אשתו של יהושע בן נון – ואחת היפות בתבל: כך מתוארת רחב הזונה
בתנ"ך היא מתוארת כאישה שעזרה למרגלים לפני כיבוש יריחו, וכך הצילה את עצמה ואת משפחתה. במדרשי חז"ל היא מתוארת כפרוצה יפהפייה שאנשים חשובים חצו מדברות וימים כדי לבלות לילה במחיצתה, עד שהתגיירה והתחתנה עם יהושע. מה גרם לחכמים להציג אותה כך, ומה הקשר לחולדה הנביאה?
"אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב", כך מתוארת בתנ"ך האישה שבביתה הסתתרו שני מרגליו של יהושע בן נון – תיאור שמן הסתם לא עשה לה יחסי ציבור טובים. חלק מהמפרשים סבורים אומנם שמשמעות המילה "זונה" כאן קשורה ל"מזון", ורחב הייתה למעשה בעלת פונדק, אך בפשטות המקראית מִשלח ידהּ היה סיפוק יצריהם של גברים מלאי תשוקה.
מה היה סיפורה של האישה שלפי חז"ל הייתה לא רק אחת מארבע הנשים היפות ביותר בהיסטוריה האנושית, אלא גם פרוצה שכל שׂר ונגיד חצה מדבריות וימים רק כדי לחוות לילה במחיצתה? ומדוע סיפרו שבסופו של דבר היא התגיירה והתחתנה עם יהושע?
הפחד עבר צד
נחזור לרקע של הסיפור המקראי. כמעט חודש חולף מפטירתו של משה רבנו. עַם העבדים, שנחלץ רק 40 שנים קודם לכן מהדיקטטורה של פרעה במצרים, מבכה מרה את מותו של מנהיגו הנערץ. כעת, כשהם בערבות מואב, על סיפה של ארץ כנען, מתייצב מנהיג חדש בראש המחנה: יהושע בן נון. האיש שיכניס את העם התועה והמבולבל אל ארץ חדשה וייצור בה לאום חדש.
31 מלכים ממתינים למנהיג הטרי מעבר לגבול, והוא מחליט לשלוח "שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ". על פי המדרש, מדובר בכָלֵב בן יפונה ופינחס בן אלעזר. שני המרגלים חודרים ליריחו, וכאכסנייה בוחרים את הבית החצוב בתוך חומת העיר. הפונדק של רחב הזונה. למה דווקא אצלה?
הקריאה הריאל-פוליטית גלויה לחלוטין, אומר הרב ד"ר בנימין (בני) לאו; המעוניין לבחון דופק של חברה, כל חברה, יחפש אותו בבית שעל החומה – שהוא, בהגדרה, בית של מסתננים. שטח ביניים שנמצא בין החוק להיעדר החוק. הספרות ההיסטורית טעונה בסיפורי מרגלים, מחתרות ומהפכות סביב ערי נמל וכפרי גבול – אתרי חיכוך בין הסדר לאי-סדר.
החדירה מתגלה במהרה. שליחיו של מלך יריחו דופקים על הדלת בנימוס ומבקשים מרחב להוציא את האורחים כדי לחקור אותם. אלא שהמרגלים כבר הוחבאו עמוק בין קני הפשתן שאוחסנו על גג הבית. בעלת הבית, מצידה, לא רק מכחישה שידעה כי מדובר במרגלים, אלא בוחרת להטעות את החיילים ולשלוח אותם מזרחה לכיוון הירדן – "וַתֹּאמֶר: כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה. וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר בַּחשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ. לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים, רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִיגוּם".
הדמות השאפתנית הזו, שאולי עבדה במקצוע עתיק, התגלתה כאישה פיקחית במיוחד שיודעת לנצל את הסיטואציה. היא מסדרת לה ולקרוביה כרטיס לוטו שבאמצעותו ישרדו, ומבקשת מהמרגלים ביטחונות לה ולכל משפחתה
ציידי המרגלים ממהרים להסתובב ולשעוט לעבר הירדן. הם נועלים את דלת העיר, שמא הסוכנים החשאיים עדיין משוטטים בה, ויוצאים למרדף. המרגלים, כך נדמה, דווקא נשארים רגועים. זמן קצר לפני שתכננו לישון בפונדק, כאילו לא כל הארץ זרועה במחסומים, המארחת שלהם מגיעה לביקור: "וְהֵמָּה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם עַל הַגָּג".
