שקל 238 ק"ג, ירד 70 - ואז נותח להסרת "סינר" עור עצום
עודפי העור והשומן שנותרו בבטנו של איתן, גבר בן 51, צנחו כמעט עד הקרסוליים אחרי ההרזיה, אילצו אותו להפסיק לעבוד ודרדרו את מצבו הנפשי. בהדסה נדרשו כעשר שעות ניתוח עם כמה צוותים במקביל ומנוף כדי להסיר את ה"סינר הבטני" העצום. ד"ר דלית עמאר לישה: "חששנו שהוא יצטרך להיות בטיפול נמרץ, אבל הוא היה במצב טוב וזה מעודד"
אחרי שנים של התמודדות עם השמנת יתר חולנית קיצונית, הצליח איתן (שם בדוי), בן 51, להשיל כ-70 ק"ג ממשקלו. אבל במקום לחזור לחיים פעילים, הוא מצא את עצמו במציאות קשה אף יותר: עודפי העור ורקמות השומן שהצטברו בבטנו יצרו מעין "סינר" עצום, שהשתלשל עד סמוך לקרסוליו, הכביד על כל צעד והפך אפילו פעולות יומיומיות למשימה כמעט בלתי אפשרית.
לפני כשלושה חודשים עבר איתן ניתוח יוצא דופן בבית החולים הדסה עין כרם, שבמהלכו הוסרו מגופו כמעט 30 ק"ג של רקמה ושומן. כעת הוא משתקם בביתו וחוזר לאט לאט לשגרה. בסרטון: הניתוח שעבר בהדסה
"זה עולם אחר לגמרי. אני מרגיש את 100 הקילו שירדו ממני בסך הכול", הוא מספר בשיחה עם ynet. "עכשיו אני מתחיל לטפל גם בבעיות הנלוות ומשלים את שאר התהליך, אבל אני מרגיש בסדר גמור".
איתן החל להתמודד עם עודף משקל משמעותי כבר בילדותו. לדבריו, עד גיל שבע היה ילד רזה, ואז החל לעלות במשקל. "אמא שלי רצה איתי להמון טיפולים. ניסו להבין ממה זה נובע, לבדוק אם יש איזושהי בעיה בהתפתחות, אבל לא הייתה תשובה ברורה", הוא משחזר. "אף פעם לא הייתי אכלן גדול, לא הייתי יושב וטורף. עם השנים התפתחו חשקים ובולמוסי אכילה, וכבר כן היה בא לי לאכול. זה היה כאן ועכשיו: לפתוח את החפיסה ולגמור את הכול. לא הייתי מסתפק, למשל, בקוביית שוקולד".
המשקל המשיך לטפס. "ניסיתי את כל סוגי הדיאטות שאפשר רק לחשוב עליהן, אבל זה לא עבד". בגיל 22 עבר ניתוח בריאטרי מסוג SRVG (Silastic Ring Vertical Gastroplasty) - קיבה מחולקת עם טבעת סיליקון, שיטה ותיקה שהייתה נהוגה בעבר וכיום כמעט אינה מבוצעת. "זה עזר מאוד בשנה הראשונה. ירדתי 52 קילו, אבל אז התחלתי לעלות והחזרתי את הכול בריבית דריבית".
"השומן צנח"
לדבריו, במשך רוב השנים הצליח לשמור על אורח חיים פעיל למרות משקלו הגבוה, ולא הרגיש שההשמנה מגבילה אותו, לא בתפקוד היומיומי ולא בחיי החברה. "תמיד הייתי מוקף בחברים, הייתי מסמר הערב. הייתי מטייל, ואפילו הולך לים ולבריכה בלי שום בעיה: מגיע למלון, מוריד את החולצה ויורד לבריכה. לא עניין אותי כלום, לא הייתי מחשבן לאף אחד. גם פיזית, אני נורא גמיש, אז לא התקשיתי להתכופף, להתלבש או לעשות עבודות בית. והבדיקות שלי לאורך השנים היו תקינות. רופא המשפחה היה אומר לי 'יש לך בדיקות של ספורטאי'".
