הכנפיים האלה היו יכולות להיות מעולות. אז מה השתבש בדרך?
ברגר קינג השיקה מנת כנפי עוף ברוטב אסייתי, אבל העדיפה להשאיר את הרוטב בצד. התוצאה? לא מביישת אבל מאוד מיובשת | "מהיר ועצבני", המדור החדש שמחזיר את הכבוד לפאסט-פוד
אמל"ק – מנת כנפי העוף החדשה של ברגר קינג לא מביישת אבל מאוד מיובשת. ואני אסביר: באופן אישי, אף פעם לא הבנתי את הקטע של כנפי עוף. שלא תבינו לא נכון, כנפי עוף זה אחלה, וזאת דרך מעולה להאכיל כמויות אנשים במנגל, אבל באופן כללי, מדובר בארוחה שצריך לעבוד בשבילה.
בפיתה קבב אתה נותן ביס ומקבל 100% תפוקה. בכנפי עוף צריך לחשוב על כל נגיסה, לעשות תכנונים הנדסיים וכמובן להתארגן מראש על שלוש חבילות מגבונים אם אין לך רצון להפוך לגרסה מקומית של ספיידרמן, שנדבקת לכל דבר שהיא נוגעת בו.
העולם באופן גורף, חשוב לציין, מתעלם מהתובנות האלה. כנפי עוף מטוגנות הן אירוע גלובלי ענק. במזרח הרחוק, בעיקר בקוריאה וביפן יש מסורת ארוכה של כנפיים מטוגנות, אבל מי שהפיץ את הבשורה באמת היו האמריקאים (תעשו פרצוף מופתע).
יש כמה גרסאות למי היה הראשון שהמציא את הקונספט, החביבה מכולן כוללת סיפור משנות השישים על בעל מסעדה בבאפלו, ניו יורק, שהזמין צוואר עוף לרטבים, קיבל בטעות כנפיים ואז סיפר שהכנפיים הסתכלו עליו ואמרו לו שהן לא שייכות לרוטב אלא שוות מנה משל עצמן. אשתו לקחה את הכנפיים לשמן, ואז ציפתה אותן ברוטב חריף. והשאר הוא לא היסטוריה, הוא היסטריה!
אם תהיתם למה בכל העולם מגישים תמיד את הכנפיים כשהן מוקפצות עד טובעות ברוטב דביק, אז הנה קיבלתם את התשובה. זה פשוט לא עובד בלי זה. אחרי שהכנפיים כבר מטוגנות לגמרי, לא משנה כמה רוטב תשפוך מלמעלה זה לא מספיק
הכנף עברה מנתח זול שזרקו או הרתיחו למרק, למנה שרשתות שלמות נבנות סביבה. בארצות הברית היא ספורט לאומי - אמריקאים אכלו כ־1.48 מיליארד כנפיים במהלך הסופרבול האחרון, וכדי להוביל את כולן צריך היה להיעזר ביותר מ־3,400 משאיות. בקוריאה הכנפיים הן חלק מתרבות הלילה לצד בירה קרה, וביפן יש להן גרסה מקומית משל עצמן.
עכשיו ברגר קינג ישראל מצטרפת למגמה עם רוטב "אסייתי", כלומר מנסה לרכוב בו זמנית על שני הגלים - רעיון טוב. הביצוע, הרבה פחות.
הבעיה הראשונה שהתגלתה בכנפיים של ברגר קינג הייתה אסתטית. קיבלנו שתי מנות ובשתיהן הכנפיים נראו כמעט שרופות. להפתעתי, כשנגסתי גיליתי שהן בדרגת טיגון מעולה - קריספיות מבחוץ, רכות מבפנים. כל מה שאתה רוצה שהכנפיים שלך יהיו. מצד שני, מיד אחרי הביס הראשון הפה שלך מתייבש, ואתה מבין שיש פה כשל טכני עקרוני.
ברגר קינג, מהשיקולים שלהם, בחרו שלא להגיש את הכנפיים ברוטב, אלא לטגן אותן טבעי ולספק את הרטבים מהצד. אפשר להבין את השיקול העקרוני מאחורי ההחלטה הזו – זאת דרך להציע אופציות, בלי להסתבך. המסעדה צריכה ללמוד להכין רק מנה אחת. הלקוח יכול לבחור את הטעם, ואפילו לערבב ולגוון. רק שזה, כמאמר מורתנו ג'וליה רוברטס, Big mistake, big, huge.
אם תהיתם למה בכל העולם מגישים תמיד את הכנפיים כשהן מוקפצות עד טובעות ברוטב דביק, אז הנה קיבלתם את התשובה. זה פשוט לא עובד בלי זה. אחרי שהכנפיים כבר מטוגנות לגמרי, לא משנה כמה רוטב תשפוך מלמעלה זה לא מספיק.
ואולי באמת הגיע הזמן שנדבר על הרוטב. קודם כל - לא, אתם לא יכולים לכתוב בעברית את המילה סוֹס, עם הניקוד, ולהניח שזה לא יראה כאילו יש קשר לסוסים (הי, יש רוטב קופים, לסוסים לא מגיע?), אבל הלוואי וזאת היתה הבעיה היחידה.
בברגר קינג הבטיחו טעמים של חמאת בוטנים, צ'ילי מתוק ושזיפים, אך באופן אישי התקשנו להבחין בכל זה. אבל זה לא מפתיע, כי קשה להאמין שכל כך הרבה טעמים מצליחים להיכנס באריזה כל כך קטנה.
אם מישהו היה לוקח את הכנפיים המטוגנות ואז מקפיץ אותם בדלי של הרוטב, יש סיכוי שזאת הייתה מנה מעולה. אם היו מגישים את אותן הכנפיים עם דלי של הרוטב בצד זה לגמרי היה יכול להיות מוצלח. בתנאים הנוכחיים, הייתי מתמקד בצ'יפס שהיה מעולה.