בארון של אוריאן ספיבק: "יש לי ציצי ענק, אבל שאר הגוף רגיל ומאוד נשי. ועם זה אנצח"
היא הורידה את מדד הסקסיות בבגדים אבל נותנת כבוד למחשוף, מעדיפה להיות לבד מאשר עם מישהו שיתבייש להצטלם איתה, שואבת אנרגיות גם מהמגיבים שמקללים אותה, וכבר חושבת על הקמת משפחה בעתיד: "רוצה להגשים את החלום להיות אימא מהזרע שלי". אילו עוד סודות גילינו בחדר הארונות של כוכבת הרשת הטרנסג'נדרית?
חשבונות הסושיאל של יוצרת התוכן אוריאן ספיבק הם שיעור מעשי בפוסט-מודרניזם: דין חופשה באיי סיישל כדין ניתוח להוצאת גידול מהירכיים, מסיבת גייז עם חברים שוות ערך לקוד קופון, ואקטיביזם חברתי לזכויות טרנסג'נדרים במדינה רוויית גזענות, אלימות ולהט"בופוביה לצד סרטונים מ"על האש" משפחתי.
אל מול המצלמה בדירתה שבראשון לציון, בחדר שעליו מתנוסס השלט "בית המקדש של אוריאן", היא מערבלת באופן טבעי בין גבוה לנמוך, אמנותי ומסחרי, האישי והפוליטי. הכול הולך, ועם קצת פילטר ועדשות מגע סגולות, מאות אלפי העוקבים שלה רואים דרכה את העולם כפי שהוא: בלי היררכיה, בלי גבולות ובלי צורך להכריע מה חשוב יותר ממה.
ספיבק (29) היא אחת מיוצרות התוכן הבולטות של התקופה. כשהיא פותחת מצלמה ומדברת, היא רואה בכך תהליך תרפויטי שתפקידו לנקז הכול החוצה. "זה הפסיכולוג שלי", היא מסבירה, "טסה לחו"ל, נכנסת לניתוח, קוברת את לילו הכלבה – העוקבים שלי יודעים עליי הכול. פעם לא הייתי מעלה דברים מחשש לעין הרע. היום אם עובר עליי יום נאחס – אני פותחת מצלמה. בוכה? פותחת מצלמה. זה מרפא אותי".
היא הייתה מהראשונות בארץ לחשוף ברשת את תהליך ההתאמה המגדרית שעברה, שאותו החלה בגיל 19. "היום זה נהיה טרנדי", היא מחייכת, מודעת להשלכות של השיח שנוצר סביב הנושא. "כאשר טיקטוק נכנס, כבר עשיתי חזה. הייתי אישה", היא מוסיפה, "ובקורונה נהיה קצת טרנדי להיות א-בינארי, להיות קווירי. מצחיק להגיד 'טרנדי' על שינוי מגדרי, לא? אבל אני מרגישה שיש לאנשים היום הרבה יותר אפשרויות להביע את עצמם. לא פלא שאני יוצרת התוכן הטרנסג'נדרית היהודייה עם הכי הרבה עוקבים בישראל. הערביות עקפו אותי".
עכשיו היא רוצה לפרוץ אל המיינסטרים – ולא רק כסנטה קלאוס של קוד קופון לרכישת שואב אבק. לא תמיד המעבר מהרשתות החברתיות לקהל הרחב עובר חלק, אבל בשנה האחרונה הוציאה ספיבק את השיר Tucking Fashion עם המפיק ינון יהל, ובנוסף היא מפעילה את הפודקאסט "בזיוני ברמות" שבו היא מראיינת אנשים שונים.
"למרות שיש לי כבר שני שירים בחוץ, אני לא מגדירה את עצמי כזמרת. כבר לא אייצג את ישראל באירוויזיון", היא אומרת, "אבל אני מאוד גאה בפודקאסט שלי והייתי רוצה להמשיך לדבר ושאנשים יקשיבו לי, בלי הצורך לעבור בריאליטי כדי להתפרסם".
"אני לא חוסמת גם את המגיבים הדוחים ביותר שלי"
ספיבק נולדה וגדלה בראשון לציון, העיר שבה היא מתגוררת עד היום בדירת ארבעה חדרים מרווחת. הוריה התגרשו כשהייתה בת שלוש, כל אחד מהם הקים משפחה והיא בקשר מצוין איתם. מגיל צעיר הרגישה נשית ובעקבות הצקות חוזרות ונשנות שחוותה בבית הספר, הועברה בחטיבה לבית ספר מקצועי, שם למדה במגמה לעיצוב שיער.
