נועה תשבי נפרדת מאמה יעל: "ניצחה את סרטן השד 3 פעמים"
סרטן השד הוא מחלה מוכרת במשפחתה של תשבי ובעקבות היסטוריה משפחתית ועל אף שאינה נשאית גן BRCA, היא נבדקת בקביעות כבר 25 שנה. עכשיו, חודשים ספורים לאחר שהאם הלכה לעולמה בגיל 85, מספרת נועה על ההתמודדות עם האובדן ועל ההשראה שקיבלה ממנה
כמו בכל שנה, גם באוקטובר הזה התייצבה נועה תשבי לבדיקת ממוגרפיה ואולטרסאונד שד. גם הפעם בחרה לשתף בתהליך את מאות אלפי העוקבים שלה, משום שהנושא קרוב ללבה: סבתה נפטרה מסרטן השד, ואמה חלתה בו שלוש פעמים ושרדה בין היתר בזכות כריתה מלאה שעברה. גם אחותה הקטנה מצד אביה היא שורדת סרטן שד. תשבי עצמה נבדקת בקביעות כבר מגיל 26.
"אני ואחיותיי לא נשאיות של הגן BRCA, בדיוק כמו אמא, אבל אנחנו בקבוצת סיכון בגלל ההיסטוריה המשפחתית", היא מסבירה. "כבר 25 שנה אני עושה בדיקות בכל אוקטובר, ומאז שנולדו הרשתות אני גם מצלמת ומעלה. זו לא בדיקה נעימה, ברור שגבר המציא אותה ולא אישה, אבל את לא נושמת כמה דקות וזה נגמר".
למה חשוב לך לשתף את העוקבים?
"כי אפשר להחלים מסרטן שד, אם תופסים אותו בזמן. יש נשים שחיות איתו שנים, כמו עם מחלה כרונית. לא חייבים למות מזה".
במאי האחרון הלכה לעולמה יעל ארצי תשבי, אמה של נועה, שנפטרה בשנתה בגיל 85. נועה הגיעה אז לארץ, לביקור קצר וכואב, כדי לשבת עליה שבעה. לאחרונה הגיעה לביקור נוסף של שבועיים עם בנה ארי, התגוררה אצל חברה הטוב, מפיק האופנה מוטי רייף, ועסקה במשימה מאתגרת: פירוק דירתה של אמה.
ב־2018 התראיינה יעל ארצי תשבי ל"לאשה" וסיפרה את סיפור חייה המטלטל. בעלה הראשון, הטייס אקי ארצי, נעלם עם מטוסו מעל מפרץ סואץ ב-1967 והשאיר אותה עם שתי בנות קטנות, מירה ומיכל. היא נישאה מחדש לאדריכל דניאל תשבי ובנתה חיים חדשים. נועה (51) היא הצעירה מבין שלוש בנותיה (יש לה עוד שתי אחיות מאביה דניאל ז"ל, איריס ותום). "אמא שלי לא הייתה נשאית של הגן, ובכל זאת חלתה שוב ושוב וניצחה בכל פעם", היא אומרת. "היא תמיד הייתה פייטרית".
"כשאמא נפטרה זו הייתה, לצערי, הקלה. היא תמיד אמרה שהיא לא רוצה להגיע למצב סיעודי, ובסוף הגיעה אליו. היא הלכה לישון בלילה ופשוט לא קמה"
עסקים כרגיל, בלי דרמה
יעל ארצי תשבי אובחנה לראשונה בסרטן שד בשנת 1993. שתי סבותיה ושתי דודות שלה נפטרו מהמחלה. ארבע שנים לפני האבחון נפטרה ממנה אמה, סבתה של נועה, אחרי מאבק של כמה שנים. "סבתא שלי הזניחה ולא בדקה את עצמה", מספרת תשבי, "עד שהיה מאוחר מדי וזה התפשט".
אצל יעל ארצי תשבי הגידול התגלה בזמן, היא עברה ניתוח להסרתו ונשארה במעקב. נועה הייתה אז בת 18. "אני זוכרת את היום שאמא סיפרה לי: 'מצאו לי גידול'", היא מספרת. "היא דיברה על זה בסוג של ביטול ואמרה: 'הכול יהיה בסדר'. היא הייתה מאופקת ואמרה שעושים מה שצריך, בלי דרמה".
ייתכן שהיא ניסתה לחסוך מכם בהלה.
"היא לא הייתה אישה שנבהלת. אני באה ממשפחה של נשים חזקות".
21 שנה אחרי, בשנת 2014, חזר סרטן השד אצל האם. היא הייתה בת 73. "בפעם השנייה היא ביקשה כריתת שדיים מלאה ולא רצתה לעשות שחזור. אחר כך באו טיפולים והקרנות שהחלישו אותה, אבל היא ניצחה. הסרטן הסתבך עם הבן אדם הלא נכון. היינו צוחקות בבית: אמא תהרוג את הסרטן, לא הסרטן אותה. וזה מה שקרה".
היא החליטה לא לשחזר את השדיים. צעד לא שגרתי. איך זה התקבל אצלכם בבית?
