טאקו, מרגריטה ואננס על שווארמה: מצאנו את מקסיקו בלב השרון
זוג עולים ממקסיקו סיטי החליט להביא לרעננה את הטעמים שעליהם גדל, בלי לעגל פינות ובלי להתחנף לחך המקומי. ב"לוס טאקוס" טוחנים תירס לטורטיות טריות, מבשלים בשר שעות, ומגישים טאקוס משמחים שמשגרים אותך אל הקצה השני של כדור הארץ
בחצר פנימית נסתרת, ברחוב השוק ברעננה, מתחבאת לה מסעדה מקסיקנית כשרה ולוהטת. קוראים לה "לוס טאקוס", והיא התגלתה כפנינה לטינית ייצרית, מחוספסת ומלאת שמחת חיים, שמביאה איתה ניחוח מפתיע של מקסיקו.
כמו לא מעט מקומות מעניינים, גם מאחורי "לוס טאקוס" עומד סיפור יפה: זוג עולים חדשים ממקסיקו סיטי שהגיע לארץ לפני כשבע שנים, הניח בצד את העבודות הבטוחות והרגילות, והלך עד הסוף עם התשוקה האמיתית והיוקדת שלו - להביא ללב השרון את האוכל המקסיקני האותנטי והעמוק, עם הטעמים מבית אמא.
נכון, הם לא החלוצים המקסיקנים הראשונים בישראל, וסיפור דומה אפשר למצוא גם ב"טאקוס לואיס" המופלאה, שפועלת כבר שנים בירושלים, או בסצנה ההולכת ומתחזקת בשנים האחרונות בתל אביב. אבל הקפיצה שהזוג הזה מייצר פה, מרעננה הישר אל הקרביים של מרכז אמריקה, היא אירוע שקשה מאוד להישאר אליו אדישים.
למרות ש"לוס טאקוס" פועלת רשמית רק חודשים ספורים, החצר הקטנה שבה היא שוכנת כבר נראית ומרגישה כמו טאקריה שכונתית שנמצאת שם תקופה ארוכה. הריח של התירס הנקלה באוויר, הניחוח ומראה הבשרים המתבשלים, המוזיקה העדינה ברקע, התאורה הרכה בשעות הערב והישיבה הפשוטה בחצר העמוסה בסועדים, כל אלו מעניקים למקום הרבה מאוד אופי ואותנטיות. מיד כשמגיעים למקום אפשר להבין שאין כאן ניסיון מלאכותי ליצור "אווירה דרום אמריקנית", אלא תרגום טבעי ומשוחרר של תרבות אוכל רחוב אמיתית. לא משהו שקל להסביר במילים. תגיעו, ותבינו.
מולה הוא יצירת אמנות כהה, עמוקה ומורכבת במיוחד. רוטב שכולל לא פחות מ-33 מרכיבים שונים, בהם שוקולד ואפילו פלפלים מיובשים. הרוטב הסמיך הזה מלטף את האורז בצורה נפלאה ומעניק לו אופי עשיר, מתובל ומלא בשכבות של טעמים
מבחינת מה שיש למקום להציע, אפשר לומר שהקונספט מקסיקני והתמחור ישראלי, עם כמה חריגות יפות ואטרקטיביות. דיל של שלושה טאקוס ושתייה קלה יעלה לכם 72 שקלים, ואילו דיל של שלושה טאקוס עם משקה אלכוהולי מושקע עומד על 82 שקלים. באופן כללי, תמצאו פה בעיקר טאקוס, עם כמה אופציות לבניית קערה עם אותם המרכיבים. האוכל הוא ללא גלוטן, ויש אופציות צמחוניות וטבעוניות לרוב, שגם אותן ניסינו.
ההזמנה נעשית באמצעות מסך המחשב שמוצב בחוץ. האינפורמציה די ברורה, אבל לעתים עדיפה התקשורת האנושית, בטח כשמדובר במטבח שמרבית הציבור פחות מתמצא בו. אחרי ההזמנה, מגישים את הקבלה לאיש הטאקו, שניצב מאחורי הדלפק, ושם נחשפים אל המקור האנרגטי האמיתי של המקום, ממנו מרכיבים את הצלחות הצבעוניות והמגרות.
מאחור נטחנים גרעיני תירס במכונה מיוחדת שמייצרת בלייב טורטיות תירס טריות. בצד ניצב לו עמוד שווארמה מסתובב או "אל פסטור", עדות למורשת המהגרים הלבנונים שהביאו את השיפוד האנכי למרכז אמריקה. את ראש העמוד מעטר אננס צלוי, שנוטף עסיס מתקתק על הבשר המתובל. בסיר נירוסטה מרשים ליד מתבשל לו באיטיות מגרה אסאדו עמוק, שומני ורך ברמות.
האותנטיות פה חסרת פשרות, וזה בדיוק מה שהופך את המקום למוצלח כל כך. כששאלתי את הבעלים אם היא מתכננת להכניס טורטיות מקמח לבן לטובת הקהל הישראלי, היא חייכה בעדינות וענתה: "לא. אם אתה רוצה קמח לבן, לך למקום ליד". המחויבות הזו למקורות אומנם ראויה להערכה, אבל גם ברור לי שלא כולם יתחברו. היבט נוסף הוא הכשרות - גבינה עם בשר, בדגש על חזיר, הם מרכיבים מאוד נוכחים במקסיקו. לא תמצאו אותם ב"לוס טאקוס" הכשרה, למרות שנהנינו גם ככה.