ההצקות לא פסקו גם בבית הספר החדש והיא התמודדה, לדבריה, עם שנאה עצמית שכללה הפרעות אכילה, בעיות נפשיות ומחשבות אובדניות. צה"ל ויתר עליה, אבל היא לא ויתרה על עצמה. היא גילתה שהיא הופכת לפופולרית ברשתות החברתיות (בעיקר פייסבוק תחת שמה הקודם) וקיבצה סביבה חברים רבים מקהילת הלהט"ב.
בניגוד לנשים טרנסיות רבות שמספרות כי הרגישו כלואות בגופן מילדות, אצל ספיבק החל התהליך בגיל מאוחר יחסית. "חברה טובה שלי החלה בשינוי ונכנס לי ג'וק לראש לעשות גם. יום אחד התחפשנו לנשים – והבנתי שאני רוצה להתחיל את השינוי. הייתי יוצאת מהבית כמו אישה מאופרת עם פאה", היא מספרת, "עד אז לא רציתי להיות אישה, אבל ביום שהתנהגו אליי כאישה הבנתי שאני כן רוצה להיות אישה".
מה הבנת? שרואים אותך סוף-סוף?
"שככה אני רוצה שיתנהגו אליי כל החיים. שלא מרביצים לי או אומרים לי שאני לא יכולה לעשות דבר כזה או אחר. כשאת אישה טרנסית במרחב של גייז – את מלכה. הרגשתי את זה אז וככה אני מרגישה גם היום. כולם מאוד אוהבים ומכבדים אותי. לאנשים אכפת מהדעה שלי וממה שאני אומרת. זאת הרגשה כיפית להתהלך ככה בעולם. תמיד ידעתי את הכוח של מילים והבנתי שהכול עניין של גישה בחיים, של איך אתה מציג את זה".
לא תמיד זה עובד כמו שהיא רוצה. לפני כמה חודשים עלתה ספיבק על הרכבת לנהריה כדי להגיע למרכז גאה לצעירים שנפתח בעיר, ועוד לפני שהרכבת הגיעה לחיפה היא עברה השפלה. חייל בקרון ביקש ממנה להקליט ברכה לחבר, אלא שלאחר שנענתה בחיוב והקליטה, פנה אליה בלשון זכר, כינה אותה בכינוי גנאי – והפיץ את הווידאו ברשתות החברתיות. חברתה, הדראג קווין ג'נדריקה, הפכה אותו ל"כוכב" והעבירה את הבושה צד. בעקבות המקרה החליטה ספיבק להירשם ללימודי נהיגה.
הייתי רוצה שאנשים יבינו שנטייה מינית זו לא בחירה. כמו שבן אדם נמשך לנשים, ככה גם הומואים או לסביות נמשכים לבני מינם. אנחנו לא בוחרים את זה. מפריע לי שילדים מקללים בבית הספר 'יא הומו' או 'קוקסינל'. החלום שלי הוא שלא יקניטו בן אדם על הנטייה המינית שלו
"זאת רק תקרית אחת מני רבות שתועדו", היא משתפת. "גם אם אני יושבת באוטובוס בשקט עם אוזניות, אני שומעת ילדים שמקללים אותי. אני ד-ו-א-ג-ת", היא מדגישה, "שיראו שאני עם אוזניות כדי שלא יפנו אליי, ושומעת קללות כמו 'ההומו הקוקסינל השמן מהטיקטוק' ודברים כאלה. אני עוברת את זה על בסיס יומי. מאז התקרית הבנתי שתחבורה ציבורית כבר לא בשבילי, למרות שגם אם היו לי רכב ורישיון, עדיין הייתי לוקחת רכבת לנהריה".
מה יותר מניע אותך – האהבה או השנאה שאת מקבלת?