לפני כחמש שנים, במשקל שיא של 238 ק"ג, החלו להופיע בעיות רפואיות: כאבי ברכיים, כאבי גב תחתון ולחץ דם גבוה. "ההרגשה הכללית כבר לא הייתה טובה", הוא אומר. בעקבות מצבו הופנה למרכז לטיפול בהשמנת יתר בבית חולים במרכז הארץ, ושם החל בטיפול תרופתי שכלל זריקות. המטרה הייתה להפחית ממשקלו ולבחון בהמשך אפשרות לניתוח בריאטרי נוסף. "התחלתי בזריקות הרבה לפני שהן הפכו פופולריות כמו היום. אני מהראשונים שקיבלו אותן".
איתן מספר על מה שעבר: כל השומן פשוט צנח למטה. בהתחלה זה היה עד הברכיים, אבל זה רק הלך והחמיר, עד שזה הגיע כמעט עד הקרסוליים. היו ימים שהרגשתי שאני מנגב את הרצפה עם הבטן
בתוך ארבע שנים, במסגרת תהליך מבוקר, ירדו ממנו כ-70 ק"ג. אבל ההישג הוליד בעיה חדשה: השינוי הקיצוני בגופו הותיר אחריו עודפי עור ורקמות בבטן התחתונה, שהפכו בהדרגה למצב רפואי בפני עצמו. "כל השומן פשוט צנח למטה. בהתחלה זה היה עד הברכיים, אבל זה רק הלך והחמיר, עד שזה הגיע כמעט עד הקרסוליים. היו ימים שהרגשתי שאני מנגב את הרצפה עם הבטן".
"הרגשתי כאילו אני סוחב איתי סלע, זה היה נורא", מוסיף איתן. השנה שקדמה לניתוח הייתה קשה במיוחד. "הגעתי למצב שבו לא יכולתי אפילו להיכנס לשירותים ולהתיישב, ובכל פעם הייתי צריך 'לרוץ' למקלחת בשביל יציאות. זה היה מצב אבסורדי: ירדתי 70 קילו, ובמקום ליהנות ולקצור את הפירות, לא יכולתי אפילו למשוך את התחתון והמכנסיים למעלה".
"כל שמחת החיים נעלמה"
בשלב מסוים אף נאלץ להפסיק לעבוד. "אני בן אדם פעיל, לא רגיל לשבת בבית ולטפס על הקירות. לראות טלוויזיה ולגלול ברשתות החברתיות - זה לא אני. בהתחלה עבדתי מהבית, אבל אחר כך גם לשבת מול המחשב נעשה קשה מאוד, כל הזמן הייתי בחוסר שקט". בהדרגה החל גם מצבו הנפשי להידרדר. "היו המון ימים שהייתי מסתגר, רחמים עצמיים, התפרצויות בכי. כל שמחת החיים שהייתה לי נעלמה. פתאום מצאתי את עצמי עם ציפרלקס. היו לילות שצרחתי לאלוהים שייקח אותי, כבר לא יכולתי לסבול את זה". בסופו של דבר פנה איתן לכירורג פלסטי בקופת החולים, וזה שלח אותו להדסה.
"מטופלים שיורדים במשקל באופן משמעותי, בעקבות ניתוח בריאטרי או טיפול תרופתי, מתמודדים לא פעם עם עודפי עור", מסבירה ד"ר דלית עמאר לישה, מנהלת יחידת עיצוב הגוף במחלקה לכירורגיה פלסטית בהדסה. לדבריה, יש מקרים שבהם לא מדובר בעניין אסתטי בלבד, אלא במגבלה רפואית של ממש, שפוגעת בתנועה, גורמת לכאבים ומשפיעה מאוד על איכות החיים.