האותנטיות פה היא חסרת פשרות, וזה בדיוק מה שהופך את המקום למוצלח כל כך. כששאלתי את הבעלים אם היא מתכננת להכניס טורטיות מקמח לבן לטובת הקהל הישראלי, היא חייכה בעדינות וענתה: "לא. אם אתה רוצה קמח לבן. לך למקום ליד"
מבחן הביס
בלי להתמהמה יותר מדי, צללנו אל המילויים, כשעל כולם מונחים ללא יוצא מן הכלל גוואקמולי, סלסה ורדה, בצל וכוסברה, ובצד סלט מלפפון וצנון. האסאדו היה רך, עמוק ועסיסי בטירוף, כיאה לתבשיל ארוך ועשיר בטעמים. אם אצלנו, מיטיבי הלכת מבקשים את השווארמה שלהם עם חתיכת שומן שנחתכת מהלמעלה של השיפוד, כאן תקבלו פרוסת אננס צלויה. וזה טעים למדי.
אבל המנה שהכי סקרנה אותי הייתה הלנגווה - לשון בקר בבישול ארוך וממושך, שמאוד פופולרית בארץ המוצא, ושמחתי מאוד לגלות שגם פה. במקסיקו נהוג להגיש פרוסה שלמה של לשון, אך כאן בחרה הבעלים ממש לקצוץ אותה, כנראה כדי לא לעורר רתיעה בסועד המקומי למראה הנתח. הקיצוץ הזה גרם ללשון לאבד מעט מעסיסיותה והפך אותה ליבשה מעט, אך עדיין מאוד מוצלחת.
יש גם צ'וריסו משובח, ומיקס שלו יחד עם האסאדו. גם המנות הצמחוניות שנדגמו, ובראשן מנת הפטריות, הרגישו כמו יצירות עצמאיות שעומדות בזכות עצמן, ולא כניסיון לאתר חלופה לבשר. כל טאקו מוגש תמיד בזוג טורטיות חופפות, כדי שחלילה לא יקרעו מעומס הנוזלים והעסיסיות, והכול מונח על גבי צלחות פלסטיק פשוטות ורב-פעמיות, בדיוק כמו בטאקרית רחוב טיפוסית בארץ המקור.
בגזרת הרטבים תמצאו כמה סלסות טעימות, ברמות חריפות משתנה. הייתי שמח לקבל את הרטבים הללו בצלוחיות קטנות ייעודיות לכל שולחן, כדי שניתן יהיה לטעום, להכיר ולמנן את רמת החריפות בצורה נוחה ומבוקרת יותר, ולא רק למזוג אותם מעל הטאקו מראש.
לצד הטאקוס מוגש סלט קקטוס נופאלס (18 שקלים), שהם למעשה החמוצים הרשמיים של המקום, המבוססים על חתיכות קקטוס מוחמצות. לחמיצות הצלולה והקראנצ'ית הזו יש תפקיד חשוב בארוחה: היא שוברת בבת אחת את החריפות, מנקה את החך מהשומניות ופותחת את התיאבון מחדש לקראת הטאקו הבא.
"לוס טאקוס" אינה עוד מסעדה שמביאה ז'אנר בינלאומי שמנסה להתחנף לחך המקומי, להביא פיוז'ן מעודן או לעדן את התיבול לטובת הקהל הרחב. זוהי חוויית רחוב לטינית אמיתית, חסרת יומרה, ייצרית ורבת טעמים
מנה נוספת שמפגינה עומק קולינרי ומחייבת התייחסות מיוחדת היא האורז עם מולה (36 שקלים). מולה הוא יצירת אמנות כהה, עמוקה ומורכבת במיוחד. רוטב שכולל לא פחות מ-33 מרכיבים שונים, בהם שוקולד ואפילו פלפלים מיובשים. הרוטב הסמיך הזה מלטף את האורז בצורה נפלאה ומעניק לו אופי עשיר, מתובל ומלא בשכבות של טעמים.
גם השתייה אותנטית, מענגת ומפתיעה, לא פחות מהאוכל. האלכוהול נמכר פה במחירים טובים ממש, כשמרגריטה קפואה עם תמרינדי בכוס גדולה ונדיבה תעלה 40 שקלים בלבד.
בגזרת השתייה הקלה לא תרצו לפספס את ההורצ'אטה - משקה מסורתי, מפנק ומתקתק על בסיס מי אורז, חלב וקינמון, או את החמאייקה, שהוא תה היביסקוס קר, אדום, לא מתוק מדי ומרענן עד מאוד.
השורה התחתונה
לסיכום החוויה, "לוס טאקוס" אינה עוד מסעדה שמביאה ז'אנר בינלאומי שמנסה להתחנף לחך המקומי, להביא פיוז'ן מעודן או לעדן את התיבול לטובת הקהל הרחב. זוהי חוויית רחוב לטינית אמיתית, חסרת יומרה, יצרית ורבת טעמים, ובלוקיישן שאיש לא ציפה לו.
ההקפדה הזו בהחלט מעוררת חשק לעוד, בתקווה שאחרי שהמקום יתבסס ויצבור בטחון, נוכל לראות מנות נוספות מהמטבח המקסיקני שעדיין לא מוצעות פה. ועדיין, בלב רעננה, אפשר לתת ביס, לעצום עין ולהרגיש לפתע בקצה השני של כדור הארץ.