"אני לא חוסמת גם את המגיבים הדוחים ביותר שלי, כי העוקבים שלי אוהבים לריב עם ההייטרים שלי. לפעמים אני גם אוהבת לריב בפרטי עם אנשים שמקללים אותי ומוציאה עליהם את העצבים שלי, אבל אז מוחקת את השיחה. מה, לא עבר עליך יום חרא ובטעות נפלת על אמא שלך או על חבר טוב? אז אני מתעלת את האנרגיה השלילית על ההייטרים שלי. ואם אני מזהה בריונות נגדי, זה רק גורם לי לרצות לפרסם עוד סרטונים, שיתקע לו ב'פור יו' (הפיד של טיקטוק, א"י). עובדה שגם ההייטרים הגדולים חוזרים".
מנגד, רבים יצאו להגנתך לאחר המקרה. הוקפת בתמיכה.
"בחיים לא קיבלתי כל כך הרבה אהבה. בני אדם הראו לי שיש מחיר למעשים. מדינת ישראל היא מדינה קטנה ומיד מצאו אותו: החייל הזה חטף עונש בצבא, בקבוצת הכדורגל ששיחק בה. הוא חטף איומים ולא יצא מהבית, מחק את כל החשבונות שלו ברשתות החברתיות. אני נגד אלימות ולא הייתי רוצה להחזיר לו באותו מטבע, אבל הקארמה עשתה את שלה.
"פנית אליי ובלב פתוח צילמתי לך ברכה, ובסוף אתה מסתלבט עליי? יכולתי לתבוע אותו בבית משפט, אבל העדפתי שלא. הסיפור נגמר לאחר שהוא תרם כסף לאגודה למען הלהט"ב. הייתי רוצה שאנשים יבינו שנטייה מינית זו לא בחירה. כמו שבן אדם נמשך לנשים, ככה גם הומואים או לסביות נמשכים לבני מינם. אנחנו לא בוחרים את זה. מפריע לי שילדים מקללים בבית הספר 'יא הומו' או 'קוקסינל'. החלום שלי הוא שלא יקניטו בן אדם על הנטייה המינית שלו".
הרבה טרנסיות מדברות על טרנספוביה בתוך הקהילה. את גם חווה את זה?
"אני מרגישה שאני אייקון! הומואים מתייחסים אליי כמו למלכה, ואני מרגישה מלכה בכל מקום שיש בו קהילה גאה. דווקא כשהייתי הומו נשי עם לק ושורטס, פחות אהבו אותי מאשר היום. לעגו לי. הייתי רוצה שכל ההומואים ירגישו בנוח להתלבש ולהיות איך שהם רוצים. שלא יחשבו: 'אה, אם אני אעשה לק, אז לא יימשכו אליי'. היום יש גם סטרייטים שמורחים לק".
העובדה שאת אישה טרנסית מקשה עלייך למצוא זוגיות?
"עצוב להגיד את זה – אבל להיות אישה טרנסית בזוגיות זה לא דבר נפוץ. גבר שיוצא איתי צריך להיות בטוח בעצמו במאת האחוזים. למרות שאנחנו בשנת 2026, ברגע שהוא יציג אותי בפני המשפחה או החברים – זו מחויבות מאוד גדולה. הייתי רוצה להגיד שאין הבדל בין אישה ביולוגית לאישה טרנסית, אבל זאת לא האמת. הרבה גברים שרוצים לצאת איתנו יעדיפו שנשמור על דיסקרטיות. אני מעדיפה להישאר לבד כל החיים מאשר להיות בזוגיות עם מישהו שיתבייש להצטלם או להיות איתי".
למה הוא חייב להיות חלק מהתוכן שלך?
"הוא לא חייב להיות חלק מהתוכן שלי, אבל אני לא רוצה שהוא יתבייש בי. נניח שאנחנו באירוע ומצלמים אותנו, אני רוצה שהוא יהיה חלק מהתמונה. שיהיה איתי במאת האחוזים".
איך מתחילים איתך?
"כל היום מתחילים איתי, בעיקר באינסטגרם. צופרים לי ברחוב. האמת שהסטנדרטים שלי לא כאלה גבוהים, אבל בין להתחיל איתי ולרצות בי לבין לרצות לצאת איתי – יש שמיים וארץ. זו מחויבות גדולה לצאת עם מישהי מפורסמת שהיא גם טרנסית, אתה מבין?"
מה יותר מרתיע אותם: הפרסום או הטרנסיות?
"חוסר הפרטיות כתוצאה מהפרסום. גם אם אני יושבת לדייט בבית קפה, באים ומבקשים תמונה או שסתם באים וניגשים. יש אנשים שזה לא מתאים להם ואני יכולה להבין את זה".
