית.
ב-1965 הגיעה ההזדמנות ששינתה את חייה. מעבדת המכשור של MIT חיפשה מתכנתים לפיתוח התוכנה שתסייע "לשלוח אדם לירח", לאחר שזכתה בחוזה מנאס"א לפיתוח תוכנת הטיסה של תוכנית אפולו. המילטון התקבלה כמתכנתת הראשונה בפרויקט והייתה גם האישה הראשונה בתפקיד זה.
בתחילה עבדה על התוכנה של משימות אפולו הלא-מאוישות, ובהמשך הובילה את הצוות שפיתח את תוכנת הטיסה למשימות המאוישות. עד 1968 עבדו יותר מ-400 בני אדם על תוכנת אפולו, והמילטון הייתה עוזרת מנהל ואחראית על צוות תא הפיקוד ושירות.
אחד האירועים שהשפיעו על גישתה לתכנון תוכנה התרחש דווקא בעקבות טעות של בתה, לורן. הילדה בת ה-4 שיחקה בסימולטור של תא הפיקוד והפעילה בטעות תוכנית בשם P01 בזמן שהמערכת הייתה במצב טיסה. הסימולטור קרס.
המילטון הציעה להוסיף מנגנון שימנע את אותה תקלה במשימה אמיתית, אך הצעתה נדחתה בטענה שאסטרונאוטים מיומנים לא יבצעו טעות כזו. ב-1968, במהלך משימת אפולו 8, האסטרונאוט ג'ים לאבל הפעיל בטעות את אותה תוכנית בזמן הטיסה – ונתוני הניווט נעלמו. המילטון וצוותה פתרו את התקלה, ולאחר מכן שולבו השינויים שהציעה בתוכנה.
הגישה הזו, שלפיה יש לתכנן תוכנה כך שתוכל לצפות מראש טעויות ולהתמודד איתן, הייתה חלק ממה שכונה בהמשך "תכנות הגנתי".
המבחן הגדול ביותר הגיע שנה לאחר מכן, באפולו 11. ב-20 ביולי 1969, דקות לפני הנחיתה הראשונה של בני אדם על הירח, מחשב ההנחיה של נחתת הירח "איגל" התריע על שגיאת 1202. המחשב היה בעומס יתר, ונוצר חשש שהוא לא יצליח להתמודד עם המשימות הנדרשות לנחיתה.
אלא שהמילטון וצוותה תכננו את התוכנה כך שתדע לזהות את המשימות החיוניות, להפסיק משימות פחות חשובות ולתעדף את פעולות הנחיתה. המערכת הצליחה להתאושש ולהמשיך לפעול. ביוסטון סמכו על התוכנה ואישרו את המשך הנחיתה.
זמן קצר לאחר מכן נחתה "איגל" על הירח, וניל ארמסטרונג ובאז אולדרין הפכו לבני האדם הראשונים שצעדו על פניו. "לא הייתה הזדמנות שנייה. ידענו את זה", סיפרה המילטון שנים לאחר מכן. "היינו צריכים למצוא דרך - ומצאנו אותה".
לאחר תוכנית אפולו המשיכה המילטון לעבוד ב-MIT עד אמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת. ב-1976 הקימה את חברת התוכנה הראשונה שלה, ובהמשך הקימה חברה נוספת. היא פרסמה יותר מ-130 מאמרים ופרסומים והמשיכה לפעול למען ההכרה בהנדסת תוכנה כתחום מקצועי בפני עצמו.
על תרומתה למדע ולחקר החלל קיבלה ב-2003 פרס מנאס"א, וב-2016 העניק לה הנשיא דאז ברק אובמה את מדליית החירות הנשיאותית – העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.
"היא לא רק פיתחה קוד מתקדם, אלא הובילה צוות שהשתמש בטכנולוגיה שהייתה אז בחיתוליה כדי לפתח את אחת המערכות המורכבות ביותר שהאנושות יצרה", אמר אוליבייה דה ווק, פרופסור לתוכנית אפולו ב-MIT.
גם בנאס"א ספדו להמילטון והביאו ציטוט מדברים שאמרה בעבר. "היינו חייבים למצוא דרך, ומצאנו אותה. במבט לאחור, היינו האנשים ברי-המזל ביותר בעולם; לא הייתה ברירה אלא להיות חלוצים". בסוכנות החלל האמריקנית הוסיפו: "נוחי על משכבך בשלום, מרגרט. עבודתך פורצת הדרך בהובלת פיתוח תוכנת הטיסה שהותקנה על סיפון החלליות של תוכנית אפולו תיזכר לעד🫡".
המילטון הותירה אחריה בת, שני נכדים וארבעה נינים.