"החרד"ליות היא תנועה משיחית קיצונית שמאיימת על עתידנו"
ד"ר דרור גרינבלום גדל בציונות הדתית ועזב אותה, אבל לדבריו היא עדיין חלק ממנו. ספרו החדש עוסק בתגובות הרבנים החרדים-לאומיים לאחר טבח 7 באוקטובר, ומזהיר מפני תפיסת עולמם הגאולית: "לא מצאתי אצל הרבנים האלה היסוס, התלבטות או מעט ענווה מול מציאות כאוטית. להתפרצויות משיחיות לאורך הדורות היו תוצאות הרות אסון"
"החרדיוּת-הלאומית היא תנועה משיחית אקטיבית וקיצונית שמאיימת על עתידנו", אומר בנחרצות דרור גרינבלום, ד"ר להיסטוריה של עם ישראל, שמשיק בימים אלה את ספרו "תקופה של נס – תגובת הרבנים החרד"לים ל-7 באוקטובר".
גרינבלום אומר זאת דווקא כאחד שגדל בציבור הדתי-לאומי. "גדלתי בציונות הדתית, ולמרות שבהמשך עזבתי אותה, היא חלק ממני. אבל המחוזות שאליהם הולכים רבני הזרם החרד"לי מטרידים אותי מאוד. לאחר 7 באוקטובר חשתי הכרח ודחיפוּת לחשוף, לתעד ולחקור את תפיסת עולמם", הוא מסביר.
התפיסה הגאולית אצל רבנים התקיימה גם בימים שאחרי קום המדינה או אחרי מלחמת ששת הימים, ולהבדיל, גם אחרי השואה.
"הרב צבי יהודה קוק אמר אחרי השואה דברים נוקבים ומזעזעים, וכינה זאת 'ניתוח אלוהי אכזרי של ניתוק מן הגלות... ניתוח המביא את העם לניתוק מן הגלות וחזרה לארץ ישראל, מקום חיינו'".
ומה קרה אחרי 7 באוקטובר?
"רבנים חרד"לים רבים טענו כי הם יודעים בדיוק מה התוכנית האלוהית וכי היה הכרח בטבח ב-7 באוקטובר כדי לחבר את העם ולהחזיר אותו למהלך הגאולי שאין ממנו חזרה. הרב חגי לונדין פרסם בקיץ 2025 בערוץ 7 מאמר ששמו מעיד עליו: 'המלחמה שבאה בדיוק בזמן'. הוא מתאר איך לטענתו אלוהים הכין אותנו לסגר ולשיבושים בתקופת הקורונה, לאחר מכן 'להתמודדות מול כוחות הדיפ-סטייט, פיתוח מערכות תקשורת ותודעה של חוסן לאומי, ניצני החלפת אליטות במערכות קריטיות'. לדבריו כל זה הוביל אחר כך אל 'מלחמת חרבות ברזל. חיסול חגורת האש סביב ישראל, הבאת המוכנות הצבאית, האזרחית והנפשית לנקודת המקסימום'.
"הוא יודע להסביר לפרטיה את תוכנית הגאולה וגם טוען שיש 'לבכות מרוב אור'. אבל העת שבה הרב לונדין בכה מרוב אושר היא כשעשרות חטופים נמקו במנהרות חמאס, חיילים נהרגו מדי יום בקרבות, ורצועת עזה חרבה עם עשרות אלפי הרוגים".
ומה לדעתך המענה האמוני הנכון לטבח 7 באוקטובר?
"המענה האמוני היחיד שיכול להיות מול הזוועות הוא 'וַיִדום אהרן', לאחר ששני בניו מתו. בציטוטים שאני מביא בספר לא מצאתי אצל הרבנים החרד"לים היסוס, התלבטות או מעט ענווה אל מול מציאות כאוטית. אין אצלם הכרה במגבלות של בן אנוש ובחוסר היכולת לתת פשר לכל אירוע ולפענח אותו אך ורק דרך עיניים של 'משיח בפתח'. להבנתי, עוצמות הוודאות המוחלטת הזו יפתיעו גם את הציבור שמשוכנע שהוא מכיר היטב את החרד"לות".
השפה המשיחית גלויה
לאורך שנים ארוכות ניהל ד"ר גרינבלום מרכזים קהילתיים מטעם החברה למתנ"סים, ובמקביל לימד בהתנדבות במכינות קדם-צבאיות. לפני כשנה פרש לגמלאות, וכיום הוא עובד כיועץ ארגוני ומנטור למנהלים במגזר השלישי, וגם מקדיש זמן למחקר על מגמות ותהליכים בציונות הדתית.
בספרו מוסבר כי החרדיות-הלאומית, או בקיצור החרד"לות, החלה בראשית שנות ה-70 בירושלים, כשתלמידי ישיבת "מרכז הרב", מישיבות הדגל של הציונות הדתית, ביקשו ליצור עבור ילדיהם מסגרת לימודים נפרדת לבנים ולבנות.
הם הקימו את בית הספר "נעם" שנהפך בהמשך לרשת מוסדות חינוך, ואת תנועת הנוער "אריאל". "התהליכים האלה גרמו לזעזוע עמוק ולשבר גדול בתוך הציונות הדתית", נטען בספר הרואה אור בהוצאת שוקן, "החרד"לות החלה בהנפת דגל הצניעות, ובדרישה להפרדה בין בנים לבנות ולהחמרות הולכות וגוברות בשדה ההלכה ובאורח החיים הדתי, ולצד זה הטמעה הולכת וגוברת של משיחיות פעילה ואקטיבית".
אתה מתמקד בדאגה מהרבנים החרד"לים ומתפיסתם הגאולית, אבל אתה יודע היטב שאחרי מלחמת ששת הימים ושחרור הכותל המערבי, היו אפילו אנשי רוח מהשמאל החילוני שחשו התעוררות משיחית.
"ספרי הקודם היה 'מגבורת הרוח לקידוש הכוח – כוח וגבורה בציונות הדתית בין תש"ח לתשכ"ז'. הוא עסק בהתפתחות היחס לכוח בראשית המדינה. אכן הציונות הדתית ידעה התפרצויות משיחיות מעת לעת, בעיקר בימי הקמת המדינה ולאחר מלחמת ששת הימים, אך נשמרה מידת איפוק אצל הוגים ציונים-דתיים. ניתוח המציאות כמציאות משיחית היה כללי מאוד ונשאר בממד של גאולה המתפתחת כדרך הטבע. לא הייתה זליגה לממד האפוקליפטי.
"אומנם נשמעו ביטויים שחלקם דומים לאלה הנשמעים היום, אבל לא הייתה שפה משיחית ולא היו מערכי למידה סדורים העוסקים במשיחיות. אלה הלכו והתפתחו בבית המדרש של 'מרכז הרב' ושלוחותיו לאורך השנים. אלא שאלה התפרצו בעוצמות לאחר 7 באוקטובר. ההתפרצות החרד"לית עברה כמעט כולה לממד המשיחי הגלוי. אין עוד הסתרה מאחורי הפרגוד. הכול גלוי ומבורר לפרטי פרטים".
הביטוי "תקופה של נס", שהפך לשם הספר, נאמר מפי השרה אורית סטרוק על הבנייה היהודית ביהודה ושומרון, ולא על המלחמה.
"היא אמרה את זה בביקור באחת ההתנחלויות והציגה מציאות ניסית שמאפשרת עכשיו להתקדם גם בבנייה. בעומק הדברים זו בדיוק הפרשנות החרד"לית – הנה ההוכחה שהכול מתוכנן לפרטי פרטים".
לא רק זעם טבעי אחרי 7 באוקטובר
גרינבלום מביא ציטוטים של רבנים המשווים בין תושבי עזה לעמלק או טוענים שבעזה לכאורה אין חפים מפשע. הוא מביא לדוגמה את דברי הרב אורי שרקי ב-6 באפריל 2024, בכנס מקוון של מכון "עולמות": "כולם הם בגדר אויב, ואין חפים מפשע... במלחמה אתה פוגע בכלל".
ציטוט נוסף הוא של הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית, מריאיון לרב אביעד גנות באתר "תורת לחימה" בנובמבר 2023: "היה צריך ביום הראשון שיהיו שם 50 אלף הרוגים וגם ביום השני, עד שמחזירים את כולם... חייבים להשתמש בשפה שהם מבינים, אחרת הם לא יבינו".
גרינבלום מזכיר כי הרב אליהו מאלי, ראש ישיבת "שירת משה" ביפו, מתלמידי הרב צבי יהודה קוק, אמר בסרטון וידאו שפורסם באתר הישיבה, ולאחר מכן נמחק, כי לפי ההלכה יש לפעול לפי פקודות צה"ל, אבל אחר כך ציין שזו מלחמת מצווה והסביר את העיקרון ההלכתי: "הדין – לא תחיה כל נשמה. לא תהרוג אותם? הם יהרגו אותך". כשנשאל לגבי תינוקות, ענה: "אותו דבר".
בספר גם נכלל ציטוט השייך לרב ד"ר אליהו זיני, שהוא לא רק דודו של ראש השב"כ דוד זיני, אלא גם נשיא ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה "אור וישועה", שאמר לערוץ 7 בדצמבר 2023 כי "ההתנהגות המוסרית האמיתית... פגיעה במקסימום באויב ללא כל התחשבות".
