חן מזרחי עזבה קריירה ב"טבע", והפכה לבלוגרית אוכל שאלפים עוקבים אחריה
מי שמוכרת בשם "חן במטבח" הייתה כימאית שאהבה לבשל. מתכון לקובה הוביל אותה לדרך חדשה, וכיום היא כוכבת ביוטיוב וברשתות החברתיות. כמומחית לבישול משפחתי ואמא לארבעה ילדים, ביקשנו את עזרתה בהתארגנות לשגרה של אחרי החגים
אחרי 7 באוקטובר חן מזרחי לא רצתה לבשל ובטח לא להעלות לרשת שום דבר. "אמרתי לעצמי, מה הקשר עכשיו להעלות מתכונים?", היא נזכרת. גם הסיפור המשפחתי שלה באותם ימים היה רחוק מאוד מהמטבח: סבתה בת ה־96, תושבת שדרות, פונתה מביתה. המעבר מהקהילה שהכירה כל חייה לירושלים היה קשה ומצבה הידרדר. זמן קצר לאחר מכן נפטרה.
מזרחי (42), המוכרת למאות אלפי ישראלים כ"חן במטבח", עצרה את הצילומים לחודשיים. אלא שאז התחילו להגיע הודעות – אנשים ביקשו ממנה לחזור. הם רצו לבשל, לאפות, להכין אוכל ביתי. בתוך המציאות המטלטלת של אותם ימים, דווקא מתכון לשניצל, לסיר משפחתי או לעוגה יכול היה להיות משהו להיאחז בו.
כיום, שלוש שנים אחרי, מזרחי כבר יודעת שהמטבח שלה הוא הרבה יותר ממקום שבו מכינים אוכל. זה המקום שבו היא בנתה קריירה חדשה, גידלה ארבעה ילדים והקימה עם בעלה עסק משפחתי, שכולל ערוץ יוטיוב עם כ־225 אלף מנויים וכ־235 אלף עוקבים באינסטגרם. הדרך לשם התחילה בכלל במעבדה.
"למדתי באוניברסיטה העברית ביולוגיה וכימיה, כי אהבתי את הצד הזה של המדע, להבין מה קורה כשמערבבים חומר עם חומר", נזכרת מזרחי. "תוך כדי הלימודים, חשבתי: רגע, גם במטבח אני עושה את אותו הדבר, לוקחת חומר, מוסיפה חומר אחר, עושה תהליך ומנסה להבין מה יקרה. תמיד אהבתי לבשל, כבר כשהייתי נערה הייתי משחקת עם מתכונים, משנה ויוצרת גרסאות משלי. הבנתי שהמטבח הוא המעבדה הפרטית שלי, אבל התכנון שלי היה לפצוח בקריירה מטורפת ככימאית. אחרי הלימודים התקבלתי ל'טבע', עבדתי שם שש שנים. זו הייתה משרה טובה, יכולתי להתקדם, אבל אז הגיעה הלידה הרביעית".
ומה השתנה?
"לא רציתי לחזור. פתאום היה לי ברור שאני רוצה להיות נוכחת בבית. העבודה דרשה המון שעות, והבנתי שאני לא רוצה קריירה שבה אני כמעט לא רואה את הילדים שלי. ערב אחד ישבתי במטבח עם חברה טובה ואמרתי לה: 'אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות עם החיים שלי'. היא ידעה שאני אוהבת לבשל ולאפות ואמרה: 'תפתחי יוטיוב'. אמרתי לה, 'יוטיוב? זה של ילדים', ואז היא הראתה לי ערוצי אוכל ובישול מארצות הברית וגיליתי עולם. תמיד היה לי חלום לעשות תוכנית בישול, ופתאום הבנתי שאולי זו הדרך שלי.
"נשאבתי לזה. התחלתי לחקור איך מצלמים, איך מקליטים סאונד, איך עובדת תאורה, איך בונים ערוץ. ואז אמרתי לאסף, בעלי, שגם ככה אהב לצלם: 'תביא את המצלמה. ננסה לצלם סרטון ונראה מה יהיה'".
