פרופ' חן קוגל חושף ראיות לתוכנית ההשמדה שביצע חמאס | קשה לצפייה
אדם שנשרף בחיים, גופת מחבל שהגיעה בטעות והוכנסה ל-CT עם רימונים וסכין. שלוש שנים אחרי טבח 7 באוקטובר מתאר מנהל המרכז הלאומי לרפואה משפטית, פרופ' חן קוגל, את ההוכחות לתוכנית הטבח הסדורה של חמאס. בריאיון מיוחד הוא מספר על המחיר הנפשי ששילם, ועל הרגע שבו עמד מול גופתו של יחיא סינוואר. כתבה זו כוללת מראות ותיאורים קשים לצפייה ולקריאה
"כאן אנחנו רואים גופה של אדם שנשרף", הוא מתעכב על אחד הצילומים, "אנחנו יודעים שהוא נשרף בחיים: כשפותחים את קנה הנשימה שלו, רואים שיש בו פיח. כלומר, הוא שאף עשן בזמן השריפה". פרופ' חן קוגל, מנהל המרכז הלאומי לרפואה משפטית, חושף מולנו מצגת ובה מאות תמונות מחדרי הנתיחה. שלוש שנים אחרי טבח 7 באוקטובר הוא מראה לנו חלק מהן, ובהן כאלה שטרם פורסמו. הן מתעדות את האכזריות השטנית של מחבלי חמאס, עד כדי מחיקת זכר הנרצחים. המראות הללו גבו ממנו מחיר כבד: חודשים אחרי שהסתיים עיקר העבודה על זיהוי הנרצחים, הוא התפנה לקבל טיפול נפשי ואובחן עם פוסט-טראומה. אזהרת צפייה: התמונות הקשות - ללא טשטוש - בקישור הבא
"תוך כדי עבודה אני על אוטומט, ממוקד. בודק, חוקר את סיבת המוות כדי להגיע לזיהוי. לא מערב רגשות. אבל קרו מקרים שנגעו בי אישית, כמו במקרה של אישה צעירה". היא השתתפה במסיבת הנובה ונורתה ברגליה כשרצה לתפוס מחסה באמבולנס שחנה בסמוך. שם נרצחה יחד עם 18 אנשים נוספים שהצטופפו בו, מטיל RPG ששיגרו אליו המחבלים. השרשרת שענדה, בצורת חצי סהר, נמצאה בבית הלוויות ויוחסה בטעות לגופה אחרת, עד שהופק ממנה ה-DNA שלה. גופתה הועברה למחנה שורה. מאחר שלא בוצעה שם בדיקת CT, ההנחה של פרופ' קוגל וצוותו הייתה שגופתה התאחתה עם גופה אחרת בשריפה שפרצה באמבולנס, ושתיהן נקברו יחד. כדי לזהות אותה הוצאו הגופות מקברן. הצעירה זוהתה באמצעות ה-DNA שהופק מהשרשרת, והובאה למנוחות. "היה לי מאוד קשה", הוא מספר על רגע הגילוי.
שבוע אחרי שפרצה המתקפה הרצחנית ביותר בתולדות ישראל, החלו להישלח למכון גופות רבות - עד לשיא שבו משאיות עמדו בתור, ומכולות קירור הוזמנו בדחיפות כי המקום פשוט נגמר. לדברי פרופ' קוגל, ריח הזוועה נישא בכל השכונה בדרום תל אביב. "הגיעו אלינו כ-3,000 שקים, שבחלקם הגדול היו חלקי גוף ועצמות שרופות. ככל שפתחנו יותר שקים, מצאנו חלקים של אותו אדם מפוזרים בשקים שונים. בסופו של דבר טיפלנו במכון ביותר מ-900 גופות מאירועי 7 באוקטובר וממלחמת חרבות ברזל. זה לא כולל מאות גופות של מחבלים ושל תושבים עזתים שהוצאו מבתי חולים ומבתי קברות, כדי לבדוק אם יש ביניהן גופות של חטופים. בדיקת הגופות הללו גזלה מאיתנו זמן יקר והמון עבודה לריק".
הרגע שבו התפרק בבכי
מלאכת הזיהוי נמשכה מבוקר עד לילה, גם בסופי שבוע. המטרה הייתה להסיר את הספק מלב המשפחות ולאפשר להן להביא את יקיריהן לקבר ישראל. נקודת השבר של פרופ' קוגל הגיעה באחד מימי שישי, עוד יום עמוס וקדחתני במכון. זו הייתה שעת בין ערביים, וידי הצוותים והמתנדבים היו מלאות עבודה. מנהלי מעבדות הגיעו לעזור בנטילת DNA מגופות הנרצחים, וחלקם אף צירפו את הלבורנטים שלהם. לצידם עבדו אנתרופולוגים שסייעו בפענוח ממצאים מחלקי עצמות, ועוד אנשי מקצוע. בסך הכול הצטופפו כמאה איש בחללים הקטנים של המכון באבו כביר. זמן קצר לפני כניסת השבת הגיעו למכון אזרחים עם מגשים עמוסים כל טוב לסעודת ליל שבת. "כינסתי את כולם וקמתי לברך, ואני לא יכול. אני מתפרק בבכי מול הטוב הזה. אחרי שאני רואה את האכזריות, הכי ריגש אותי טוב הלב, ההתגייסות של האזרחים והמציאות שהראתה לי שיש אנשים טובים ולא הכול חרא".
פרופ' חן קוגל: היו מי שפניהם הושחתו בזדון, או שעברו הכחדה ומחיקת זכר, או שכורסמו בשיני בעלי חיים. ראינו גם גופות של אנשים שהתעללו בהם לפני שרצחו אותם, ולפעמים גם אחרי. באחד המקומות קשרו אנשים וירו בהם, כולל באיברי המין. ראינו גופות ערופות, כולל ראשים של ילדים
לראשונה הגענו למרכז לרפואה משפטית כשבועיים אחרי הטבח, כששעריו נפתחו לעיתונות הזרה והמקומית. משאיות של זק"א פרקו לעינינו, בזו אחר זו, שקים שחורים ובהם גופות נרצחים. הגופות הובאו ממרכז איסוף הגופות הלאומי במחנה שורה. "בשבת, 7 באוקטובר, קיבלתי מהמשטרה דיווח על אירוע עם עשרות הרוגים. המספר עלה למאה, ולנו יש מקום ל-140 גופות. לכן כל גופות החללים, אזרחים, חיילים ושוטרים, הועברו למחנה שורה, שהצטייד במכולות אחסון. רופאים וטכנאים שלנו נסעו לשם כדי לקחת נתוני זיהוי, טביעות אצבע ו-DNA - במטרה לפתוח כמה שיותר מהר תיקי חללים. אלה פוענחו אצלנו במעבדות ויצרו עומס עצום. שבוע אחר כך מרכז הכובד עבר אלינו", משחזר פרופ' קוגל.
ואז, אחרי יותר מ-30 שנות ניסיון, הוא פגש את האכזריות המזוקקת פנים אל פנים. "בהדרגה נשלחו אלינו ממחנה שורה גופות מורכבות לזיהוי. היו שם גופות שרופות, וכאלה שכבר היו במצב ריקבון ולא ניתן היה לפענח אותן באמצעות טביעות אצבע. מדובר באלפי גופות, חלקים וחפצים. היו גם כאלה שפניהן הושחתו בזדון, או שעברו הכחדה ומחיקת זכר, או שכורסמו בשיני בעלי חיים. ראינו גם גופות של אנשים שהתעללו בהם לפני שרצחו אותם, ולפעמים גם אחרי". לדבריו, "באחד המקומות קשרו אנשים וירו בהם, כולל באיברי המין. ראינו גופות ערופות, כולל ראשים של ילדים".
קרמטוריום בממ"ד
כחודש לאחר הטבח אמר לנו פרופ' קוגל: "ראינו דברים חסרי תקדים. הרוע בהתגלמותו. אי אפשר לכנות את זה אכזריות, כי זו מילה שלא ממצה מספיק את הסיטואציה". כמעט שלוש שנים אחר כך, שקעו הממצאים הקשים והצטברו לתובנות חשובות. "שמנו לב שהרצחנות של מחבלי הנוחבה יזומה ומתוכננת, לפי תוכנית פעולה סדורה. כך למשל זיהינו קבוצה של עובדים זרים שננעלו בחדר באחד מקיבוצי העוטף, נורו ברגליים והופקרו לדמם עד מותם. במקום אחד ראינו אנשים קשורים שנורו בסגנון הוצאה להורג. במקום אחר ראינו שריפה עם תוספת חומרי בעירה לממ"ד, כדי שיהיה קרמטוריום. במקומות אחרים היו שיטות אחרות, כלומר הייתה תוכנית. הרצח האכזרי היה משהו מתוכנן ולא התפרצות ספונטנית. ניסו לייחס דברים לסמים שהם לקחו (קפטגון), וזה לא נכון. אחרת הם לא היו הולכים לפי התוכנית".
בסרטון הבא: זיהוי הנרצחים - זמן לא רב לאחר הטבח
לדבריו, השיטתיות שבה פעלו חוליות מחבלי הנוחבה, באמצעי קטל מגוונים ובאזורים שונים, מלמדת על תוכנית השמדה סדורה: "אתה רואה שבמקום אחד עשו שיטה אחת ובמקום אחר עשו שיטה אחרת".
בשבועות הראשונים שרר בלבול רב. לא ידעו מי נעדר, מי נרצח ולא אותר ומי נחטף לעזה. קיבלתם בשוגג גם גופות של מחבלים?
"כן, מאות עזתים, אזרחים ומחבלים. אחד מהם, כפי שניתן לזהות בפענוח סריקת ה-CT, היה עם הבנדנה של חמאס, ועל גופתו זוהו רימונים וסכין משוננת. לעומת זאת, לשדה תימן פונו שמונה גופות של ישראלים".
שקף מתחלף בשקף במחשב של פרופ' קוגל, והזוועה רק מתעצמת. אחת הגופות הייתה שלמה, למעט הראש, שרוטש, נרמס בדריסה ונגרס לפירורי עצמות. מהפירורים האלה הצליחו להפיק DNA ולזהות את האדם. ימי הפענוח הארוכים והמתישים הניבו גם סיפוק מקצועי והציתו רגש פטריוטי: לפעמים פיסת עצם זעירה הספיקה כדי לקבוע שאדם כבר אינו בין החיים. "קיבלנו קסדה של מישהו, ועליה חומר בוצי. בבדיקה במיקרוסקופ רואים שמדובר בתאי מוח, כלומר הוא נורה בראש. לפי ה-DNA אנחנו יודעים למי זה שייך. ולצדה עצם גולגולת זעירה, וכך הבנו שהוא מת וגופתו נחטפה לעזה".
הובאו אליכם גם גופות של ילדים?
"בהחלט. גם ילדים שנורו ונערפו, כמו ילדה כבת 12 שירו לה בראש ואחר כך כרתו אותו".
בביקור הקודם שלנו במכון נחשפנו לתיעוד גופתה של ילדה כבת חמש, שנורתה לכל אורך גופה, מהגולגולת ועד כפות הרגליים. בכאוס ששרר בשבועות הראשונים שאחרי המתקפה, ולנוכח המספר הבלתי נתפס של הנרצחים, לקח זמן עד שהגופות זוהו. משפחות מרוטות עצבים ומוכות צער התייצבו בשער המכון. "זעקות השבר שלהן הגיעו עד לכאן ושברו את ליבי. כשאני מנתח, אני מנותק רגשית ולא יודע אף פרט ביוגרפי על האדם. אבל כשאני קורא עליו למחרת בעיתון ורואה שיש לו משפחה, שהיו לו חיים, זה גומר אותי".
גם התיעודים שאליהם נחשף פרופ' קוגל הוסיפו רובד נוסף לזוועה: "יש סרטון של עובד זר שמתנגד לחטיפה. המחבלים ירו בו ודקרו אותו בסכין שנכנסה מצד אחד ויצאה מהצד השני. רואים שהוא לא ישראלי, לא יהודי ולא קשור אלינו, והוא גם אומר להם את זה. מה יש להם? וזה מצטרף לתיאור של עובד זר אחר, שפרסמתם בכתבה קודמת, שדקרו אותו, ירו בו, שרפו ורצחו אותו".
חסר תקדים ברפואה המשפטית
לצד הקשיים הגיע גם הישג מקצועי. לדבריו, המכון זיהה בוודאות 100% מגופות הנרצחים. "זה חסר תקדים ברפואה המשפטית, כולל בהשוואה לפענוח קורבנות אסון התאומים". בניו יורק זוהו עד היום שרידים של כ-60% בלבד מ-2,753 הנרצחים במגדלי התאומים. בזכות זה, ולא רק בזכות זה, זכה פרופ' קוגל בפרס ישראל לתקומה לשנת 2024, בתחום הערבות ההדדית. בנימוקי ההחלטה צוין שהמכון פיתח שיטות זיהוי חדשות, ושהיה לו תפקיד מרכזי בהצגת הזוועות בפני העולם.
בדיעבד, אתה חושב שההסברה הישראלית הייתה מספקת? שעשו מספיק שימוש בחומרי הזוועה הללו?
"משרדי הבריאות וההסברה פתחו את שערי המכון לעיתונות זרה, ובהמשך גם לישראלית. הצילומים הקשים נחשפו לעולם, אבל היו גם מי שהטילו ספק באמינותם. כך היה בצילום שהתפרסם אצלכם ב-ynet, שבו נראות שתי דמויות שנכרכו בחבל ונשרפו חיים. באל-ג'זירה נכתב שמדובר בצילום של כלבים. לדעתי, צילומים תורמים להסברה. היו משפחות שהתנגדו למסירת פרטים, בעיקר מקרב משפחות החטופים, פרטים שיכלו לשפוך אור על האכזריות המרושעת. זה היה תורם להסברה, אבל לא מונע את האנטישמיות שהתפרצה ברחבי העולם".
באוקטובר 2024 הובאה לישראל גופתו של מנהיג חמאס ומתכנן הטבח, יחיא סינוואר, שחוסל ברצועת עזה.
מה הרגשת כשבדקת את גופתו של סינוואר?
"בחדר הזה, שבו אנחנו נמצאים כעת, בדקתי את הגופה שלו. רופא שעמד מחוץ לחדר אמר לי: 'אתה יודע את מי אתה בודק? את האיש ששינה לרעה את ההיסטוריה של המזרח התיכון'. מממצאי הבדיקה עולה שהוא נורה כמה פעמים, לא ברצף, ומת מפגיעה קטלנית בראש. אמרתי לעצמי שהוא אחד האנשים המרושעים בעולם, ושמחתי שהוא בצד אחד של השולחן ואני בצד השני".
משא כבד נוסף הונח על כתפיו כשנבחר להיות חבר בוועדה לקביעת מוות מרחוק. בין חברי הוועדה היו גם ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, ופרופ' עופר מרין, מנכ"ל המרכז הרפואי שערי צדק. חברי הוועדה קבעו פה אחד ובוודאות, בלי ראיות פורנזיות ובלי גופה, את מותם של 44 חטופים בעזה. זו הייתה קביעה תקדימית ויוצאת דופן, שלא זכתה להד מספיק בעולם. "הרגשתי את כובד המשקל על כתפיי. הסרת הספק, זה הדבר הכי חשוב בעיניי".
גם נתיחת גופות החטופים שהוחזרו הייתה אתגר בפני עצמו?
"אמנם כבר לא הופתענו כמו ב-7 באוקטובר, אבל לא מתרגלים למראות", אומר פרופ' קוגל ומתייחס לסגירת המעגל של המשפחות שיש להן קבר לבכות עליו.
לא פשוט לעמוד בראש מלאכת הזיהוי הקשה הזו, שהובילה בסופו של דבר לזיהוי כל הנרצחים, ובהם החטופים.
"בכלל לא. העובדים שלי היו מפורקים, וחלקם עזבו את המכון בעקבות החשיפה לזוועות. בנוסף נאלצתי להתמודד עם הורי החטופים שנרצחו. זעקות השבר שלהם שברו אותי".
כתבנו מאמר ושלחנו אותו לכתב העת הנחשב The Lancet. אחרי יומיים בלבד, בלי אפילו לקרוא אותו, דחו אותנו. הדפוס האנטישמי הזה חזר על עצמו כשפרופ' עופר מרין כתב מאמר על הניסיון שצברנו בוועדה הראשונה בעולם לקביעת מוות מרחוק ללא גופה, והמאמר נדחה. לא רוצים לשמוע אותנו ועלינו
כמי שראה מקרוב את הרשע, את הזדון ואת כוונת ההשמדה של תושבי ישראל, איך אתה מסביר את האנטישמיות שמרימה ראש?
"כל העולם יודע מה קרה, ובכל זאת משווים את מה שקרה אצלנו למה שקרה בעזה, כאילו מדובר באותו סבל. אף ישראלי לא שרף גופות. אבל את האנטישמיות הרכה, הלא-בוטה, פגשתי כבר כמה חודשים אחרי 7 באוקטובר. יחד עם פרופ' יהודה שיינפלד, עורך כתב העת 'הרפואה' ומחברם של ספרי רפואה חשובים, כתבנו מאמר ושלחנו אותו לכתב העת הנחשב The Lancet. אחרי יומיים בלבד, בלי אפילו לקרוא אותו, דחו אותנו. הדפוס האנטישמי הזה חזר על עצמו כשפרופ' עופר מרין כתב מאמר על הניסיון שצברנו בוועדה הראשונה בעולם לקביעת מוות מרחוק ללא גופה, והמאמר נדחה. המסקנה שלי היא שלא רוצים לשמוע אותנו ועלינו. עד שאני מגיע לכנס, מציג את השקפים, והלסתות שלהם נשמטות".
כשהוא עומד איתנו בחדר הנתיחה, נזכר פרופ' קוגל בשבועות ובחודשים שאחרי הטבח ופניו עוטים ארשת רצינות: "החדר הזה ראה את הרוע בהתגלמותו, את הגופות השרופות, את הגופות שנקשרו ונורו, את הראשים הכרותים, את הילדים שנרצחו. כולנו ראינו את זה כאן ולפעמים כשאנחנו נכנסים לכאן, אנחנו נזכרים גם בחטופים החללים שהוחזרו. זה לא קל".
כפתולוג משפטי, פרופ' קוגל ראה אלפי גופות במהלך הקריירה הארוכה שלו, אבל טבח 7 באוקטובר הוא אירוע חסר תקדים שנצרב בנפשו והותיר אותו עם אבחנה של פוסט-טראומה. "ראינו מאסות וחזינו באכזריות הנוראית. קשה לראות את השכול והאובדן. יש אנשים שנשארו לבד ואתה נותן להם את החותם האחרון. הצעקות, זעקות השבר ששמעתי מהמשרד או איתם למטה. והעובדים שלי שראיתי אותם מפורקים. לא קל להיות המנהל בימים ההיסטוריים האלה, יש הרבה כאב שהשפיע. זו מעמסה כבדה. תוך כדי אתה עובד על אוטומט, אתה מאוד משימתי. רק אחר כך, אתה רואה את המכלול של האדם ואת משפחתו".