אחרי שנת השפל, יבול הזיתים מתאושש - אבל יש עדיין בעיה
אין יותר ישראלי משמן זית - וכמונו, גם על הזית הישראלי עברו כמה שנים קשות על רקע המלחמה. אלא שבין העצים ושברי הירי בגליל לבין המטעים והפועלים שעזבו בדרום, הענף הירוק בכל זאת מצליח להתאושש: "בניגוד לשנה שעברה, שהייתה גרועה במיוחד, בעונה הנוכחית אנחנו רואים שפע של פרי"
על דבר אחד כולם יכולים להסכים בענף הזית. העונה בשנה שעברה הייתה אחת הגרועות שנראו. לפי הערכות בענף הצליחו להפיק כ-8,000 טונות שמן זית בלבד, אף שהצפי היה לכ-15 אלף טונות. אבל יש גם חדשות טובות: גם השנה הצפי הכללי ליבול העונה עומד על כמעט כפול, כ-15 אלף טונות שמן זית וכ-10 אלף טונות זיתי מאכל.
לפי נתוני משרד החקלאות וביטחון המזון, בישראל יש כ-350-310 אלף דונם של מטעי זיתים, למעלה מ-75% מהם בחברה הערבית. מרבית המטעים בחברה הערבית הם של זית שלא מושקה, בהם הזן הסורי. המטעים במגזר היהודי הם מטעים מושקים, המסתמכים בחלקם הגדול על מי קולחין ומים מושבים. כ-15 אלף דונם מיועדים לזיתי מאכל.
בסך הכול, פעילים בענף 120 בתי בד. האגרונומית איילה נויבאור, תושבת מושב ציפורי, הייתה ראש פאנל של טועמי שמן זית של המשרד וכיום מנהלת את הכרם המשפחתי ריש לקיש במושב. היא עוסקת בתקופה האחרונה בדרכים לשקם עצי בוסתנים עתיקים, וגם הקימה עמותה להצלת תוצרת חקלאית וקידום חקלאות ישראלית: "בניגוד לשנה שעברה, שהייתה גרועה במיוחד, בעונה הנוכחית אנחנו רואים שפע של פרי", הסבירה, "עם זאת אחוזי השמן בפרי נמוכים מאוד".
לדבריה "שינויי האקלים והחום העז בקיץ הכניסו את עצי הזית לסטרס. מה שגרם להם לייצר פרי אך לא לצבור שמן ביעילות. חקלאים רבים, כולל בחברה הערבית, ממתינים לגשם משמעותי ולירידת טמפרטורות בתקווה שהדבר יסייע לעץ לצבור שמן ויקל על הפקתו".
בנוסף, בענף מדווחים כי יש עיכוב בהבשלת הזיתים, בדומה לענף היין: "יש חשש ממזג אוויר חורפי וגשם במיוחד בחודשים נובמבר-דצמבר, בשל תופעת ה'סופר אל ניניו' - מה שעלול למנוע גישה למטעים עם כלים כבדים ואף לגרום לנשירת זנים רגישים, כמו הזן האיטלקי 'קורטינה'".
למעשה, העונה האחרונה הייתה עד כדי כך רעה, שבכנסים של המגדלים לא אוהבים לתת את הנתונים. זה פשוט עצוב מדי: "יש לעיתים הערכת יתר, כי קשה לאמוד את הכמויות בשמן הזית. הרבה מאוד מהשמן נמכר בבתי הבד ולא ברשתות השיווק" מסבירה איילה. "אני ממש ממליצה לחקלאים לחכות קצת עם מסיקת הפרי. יחס של 10% שמן מייקר את התוצרת. גם לצרכנים כדאי לחכות. לכולם כדאי קצת לחכות".
אבל לא הכול רע. החקלאי רביב אבשלום (55), ממושב שדה משה סמוך לקריית-גת, בהחלט מסכים שאחרי העונה הנוראית אשתקד יש רק לאן לעלות. את המשק הקימו סבא וסבתא של אשתו ב-1956. הוא עבר להוריה אך לאחר שאביה של מור נפטר המשק ננטש. לפני כמה שנים חולקו מחדש הקרקעות במושב והם קיבלו את כרם הזיתים הראשון. בני הזוג שלא עסקו בחקלאות קודם לכן, חזרו למושב לגדל זיתים: "בענף הזית אפשר להתפרנס רק אם מגדלים, מפיקים ומוכרים את המוצר הסופי (שמן זית) ישירות לצרכן".
