צעקות שבר לא יספיקו. דרושה פעולה בהולה
בעקבות תקיפת צלמת העיתונות היידי לוין, נשיא המדינה אמר שהוא "התייסר מוסרית". אבל כדי להיאבק בתופעת הבריונות בגבעות לא מספיק להתייסר, יש לפעול – מול ראש הממשלה והרשויות – גם אם לנשיא עצמו אין סמכויות רבות. כמו דברי אלוהים למשה רבנו במדרש חז"ל, תפילות וזעקות לבדן לא יכולות להיות תוכנית עבודה
השביתות רודפות אחריי
אני יושבת בבית קפה במרכז אגיוס קיריקוס, העיירה הראשית של האי היווני איקריה. אם חשבתי שהמעבר הזמני מישראל לאי יווני קטן ישחרר אותי מהשתתפות בהפגנות, טעיתי. במרכז הכיכר נתלה שלט צבעוני, מיקרופון ושני רמקולים הוצבו והקהל בבתי הקפה הפך שותף להפגנה. כמות הילדים המתרוצצים בין השולחנות מלמדת שמדובר בשביתה במערכת החינוך. יוון מפגינה נגד השכר הנמוך של צוותי החינוך והתשתיות הלקויות בבתי הספר.
באיים יש בעיה נוספת וייחודית: צוותי ההוראה (וגם צוותי הרפואה והמשטרה) מגיעים מהיבשת ונתקלים במשבר ה-Airbnb של האיים. התיירות לאיים, גם לקטנים, גדלה כל הזמן, ובעלי הדירות הבינו שמבחינה כלכלית עדיפה השכרת Airbnb לתיירים מהשכרה ארוכת טווח – ובהיעדר דיור, המחסור במורות ומורים מחמיר.
יש לי חברה חדשה, רופאה שהגיעה מאתונה לעבוד בבית החולים המקומי ובקושי הצליחה למצוא דירה להשכרה. כעת היא עוזרת לי ולשני למצוא את הדירה שלנו, כי גם אנחנו נתקלות בקושי במציאת דירות להשכרה לטווח ארוך. שני, בתי, חושבת שאנחנו צריכות להצטרף להפגנה כיוון שגם אנחנו נפגעות ממשבר ה-Airbnb. אני חושבת שאין לתיירות זכות להפגין. כך או כך, בסוף השבוע נטוס לארץ כדי להשתתף בהפגנה שלנו, בהפגנה החשובה בחיינו – להצביע בבחירות מכריעות בתולדות מדינת ישראל.
אינספקטור איזראל
היום לא ראיתי ברחובות את האינספקטור של האי. "המפקח". את האינספקטור הכרתי כבר בימי הראשונים באיקריה; בחור גדול מידות וחייכן שלראשו כובע מצחייה קבוע הקטן באופן בולט ממידות ראשו. האינספקטור מסתובב ברחובות עם מכל אשפה גדול ומתגלגל, מטאטא וכף אשפה. הוא מנקה את הרחובות, מעמיס את השקיות המלאות על האופנוע שלו ולוקח אותן לפחים שבקצה העיירה. בימים הראשונים לשהותנו באי הוא הציג את עצמו בפנינו כאינספקטור ושאל מהיכן אנחנו. "איזראל", השבתי, והוא הגיב בחיוך: "איזראל גוד. סטרונג. איזראל פרוטקט גריס. איזראל אנד גריס טוּגֶדֶר". חייכתי ושתקתי.
באי הזה ישראל היא שם קוד למחלוקת בין הקומוניסטים (תומכי "Free Palestine") לאוהדי המשטר השמרני שמתלהבים מישראל. אני מהמרת שלשני הצדדים אין מושג בסכסוך שלנו, ואני מגיבה לכולם באותו חיוך ולפעמים מוסיפה: "אני אישה של שלום".
בכל מקרה, האינספקטור מתלהב מישראל, ובכל פעם שהוא רואה אותי הוא שב ומזכיר לי את הברית בין יוון לישראל. זה כנראה מרגיע אותו (אני לא רוצה לפגוע בשלוותו ולא מציינת בפניו שישראל לא הגנה על אזרחיה ב-7 באוקטובר כך שלא יפתח ציפיות). בקרב משפחתי הוא מכונה "אינספקטור איזראל".
אינספקטור איזראל הוא עובד מדינה, ולכן משתתף בשביתה ולא מנקה היום את רחובות העיירה.
כשהרצוג מתפקד כאינספקטור איזראל
לפני שבוע הותקפה באלימות צלמת העיתונות היידי לוין, בידי בריוני הגבעות. למחרת הותקפו באלימות דיפלומטים אירופיים. מדי יום חבורות כאלה מתקיפות פלסטינים. ביום חמישי, יום לפני הכאת העיתונאית, התפרסם פסק הלכה של הרב דוב ליאור שלפיו מותר ואף ראוי לגזול את מסיק הזיתים של הפלסטינים.