מה בישלת בסרטון הראשון?
"קובה. זה היה עניין גדול אצלי. הייתי אובססיבית לרעיון להכין את הקובה המושלמת. הסרטון הראשון נמשך שעה, אחרי עריכה. אחרי 24 שעות הסתכלתי עליו, החלטתי שהוא לא טוב והורדתי אותו. הסרטון השני היה על שניצלים. שלחתי אותו בקבוצות הווטסאפ של המושב שבו אנחנו גרים, מבוא ביתר, וכתבתי: 'תראו מה העליתי'. באותה שבת אנשים התחילו להכין שניצלים ולשלוח לי תמונות".
אבל שניצל הוא לא בדיוק תגלית קולינרית. מה היה החידוש?
"זה בדיוק העניין: אני לא מנסה להמציא שניצל חדש. אני מביאה את כל הטיפים והסודות שעושים את ההבדל: איך להגיע לשניצל דק וקריספי, מה לעשות בכל שלב, למה משהו מצליח או לא מצליח. זו גם הסיבה שהסרטונים שלי ארוכים. אני לא חוסכת. אני ממש מלווה את מי שמבשל איתי יד ביד, מההתחלה ועד הסוף".
גם היום הסרטונים שלך יכולים להימשך רבע שעה, חצי שעה ואפילו יותר.
"נכון, כי מבחינתי זו ממש תוכנית בישול. באינסטגרם הכול מאוד מהיר, אבל ביוטיוב יש אנשים שרוצים לשבת איתי במטבח. הם רוצים לראות את כל התהליך ולקבל ביטחון להיכנס למטבח בעצמם".
"אני לא מנסה להמציא שניצל חדש. אני מביאה את כל הטיפים והסודות שעושים את ההבדל, וזו הסיבה שהסרטונים שלי ארוכים. אני מלווה את מי שמבשל איתי, מההתחלה ועד הסוף"
זה מעבר משמעותי, ממעבדה עם מבחנות לעמידה מול מצלמה.
"זה באמת לא טבעי לי. אנשים שמכירים אותי יודעים שאני די סגורה וביישנית. אבל כשאני מדברת על אוכל יוצאת ממני מישהי אחרת. העיניים שלי נדלקות ואני יכולה לדבר בלי סוף.
"אם תחזרי לסרטונים הראשונים שלי, תראי שהם לא היו טובים. היו המון הפסקות, הסאונד לא היה מוצלח, התאורה לא הייתה משהו, המצלמה זזה. בהתחלה הייתי כותבת תסריט ומנסה לזכור אותו בעל פה, היה לי קשה לעמוד מול המצלמה, לבשל ובמקביל להסביר ולא לשכוח שום דבר. היום אני כבר הרבה יותר טבעית. משתפרים, כמו בכל דבר".
לא מכינה לכל ילד מנה אחרת
כיום מזרחי משתדלת לשמור על הנישה שלה: "יש אנשים שזה בדיוק מה שהם מחפשים, אוכל בסיסי, דברים שאפשר להכין שוב ושוב, שהילדים יאכלו ושכל המשפחה תיהנה מהם. ובעיקר, אוכל של סבתות. אני רואה שבתקופות של מלחמה יש עלייה בחיפושים. אנשים רוצים אוכל מנחם, לחזור למשהו מוכר".
איך זה אצלך בבית? הילדים בטח "נאלצים" לאכול את כל הניסיונות שלך.
"כן, מבחוץ זה אולי נשמע מדהים שכל הזמן יש בבית אוכל חדש, והילדים באמת רגילים לזה, אבל לפעמים כל מה שמתחשק להם זה אוכל מוכר שהם אוהבים. אני משתדלת לאזן: מצד אחד לחשוף אותם לטעמים ולמנות חדשות, ומצד שני ליצור להם זיכרון של מנות מסורתיות שהם גדלו עליהן".
איך מגדלים ילדים שאוהבים לטעום? בבתים רבים זה נחשב לאתגר.
