סמארטפון בגיל 12 נקשר ליותר תסמינים של הפרעות אכילה
מחקר אמריקני שעקב אחרי כמעט 9,000 ילדים מצא כי בגיל 14, כמעט אחד מכל ארבעה מאלה שהחזיקו טלפון חכם כבר שנתיים קודם לכן דיווח על תסמין אחד לפחות של אכילה מופרעת, לעומת פחות מאחד משישה בקרב מי שעוד לא קיבלו טלפון. שיראל תירוש, מנהלת המרפאה להפרעות אכילה של מכבי בבאר שבע: "זה עולם שההורים לא תמיד מבינים עד כמה קל להיסחף בתוכו"
הרגע הזה הפך כמעט לטקס התבגרות מודרני: הילד מקבל את הסמארטפון הראשון שלו. פתאום הוא יכול לדבר עם חברים בלי לעבור דרך ההורים, לצפות בסרטונים בחדר שלו, להצטרף לקבוצות, לעקוב אחרי משפיענים ולגלול בעולם שנבנה במיוחד עבורו. אלא שלחופש הזה עלול להיות גם מחיר. מחקר חדש שפורסם בכתב העת JAMA Network Open מוסיף לכך ממצא מדאיג: בקרב ילדים שהחזיקו סמארטפון בגיל 12 נמצאה שכיחות גבוהה יותר של תסמינים הקשורים להפרעות אכילה בגיל 14, לעומת בני גילם שלא החזיקו אז טלפון חכם.
החוקרים התבססו על נתוני ABCD, מחקר אורך אמריקני גדול העוקב אחר התפתחות המוח והבריאות של ילדים ומתבגרים. בניתוח נכללו 8,957 משתתפים, שנחלקו לשתי קבוצות: 6,225 ילדים שכבר החזיקו סמארטפון משלהם בגיל 12 (כ-70% מהמשתתפים) ו-2,732 ילדים שלא החזיקו אז מכשיר כזה.
החוקרים בדקו אצל המשתתפים ארבעה סוגי תסמינים בגיל 12 ושוב בגיל 14: בולמוסי אכילה, התנהגויות פיצוי שנועדו למנוע עלייה במשקל, חשש מעלייה במשקל ונטייה לקשור את הערך העצמי למשקל הגוף. הם לא בדקו אם בני הנוער אובחנו באנורקסיה, בבולימיה או בהפרעת אכילה אחרת, אלא חיפשו תסמינים והתנהגויות שיכולים להופיע גם ללא אבחנה מלאה. עם זאת, גם תסמינים כאלה עשויים להיות קשורים למצוקה ולסיכון להתפתחות בעיות משמעותיות יותר בהמשך.
כעבור שנתיים נמצא פער ברור בין הקבוצות: בגיל 14, כמעט אחד מכל ארבעה בני נוער שהחזיקו סמארטפון כבר בגיל 12 דיווח על תסמין אחד לפחות מאלה שנבדקו (24.2%), לעומת 15.5% בקרב מי שלא החזיקו אז סמארטפון.
כדי לבדוק אם הבדלים אחרים בין הקבוצות עשויים להסביר את הפער, החוקרים התחשבו בין היתר במין, בהכנסת משק הבית, בהשכלת ההורים, במשקל הגוף, בשלב ההתבגרות המינית, בתסמיני דיכאון והפרעת קשב, בפיקוח ההורי ובבעלות על מכשירים דיגיטליים אחרים. הם הביאו בחשבון גם תסמינים של אכילה מופרעת שכבר היו קיימים בגיל 12. גם לאחר ההתאמות האלה, בעלות על סמארטפון בגיל 12 נקשרה לסיכון גבוה ב-49% לדווח על תסמין אחד לפחות בגיל 14.
בבחינת כל תסמין בנפרד, בעלות על סמארטפון בגיל 12 נקשרה לסיכון גבוה ב-67% לדווח על בולמוסי אכילה כעבור שנתיים, ולסיכון גבוה ב-50% לדווח על התנהגויות פיצוי שנועדו למנוע עלייה במשקל. הסיכון לקשור את הערך העצמי למשקל הגוף היה גבוה בערך פי שניים. לעומת זאת, לא נמצא קשר מובהק סטטיסטית בין בעלות על סמארטפון בגיל 12 לבין חשש מעלייה במשקל בגיל 14.
כשהמסך עובר מהסלון לכיס
הממצאים מעלים שאלה על העולם שנפתח בפני ילדים עם קבלת הסמארטפון. לדברי ד"ר ג'ייסון נגאטה מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, שהוביל את המחקר, קבלת טלפון אישי משנה גם את סוג הגישה שיש לילד לעולם הדיגיטלי. "סמארטפון יכול להכניס לכיס של צעיר עולם שלם של תכנים שמתמקדים במראה החיצוני", אמר ל-CNN.