אחד הביטויים הנפוצים לכך הוא מצב המכונה "סינר בטני", שבו העור והרקמות בבטן צונחים כלפי מטה. "יש דרגות שונות של סינר בטני. אנחנו רואים את זה גם אצל נשים אחרי כמה לידות וגם אצל אנשים שירדו במשקל. אצל חלק מהמטופלים הוא קטן יחסית, ואצל אחרים הוא גדול ויכול אפילו להגיע עד הברכיים. אבל אצל איתן זה היה משהו אחר לגמרי. הוא סבל מסינר בטני עצום, שהשתפל כמעט עד הקרסוליים, וזה מצב חריג מאוד. הוא לא היה מסוגל ללכת בקצב של בן אדם רגיל, ואפילו ללכת לשירותים היה מבחינתו אתגר לא פשוט".
לדברי ד"ר עמאר לישה, משקל הרקמות והעומס המתמשך פגעו בניקוז הוורידי והלימפתי של הגפיים התחתונות והבטן, והובילו לבצקת לימפתית קשה (לימפדמה) ברגלו השמאלית - מצב שיחייב בהמשך טיפול ניתוחי נוסף.
מנוף וקרסים בחדר הניתוח
עם הגעתו למרפאה לכירורגיה פלסטית בהדסה, נשלח איתן לסדרת בדיקות מקיפות. "כשהוא הופיע במרפאה הרגשתי שחייבים לעזור לו. תחילה רצינו לבדוק אם אפשר לבצע ניתוח בריאטרי נוסף, כי היה ברור שהוא צריך לרדת עוד במשקל", מספרת ד"ר עמאר לישה. אלא שבדיקות CT העלו שהניתוח הבריאטרי הישן, שעבר בשנות ה-90, יצר שינוי אנטומי משמעותי ובלתי הפיך במערכת העיכול שלו, שאינו מאפשר ניתוח חוזר או מתקן. לכן הוחלט להתקדם לניתוח להסרת הסינר הבטני. "למרות שהוא עדיין התמודד עם משקל גבוה, הבנו שקודם כול אנחנו צריכים להיפטר מהגורם שמגביל אותו כל כך ומחמיר את מצבו, ולאפשר לו לחזור לתפקוד טוב יותר. החלטנו שזה יהיה הניתוח הפותח בסדרה של ניתוחים משקמים שיעבור בהמשך", היא מוסיפה.
בשל משקלו של איתן, מצבו הרפואי והיקף הרקמה שהיה צריך להסיר, נדרשה היערכות חריגה. "היה צורך להעמיד כמה צוותים במקביל: כירורגים כלליים, מנתחי כלי דם ואורולוגים", היא מפרטת. "גם ההרדמה הייתה מורכבת מאוד, ולכן נדרשו ניטור רציף במהלך הניתוח והיערכות לאפשרות של דימום נרחב ולמתן מנות דם. אפילו שריינו עבורו מיטה בטיפול נמרץ, למקרה שיזדקק להנשמה ממושכת אחרי הניתוח".
איתן נותח ביולי האחרון. בשל ממדיו החריגים של הסינר, נאלץ הצוות להשתמש באמצעים לא שגרתיים. "מעבר לציוד הניתוחי הרגיל, היינו צריכים למצוא דרך להרים את הרקמה העצומה כדי שנוכל לגשת לאזור הניתוח", מסבירה ד"ר עמאר לישה. לשם כך השתמשו בבית החולים במנוף המשמש בדרך כלל להרמת מטופלים סיעודיים. הסינר נתלה על המנוף באמצעות קרסי מתכת, שהוחדרו לרקמה לפי תכנון מוקדם כדי להימנע מפגיעה באיברים חיוניים. "כך הצלחנו להרים אותו, לקבל גישה טובה יותר לאזורי הכריתה ולשלוט בטכניקה הניתוחית".