כל היום מתחילים איתי, בעיקר באינסטגרם. צופרים לי ברחוב. האמת שהסטנדרטים שלי לא כאלה גבוהים, אבל בין להתחיל איתי ולרצות בי לבין לרצות לצאת איתי – יש שמיים וארץ. זו מחויבות גדולה לצאת עם מישהי מפורסמת שהיא גם טרנסית
אני מניח שגבר סטרייט שיבנה איתך מערכת יחסים רצינית ירצה בעתיד גם ילדים. אני יודע שהקפאת זרע. זה קושי שעולה?
"חסר נשים שקשה להן להיכנס להיריון? לא. למה שתכחיש את המשיכה שלך בשביל לצאת עם אישה ביולוגית שתביא לך ילדים? אני חושבת שצריך ללכת אחרי הלב. זאת האמת שלי".
היית רוצה להתחתן ולהקים משפחה?
"הייתי מאוד רוצה להגשים את החלום להיות אמא מהזרע שלי. נאלצתי להפסיק עם ההורמונים לשנה כדי לשאוב זרע. צמח לי זקן והחלו לי מפרצים בשיער!" היא צוחקת, "זאת הייתה תקופה לא פשוטה, אבל יש בי הרבה אהבה לתת ואני יודעת שאהיה אמא טובה".
אנחנו בתקופת בחירות. עד כמה חשוב לך להצביע למועמדים שמקדמים זכויות להט"ב?
"זה הכי חשוב לי, ולכן אני חושבת שאצביע ליאיר לפיד ונפתלי בנט. גם אם אנשים אומרים שהם ידאגו לקהילה וייתנו זכויות, אני לא יודעת עד כמה הם יצליחו לממש את זה. אמרו לי שזה מאוד-מאוד גרוע לא להצביע, אז אני אלך להצביע למי שאני חושבת שיעשה שינוי טוב".
את בדרך כלל לא מצביעה?
"בפעם הקודמת לא הצבעתי, ובפעם לפני הצבעתי ללפיד. בבחירות לפני זה עבדתי בחנות, אז מי הלך להצביע? הייתי עושה 200 אחוז שכר, אז העדפתי להתפרנס".
יש הרבה שעושים את זה.
"כן, אבל אני לא מבינה בפוליטיקה".
עובדה שלהט"בופוביה מתחזקת כחלק מגל הימין הקיצוני בעולם, לא רק בישראל. זו טעות לחשוב שהפוליטיקה לא משפיעה על חיי היומיום.
"אכפת לי מאוד מהמקום הזה. אני נכדה של ניצול שואה שבנה את מדינת ישראל ואני ציונית גאה. ההורים שלי נולדו בישראל ואגור כאן עד סוף ימיי".
"אני פחות בסקסי ובחשוף כמו שהייתי בעבר"
האופנה הייתה שם מילדות. אמה שירלי הייתה בצעירותה מתלבשת מקצועית, לדבריה, וכך גם סבתה נילי. שתיהן, היא משתפת, השפיעו רבות על האופן שבו היא מתלבשת. "מתוקתקות עם כל שערה במקום", היא מציינת, "עד היום אני לוקחת מהן השראה. אופנה, עבורי, זאת דרך חיים. ציפורניים, איפור והרבה תכשיטים מרשרשים. שומעים אותי בכל מקום שאני נכנסת אליו. האם זה צורך בתשומת לב? תראה לי יוצר תוכן אחד שרוצה שיתעלמו ממנו. כל בן אדם שעובד ביצירת תוכן ואומר שהוא לא אוהב את זה ולא מכור לתשומת לב – הוא שקרן. אז למה אתה מעלה סרטונים? כדי שלא יהיו צפיות ולייקים?"
חללי הדירה שלה מחולקים באופן מסודר: חדר עבודה עם מקדש לאוספים הרבים שלה – מבישום ועד משקפי שמש; חדר שינה מעוצב באלגנטיות; חדר ארונות רחב ידיים, שבו היא שומרת את אוסף תיקי הווינטג' שלה, רובם של בית האופנה קואץ' ("אני מפצה את עצמי היום על המותגים שאהבתי כנערה ולא יכולתי להרשות לעצמי"); וסלון שבמרכזו ויטרינה ענקית שבה היא מאחסנת צעצועי וינטג' שהיא אוספת לאורך שנים.