"כשאנחנו מדברים על חשיפה למסכים, זה בהקשר כללי, אבל סמארטפון הוא קצת אחר. זה משהו אישי של הילד, שנמצא איתו כל הזמן ולא חלק מהמסך המשפחתי", אומרת שיראל תירוש, מנהלת המרפאה להפרעות אכילה של מכבי שירותי בריאות בבאר שבע. "ילד יכול להיכנס איתו לבד לחדר, וגם אם הוא יושב בסלון ליד ההורים זה לא אומר שהם רואים את התוכן שהוא נחשף אליו. זה ההבדל הכי משמעותי. הבקרה ההורית הרבה יותר נמוכה. ילדים עם סמארטפון נחשפים מוקדם יותר גם לקבוצות מאוד ספציפיות, כמו קהילות שמעודדות התנהגויות הקשורות לאנורקסיה ולבולימיה, וגם לפרסומות ממוקדות".
החשיפה הזאת מתרחשת בתקופה רגישה ממילא: הגוף משתנה במהירות, החשיבות של קבלה חברתית עולה והנטייה להשוות את עצמם לאחרים מתחזקת. החוקרים ציינו כי השוואה חוזרת לתמונות גוף אידיאליות, ובהן תמונות ערוכות, מעובדות בפילטרים ולעיתים גם כאלה שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית, עלולה לתרום לחוסר שביעות רצון מהגוף. הם הזכירו גם תוכני "fitspiration", המציגים לכאורה אורח חיים בריא וכושר, אך נקשרו במחקרים קודמים להשוואות מראה ולחוסר שביעות רצון מהגוף, שהוא גורם סיכון מוכר להתפתחות אכילה מופרעת.
אבל אולי השינוי הגדול ביותר בעולם הדיגיטלי של השנים האחרונות הוא שהילד כבר לא צריך לחפש שוב ושוב את אותו תוכן. לפעמים די בכך שהתעכב עליו לרגע, והמערכת כבר ממשיכה את העבודה בשבילו. "האלגוריתמים מזהים כיום את נקודות החולשה, את חוסר הביטחון ואת המקומות שבהם הילד היה לרגע סקרן, ואז חושפים אותו שוב ושוב לתוכן דומה", אומרת תירוש. "ממחקרים קודמים אנחנו יודעים שבטיקטוק, למשל, מספיקות כמה שניות של צפייה בתוכן מסוים כדי שהאלגוריתם יזהה עניין. ברגע שזה קורה, הנושא הזה יכול להפוך למטרה, והאפליקציה מתחילה להציף את הילד בעוד סרטונים על כושר, תזונה, ירידה במשקל ודברים דומים".
וכאן למעשה נוצר פער בין העוצמה של הטכנולוגיה לבין היכולת של הילד להבין מה היא עושה לו. "כשאנחנו נותנים את כל העולם הזה לילד שהחשיבה והיכולת הרגשית שלו עדיין לא בשלות ולא מווסתות מספיק, אנחנו נכנסים למקומות של סיכון", היא אומרת. "אנחנו יודעים ממחקרים אחרים בתחום שבתוך הקלקות ספורות אפשר להגיע גם לתכנים שלא מותאמים בכלל לילדים, כולל תוכן פורנוגרפי. זה עולם שההורים לא תמיד מבינים עד כמה קל להיסחף בתוכו".
הזווית הישראלית
אלא שבישראל עולה שאלה נוספת: מה קורה כשהטלפון מגיע לידי הילד הרבה לפני הגיל שנבחן במחקר? עבור לא מעט משפחות כאן, הסמארטפון הראשון כבר מזמן אינו מתנת בר או בת מצווה. "היום בישראל יש ילדים שמקבלים סמארטפון כבר בכיתה א', ואפילו בגיל חמש או שש", אומרת תירוש. "הרבה פעמים ההורים עושים את זה מסיבות מאוד מובנות: הילד צריך לחזור לבד מבית הספר, רוצים להיות איתו בקשר, ויש גם את כל הנושא הביטחוני. המשמעות היא שהחשיפה מתחילה מוקדם יותר".
