אחרי הצו של טראמפ: ארה"ב מקדמת ניסויים בסם פסיכדלי לטיפול ב-PTSD
ה-FDA מקדם לראשונה ניסויים במימון פדרלי באיבוגאין, חומר פסיכדלי שנבדק נגד PTSD והתמכרות לאופיואידים. מחקרים ראשוניים הציגו תוצאות מבטיחות, אך המומחים מזהירים מסיכון להפרעות קצב מסכנות חיים
ארצות הברית עושה צעד משמעותי בדרך לביצוע הניסויים הקליניים הראשונים במימון פדרלי באיבוגאין - חומר פסיכדלי רב-עוצמה שנחקר בין היתר כטיפול אפשרי בהתמכרות לאופיואידים ובהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) הודיע השבוע כי הוא מבקש מהציבור, מחוקרים ומחברות תרופות להעביר מידע שיסייע לו לקבוע כיצד ייראו הניסויים הראשונים ומהם אמצעי הבטיחות שיידרשו בהם.
חשוב להדגיש כי הניסויים עצמם עדיין לא החלו. נכון לעכשיו, הממשל האמריקני מקדם את התשתית הרגולטורית והמדעית שתאפשר לבצע אותם. משרד הבריאות האמריקני הודיע כי שתי האוכלוסיות הראשונות שיקבלו עדיפות במחקר הפדרלי הן מבוגרים עם הפרעת שימוש באופיואידים ומבוגרים עם PTSD. במקביל, הסוכנות הפדרלית למחקר רפואי מתקדם ARPA-H מקדמת תוכנית לניסויי שלב 1 ו-2 באיבוגאין, ו-NIDA - המכון הלאומי לחקר השימוש בסמים - כבר העניק מימון למחקר קליני נפרד.
המהלך מגיע כחצי שנה לאחר שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ חתם באפריל על צו נשיאותי שנועד להאיץ מחקר ופיתוח של טיפולים פסיכדליים למחלות נפש קשות. טראמפ הכריז אז על הקצאת 50 מיליון דולר למחקר פדרלי באיבוגאין. החומר נמצא כיום ברשימת Schedule I בארה"ב - הקטגוריה המחמירה ביותר בחוק הסמים הפדרלי, המיועדת לחומרים שהרשויות מגדירות ככאלה שאין להם כיום שימוש רפואי מקובל ושקיים בהם פוטנציאל גבוה לשימוש לרעה.
האיבוגאין הוא אלקלואיד פסיכואקטיבי שמופק מצמח האיבוגה (Tabernanthe iboga), שמקורו במערב ובמרכז אפריקה. במינונים גבוהים הוא עשוי לגרום לחוויה פסיכדלית ממושכת ולמצב דמוי חלום. במשך עשרות שנים הצטברו דיווחים של מטופלים וחוקרים שלפיהם מנה אחת עשויה להפחית במהירות תסמיני גמילה וכמיהה לאופיואידים ולסמים אחרים. עם זאת, מנגנון הפעולה שלו מורכב ואינו מובן במלואו, והוא והמטבוליט הפעיל שלו, נוריבוגאין, פועלים על כמה מערכות עצביות במקביל.
קודם בטיחות, אחר כך יעילות
אחד המחקרים המתקדמים ביותר מקבל מימון מה-NIDA וייערך בהובלת ד"ר ג'וג'י סוזוקי מבית החולים Brigham and Women's בבוסטון. המענק הראשוני עומד על כ-2.29 מיליון דולר, והמחקר מתוכנן להימשך עד מאי 2028. בשלב הראשון מתכוונים החוקרים לתת מינונים עולים של איבוגאין למתנדבים בריאים כדי לקבוע מהו המינון המרבי שניתן לתת בבטחה. רק אם שלב זה יצליח ויתקבלו האישורים הנדרשים, אמור להתחיל ניסוי שלב 2a באנשים עם התמכרות לאופיואידים שהטיפול בבופרנורפין אינו מספק אצלם תוצאות טובות. המשתתפים צפויים להיות במעקב עד שנה.
גם ה-FDA מאותת שהבטיחות תהיה השאלה המרכזית. הרשות מבקשת כעת מידע על בחירת המינון, העלאה הדרגתית שלו, המקום שבו צריך לתת את התרופה, ניטור המטופלים, הקריטריונים להשתתפות בניסוי והנסיבות שבהן יש לעצור את הטיפול. בין האפשרויות שעלו: קבוצות קטנות שיקבלו מינונים עולים בזה אחר זה, כאשר המינון ההתחלתי לא יעלה על 10 מ"ג לק"ג - אלא אם יוצגו נתונים שמצדיקים אחרת. הציבור והקהילה המדעית יכולים להעביר הערות לרשות עד 20 בנובמבר.