רחב פותחת בנאום קטן ומעניין, שבסופו הבינו המרגלים כי שליחותם הוכתרה בהצלחה. אם 40 שנים קודם לכן חזרו קודמיהם המרגלים מוכי אימה מכנען שהתגלתה כ"ארץ אוכלת יושביה", ומכאן הדיווח "רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם", הרי שכעת הם מבינים שהפחד עבר צד. רחב קובעת באופן הישיר והגלוי ביותר: "נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם... וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ".
הנאום לא כולל רק חשיפת רגשות כנעניים קולקטיביים. הדמות השאפתנית הזו, שאולי עבדה במקצוע עתיק, התגלתה כאישה פיקחית במיוחד שיודעת לנצל את הסיטואציה. היא מסדרת לה ולקרוביה כרטיס לוטו שבאמצעותו ישרדו, ומבקשת מהמרגלים ביטחונות לה ולכל משפחתה. הם נשבעים בחייהם שימלאו את בקשתה, וקובעים סימן מוסכם בצורת קשירת חוט שני אדום על חלון הבית. בין הצדדים מוסכם שכל מי שיהיה בתוך הבית עם הסימן הזוהר יינצל במהלך המלחמה נגד העיר, אולם "כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה – דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם".
בתנ"ך מסופר שכך בדיוק אירע. חומות יריחו קרסו לנגד עיניהם הנדהמות של צבאה, ומהעיר לא נותר זכר – כמעט: "וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְֹרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע ו', כ"ה).
כך חז"ל גיירו את רחב
הקריאה הריאל-פוליטית מתבקשת, אבל חז"ל ביקשו להוסיף בה רבדים עמוקים יותר. מתברר שבעיניהם, הביקור אצל רחב לא היה מקרי. לדבריהם, כשהופיעו המרגלים אצלה, הייתה רחב בת 50. עדיין יפה; לא סתם יפה – "ארבע נשים יפהפיות היו בעולם: שרה, אביגיל, רחב ואסתר", נכתב במסכת מגילה בתלמוד הבבלי.
רחב כאמור ניצלת במהלך כיבוש יריחו, ונדמה היה שבכך תם הסיפור. אבל חז"ל ממשיכים לתאר במדרשים את השתלשלות האירועים, באופן מפתיע ביותר: "איגיירא ונסבה יהושע (התגיירה ונישאה יהושע, א"ה)... שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן: נריה, ברוך, ושריה, מחסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל ושלום. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה הייתה".
זו התמונה המצטיירת מהמדרש: האישה מהבית שבתוך החומה, זו ש"אין לך כל שר ונגיד שלא בא עליה", כדברי חז"ל, התגיירה ונישאה למנהיג הגדול של עם ישראל – יהושע בן נון.
במדרש חז"ל מסופר שכאשר יצאו בני ישראל ממצרים, רחב הייתה בת עשר: "בת 10 שנים הייתה כשיצאו ישראל ממצרים וזינתה כל ארבעים שנים שהיו ישראל במדבר". למה חז"ל מספרים את זה? הרב אייל ורד סבור כי יציאת ישראל ממצרים ואירועי ים סוף כה טלטלו את נפשה של הכנענית הצעירה, עד שהיא ביקשה להתגייר ולהצטרף לעם היהודי. אלא שאז היא הוכתה באכזבה איומה: השמועה על כישלונם האדיר של ישראל בחטא העגל, 40 ימים בסך הכול אחרי מתן תורה, הוציאה את האוויר ממפרשיה.