שיראל תירוש: אנחנו רואים במה הם צופים. הם עדיין לא חושבים באופן ביקורתי מספיק על מה שמוצג מולם. ילד לא בהכרח יבין שמה שהוא רואה הוא פרסומת, גם אם כתוב עליה 'ממומן'. זה משהו שאנחנו עובדים עליו עם המטופלים
המחקר הנוכחי אינו מספק תשובה לגבי ההשלכות של קבלת סמארטפון בגילים האלה, אך תירוש מתארת כיצד החשיפה לתכנים על גוף ומראה ניכרת כבר בעבודת המרפאה. "מבחינה מחקרית אין לנו עדיין נתונים, אבל בשדה הקליני אנחנו רואים את הדברים האלה. אנחנו מבקשים ממטופלים במרפאה לפתוח את הטלפון ולהראות מה מופיע בפיד שלהם", היא מספרת. "אנחנו רואים במה הם צופים, והם עדיין לא חושבים באופן ביקורתי מספיק על מה שמוצג מולם. ילד לא בהכרח יבין שמה שהוא רואה הוא פרסומת, גם אם כתוב עליה 'ממומן'. זה משהו שאנחנו עובדים עליו עם המטופלים".
הבעיה היא שלא צריך בכלל לחפש את המילה "דיאטה" בטיקטוק כדי להיתקל במסרים על משקל. הם יכולים לחכות לילד גם באמצע גלילה תמימה. "נניח שילד נכנס לכתבה שמעניינת אותו באתר חדשות", אומרת תירוש. "בתוך הגלילה יכולה להופיע פרסומת שלא מותאמת בכלל לגיל שלו, שמדברת על ירידה בשומן הבטן, על תוסף שמוסיפים לקפה ו'ימיס' את המשקל, או מציגה שוב ושוב תמונות שמדגישות את אידיאל הרזון. הדברים האלה מחלחלים. נוצרת איזושהי הפנמה של מה הילד חושב שהוא אמור להרגיש כלפי הגוף שלו וכלפי עצמו".
קשר, לא בהכרח סיבה
חשוב לציין: ההסברים האלה מציעים דרכים אפשריות להבין את הקשר שנמצא, אבל המחקר הנוכחי לא בדק אילו אפליקציות הילדים פתחו, מה הם ראו בהן או כמה זמן השתמשו בטלפון. למרות גודל המדגם והמעקב לאורך שנתיים, מדובר במחקר תצפיתי: הילדים לא חולקו באקראי לקבוצה שקיבלה סמארטפון ולקבוצה שלא קיבלה, ולכן אי אפשר להסיק שהטלפון עצמו גרם לתסמינים.
ייתכן שמשפחות שבהן ילדים מקבלים סמארטפון מוקדם שונות בדרכים נוספות ממשפחות שמעכבות את הקנייה, וגם לאחר ההתאמות הסטטיסטיות לא ניתן לנטרל כל הבדל אפשרי. החוקרים ציינו בין היתר בריונות בבית הספר או ברשת, מצבים נוירו-התפתחותיים ובעיות נפשיות אחרות כגורמים שלא נכללו במלואם בניתוח. גם האפשרות של סיבתיות הפוכה, כלומר שמאפיינים או קשיים מוקדמים של הילד השפיעו על ההחלטה לתת לו סמארטפון, אינה נשללת לחלוטין.
עם זאת, הקשר נשמר גם לאחר שהחוקרים התחשבו בתסמינים שהיו קיימים כבר בגיל 12. לדבריהם, הממצאים מצדיקים מחקרים נוספים שיבחנו מה עשוי להסביר אותו: התוכן ברשתות החברתיות, האלגוריתמים, הפגיעה בשינה, הגישה הפרטית והבלתי מפוקחת או שילוב של כמה גורמים.
מהם סימני האזהרה?
בני נוער רוצים פרטיות, ובצדק. אבל יש נקודה שבה הדלת הסגורה, הפיזית או הדיגיטלית, מחייבת את ההורים לשים לב קצת יותר. "בגישה שלי, ילד שלא מוכן בכלל שהורה ייגע לו במכשיר הוא דגל אדום", אומרת תירוש. "ברור שבגיל ההתבגרות ילדים רוצים פרטיות, אבל כשילד לא מוכן שההורים שלו בכלל ידעו מה קורה בתוך המכשיר שלו, זו כבר סוגיה שצריך לשים אליה לב. בסופו של דבר נתנו לילד כלי שצריך להיות עליו איזשהו פיקוח הורי".
ילדים שמסתגרים ונמצאים הרבה בחדר, ילדים שמתחילים להימנע מארוחות או להפחית באכילה, או כשאנחנו מתחילים לשמוע שיח שמביע חוסר אהבה או חוסר שביעות רצון מהגוף - אלה דברים שצריכים להדליק נורה אדומה אצל ההורים
הטלפון עצמו, כמובן, הוא רק חלק מהתמונה. לעיתים הסימנים החשובים ביותר מופיעים דווקא כשהמסך כבוי. "ילדים שמסתגרים ונמצאים הרבה בחדר, ילדים שמתחילים להימנע מארוחות או להפחית באכילה, או כשאנחנו מתחילים לשמוע שיח שמביע חוסר אהבה או חוסר שביעות רצון מהגוף - אלה דברים שצריכים להדליק נורה אדומה אצל ההורים", אומרת תירוש. "בנוסף, חשוב לזכור שבגילים האלה ילדים פגיעים יותר גם לפגיעה עצמית ולאובדנות, וגם שם יכולה להיות משמעות לחשיפה לתכנים מסוימים בסמארטפון". סימנים נוספים שכדאי לשים לב אליהם הם עיסוק גובר במשקל ובקלוריות, בולמוסי אכילה או פעילות גופנית שנעשית מתוך צורך "לפצות" על אוכל.