את המסיק של שנת 2023 התחילו ביום חמישי, יומיים לפני פרוץ המלחמה. הם נותרו ללא פועלים בן לילה, והצליחו לעבור את העונה בעזרת חברים, משפחה ומתנדבים. כיום רביב מסתמך על עבודה ישראלית, ונעזרים לעיתים בפועלים בדואים מהסביבה: "שנת 2023 הייתה שנה טובה עם כמות גדולה של זיתים. הצלחנו להגיע ליחס גבוה של 20% שמן. בשנה הקודמת חלקות רבות לא נמסקו כי פשוט לא היו פירות. השנה עצים רבים נזקקו לתמיכה בשל משקל הפרי הרב".
גם בצפון יצאו למסוק השבוע. אחרי שלוש שנות לחימה, חלקי טילים בכרם והזנחה כפויה, רוני בחמוצקי בן ה-79 חזר למסוק את עצי הזית שלו - במרחק של 180 מטר מלבנון. את הכרם, הצפוני ביותר בישראל, המשתרע על פני 18 דונם שמשפחתו קיבלה מהברון רוטשילד, הוא נטע במו ידיו בשנת 1988 כשהאדמה עוד עמדה חרבה: "היו לנו חלקי מיירט וחלקי טילים שנפלו לנו בזמן העבודה והפסקנו לעבוד", משחזר בחמוצקי את העונות הקודמות בצל האש. "הרבה מאוד פרי הלך לאיבוד וזה כאב לב. גם במלחמה עבדתי תחת אש, באתי לכרם לטפל בעצים אחרת הכול היה הולך לאיבוד".
היעדר הגישה הרציפה לשטח נתן את אותותיו בחלקות שעל הגדר. אשתקד, מסיק אוקטובר 2025 הניב יבול דל: "לצערי הכרם עוד לא היה מספיק מטופל, שנתיים לא גזמתי אותו בגלל המלחמה", הוא מסביר. הטיפול החקלאי התעכב בגלל סכנת הטילים, אך גם בעקבות נזקי פגיעות המלחמה שהזיקו גם לביתו הפרטי והבירוקרטיה מול נציגי מס רכוש על פיצויי ההפסדים שנגרמו לו: "השנה אני כבר מקווה שאוכל עם סיום המסיק לגזום את העצים ולטפל בהם כמו שצריך".
למרות הצפי לשנת שפע, בחמוצקי לא מתלהב: "אני אישית לא אוהב שיש הרבה פרי", הוא מציין. "כשיש הרבה פרי, אני מדלל טוב את העצים כי כשיש הרבה זיתים אז אחוזי השמן נמוכים. הפרי קטן יותר והעצים מושכים מזיקים". לדבריו, "אולי אני מפסיד 100 או 200 קילו שמן, אבל אני יודע שאני נותן מוצר טוב, איכותי. וזה חשוב לי". כדי להבטיח רמת חמיצות נמוכה של כתית מעולה, הוא בוחר להקדים מעט את המסיק ולא להמתין שהפרי יתרבה על חשבון האיכות.
אך בזמן שהחקלאים בקו העימות נאבקים באיתני הטבע בצל המציאות הביטחונית, הם נתקלים בחזית נוספת: נוכלים המנצלים את הביקוש הגובר לתוצרת מקומית. במועצת הצמחים מדגישים כי "תו האיכות" של ענף הזית, המבוסס על בדיקות מעבדה ופיקוח מחמיר, הוא הדרך היחידה לוודא שהשמן הוא אכן ישראלי - ולא זיוף או שמן מיובא שסופח אליו תוספות. בחמוצקי מכיר את התופעה מקרוב, לאחר שזייפנים השתמשו במוניטין של המשק שלו - המזוהה עם לוגו דמותו של אביו המנוח בגורן.
"נתקלתי ב-5 משפחות שאמרו לי שהם קנו שמן שלי. ולא דובים ולא יער", הוא מספר בכעס: "פניתי למועצת הצמחים שערבו את המשטרה. הדברים האלה מכעיסים מאוד, כי יש נוכלים".