במהלך הניתוח עמד הצוות בפני אתגר נוסף: אספקת הדם הנרחבת לסינר והנוזל הלימפתי שהצטבר בתוכו. "לסינר הבטני יש אספקת דם משמעותית, כך שכמעט בכל אזור נתקלנו בדימום מאסיבי", מתארת ד"ר עמאר לישה. "בנוסף, הייתה ברקמה כמות גדולה מאוד של נוזל לימפתי. כלי הלימפה הם כלים מיקרוסקופיים שאי אפשר לראות בעין, ופגיעה בהם במהלך הכריתה עלולה לגרום לדליפת נוזלים, ולכן נדרשה עבודה זהירה מאוד". לצד ד"ר עמאר לישה השתתפו בניתוח ד"ר סעיד מסארווה, ד"ר ליאור סולומון וד"ר שירן קעטבי.
"אחד הסינרים הגדולים שניתחנו"
הניתוח נמשך כעשר שעות, והרקמה שנכרתה שקלה כמעט 30 ק"ג. ד"ר עמאר לישה עשתה בפיטסבורג שבפנסילבניה התמחות-על בניתוחים לעיצוב הגוף אחרי ירידה מאסיבית במשקל, ועסקה במקרים מהסוג הזה, אבל לדבריה מעולם לא נתקלה במקרה מורכב כל כך. "זה אחד הסינרים הגדולים ביותר שניתחנו. הכי גדול שהזדמן לי להוציא שקל 17 ק"ג, ואצל איתן זה הגיע כמעט ל-30 ק"ג".
על אף הסיכון לסיבוכים, ההתאוששות הראשונית של איתן הייתה טובה מהצפוי, והוא הועבר ישירות למחלקה לכירורגיה פלסטית. "חששנו שבגלל הניתוח המאסיבי הוא יצטרך להיות מורדם ומונשם בטיפול נמרץ, אבל הוא היה במצב טוב, וזה היה מעודד מאוד".
ד"ר דלית עמאר לישה: את האנשים האלה את לא רואה באוטובוס, ברחוב או בקניון. הם לא מסתובבים בחוץ, הם ספונים בביתם וחייבים עזרה. אנחנו נותנים להם איזושהי תקווה לעתיד טוב יותר
כעבור כשבוע שוחרר איתן לביתו להמשך שיקום. כיום הוא שוקל כ-140 ק"ג וממשיך לקבל זריקות לירידה במשקל. "הוא נראה מדהים, הולך יפה, מצליח להתלבש ויש לו אמביציה להמשיך לשלב הבא של הטיפול. כיף ומספק לראות אותו ככה", אומרת ד"ר עמאר לישה.
"אני מרוצה מאוד", אומר איתן. "ד"ר עמאר לישה וכל הצוותים הם אנשים מדהימים באמת, אנושיים כל כך. לא נתקלתי ברמה כזו ברפואה בישראל, בטח לא ברפואה הציבורית".
השלב הבא
השיקום המלא עוד רחוק. "הוא אמנם נפרד ממשקל עצום שהגביל אותו, אבל עדיין יש בעיות רפואיות שצריך לטפל בהן. הברכיים שלו שחוקות מאוד בגלל השמנת היתר והעומס עליהן, והוא זקוק לטיפול ניתוחי. הוא גם צריך לשפר את הניקוז הלימפתי ברגלו השמאלית", מסבירה ד"ר עמאר לישה.
לדבריה, המקרה של איתן ממחיש את המצוקה הקשה שבה חיים אנשים עם השמנת יתר חולנית קיצונית. "את האנשים האלה את לא רואה באוטובוס, ברחוב או בקניון. הם לא מסתובבים בחוץ, הם ספונים בביתם וחייבים עזרה. אנחנו נותנים להם איזושהי תקווה לעתיד טוב יותר".
גם איתן סבור שצריך להעלות את המודעות לנושא. "לא רבים משתפים. אני יודע שיש עניין של בושה, אבל חשוב שאנשים יידעו שיש מה לעשות. גם לי לקח המון זמן להתבשל עם זה, ואני מצטער מאוד שלא טיפלתי בזה קודם וחיכיתי עד שהגעתי למצב אקוטי".