האהבה לבגדים היא תמיד חלק ממנה, ובהמשך היא גם לא פוסלת קריירה בסטיילינג עבור הפקות אופנה. "אני פחות בסקסי ובחשוף כמו שהייתי בעבר", היא משתפת כשהיא נדרשת להגדיר את סגנון הלבוש שלה. "אני חושבת שכאשר אני מתלבשת באופן לא סקסי, יש לזה יותר ערך. יש לי ציצי ענק, רק לפני ארבעה חודשים הגדלתי אותו, The Bigger – The Better", היא צוחקת. "אז אני אעדיף לא להתלבש סופר-סקסי, אבל כן עם מחשוף. פעם הייתי לבושה יותר חשוף, היום בא לי שיקשיבו למה שיש לי להגיד ופחות שיסתכלו".
יותר מהכול, ספיבק היא מגרש משחקים של ניגודים שמתחרים זה בזה על תשומת הלב. קשה להניח אותה בתבנית אחת, מה שהופך אותה לדמות מעניינת ומעוררת דיון. זה בולט גם באופן שבו היא תופסת את הנוכחות העצמית ואת החיצוניות שלה.
"כשעשיתי עכשיו ציצי, הרופא שאל אותי מתי אני מתכוונת לעשות גם ניתוח אף. אמרו לי 'תעשי אף ותהיי מושלמת'. כמו הרבה תימנים, יש לי מחיצה נמוכה וזה עושה לי אף קצת גברי. אבל ככה אני נראית. חשוב לי לשמור על הקסם של האותנטיות. אתה מבין? לא קמתי ככה בבוקר. אני עובדת עם מה שיש. אני לא פרפקציוניסטית ואנשים נמשכים לחוסר השלמות".
"בתהליך של השינוי המגדרי אתה לוקח הורמונים, עושה ניתוחים, משפר את המראה שלך מגבר לאישה. אבל החלטתי לא לקחת את זה עד הסוף, כי אני לא רוצה להיראות כמו מישהי אחרת. אין לי שאיפה להיראות כמו אישה מושלמת. כל הזמן אומרים לי: 'רק תעשי אף ואת מושלמת. קצת תרדי במשקל, תעשי קו לסת – ואת מ-ו-ש-ל-מ-ת'. וואלה, לא מחפשת להיות מושלמת. אני אוריאן וזה מה יש: בחורה עם מבנה גוף רגיל לחלוטין. כאילו, יש לי ציצי ענק, סבבה, אבל שאר הגוף שלי רגיל ומאוד נשי, לא מוזרק ומנותח. ועם זה אנצח. וגם את הגוף הזה אנשים יאהבו, וגבר יעריץ את הגוף הזה, ויימשך אליו. ככה".
ומה גילינו בארון שלה?
"תכשיטים מסבתא שלי, אמא של אבא, שקיבלתי ממנה ואני מקבלת מהם הרבה השראה ללוקים שלי. הכי מטורף שהיא ואני באותה מידה באצבעות הידיים".
"ז'קט וינטג' שיש לי מגיל 17, לפני 12 שנה. עבדתי במספרה ובצמוד אליה הייתה חנות וינטג', ומאוד רציתי אותו. הבוס שלי הפתיע אותי יום אחד וקנה לי אותו במתנה. באותו זמן היה לי בן זוג ראשון, שמדי פעם היה לובש את הז'קט הזה ומקפל את השרוולים בצורה שנשתמרה עד היום. אני עדיין לובשת אותו באותו אופן".
"יש לי אוסף מכובד של תיקי קואץ'. אני פשוט מכורה למותג הזה והוא האהוב עליי ביותר. את התיק הספציפי הזה אני מאוד אוהבת בגלל הדוגמה שמוטבעת עליו ונראית כמו דגל גאווה. זה פשוט מגניב. לדעתי הוא מתחילת שנות האלפיים, והוא קטלני".
"על החולצה הזאת כתוב 'שיקנס' – אוריאן ספיבק שיקנס. זה השיר הראשון שהוצאתי ליום ההולדת ה-24 שלי בשפגאט (בר גייז לשעבר, א"י). אבא שלי הדפיס את העטיפה על החולצה ולבש אותה ליום ההולדת שלי, ואז העביר לי אותה במתנה. מאז היא שמורה אצלי בארון".