היא חשה שהנה, גם העם המביא את בשורת החירות והקדושה לא יכול לעמוד בפני קסם האלילים הפגאניים. הנערה לקתה בדכדוך עז והחלה להידרדר לאט-לאט בסולם החברתי, עד שהגיעה לזנות. היופי הנדיר שניחנה בו הפך אותה ל"נערת צמרת", הישג מפוקפק שעליו שמרה 40 שנים רצופות.
או אז הגיעו הניצחונות על מלכי האמורי והופעת בני ישראל בשערי ארץ כנען. זיק של תקווה התעורר בקרבה של האישה המסכנה, והיא התמלאה אושר כאשר שני נציגים בכירים מהעם החדש – שהיה כעת נאמן לאל – הופיעו בסלון שלה. זו הסיבה לכך שבנאומה המעניין היא מזכירה את הניצחונות הטריים על האמורי, אבל מוסיפה פרט שלרוב מוחמץ: ייבוש מי ים סוף – אירוע שהתרחש לפי המסורת 40 שנה קודם לכן. בעת העתיקה, מי זכר אירועים מלפני 40 שנים? אבל רחב זכרה. ככלות הכול, הזיכרון הוא מרכיב מרכזי בזהותה ובסיפורה.
בין רחב לחולדה הנביאה
בין צאצאיה שהיו לדמויות הוד בהיסטוריה היהודית, לפי המסורת המדרשית, מבקש הרב בני לאו להפנות את תשומת הלב לאחת מעניינת במיוחד – חולדה הנביאה. מהי נבואתה של חולדה? נקפוץ קדימה לספר מלכים.
יאשיהו, ילד בן 8, מתמנה למלך תחת אביו אָמוֹן – בנו של מנשה, שהיה ממלכי יהודה המפורסמים. לפי המקרא, יאשיהו הלך בדרך האל, ואף חיזק את בדק בית המקדש – בדיקת הליקויים, התיקונים והשיפוצים במבנה. בספר מלכים נכתב שבמהלך העבודה נמצא ספר התורה שכתב משה רבנו, כשהוא פתוח בפרשת התוכחה. המלך, שרואה בכך משמעות סמלית, מתמלא אימה, קורע את בגדיו ושולח במהירות את אנשיו לקרוא לחולדה הנביאה.
למה הוא לא פנה לנביא ירמיהו שחי ופעל באותם ימים? חז"ל סבורים כי המלך חשב שחולדה, כאישה, תהיה רחמנית יותר כלפיו וכלפי העם. אלא שהמילים שלה הן הכול חוץ מרחמניות. אם ירמיהו אמר "וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ", חולדה קובעת בשם האל: "כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו... תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי... וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה".
האם מקרי שהאם הקדמונית היא זו שהבטיחה לישראל את כניסתם לארץ, ואילו הצאצאית הישירה שלה היא זו שהכריזה על גירושם ממנה? "יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ", אומרת רחב בספר יהושע, ולימים חולדה המיוחסת לשושלת המשפחתית שלה אומרת בספר מלכים: "דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה".
הרב בני לאו סבור שחז"ל ביקשו להעביר בכך מסר מצמרר: אנחנו איננו אדוני הארץ. על סף הכניסה לארץ, דווקא רחב – הפרוצה שהגיעה בכלל מעם זר ביריחו – מקבלת כוח נבואי או זכות לעמוד בראש שושלת נבואית, שיודעת להגיד כי הארץ אומנם ניתנה לישראל – אבל זה קורה אך ורק בכפוף לרצון האל. בכך פותחת אֵם הנביאים מעגל שמבטיח לעם ישראל את כיבוש הארץ, ואילו הצאצאית שלה סוגרת את המעגל הזה, באמירה בשם ה' שאותו עם ישראל ינושל מהארץ בגלל חטאיו.
ד"ר אליעזר היון הוא חוקר בכיר במכון ירושלים למחקרי מדיניות. ספרו "לאום ולא לאום" יצא לאור בהוצאת אלומות ב-2026. קדמו לו הספרים "מלך ולא מלך", "נביא ולא נביא", "שופט ולא שופט" ו"עם ולא עם". ספריו מקשרים בין סיפורי המקרא להיבטים סוציולוגיים עכשוויים