מול כל הציטוטים נשאל גרינבלום מדוע הוא מתעלם מציטוטים דומים של אישי ציבור שאינם חרד"לים, שהשמיעו אמירות נחרצות ובוטות כלפי רצועת עזה בימים שאחרי טבח 7 באוקטובר. האם אותם אנשים הם רבנים חרד"ליים ומשיחיים? "לא, וזה לא קשור למשיחיות", הוא משיב, "חלק גדול מהציטוטים של הרבנים החרד"לים שאני מביא הם מ-2024–2025, וחלקם אפילו מהשנה הזו. זו משנה סדורה של מוסר מלחמה אכזרי. אילו הם נאמרו מיד אחרי הטבח, ברגע של חרון וזעם ואין אונים שכולנו היינו מצויים בו, ולא היה להם המשך והעמקה, הייתי רגוע הרבה יותר".
"מ-8 באוקטובר ואילך הייתי בעוטף במסגרת תפקידי בחברה למתנ"סים", הוא מוסיף, "ראיתי דברים קשים, וכמו רבים הסתובבתי בזעם שלא יכולתי להכיל. גם אצלי עברו מחשבות נוראות בראש. בכל החברה הישראלית אמרו דברים קשים באותם ימים, וזה טבעי. אבל בהמשך אני ואחרים תהינו האם אנחנו רוצים להיות כמו חמאס".
יש גם דרך אחרת
חשוב לו להראות שיש דרכים אחרות להתמודדות עם האילוץ להילחם, גם בתוך החברה הדתית. "זו בדיוק הסיבה שבגללה אני מציג בספר גם את דבריו של הרב יובל שרלו, מבכירי הרבנים הציונות הדתית, שעוסק שנים באתיקה ובמוסר לחימה", הוא אומר. הרב שרלו מזוהה עם החוגים הליברליים יותר בציונות הדתית, הרחוקים מההשקפה החרד"לית. "ב-9 באוקטובר, יומיים בלבד לאחר הטבח, הוא העביר לתלמידיו בישיבת 'אורות שאול' שיעור העוסק בדיני מלחמה. ב-31 באוקטובר 2023 התארח בהסכת של ליאת רגב בכאן חדשות, והדגיש כי המלחמה היא מציאות בעולם, שאליה מגיבות ההלכה וההשקפה היהודיות. היא איננה תוצר של עולם התורה. היא 'דרך הארץ' של העולם וצריך לקבוע את כלליה.
"הדיוק הזה חשוב, שכן בתפיסה החרד"לית המלחמה בעת הזאת מקודשת, ובעיני חלק מהרבנים היא חזות הכול. לוחמי ישראל הם הזרוע המבצעת של התוכנית האלוהית, ונגזר מכך שמלחמתם היא, בהגדרתה, מוסרית. מוסריותה נקבעת ממהותה. זוהי העמדה המאפשרת חריגה מכללי מוסר טבעי, הדיפת דיני המלחמה הבינלאומיים וטענות קשות נגד הקוד האתי של צה"ל".
לדבריו, "הרב שרלו, לעומת זאת, לא מעניק למלחמה משמעויות כאלה. הוא רואה במלחמה רע הכרחי, שיש לקבוע לו גדר וסייג. מוסר המלחמה היהודי 'נצמד' לכללי המלחמה שקבעו האומות, ואם יש התקדמות מוסרית, כדוגמת אמנות ז'נבה השונות, הרי זה מהלך מוסרי נכון שעולם התורה תומך בו. הרב שרלו שאל האם במלחמות התנ"ך הייתה איזושהי הגבלה מוסרית והשיב כי לא היו הגבלות – כך נהג העולם וכמותו גם עם ישראל, אבל העולם התקדם, והמוסר התפתח או השתנה, ואנו מחויבים לכך. רעיון ההתקדמות המוסרית של העולם נטוע במחשבת הרב אברהם יצחק הכהן קוק, והוא הבסיס לדברי הרב שרלו".
גרינבלום חש חובה להזהיר את הציבור מפני התפיסה האמונית של הרבנים החרד"לים. "מי שמכם לבוא לפרש את דרכיו של האל? זו הטענה שלי כלפי הרבנים החרד"לים. הספר שלי רוצה לתעד, לחשוף ולהזהיר כי יש פה משיחיות אקטיבית בעם ישראל", הוא אומר. "אנחנו זוכרים לאורך כל הדורות אילו תוצאות הרות אסון היו בעקבות התפרצויות משיחיות. למשל התנועה השבתאית, שפירקה מבפנים את העם היהודי, ושנים רבות קודם לכן במרד בר כוכבא. אחרי שרבי עקיבא הכריז על בר כוכבא כעל מלך המשיח, התלמוד הירושלמי במסכת תענית מתאר איך רבי יוחנן בן תורתא עמד לפניו ואמר: 'עקיבא, יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבוא'. כולנו זוכרים איך הסתיים מרד בר כוכבא וכמה הרות אסון היו תוצאותיו. אזהרתו של רבי יוחנן בן תורתא היא אזהרה לדורות מפני משיחיות קיצונית ואקטיבית הקובעת שהגיע זמן גאולתנו ומשיח בפתח".