המחקר אינו קובע גיל שבו סמארטפון הופך לפתע לבטוח. נגאטה הדגיש כי ההחלטה תלויה בילד ובמשפחה, וכי כאשר נותנים טלפון לילדים צעירים כדאי שההורים יישארו מעורבים בחיים הדיגיטליים שלהם. פרופ' מיטש פרינסטין מהמחלקה לפסיכולוגיה ולמדעי המוח באוניברסיטת צפון קרוליינה, שלא היה מעורב במחקר, אמר ל-CNN כי עדיף להרחיב בהדרגה את הגישה לרשתות החברתיות, במקום לעבור בבת אחת מטלפון מוגבל למכשיר פתוח לחלוטין.
לעודד שימוש בריא יותר בסמארטפון
מבחינת תירוש, האחריות ההורית אינה מסתכמת בשאלה אם לקנות לילד טלפון. היא מתחילה דווקא אחרי שהוא כבר בידיו. "צריך להשתמש באפליקציות של בקרה הורית, לחסום אתרים שיכולים להיות בעייתיים ולשים לב באיזה גיל מאפשרים גישה לרשתות החברתיות", היא מדגישה. "אנחנו הרי רואים שגיל השימוש יורד. ילדות בנות 10 כבר עושות סרטוני טיקטוק על טיפוח וביוטי. למה ילדה בת 10 צריכה לעשות סרטוני טיפוח עצמי? אני באופן אישי לא מצליחה להבין את זה. צריך לשים לב איזה תוכן אנחנו נותנים לילדים".
לצד הבקרה ההורית, ההמלצות שעלו בעקבות המחקר כוללות גם התאמת האפליקציות לגיל, השארת הטלפון מחוץ לחדר השינה, קביעת כללים לשימוש בטלפון בזמן הארוחות ושיחות פתוחות על התכנים שהילדים רואים ברשת.
אבל לזמן המסך יש מחיר נוסף, פשוט יותר למדידה: כל שעה מול הטלפון היא שעה שלא עוברת במקום אחר. "כשיש יותר שעות מסך, יש פחות שעות של פעילות חברתית, פחות תנועה ופחות קשר עם ההורים", אומרת תירוש. "אלה דברים שאנחנו מאוד רוצים שילדים יקבלו: שהם ידברו איתנו, יהיו בחוץ, יהיו פעילים גופנית ויהיו באינטראקציה עם בני גילם, בתקשורת מילולית. הקורונה שיבשה מאוד את המנגנון הזה. ראינו את ההשפעות שלה וכמה ילדים התקשו אחר כך להיות באינטראקציה או לתקשר עם הסביבה".
גם אם אי אפשר לנתק ילדים מהעולם הדיגיטלי, אפשר לפחות לנסות להשאיר ממנו מרווח נשימה. אחד המקומות הפשוטים ביותר להתחיל בהם הוא השעה שלפני השינה. גם החוקרים הציעו מנגנון אפשרי שקשור לשינה: שימוש בטלפון בשעות הלילה עלול לפגוע בה, ושיבוש שינה נקשר לשינויים בוויסות רעב ושובע ולתגובתיות רגשית מוגברת. זו אחת האפשרויות שהמחקר הנוכחי לא בחן ישירות.
"הגבלה לפני השינה היא משהו חשוב מאוד שהורים לא תמיד נותנים עליו את הדעת מספיק", אומרת תירוש. "ההמלצה היא לצמצם חשיפה למסכים לפני השינה. אולי לא תמיד ריאלי לדבר על שעתיים, אבל לפחות שעה לפני השינה כדאי להניח בצד את הסמארטפון, המחשב והטלוויזיה".
גם כאן, מבחינתה, העניין אינו רק כמה עייפים יהיו הילדים בבוקר. "כשהשינה של ילד נפגעת, הוא פחות מווסת ביום שלמחרת. בגיל הזה מתרחשים תהליכים קוגניטיביים והתפתחותיים משמעותיים, ולכן כשאיכות השינה נפגעת שוב ושוב לאורך זמן, יכולה להיות לכך השפעה מתמשכת".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים באתר ער"ן, בקו החם 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או headspace.org.il