אני לא יודעת אם יש מקומות מוסריים נמוכים מאלה, אבל אני יודעת שמה שמסוכן באמת הוא לא פסק ההלכה של הרב ליאור ואפילו לא בריוני הגבעות, אלא הלגיטימציה שהם מקבלים מרשויות המדינה. בעוד אין לי ציפיות מראש הממשלה ומהשר לביטחון לאומי שמנהל אותו, הצלחתי להזדעזע מתגובתו של הנשיא יצחק הרצוג, שאמר בשיחתו עם היידי: "כנשיא מדינת ישראל, אני מגנה בתוקף את תופעת האלימות המקוממת והמזעזעת הזו. התייסרתי מוסרית במהלך השבת כשחשבתי על כך, ואני מביע צער עמוק ומתנצל על מה שעברת. התנהגותם הבזויה של העבריינים הללו אינה מייצגת את אזרחיה ואת ערכיה של ישראל".
קראתי את הדברים ודמות דיוקנו של "אינספקטור איזראל" עמדה לנגד עיניי: איש מוגבל שמסתובב עם מטאטא ויעה ומשוכנע שהוא המפקח של הכפר.
זה נשמע כמו אוי אוי אוי
מר הרצוג, אתה נשיא מדינת ישראל ולא האינספקטור של אגיוס קיריקוס. הבית חרב ואתה מתייסר? אני בספק אם הזכות "להתייסר מוסרית במהלך השבת" מותרת לאזרחיות ואזרחי המדינה, אבל לך, כנשיא, אין זכות להתייסר; עליך לפעול. תזמין את ראש הממשלה לשיחה בהולה. תזמן את שגרירי המדינות ותצהיר בפניהם שתעשה הכול, בהתאם לשורת הדין וגם מעבר לה, כדי שהטרוריסטים היהודים ייתפסו ויעמדו לדין, והתופעה תסתיים.
אני יודעת שאין לך סמכויות רבות, אבל יש לך מעמד והגיע הזמן שיהיה לך גם עמוד שדרה. תפסיק לרפוס, תפסיק לפזר חיוכים ריקים ודיבור חלול על אחדות וזעזוע, ותתחיל לפעול במרץ. ואגב, תפסיק גם לפזר חומרי ניקוי על התדמית הישראלית. למרבה הזוועה, "התנהגותם הבזויה של העבריינים הללו" כן מייצגת במידה כזו או אחרת את ישראל, שהרי היא מתרחשת כאן שוב ושוב ואין מי ששם לה סוף, בטח לא אתה.
מה תתבכיין אליי?
קולות הנהי של נשיאנו הזכירו לי את השיחה התמוהה בין משה לאלוהים ערב קריעת ים סוף. תחושת הקטסטרופה של חרדת יציאת מצרים מזכירה במשהו את הימים הישראליים האלה. המצרים רודפים מאחור והים סוגר מלפנים. עַם העבדים מבועת וזועק למנהיג, והוא מצידו זועק לאלוהים. תגובת אלוהים לפאניקה המובנת מדהימה (שמות י"ד, ט"ו): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ". גם בשעות שבהן חוסר האונים מובן, אלוהים לא מאפשר למנהיג, ואפילו לא לעם, להסתפק בצעקות שבר. הוא דורש ממשה לקבל החלטה בלתי הגיונית ובלתי נסבלת, ולא לשבת שבעה על אסון שעדיין לא קרה.
למען הנשיא הרצוג, וכל מי שלא הבינה שיש רגעים ויש תפקידים שבהם נהי אינו תוכנית עבודה, מסביר המדרש (מכילתא דרבי ישמעאל על פרשת בשלח) – "אמר הקדוש ברוך הוא למשה: משה, בנַי נתונים בצרה, הים סוגר ושונא רודף, ואתה עומד ומרבה בתפילה?!"
הרצוג יקר ועדין מדי, אנחנו נתונים בצרה צרורה: העולם סוגר עלינו מבחוץ, הטרור היהודי הורס אותנו מבפנים, וראש הממשלה חושב רק על הישרדותו האישית ומפרק אותנו בכל דרך אפשרית. אין לך פריבילגיה להתייסר, אין לך פריבילגיה לעמוד בתפילה, אתה חייב לעשות מעשים.
לצערי, נשיאותך, על כל שנותיה, סובלת מסימפטום "אינספקטור איזראל". בסופו של דבר, אם הבית הזה חלילה יחרב, מי שיישא באחריות אינם ה"מצרים" או "ים סוף" אלא המנהיגות המתונה שהסתובבה ברחובות עם מטאטא וחיוך בזמן שהיה בידיה כוח לפעול לתיקון בעיות.
שבת שלום!
Ruhamaweiss1966@gmail.com