הזהירות אינה מקרית. איבוגאין עלול להאריך את הזמן שבו הלב מתאושש חשמלית בין פעימות, ובכך להגביר את הסיכון להפרעות קצב מסכנות חיים. סקירה מדעית שפורסמה השנה ציינה כי מקרים כאלה תועדו גם לאחר מינונים טיפוליים וגם אצל אנשים שלא הייתה להם מחלת לב מבנית ידועה. קיימת גם שונות משמעותית בין בני אדם בקצב שבו הגוף מפרק את האיבוגאין, מה שעשוי להשפיע על רמת הסיכון.
ב-2024, למשל, תואר מקרה של אדם שסבל מהפרעה חמורה בפעילות החשמלית של הלב ועבר כמה אירועים של דום לב לאחר שקיבל מנה בודדת של 200 מ"ג איבוגאין. הוא נזקק להחייאות חוזרות ולאשפוז בטיפול נמרץ. החוקרים הדגישו כי גם מינונים נמוכים יחסית של החומר עלולים להיות מסוכנים במקרים מסוימים.
המחקר שהדליק את ההתלהבות
חלק ניכר מהעניין המחודש באיבוגאין נובע ממחקר של אוניברסיטת סטנפורד שפורסם ב-2024 ב-Nature Medicine. במחקר השתתפו 30 יוצאי יחידות מיוחדות בצבא ארה"ב שסבלו מפגיעות מוח טראומטיות, בעיקר קלות, לצד PTSD, דיכאון או חרדה. המשתתפים נסעו למקסיקו, שם קיבלו איבוגאין יחד עם מגנזיום, שנועד בין היתר להפחית את הסיכון הלבבי.
חודש לאחר הטיפול נרשמה בקרב המשתתפים ירידה ממוצעת של 88% בתסמיני PTSD, של 87% בתסמיני דיכאון ושל 81% בתסמיני חרדה. גם מדד התפקוד שלהם השתפר באופן ניכר. לא נרשמו במחקר אירועים חריגים חמורים הקשורים לטיפול, אם כי כל המשתתפים חוו באופן זמני תופעות נוירולוגיות כגון חוסר יציבות ורעד, וחלקם סבלו מכאבי ראש, בחילות וחרדה.
באוגוסט השנה פורסם גם מחקר המשך. מתוך 30 המשתתפים המקוריים, 25 נבדקו שוב כעבור שנה, והשיפור בתפקוד ובתסמיני PTSD, דיכאון וחרדה עדיין היה משמעותי. בקרב מי שנכנסו להפוגה מיד לאחר הטיפול, החוקרים העריכו שהסיכוי להישאר בהפוגה לאחר שנה היה 84% ב-PTSD, 66% בדיכאון ו-61% בחרדה.
אלא שלמחקרים הללו יש מגבלות משמעותיות. הם לא היו ניסויים אקראיים ומבוקרים, לא הייתה בהם קבוצת פלצבו, וכל המשתתפים ידעו שהם מקבלים איבוגאין. בנוסף, במחקר המעקב 23 מתוך 25 המשתתפים השתמשו במהלך השנה גם בחומרים פסיכדליים אחרים או עברו התערבויות נוספות, ולכן אי אפשר לקבוע שהאיבוגאין לבדו אחראי לשיפור הממושך. החוקרים עצמם מדגישים כי דרושים ניסויים אקראיים ומבוקרים לפני שניתן יהיה לקבוע שהטיפול יעיל.
סקירת ספרות נרחבת שפורסמה השנה והקיפה 30 שנות מחקר באיבוגאין הגיעה למסקנה דומה: רוב הנתונים החיוביים מגיעים ממחקרים פתוחים, תצפיתיים או רטרוספקטיביים בעלי סיכון גבוה להטיה. נכון להיום לא הוכח בניסוי אקראי כפול-סמיות כי איבוגאין יעיל לטיפול בהפרעת שימוש באופיואידים. כלומר, לצד תוצאות ראשוניות מסקרנות ולעיתים דרמטיות, הראיות עדיין אינן מספיקות כדי להצדיק שימוש קליני שגרתי.
זו עוד סיבה שהמהלך הנוכחי של ה-FDA נחשב משמעותי: לראשונה מנסה הממשל האמריקני להעביר את האיבוגאין מהעולם של מרפאות פרטיות, טיפולים במדינות שבהן החומר נגיש יותר ודיווחים תצפיתיים - אל ניסויים קליניים מפוקחים שיוכלו לענות בצורה מסודרת על שתי השאלות שעדיין פתוחות: האם הוא באמת עובד, והאם אפשר לתת אותו בצורה בטוחה. במקביל כבר אישר ה-FDA להתחיל מחקר מוקדם בנוריבוגאין הידרוכלוריד, המטבוליט של איבוגאין, כטיפול אפשרי בהפרעת שימוש באלכוהול.
במקביל למהלך הפדרלי, גם טקסס הפכה למוקד מרכזי במחקר. המדינה הקצתה 50 מיליון דולר מכספי המדינה למחקר באיבוגאין, ובמרץ הודיעו ראשי בית המחוקקים המקומי כי לאחר שחברות תרופות לא הצליחו להגיש הצעה שעמדה בדרישות התוכנית, טקסס תקים בעצמה מערך מחקר בשיתוף מוסדות רפואיים במדינה.