"יש לי ארבעה ילדים – שתי בנות (17, 11) ושני בנים (15, 13), ולמדתי עם השנים שהכי פשוט זה לא להפוך את הבית למסעדה. אני לא מכינה לכל ילד מנה אחרת. מגיל קטן הרגלנו אותם להיות פתוחים ולאכול מגוון, וכיום הם באמת לא מאוד בררנים. אני מנסה גם להכניס אותם למטבח - אני מאמינה שכשהם מכינים משהו בעצמם, יש סיכוי הרבה יותר גדול שהם יאכלו אותו. אחת הבנות שלי צליאקית, אז רוב האוכל שאני מכינה הוא ללא גלוטן, וזה מה שכולנו אוכלים".
ומה לגבי ארוחות משותפות? גם בסעיף הזה רובנו יכולות לקנא בך?
"במהלך השבוע כמעט ואין אפשרות לאכול כולנו יחד. כל אחד חוזר בשעה אחרת מבית הספר, מהחוגים ומהעיסוקים שלו ואוכל בהתאם. אבל ארוחת שבת חשובה לנו מאוד. כולנו עוצרים ויושבים לארוחה משפחתית".
הכתבה מתפרסמת כשאנחנו חוזרות לשגרה אחרי רצף של חופש גדול וחגים. איך את מתארגנת לשבוע עמוס?
"פעם הייתי יכולה להכין סיר גדול ולדעת שיש אוכל ליומיים־שלושה. היום, עם מתבגרים בבית, זה פחות עובד כי כל הסיר מתחסל באותו הרגע. המקרר כל הזמן נפתח ומישהו תמיד מחפש משהו לנשנש ולאכול. מה שעדיין עובד לי זה להכין בסיס גדול מראש, למשל סיר אורז או פירה שמספיק לכמה ימים, ואז בכל יום להוסיף משהו מהיר – חזה עוף או פרגיות במחבת או על המנגל וסלט או ירקות חתוכים. ככה אני לא מתחילה בכל יום מאפס, ועדיין יש אוכל טרי וביתי".
בעצם אתם עסק משפחתי־ביתי, את עובדת עם בעלך, והסטודיו נמצא בבית.
"כבר שלוש שנים אנחנו עובדים יחד, וזה מדהים. אני אחראית על התוכן והוא מנהל את כל מה שמסביב. "בשנים הראשונות ישבנו אסף ואני כמה פעמים ואמרנו: צריך להחליט אם להמשיך או ללכת לכיוון אחר. אני האמנתי שזה יצליח. ידעתי מה אני רוצה ומה אני שווה, ואמרתי שאין מצב שזה לא יקרה. נקודת המפנה הייתה אחרי שלוש שנים בערך, כשראיתי שאני כבר מרוויחה קצת יותר ממה שהרווחתי ב'טבע'. אחר כך בנינו ביחידת הדיור שלנו סטודיו מקצועי, ואז אסף עזב את העבודה שלו כמתכנת במשרד האוצר והצטרף אליי".
בניגוד לבלוגריות אחרות, את לא עושה הרבה שיתופי פעולה עם גופים מסחריים.
"נכון. אני מאוד משתדלת לשמור על האמינות שלי מול הקהל, למרות שזה כמובן אומר לוותר על כסף. לאחרונה עשיתי שיתוף פעולה עם 'סנפרוסט'".
אז ממה מתפרנסים?
"בנוסף ליוטיוב יש לי את האתר שיש בו שטחי פרסום (heninthekitchen.com), יש קורסים דיגיטליים, שלושה ספרים שאני מוכרת, ויש עוד דברים בדרך. הספרים הפכו לרבי־מכר, וההודעות שאני מקבלת עליהם פשוט מדהימות".
זוכרת הודעה שנגעה בך במיוחד?
"יש כל כך הרבה. סבתות כותבות לי: 'אני 40 שנה במטבח ועדיין למדתי ממך דברים חדשים'. בסוף מה שחשוב לי זה שמישהו ראה את הסרטון והרגיש שהוא יכול להיכנס למטבח ולהצליח. אם נתתי למישהו קצת ביטחון, קצת נחמה או רגע אחד של בית, מבחינתי עשיתי את שלי".
טעימה מהמתכונים של חן:
