כרמל גת הייתה "המלאך השומר" בשבי - עבודתה הפכה לחומר לימוד
באוגוסט 2023, בסוף השנה הראשונה לתואר שני בריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית, הגישה כרמל גת ז"ל סקירה על תוכניות שתומכות במתמודדי נפש בלימודים על-תיכוניים. פחות משלושה חודשים אחר כך נחטפה מבארי. דודתה סגלית סלמיניס, גם היא מרפאה בעיסוק, עיבדה יחד עם המנחה של כרמל, ד"ר נירית לבנון-ארז, את העבודה למאמר שפורסם בכתב עת מקצועי
כשסגלית (גת) סלמיניס פתחה את הלפטופ שלה בשלהי קיץ 2025, ידיה רעדו. סלמיניס, מרפאה בעיסוק ומרצה באקדמיה, רגילה לכתוב מאמרים ולבדוק עבודות, אבל למשימה הזו היא נערכה במשך שנה. "תהליך העיבוד של עבודתה של כרמל גת ז"ל, אחיינית שלי, למאמר שהתפרסם לאחרונה, החל כשנה לאחר מותה. לקח לי זמן עד שהייתי מסוגלת לגעת בחומרים האלה, אך יחד עם זאת היה לי ברור שזה חייב לצאת לאור", מתארת סלמיניס.
באוגוסט 2023 כרמל הייתה בסוף השנה הראשונה שלה בתואר שני בריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית בירושלים. כחלק מלימודיה היא הגישה למנחה שלה, ד"ר נירית לבנון-ארז, סקירת ספרות שמתארת מגוון תוכניות של השכלה נתמכת למתמודדי נפש בלימודים על-תיכוניים. פחות משלושה חודשים לאחר מכן כרמל נחטפה מקיבוץ בארי, וכעבור פחות משנה נרצחה בשבי חמאס ב-29 באוגוסט 2024.
להעצים את האור
בעיבוד המאמר הקפידו סלמיניס וד"ר לבנון-ארז להישאר נאמנות ככל האפשר למילותיה של כרמל, למקורות שבחרה לסקור ולרעיונות שביקשה להדגיש, כדי לשמר את קולה המקצועי הייחודי. "מטרתה של כרמל הייתה להנגיש את הידע הזה בהמשך לימודיה לקהילת השיקום בבריאות הנפש", הן סיפרו.
בעבודתה הציגה כרמל ממצאים שלפיהם תוכניות השכלה נתמכת תורמות משמעותית לשיפור ברווחה הנפשית, בביטחון העצמי ובהשתתפות החברתית של המטופלים, מעלות את שיעורי ההתמדה שלהם בלימודים ומסייעות להשתלבותם העתידית בתעסוקה. בסיום המאמר קוראות סלמיניס ולבנון-ארז לקהילת הריפוי בעיסוק להרחיב את מעורבותה בתחום, ומבטיחות כי מורשתה של כרמל, המשקפת מחויבות לקידום תקווה עבור מתמודדי נפש, תמשיך לשמש השראה למטפלים ולאנשי שיקום.
"כמי שבעצמה יצרה פרויקט במסגרת התואר השני בריפוי בעיסוק, ומודעת לתהליך העבודה המורכב, הרגשתי את הצורך להנגיש את מה שכרמל התחילה", משתפת סלמיניס. "מכיוון שד"ר לבנון-ארז הייתה גם המנחה שלי, היה כל כך טבעי שנעבוד על זה יחד. העבודה המשותפת עם החומרים שכרמל השאירה לנו לוותה בהתמודדות עם רגשות מורכבים של געגועים, ועם שאלות: מה היא הייתה אומרת עכשיו על משפט זה או אחר? אילו מילים הייתה בוחרת? שאלות אלה רק הדגישו את ההחמצה: היא הייתה צריכה לחזור ולהמשיך את הפרויקט בעצמה. יחד עם זאת, ככל שהתקדמנו והעמקנו בכתיבה, הייתה ברורה גם החשיבות של פרסום הדברים וההזדמנות להמשיך ולהפיץ את האור שכרמל עצמה התחילה".
שותפות, חמלה ותקווה
סלמיניס הייתה בת 15 כשכרמל הפכה אותה לדודה, התואר שהיא גאה בו יותר מכול מאז ועד היום. "תחושת ההחמצה היא עצומה, אך מתוך החושך הזה מצאנו דרך להעצים את האור שכרמל השאירה אחריה", משתפות סלמיניס ולבנון-ארז.
המאמר, המבוסס על עבודתה האקדמית האחרונה של כרמל, פורסם בכתב העת הישראלי לריפוי בעיסוק (IJOT), והחל מהשנה האקדמית הוא ייכלל בתוכנית הלימודים בריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית. בהקדמה למאמר צוין כי האחים נעם ועלמה אור, שהיו בני 15 ו-12 כשנחטפו והיו עם כרמל בשבי, סיפרו שהיא הייתה עבורם "המלאך השומר".
לדברי סלמיניס, "כבר מילדות בלט אצל כרמלי החיוך הגדול, הלב הרחב והעיניים הסקרניות לאופקים רחבים. גם בבגרותה היא קראה המון במגוון ז'אנרים, שמעה פודקסטים, אהבה מוזיקה ומסיבות וידעה לשלוח לאהוביה שירים שמתאימים בדיוק להם. בכל תחנות חייה אספה חברות וחברים אהובים שהקשר עם כל אחת ואחד מהם היה ייחודי ומשמעותי. היא ידעה להביא לדיאלוג המשותף ביניהם את נקודת הראות הייחודית שלה, מטובלת בחריפות, בשנינות, בדיוק החשיבה ובצלילה לעומק, לצד הומור, קלילות וענווה. זה היה חלק מהקסם שלה".
כאשר כרמל החליטה ללמוד ריפוי בעיסוק, הרוויחה אותה דודתה גם כקולגה למקצוע. "כרמל בחרה במקצוע מתוך הבנה שבמקצוע שלנו הראייה היא הוליסטית ומתייחסת לאדם, לסביבתו ולעיסוקים המשמעותיים בחייו", מסבירה סלמיניס. "היא ידעה לזהות מתוך סקרנות ועניין מי זקוקה או זקוק לתמיכה, להושטת יד, לאוזן קשבת. הייתה לה היכולת לתת תחושה של שותפות, של חמלה, ונטיעת תקווה למציאות טובה יותר, גם לנשים ואנשים הקרובים לה וגם למטופליה".