"מה שאמא שלי שידרה לנו זה שממשיכים קדימה. עסקים כרגיל. מתמקדים בעשייה. אני לא זוכרת אצלנו אף פעם דרמה רפואית. הייתי משוכנעת שהיא תעבור את הכריתה ותעשה שחזור, והיא פשוט אמרה באופן חד־משמעי: 'למה אני צריכה להיכנס לעוד ניתוח מיותר?'. הופתעתי, אבל מי שהכיר את אמא שלי יודע כמה זה מתאים לה".
ב־2019 חזרה המחלה בשלישית, הפעם עם גרורות לריאות. בשלב הזה החליטה יעל שהיא לא מעוניינת לעבור שום טיפול. בסופו של דבר היא לא נפטרה מסרטן, אלא ממחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD).
"לא עניינו אותה בגדים, איפור, רכילות", מספרת נועה. "מה שעניין אותה זה להילחם על מע"מ דיפרנציאלי ועל ביטחון תזונתי, כדי שאם ייסגרו השמיים והנמלים, נוכל לייצר את המזון שלנו בעצמנו. היא הייתה פעילה בעמותת 'מגן לעורף', שדחפה לפיתוח מערכות יירוט בלייזר. כבר לפני 20 שנה היא אמרה שכיפת ברזל לא תספק הגנה מלאה, ושיום אחד ייפלו עלינו טילי שיוט וכטב"מים ביחד, ולכן צריך לפתח לייזר. פתאום מתברר שהיא צדקה".
איך קיבלתן את מותה?
"ידענו שזה הולך לקרות, ואפילו קצת ייחלנו שהיא תיגאל מייסוריה. כשהיא נפטרה זו הייתה, לצערי, הקלה. היא תמיד אמרה שהיא לא רוצה להגיע למצב סיעודי, ובסוף הגיעה אליו. כל עוד הראש שלה עבד, היא הייתה בבית, והבית היה מלא חברים. כשהראש כבר לא היה שם - היא לא הייתה רוצה לחיות כך.
"זו כמובן טרגדיה וכאב לב, כי היא הייתה אחת הנשים הכי חכמות בעולם. היא הלכה לישון בלילה ופשוט לא קמה. לא יכולנו לבקש משהו אחר".
"כן, אני לוקחת הורמונים. לא היה לי גל חום אחד בחיים והמיניות במקום מצוין"
ואז סימסתי לגווינת'
לתשבי לקח כמה שנים לעשות את המעבר משחקנית, זמרת ומפיקה לדמות הסברתית, כמעט פוליטית, שמייצגת את ישראל בעולם. אבל כנכדה של שגריר וכבת לאישה שנשמה ציונות וחיים ציבוריים, המהלך היה טבעי.
את עבודת ההסברה החלה כבר לפני 20 שנה. "מהרגע שעברתי לארצות הברית הבנתי שיש לישראל בעיה תדמיתית, ולא יכולתי לסתום את הפה. אני הבת של אמא שלי. ב־2011 הקמתי את Act for Israel, הארגון הראשון שעשה הסברה ישראלית ברשת. וגם לפני כן, כשמכרתי את 'בטיפול' ל־HBO, זה היה בשבילי משהו שעוזר לישראל: שיעזור לתעשייה הישראלית ויגרום לאנשים לחשוב על ישראל כעל משהו אחר מלבד מלחמות וסכסוך".
אחרי 7 באוקטובר עבודת ההסברה שלה עלתה הילוך. תשבי התראיינה בכל רשתות החדשות הזרות, באנגלית רהוטה, והציגה את הצד של ישראל. היא מילאה ואקום גדול בהסברה הישראלית. ב־2024 הקימה את Eighteen, ארגון ללא כוונת רווח שנאבק באנטישמיות, מגן על ישראל ומעודד גאווה יהודית. בארגון שישה אנשים, והוא מתקיים מתרומות.
"הפרוגרסיבים האנטי־ציונים עבדו כ־30 שנה על המסר שאנחנו מדינה כובשת ולא לגיטימית, קולוניאליסטים אירופאים ולא ילידים, ובישראל אף אחד לא טיפל בזה. עד שיאיר לפיד, אז שר החוץ, מינה אותי ב־2022 לשליחה המיוחדת הראשונה של ישראל למאבק באנטישמיות ובדה־לגיטימציה. כשהממשלה התחלפה שאלו אותי אם אני רוצה להמשיך. חשבתי על זה קצת ואמרתי 'כן, כמובן', כי המאבק באנטישמיות חשוב גם כשאני לא מסכימה עם הממשלה. ואז, אחרי שהתבטאתי נגד ההפיכה המשטרית ובעיקר נגד פסקת ההתגברות, החליטו במרץ 2023 להיפרד ממני".
כמה נעלבת, מ־1 עד 10, כשפוטרת?
"אפס. זו הייתה עוד החלטה בעייתית: למה להיפטר מדוברת שבאמת עושה את העבודה? ובאיזה עולם מפטרים אדם מוכשר כמו אילון לוי, כשישראל צריכה כל דובר אפשרי? אבל לא החסרתי פעימה. המשכתי כרגיל, רק בלי הטייטל. ממילא עבדתי בהתנדבות".
