"ברגע שמשהו נהיה טרנדי מדי, אני סולדת ממנו"
כשאמה מדינג שיחקה ב"לשחרר את שולי סאן", היא לא דמיינה שהוא יהפוך לסרט הישראלי הנצפה ביותר אי פעם. עכשיו היא מדגמנת בהפקת אופנה את שני הצבעים הכי קלאסיים שיש, ומסמנת את השלב הבא: מעבר לניו יורק
לפני שנה, רגע לפני יציאת הסרט "לשחרר את שולי סאן" בהשתתפותה, כיכבה אמה מדינג על שער "לאשה". השנה שחלפה מאז הייתה אולי המשמעותית בקריירה שלה. הסרט בכיכובה של שלישיית מה קשור שבר שיאי צפייה היסטוריים, צבר כ־1.4 מיליון צופים ונהפך לסרט הישראלי הנצפה ביותר בישראל אי פעם, כשהוא מדיח מהפסגה את "אסקימו לימון" שהחזיק בתואר במשך 47 שנה (!).
עבור מדינג בת ה־26 זו הייתה בכלל התנסות המשחק הראשונה בחיים. "זה די מטורף", היא אומרת. "עד לפני שנה בכלל הייתי דוגמנית, ופתאום הגיע הסרט והצלחתי לגעת בתחומים חדשים ולהגיע ליעדים שלא חלמתי עליהם. זה היה מאפס למאה. פתאום היו ראיונות, וכל הדבר הזה קרה מהר מאוד. לקח לי הרבה זמן לעכל. האהבה שקיבלתי מאנשים בישראל הייתה מדהימה. גם החשיפה הציבורית עדיין מפתיעה אותי. לא מובן מאליו לקבל כל כך הרבה אהבה וחיבוק מאנשים, ואני באמת אסירת תודה על זה".
מדינג נולדה בישראל לאם יפנית ולאב אוסטרלי וגדלה בסביון. בצבא שירתה כמש"קית מבצעים בחיל האוויר. היא החלה לדגמן בגיל 17. בהמשך חתמה בסוכנויות בחו"ל והצטלמה לקמפיינים של מותגים בינלאומיים, ובהם לוריאל, רייבאן ו־Body Shop. בארץ הובילה קמפיינים לקסטרו, FIX ועדיקה. ב"לשחרר את שולי סאן" גילמה את בת שבע - מנהלת מסעדה יפנית בטוקיו.
מה קרה אצלך בחיים מאז שיצא הסרט?
"הפכתי לשגרירה של אסתי לאודר בישראל וגם של YA-MAN, חברת קוסמטיקה יפנית, עשיתי קמפיין ל'פקטורי 54' ואני ממשיכה לעבוד גם בעולמות המשחק. עכשיו הפנים שלי לניו יורק. אני מקווה בזמן הקרוב לעבור לשם לתקופה של שלושה חודשים ולהתחיל לראות איך אפשר לבנות שם משהו. אני מתחילה בדוגמנות, שזה המקום הבטוח שלי, אבל מקווה מאוד במקביל גם לשחק".
למה את מתחברת יותר משני התחומים?
"אני עוסקת בדוגמנות כבר יותר מעשור ויש לי עוד המון יעדים שלא השגתי. אבל המשחק פתח לי עולם שהתיאבון שלי אליו רק גדל מיום ליום. אני רואה היום סרטים בצורה אחרת. אף פעם לא היה לי חשק כזה להיכנס לתחום".
ועכשיו הצטלמת להפקת אופנה אצלנו. ספרי איך היה.
"הצילומים היו סגירת מעגל בשבילי. שי כהן ארבל, הצלם, היה הראשון שצילם אותי כשחתמתי בסוכנות יולי בגיל 17, והוא צילם גם את השער שלי ל'לאשה'. לחזור לעבוד איתו היה מרגש מבחינתי. הסטייליסטית קורין סוויד, שאיתה אני עובדת כבר שנים, הביאה רפרנסים שמאוד מדברים את השפה שלי: אדום ושחור, משהו יותר קלאסי, גבוה ונקי".
איך היית מגדירה את סגנון הלבוש שלך?
"פעם הייתי יותר פּוֹפית, והיום הסגנון שלי הרבה יותר בוגר. אני הולכת לעולמות קלאסיים ורומנטיים וגם אכפת לי יותר מקיימוּת - לקנות דברים איכותיים, לדעת מי מייצר אותם ולתמוך באופנה ישראלית מקומית. אני מרגישה שהאופנה מתבגרת איתי".
מה לעולם לא תלבשי?
"אני אוהבת לנסות הכול. הדבר שהכי מפריע לי הוא אופנתיות יתר - ברגע שמשהו נהיה טרנדי מדי, אני סולדת ממנו. מבחינתי צריך למצוא את הסטייל האישי ולהישאר נאמן לערכים שלך. הכי סטייל בעיניי זה לא מתאמץ".