למה הקמת ארגון הסברה משלך?
"כי התפרקתי מלעשות את זה לבד. מ־7 באוקטובר עשיתי הכול לבד, בלהט, והבנתי שאם לא יהיה סביבי מערך, אני אקרוס. אנחנו צוות קטן, הכול בזום, ההוצאות נמוכות, ואת כל התקציב אנחנו משקיעים ביצירת תוכן ובאירועים".
גייסת את גווינת' פאלטרו, קרלה ברוני וכוכבים נוספים להדליק נרות חנוכה.
"פרויקט חנוכה התחיל לפני שנתיים כחלום באספמיה בשיחת צוות: אולי נדליק כל לילה נר עם מפורסם? הלכתי על הכי גדול שאפשר. סימסתי לגווינת', והיא אמרה כן תוך שנייה. אז הבנתי שיש לנו פרויקט. זה אחד הדברים שזוכים אצלנו לתהודה הכי גדולה. היו גם הרבה 'לא', כי אנשים מפחדים, למרות שזה לא פוליטי. הגיעו גם פינק ואיימי שומר וגם ידידים לא יהודים כמו סינדי קרופורד. החלום שלי זה ברברה סטרייסנד וג'רי סיינפלד".
את מצליחה גם להתפרנס?
"אני מתפרנסת מהספרים שלי, שניהם רבי־מכר של הניו יורק טיימס, ומהרצאות ברחבי העולם שאינן קשורות לארגון. אני אומרת לא להרבה קמפיינים ברשתות שאינם בעולמות התוכן שלי".
גיל המעבר זה נפלא
תשבי, אם לארי בן ה־11 מהזוגיות עם רוס הינקל, חיה בשנים האחרונות על מזוודות. "כשאני בנסיעות, ארי אצל אבא שלו. לא הייתי יכולה לעמוד בלו"ז המטורף הזה בלי מערכת היחסים הנפלאה שיש לי עם רוס. הוא היה עכשיו בארץ עם ארי. לפעמים אנחנו עושים חופשות ושבתות ביחד. הוא מאוד אוהב את ישראל והעברית שלו השתפרה מאוד".
ראית את נז"א, הסרט של יובל אברהם ורחל שור שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל ונציה?
"לא ראיתי את הסרט. אבל גם רביב דרוקר, שצפה בו, כתב ב'הארץ' שהעדויות בו אינן מגובות בפרטים שאפשר לאמת. יש משהו עקום בסרט על צה"ל ועל המלחמה בעזה שלא מזכיר את 7 באוקטובר. זה מבזה את הנרצחים. אני לא חושבת שאנשים בארץ מבינים כמה מצבה של ישראל חמור מבחינת תדמית וכמה זה משפיע על כל יהודי בעולם. יצאנו למלחמה הכי צודקת שלנו אחרי 7 באוקטובר, ועשינו אותה בצורה לא חכמה: לא גייסנו את דעת הקהל העולמית והפכנו לאויב האנושות".
מה את עונה לטוקבקיסטים שאומרים: "יפה מאוד, אבל את לא גרה בארץ"?
"קודם כול, אני לא קוראת טוקבקים. אני מבינה את מי שאומר את זה, אבל כרגע אני הרבה יותר יעילה לישראל מבחוץ, ובאנגלית. מי שמכיר אותי יודע שכל העבודה שלי מחוברת למדינת ישראל ולעם היהודי. לא מעניין אותי מה יגידו".
יש סיכוי שיום אחד תחזרי לגור כאן?
"בהחלט. ארי היה עובר לכאן תוך שנייה, ורוס מדבר על כך שיבוא לתקופות ארוכות. לפני חודש הוא שוב הציע שלפני שארי יעבור לבית הספר הבא, נבוא לישראל לחצי שנה. זה לא יקרה עכשיו".
תשבי עפה על החיים. לאחר שנפרדה בינואר מבן זוגה ההייטקיסט, היא נהנית מהרווקות. גיל 51 הוא מבחינתה הטופ. "גיל המעבר הוא כמו מדינת ישראל", היא מחייכת, "הדבר הנפלא ביותר, עם המיתוג הכי גרוע. אני מרגישה הכי בריאה וחזקה שהייתי בחיים. זה הגיל הכי יפה לנשים, הכי עוצמתי, הכי מדויק, ואני כל כך נהנית. וכן, אני לוקחת הורמונים. אני כמובן לא ממליצה לכל אחת לעשות כמוני. לא היה לי גל חום אחד בחיים, והמיניות במקום מצוין".
איפור: גלית ורטהיים, שיער: לירז אגם, הפקה: לבנת סולימני, ע' סגנון: ליאור בוחבוט, בגדים: שמלה, DES ל"ורנר", חזייה, ג'ק קובה, טי־שירט, סטלה מקרטני ל"פקטורי 54", חצאית, ז'קמוס ל"פקטורי 54", חולצה ומכנסיים, מימוזה, תכשיטים: ה.שטרן, שרשרת וצמיד, אוסף פרטי. צולם במלון "דיוויד קמפינסקי" בתל אביב